בחירות 2013, הון ושלטון (ב): פריימריז, למי זה טוב

 את הפריימריז ייבאנו מארה"ב, עם השם. שם שלטונם של העשירים בשתי המפלגות הגדולות המגלגלות ביניהן את השלטון ככדור טניס העובר מצד אחד של הרשת לצידה השני הוא הרבה יותר שקוף, מוצק ומובנה מאשר אצלנו. שתי המפלגות, הדימוקרטים והריפובליקאים נשלטות מאז ומעולם על ידי גברים לבנים (והחידוש הפעם – נשיא חצי לבן) קפיטליסטים ועשירים מאוד, הרואים את העולם אותו דבר, כמו שטוענת מרב שלנו.

כדאי לשים לב, שלשתי המפלגות האמריקאיות הגדולות יש אותו שם בדיוק – שלטון העם. האחת ביוונית – דמו(קיצור של דמוס, המון העם) קרטית (קרטיה=שלטון), והשניה אותו דבר בדיוק – ברומית-לטינית – רה( קיצור של REGNUM, שלטון בלטינית, וקרובה לכך המילה REX, שפירושה מלך) פובליקאים (מהמילה פופולוס ברומית, שמשמעותה המון העם). ודרך אגב: גם ביוונית וגם ברומית, למילים דמוס ופופולוס היו במקור משמעויות שליליות. זה היה הכינוי שנתנו האריסטוקרטים להמון העם, שבעיניהם נראה כאספסוף, שאת רצונו הטוב קונים בהצגות תיאטרון ובפולחנים פגאניים  (בדמוקרטיה של אתונה) או בלחם ובשעשועים (ברפובליקה של רומא).

ואם לשתי המפלגות האמריקאיות קוראים שלטון העם, ברור למדי שזהותו של השלטון האמיתי, כמו באתונה וברומא,  שונה לגמרי.

שיטת הפריימריז היא כמובן דרך  מצויינת, המבטיחה שאך ורק מי שמתאים למאיון העליון יצליח לזכות במועמדות של המפלגה האמריקאית, בנוסח היווני-רומי שלה, לקראת הבחירות לנשיאות. רק מועמד שהוא בעצמו מיליונר כבד, או שמוכן למכור את נשמתו לחבורות של מיליונים כבדים שתורמים למסע הבחירות שלו, יכול לזכות במועמדות הנכספת.

כך מובטח  שלא יקרו שום תאונות.

שלא יהיו שום איומים בלתי צפויים על שלטונו המוחלט של האחוזון  העליון.

תוך שימוש במיליונים – היום כבר מדובר במאות מיליונים – ובבחירות עצמם במיליארדים – קונים המועמדים האמריקאים, או יותר נכון שולחיהם:

א. את אמצעי התקשורת, העיתונים הכתובים, הרדיו והטלוויזיה, הזוכים בשפע אדיר של מודעות בתשלום וסרטי פרסומת, המבטיחים את רצונם הטוב ואת שותפותם המלאה במשחק, שבו מוצג התהליך של הבחירות כחלק מן "הדימוקרטיה" (שלטון העם) של "הרפובליקה" (שלטון העם).

ב. את המוני הפעילים:  לצורכי הפריימרים מגייסים המועמדים המוני פעילים שעובדים במנגנוני הפרסום ויחסי הציבור שלהם, והכי חשוב – במנגנון יום הבחירות. אלה הפעילים הדואגים שהמצביעים יגיעו בפועל לקלפיות. הדיוטות בענייני פוליטיקה לא תמיד מבינים את חשיבותו של מנגנון יום הבחירות, אבל כדאי לשים לב שגם במפלגות הישראליות יש מטה מיוחד לצורכי היום הקובע.

כל אלה הם בפועל, אם כי לא על פי התואר, קבלני קולות: הם מקבלים כסף כדי להביא מצביעים למועמדים המעסיקים אותם.

ג. את המצביעים, בעקיפין,  באמצעות מוסדות שונים. ברור שתשלום ישיר לידי מצביעים הוא אסור על פי חוק. לעומת זאת אין שום בעייה להבטיח תמיכות ותרומות למוסדות כמו בתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות (ובהן המוני הורים וסטודנטים בעלי זכות הצבעה), בתי חולים  ומוסדות שיקומיים (ובהם המוני חולים וצוות רפואי, כולם בעלי זכות הצבעה), וכמובן איגודי עובדים, ואגודות אזרחיות שונות (כמו מתנגדים לשינוי חוק ההפלות, או מתנגדים לשינוי בחוק כלי היריה וכו' בצד הרפובליקאי, או איגודי עובדים ועמותות של זכויות אדם בצד הדימוקרטי).

ד. את המצביעים – ישירות: ברור שהמועמדים מוצאים גם דרכים להעביר את הכספים שהם מקבלים מתומכיהם העשירים (או מחשבון הבנק שלהם עצמם) ישירות לידי המצביעים. זה נעשה באמצעות הקבלנים שהמועמדים עוצמים עיניים לנוכח פעילותם הבלתי-חוקית, אך יש גם דרכים להבטיח "סיוע לנזקקים" בכל מיני שיטות, גם בשיטת  התשלום"אחרי הבחירות", כאשר עיניהם של המבקרים והמשגיחים כבר עצומות לגמרי, ולא רק למחצה.

מובן שמסע הקניות הזה צובר תנופה, גדל ותופח אחרי הפריימריז, בתהליך הבחירות לנשיאות עצמו.

****************************************

בישראל הונהגו הפריימריס לראשונה לפני כעשרים שנה ב-1992. זה היה חל מתהליך האמריקניזציה המזורז של הפוליטיקה הישראלית, שאותו הובילו מנהיגי שתי המפלגות הגדולות – יצחק רבין המנוח מהעבודה וממשיכו אהוד ברק, ובנימין נתניהו מהליכוד. ברור שבהכנסת הפריימריס למערכת תמכו ותומכים עד היום כל מיני תנועות וארגונים התומכים ב"שינוי השיטה" או מכונים מסוג "המכון הישראלי לדמוקרטיה", שהמכנה המשותף לכולם הוא, שהם ממומנים על ידי מיליארדרים אמריקאים בדרך כלל, וקצת ישראלים.

ראשי ממשלה אהוד ברק ובנימין נתניהו: אמריקניזציה

מאז תחילת הניינטיז נערכו הפריימריז פעמים רבות, אך הקיפו רק חמש מפלגות: הליכוד, העבודה, מרצ (שם נערכו בחירות מקדימות פעמיים בלבד), קדימה ובבחירות הפעם גם הבית היהודי.

עם הנחלתן של הבחירות המוקדמות במפלגות הגדולות, תם כנראה העידן שבו יכולים להיבחר לתפקיד ראש הממשלה גם אנשים כמו מנחם בגין או יצחק שמיר, שהתפרנסו ממשכורתם. כל ראשי הממשלה מאז 1992 היו אנשים עשירים בעלי השקפות קפיטליסטיות מובהקות, לשביעות רצונם המלאה של שולחיהם העשירים מסביון, מקיסריה, מקרית שמריהו, שכונת צהחלה בתל אביב, דניה בחיפה, או רחביה וטלביה בירושלים.

ומאז הנהגתן של הפריימריז משחקים  הכסף הגדול, המניפולציות והתרגילים המלוכלכים תפקיד מרכזי ביותר בתהליך "הדמוקרטי" בישראל. מכיוון שהתהליך עצמו הוא מושחת עקרונית, ברור שאלה תולדותיו ותוצאותיו. הדגים הבאושים הסריחו קודם כל מהראש מהראש.

למשל: נגד ראשי המפלגות הגדולות אהוד ברק ואריאל שרון נפתחו חקירות שנגעו לקבלת תרומות בלתי חוקיות לקראת הבחירות המקדימות במפלגותיהם. אהוד ברק יצא מהבוץ בחסותה המוזרה של "זכות השתיקה" שאימץ מזכיר הממשלה דאז, והיום מס. 2 בעבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג. ואילו את שרון הצילה סופית רק התרדמת משנפלה עליו, אחרי שאחד מבניו יצא חייב במשפט.

בהזדמנויות רבות נודעו לשמצה "מפקדי ארגזים"  במפלגת העבודה או בקדימה, רשימות מתפקדים מוזרות, כולל אלפי מתפקדים משותפים לשתי מפלגות ועוד. סיפורים על מזומנים במעטפות,  המוני עובדים מאורגנים ומצביעים מאורגנים המוסעים לקלפיות באוטובוסים…

ורוצים לשכנע אותנו שמדובר בדימוקרטיה…שלטון העם…אמם שיטה גרועה, כמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל, אך אין טובה ממנה…

מי שאוכל הכל, יאכל גם את השטויות האלה.

********************************

הנה כמה דוגמיות אופייניות  לתרגילי הפריימריז מהתקופה האחרונה:

הסיפור הידע ביותר הוא של יחסי המתנחלים והליכוד. פה לא מדובר בקניית קולות במובן הרגיל של המילה,  אלא בדרך אחרת של השפעה מאורגנת ומניפולטיבית על תוצאות הבחירות. במקרה הזה מגייסים קבלני הקולות מתפקדים לצורכי הפריימריז, שלהם אין כוונה להצביע למען המפלגה שהם משתתפים בבחירת מועמדיה לכנסת. זה קרה כבר בבחירות הקודמות לכנסת, כאשר ב-42 ישובים בשטחים קיבלה מפלגת הליכוד פחות קולות ממספר המתפקדים למפלגה. הפעם נזהרו קבלני הקולות קצת יותר, אבל לא ממש. הנה מה שקרה  בכמה ישובים:

באלון מורה – ההתנחלות הראשונה – היו 220 מתפקדים, ובבחירות של 2013 הצביעו למפלגה רק 93.

בחברון התפקדו 62 והצביעו 21.

בישוב רבבה התפקדו 113 והצביעו 40.

בשילה היו 321 מתפקדים – ו-127 מצביעים.

ביצהר התפקדו 100, והצביעו לליכוד ביתנו – 21.

בדולב התפקדו 89, והצביעו לליכוד רק 41.

בבית אל נרשם פער ניכר: 434 התפקדו לליכוד רשומים ביישוב, אבל רק 212 הצביעו ליכוד ביתנו.

ביישובים כוכב השחר, פסגות ועלי נרשמו פערים של כ-100 איש בין מספר המתפקדים לבין מספר המצביעים.

בישובים טלמון, נחליאל ועטרת עלה מספר המתפקדים לליכוד פי 2 על מספר המצביעים למפלגה.

לכאורה, המצב טוב יותר בישוב כמו אלקנה, עם 213 מתפקדים ו-264 מצביעים;  אבל זה רק לכאורה, שהרי, כזכור, המתפקדים התפקדו לליכוד לבדו – בעוד שמספר המצביעים מתייחס לאלה שנתנו את קולותיהם למפלגה המשותפת לליכוד ולישראל ביתנו.

ומה שיודעים לעשות ביישובי המתנחלים,  מיטיבים לעשות גם בכפרי הערבים והדרוזים:

למשל, בפריימריז על ראשות הממשלה שנערכו בכפר כסיפה בתחילת 2012, הצביעו בעד בנימין נתניהו ובעד משה פייגלין 219 מתפקדים חרוצים. אך בבחירות  האחרונות לכנסת, זה שם הליכוד ביתנו, כולל נתניהו וכולל פייגלין, ועוד איווט ליברמן בשביל המזל, ל-14 קולות.

והנה עוד כמה  תוצאות:

יפיע: 582 מתפקדים  ורק 275 מצביעים.

נצרת: 811 מתפקדים ורק 344 מצביעים.

ראמה:  815 מתפקדים ורק 340 מצביעים.

טובא זנגריה : 82 מתפקדים מול 9 מצביעים.

********************************

הפוליטיקה החדשה של בנט והקראטשניפים: פגש אלפי אנשים

רבים מאוד מבין המתפקדים לליכוד שלא נתנו למפלגה את קולותיהם, נמנו על הכיפות הסרוגות, שאפשר להניח שלבסוף נתנו את קולם בבחירות האחרונות למפלגות כמו "עוצמה לישראל" (שלא עברה את אחוז החסימה), ובטח גם לבית היהודי של נפתלי בנט. והנה, רק בשבוע שעבר נודע שנפתלי בנט עצמו נהנה מתרגיל דומה בבחירות המקדימות במפלגתו שלו, כשנאבק על השלטון בה מול הח"כ זבולון אורלב, והפעם בעיסקה עם חסידי קראטשניף ברחובות, שהתפקדו בהמוניהם לבית היהודי, והצביעו בהמוניהם בעד בנט כראש המפלגה – 625 מול 122 באחת הקלפיות. אך בבחירות לכנסת שכחו החסידים, שטענו כי הם עושים כמצוות רבם, להצביע עבור המפלגה שלה התפקדו. הם הצביעו ליהדות התורה.

 ההסברים שנתנו לכך החסידים מצד אחד ואנשי הבית היהודי, היה דחוקים עד מבוכה: יוזמה של עסקן מקומי שלבנט אין קשר עימה, אף שהגיע לרחובות ונפגש-גם-נפגש עם הרב הרלוונטי… בנט הסביר שבמהלך ההכנות לבחירות הוא נפגש עםן  "אלפי אנשים" ולא זכורה לו ההרפתקאה ברחובות… בהתפקדות ובהצבעות המשונות נפל איזה בלבול בין הבחירות המקומיות ובין הבחירות לכנסת… יש לקוות שאמונתם  הדתית של חסידי קראטשניף על הקפוטות והירמולקות המרשימות שלהם, ושל אנשי בנט על כיפותיהם הסרוגות, עולה על אמונתם בתירוצים שהם מואילים לספק לציבור הסקרנים. מצחיק לראות איך בולעים העיתונאים את ההסברים העלובים האלה, ששים להתחבר אל "הפוליטיקה חדשה", שלמרבית הפלא גם חסידי קראטשניף נטלו בה חלק.

חתיכת פוליטיקה חדשה הביאו לנו פה הכיפות הסרוגות, גם בפריימריז של הליכוד וגם בשירקעס עם הקראטשניפים.

וכל זה עוד לפני שנכנסנו לחקירות המשטרתיות הנוכחיות בקשר לקבלני הקולות בבית היהודי סביב פרשת הח"כ ניסן סלומיאנסקי, ולפרשה החדשה במפלגת העבודה שבקשר אליה מוזכרים עמיר פרץ, אראל מרגלית ואחרים.

רשומה שניה ואחרונה

**************************************

ומי שרוצה להתעדכן בתרומות שגייסו המועמדים לכנסת  לצורכי הפריימריז, כולל מה שהואילו להשקיע משלהם, יוכל למצוא כאן את הנתונים שנמסרו למבקר המדינה, כפי שפורסמו על ידו.