Skip to content

בחירות 2013, הון ושלטון (א): לעשירים נמאס מנתניהו?

מרץ 6, 2013

בשבתרבות בעיר חולון הודיעה לנו הח"כית החדשה מרב מיכאלי, את דעתה על השותפים בתהליך הרכבת הממשלה ב-2013:

״נתניהו לפיד ובנט – שלושה גברים לבנים, קפיטליסטים, עשירים מאוד, שרואים את העולם אותו דבר."

קלישאה מוחלטת כמובן,  עניין ברור ומובן מאליו,  ובתור שכזה, איזה יופי, גם לא  שטות כלל, וגם מספיק בהחלט לצרכי קישוש כותרות בעיתונות הממוסדת, שבה גם הכמו-רדיקליזם האופוזיציוני ממוסד למשעי, קלישאתי ומייגע.

שלושה גברים לבנים, קפיטליסטים, עשירים מאוד.

נו, באמת.

ומתי, לאחרונה, לא היו אלה שלושה גברים לבנים (או ארבעה-חמישה שישה), קפיטליסטים, עשירים מאוד, שרואים את העולם אותו דבר, שהרכיבו פה ממשלה?

מה היה ב-2009, כשהקפיטליסט הלבן העשיר מאוד נתניהו הרכיב ממשלה עם הקפיטליסט הלבן העשיר מאוד אביגדור ליברמן והקפיטליסט הלבן העשיר מאוד אהוד ברק, שלושתם רואים את העולם אותו דבר? וילה בג'ונגל הנשלטת על ידי רפובליקניזם אמריקאי (נתניהו) או פוטיניזם רוסי (ליברמן)?

ומה היה אחרי הבחירות של 2006, כשגבר הלבן, הקפיטליסט, העשיר מאוד אהוד אולמרט הרכיב ממשלה עם הגברים הלבנים הקפיטליסטים העשירים מאוד, אהוד ברק מ"העבודה" והמיליונר רפי איתן מ"הגימלאים",  גם אלה כולם רואים את העולם אותו דבר?

או לפני זה, בשתי הממשלות של אריאל שרון,  הלבן, הקפיטליסט והעשיר מאוד שהרכיב ממשלות עם  גם עם אביו המנוח של יאיר לפיד, ועם רוני מילוא או דן מרידור, גם הם קפיטליסטים עשירים מאוד?

או אפילו לפני כן, כשאהוד ברק, גבר לבן קפיטליסט עשיר מאוד הרכיב ממשלה בשם העבודה?  או לפניו בנימין נתניהו בכהונתו הראשונה? ומה היה חסר ליצחק רבין המנוח בתחומי הגבריות, החיוורון, הקפיטליזם והעושר, סליחה על השאלה המביכה?

צריך ללכת אחורה הרחק מאוד בהיסטוריה, כדי להגיע לשניים שלא היו עשירים מאוד והרכיבו פה ממשלות: מנחם בגין ויצחק שמיר המנוח. אבל גם הם היו לבנים, גם הם היו בעלי השקפה קפיטליסטית מובהקת, ולשותפים שלהם לא חסר כלום בתחומים האלה, וגם לא בעושר או בראיית העולם הדומה מאוד, שלא לומר זהה.

כבר כתבתי על זה:  הדימוקרטיה בנוסח המערבי שלה, המקובל גם פה אצלנו,  היא שמו של המשטר המבטיח, דור אחרי דור (מאז יסודה באתונה של המאה החמישית לפנסה"נ, וגם לאחר חידושה באירופה של התקופה החדשה) את שלטון העשירים, ואת המשכיותו הבלתי מופרעת של התהליך שבמסגרתו מתגלגל ומגיע רובו של התוצר של עמל ההמונים אל המעטים שבשלטון. *

*********************************

אז מה אפשר ללמוד מתוצאות הבחירות של ינואר על מה שקורה בתוככי המעמד השליט, וכמובן גם במעמדות הנתונים לשליטתו.

למשל:

אילו היינו מניחים לתושבי  עיירת המיליונרים סביון לקבוע את הרכבה של הכנסת בבחירות 2013, לא היה, כנראה, שום צורך במו"מ קואליציוני ארוך. התוצאות, על פי הקלפיות בסביון היו כאלה:

לפיד (יש עתיד): 42 ח"כים (35% מהקולות הכשרים)

נתניהו (הליכוד): 22 ח"כים (18%)

זהבה גלאון (מרצ): 16 ח"כים (13%)

ציפי לבני (התנועה): 14 ח"כים (12%)

שלי יחימוביץ (העבודה): 12 ח"כים (10%).

לחמש המפלגות האלה העניקו העשירים של סביון 90% מקולותיהם, שווה ערך ל-108 ח"כים.

על פי התוצאות בסביון, לפיד היה יכול להרכיב בקלי קלות ממשלה עם הליכוד לבדו (64 מנדטים), או לצרף אליו את  התנועה ואת העבודה (68 מנדטים). ואם היה רוצה להיות נחמד אל חברו, הח"כ החדש עופר שלח, היה יכול ללכת לקחת את זהבה גלאון במקום את שלי יחימוביץ, ולהגדיל על ידי כך את הקואליציה שלו ב-4 מנדטים. לא היה לו שום צורך בברית האחים עם נפתלי בנט כדי לאבטח לעצמו מקום בממשלה.

התמונה דומה בכל עיירות המיליונרים ובשכונותיהם.

בעיירונת של נתניהו עצמו, קיסריה המעטירה, זכה לפיד בקלות במקום הראשון עם 29% (שווה ערך ל-35 ח"כים). נתניהו, עם הליכוד ביתנו, זכה בקיסריה במחצית כוחו של לפיד – רק 15%. אכן, אין נביא בעירו.   אפילו שלי יחימוביץ הקדימה את נתניהו  בקיסריה, עם 17%. נתניהו יכול להתנחם בכך שהקדים במקצת את זהבה גלאון ומרצ,  אלה הרדיקלים המהפכניים שקיבלו אצל דיירי הארמונות של קיסריה 12% (כמו 14 מנדטים), יותר מפי שניים מכוחם הארצי. מה שיכול להגיד אחד משני דברים, או את שניהם:

א. שבליבם של רבים מהסופר-עשירים פועם לב מה זה מתקדם, רחום, שמאליברלי ורודף שלום ואחווה.

ב. שמתחת לבליל הסיסמאות של מרצ רובצת עשיה נאה גם למען עשירי קיסריה ודומותיה,  שעיקרה – חוסר כל מעש אמיתי למען השכבות ולמען המטרות שאותם מתיימרת מרצ לייצג בכל צורה היכולה לפגוע ברצינות בחשבון הבנק של קיסרי קיסריה.

בית למכירה בקיסריה: ארמונות העשירים

בכפר שמריהו, עוד יישוב של מיליונרים, מוביל לפיד עם 32% מהקולות. שם התברגה ציפי לבני עם התנועה למקום השני, עם 16% מהקולות, ואילו מרצ, במקום השלישי, עם 15% מהקולות, מקדימה גם את הליכוד ביתנו (13%) וגם את העבודה (11%).

התופעה חוזרת על עצמה גם ביישובי המיליונרים הקטנים יותר והפחות נודעים, כמו המושב קדרון, ליד גדרה, שם קיבל לפיד 34% מהקולות (15% לליכוד ביתנו),  או עומר, ליד באר שבע, שם הוא גרף 29%  מהקולות (10% לליכוד)  ועין ורד (32% ללפיד, 6% לנתניהו+ליברמן!)

אותה תמונה חוזרת על עצמה גם בערים. בכלל הקלפיות של תל אביב מוביל אמנם לפיד ב-21% על פני הליכוד, 18% (עבודה 17%, מרץ 14%, התנועה 7%, ש"ס 6%, בית יהודי 4%, קדימה 2%, חדש 2%). אבל זה עוד כלום.   ראו מה קורה בקלפי מספר 107 במועדון הנוער בשכונת המיליונרים צהלה: שם זכה לפיד ל-41% (שווה ערך ל-50 ח"כים), לעומת הליכוד עם 15% מהקולות (18 ח"כים).  ומן הצד השני, לשם השוואה: בקלפי ב"רב שרותים לקשיש" בשכונת התקווה, קיבל הליכוד ביתנו 32% מהקולות, ולפיד זכה ב-9% בלבד.

התמונה בהירה עוד יותר בחיפה. בכלל הקלפיות העירוניות  קיבלו נתניהו והליכוד 26% מהקולות. לפיד הגיע למקום השני עם 18% מהקולות (עבודה: 15%, התנועה: 7%, הבית היהודי:6%, מרצ וחדש: 5% כ"א, שס ויהדות התורה 3%  כ"א, בלד וקדימה – 2% כ"א). אבל בקלפי מס. 174 בשכונת המיליונרים דניה, התמונה שונה למדי: שם מוביל לפיד עם 29%, לפני נתניהו עם 22% (מרצ -14%, התנועה – 13%, העבודה – 11%, הבית היהודי – 2%).

עד כאן הערים הגדולות והמעמד העליון. ומה קורה בערי מעמד הביניים?

בעיר ענייה יחסית כמו בת ים, זכה הליכוד ביתנו ל-37%, יש עתיד 15%, שס – 12%, עבודה – 10%, הבית היהודי – 7%, התנועה -6%, קדימה ומרצ – 2% כ"א.

והנה חולון: הליכוד 31%, יש עתיד 20%,  העבודה 13%, שס 11%, התנועה והבית היהודי 6% כ"א, קדימה ומרצ 3%  כ"א.

התמונה דומה בראשון לציון: הליכוד – 31%, יש עתיד – 23%, העבודה – 14%, התנועה והבית היהודי – 7%, ש"ס – 5%, קדימה – 3%, מרצ – 2%.

ומה בפריפריה הענייה?

שיכונים בירוחם: מגורי הפרולים

והנה  מה שקרה בירוחם בדרום, איפה שגרים הפרולים העניים: הליכוד מוביל עם 26%, שס אחריו עם 19%, הבית היהודי שלישית עם 16%, יהדות התורה – 10%, לפיד ויחימוביץ – 6% כ"א. התנועה – 5%,

התמונה דומה בקרית שמונה שבצפון: הליכוד – 37%, הבית היהודי – 14%, שס – 12%, יש עתיד – 9%, העבודה – 8%, התנועה וקדימה – 4% כ"א, ומרצ – 1%.

מה שרואים באופן ברור בבחירות של 2013, הוא, שהעשירים הולכים ומאבדים את אמונם בליכוד בתור המפלגה שהם סומכים עליה לצורכי המשך שלטונם.

כבר בבחירות של 2009, זכתה קדימה לעדיפות על פני הליכוד אצל המיליונרים.  אבל בבחירות הפעם כבר היה ההפרש מכריע.  בקיסריה ובסביון, בכפר שמריהו ובעומר, או בשכונות המיליונרים בערים, היה כוחו של לפיד כפול ויותר לעומת כוחם של נתניהו וליברמן ביחד. לפיד ניצח גם בשתיים משלוש הערים הגדולות, תל אביב וחיפה (ירושלים היא סיפור אחר: עיר גדולה אך ענייה, בשליטת המפלגות החרדיות).

הליכוד עדיין מצליח לגייס את קולות מעמד הביניים (האמיתי – לא המיליונרים ומשרתיהם הקרובים שמכנים את עצמם ככאלה בצניעות ובצביעות) בערים כמו חולון או ראשון לציון. הצלחתו אף גדולה יותר בין העניים בפריפריה. אך הברית שבין יאיר לפיד ובין נפתלי בנט הימני, עשויה להפוך אותם לאופציה קורצת גם במעמדות הנמוכים יותר. הכוח המשותף של בנט+לפיד בבת ים ובירוחם  מגיע ל-22%, ובקרית שמונה – 23%. ומצבו של הליכוד גרוע יותר בערים המובהקות של מעמד הביניים, כמו חולון, שבה מגיע הכוח המאוחד של לפיד ובנט ל-26%, ויותר מזה בראשל"צ, שם הם מגיעים ל-30%, רק אחוז אחד פחות מהליכוד ביתנו.

מה גם שהתהליך הזה מתחולל ביחד עם התמוטטות תדמיתו של נתניהו כ"איש חזק".

כששני פרחחים  צעירים שזה מקרוב באו מצליחים לטרטר אותו ככה, הוא כבר לא נראה מי יודע מה חזק.

—————————————————————————————————————

* ותמיד כדאי לזכור, אפרופו האופוזיציה מן הסוג שאותו מתיימרים לייצג  רדיקלים  הדומים למיכאלי , שהדימוקרטיה בנוסח המערבי שלה, היא עוד הרע במיעוטו. שהרי הגזל הנמשך  בדימוקרטיה המערבית, נעשה בדרכי עורמה, הנקראות שכנוע, הסברה, חוקיות,  תהליך הבחירות וכו' – ולא באלימות, בדיכוי  ובאכזריות המאפיינת את הדימוקרטיות הקרויות עממיות, שמהן נותרנו רק עם מקומות חשוכים, מאיימים וגבוליים, כמו קוריאה הצפונית, קצת סין וקצת קובה, וכמובן  גם  ריפובליקה איסלמית נוסח איראן, שבה תולה המשטר על מנופים יפאניים את הסוטים מן הנורמות  במאותיהם מדי שנה, למען יראו האזרחים וייראו.

ברשומה הבאה – על פלאי הפריימריס

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. האם הפוסט הזה אכן יוצא מהנחה מפתיעה שההצבעה היא אקט רציונלי ותועלתני?
    אני מוכנה להניח שלא הבנתי נכון, כי זו לא הנחה שאופיינית לבלוג הזה בדר"כ.

    למעשה, גם הליכוד וגם העבודה (או קדימה) לא הציעו יותר מדי לפריפריה והציעו די הרבה לעשירונים העליונים (למשל פטור ממס). מרצ כבר שנים לא היתה בממשלה, ויוזמות החקיקה שלה מהאופוזיציה לא נראו לי לטובתם המובהקת של העשירונים העליונים.

    אני חושבת שההצבעה היא יותר השתייכות למועדון, וזה מראה שעדיין העלק-שמאל או סתם מפלגות של אשכנזים נחשבים יותר בון טון אצל האליטות מאשר הליכוד. ואותו דבר בפריפריה, רק להיפך.

    אהבתי

    • גרושו מרקס אמנם אמר שאין בדעתו להיות חבר במועדון שבו מתקבלים אנשים כמוהו. אבל בדרך כלל אנשים דווקא כן חברים במועדונים שבהם מתקבלים אנשים כמוהם. כך שלעתים קרובות יש ביניהם גם דימיון מסויים בתחומים שונים, כולל באינטרסים. לכן הצבעה רציונלית-תועלתנית אינה עומדת בסתירה להצבעה מועדונית אלא מסתדרת איתה יופי טופי. קחי למשל את הצבעות החרדים או המתנחלים, המצביעים באופן ברור בעד מפלגות שנראה למצביעיהן כי הן שומרות על האינטרסים שלהם ודואגות לרווחתם. בוודאי שזה המקרה אצל האחוזון העליון, שמצביעיו אינם אלה שקונים בקלות סיפורי בדים של מפלגות – הם נמנים יותר על אלה המוכרים את סיפורי הבדים האלה לאחרים. אין להעלות על הדעת שהאחוזון העליון יתן 90% מקולותיו למפלגות העלולות לפגוע בצורה כלשהי באינטרסים המיידיים שלו. ברור שמרצ, שעיקר עניינה הוא התחום המדיני ושם מרוכזים כמעט כל מעייניה, היא מבחינת האחוזון בורג חשוב במנגנון של חירחור המלחמות הפנימיות, המסיטות את תשומת הלב ממחיר הקוטג', מממדיו של חשבון החשמל או ממחיר הדיור. הזיהוי של שמאל חברתי עם הבנה פטרונית ואוהדת לכל טירוריסט באשר הוא נמנה על קורבנות הכיבוש חשובה מאין כמוה לאחוזון העליון, ומבטיחה את ביטולה של האלטרנטיבה לשיטה הקיימת של חלוקת ההכנסה הלאומית. זה, למשל, מה שהבינה שלי יחימוביץ עד שלושה שבועות לפני הבחירות, בתקופה שבה לא שיחקה את המשחק וסירבה לפסול את ביבי. זה עד שהאיוולת (הגדרה שלה עצמה) זקפה ראש ביחד עם הפסילה, ועכשיו גם היא אוכלת את פרי איוולתה ("מילה של גבר(ת)", כמובן, שהיא מתעקשת עליה, במקום לקחת את האוצר ולעשות מעשים. וכך היא תקועה ביחד עם מרצ באופוזיציה של הוד מלכותם, הלבנים הקפיטליסטים העשירים, שכמה מסוגם מככבים גם במפלגתה) ברור שהמחאות הנרפות של מרצ על ששת מנדטיה, בתחום יוקר המחיה, לא מפריעות לאחוזון, כמו שלא מפריעות לו שום מחאות שלא מזיזות דבר. להיפך, מדובר בשסתום המווסת שחרור לחצים, מה שחיוני לשלום המערכת.

      אהבתי

  2. מסכין עם כל מילה

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: