Skip to content

לפיד והחרדים: צ'ילבה צ'ילבה לעולם

מרץ 3, 2013

לפני  שבוע כתבתי כאן: "עם ה'רק לא ש"ס', נשמע לפיד כמו האספסוף השמאליברלי שעמד בכיכר רבין אחרי בחירתו של אהוד ברק לראש הממשלה ב-1999 וקרא בדיוק את הקריאה הגזענית הזאת. אין שום דרך אמיתית אחרת להבין את ההחרמה הזאת. התעקשות נמשכת של לפיד על הססמה הזאת תזיק לו מאוד לטווח הבינוני והארוך, ואולי גם לטווח הקצר – כי לא ברור עד כמה יוכל שותפו, נפתלי בנט, להסביר לחבריו ובוחריו החרמה של מפלגה דתית."  

והנה, עברו כמה ימים, וביום חמישי שעבר הודיע נציג הליכוד למו"מ הקואליציוני, עורך הדין דוד שימרון כי עמדת "יש עתיד" היא, שבלי שים לב לסוגיות הפוליטיות או האידיאולוגיות של המו"מ הבינמפלגתי, העמדה שמציגים אנשי יאיר לפיד היא, שאין מקום לחרדים בממשלה שבה יהיו הם שותפים.

וזה, אמר שימרון, "גם אם יהיו החרדים מוכנים להתגייס לצה"ל בגיל 14".

אנשי הליכוד טענו גם, ששותפיו החדשים של לפיד בברית של "הפוליטיקה החדשה", דהיינו אנשי "הבית היהודי", שותפים להחרמה.

מאז פורסמו הדברים, היו פניות רבות מצד התקשורת אל אנשי "הבית היהודי" שמכחישים מכל וכל החרמה של החרדים מצידם.

על הרקע הזה, בולט מאוד המחדל של התקשורת הממוסדת בכל מה שנוגע להשגת תגובה מיאיר לפיד. למרבית הפלא לא קראתי בשום עיתון, לא שמעתי בשום תחנת רדיו, לא צפיתי בשום תוכנית טלוויזיה ולא מצאתי בכל רחבי הרשת את קבוצת המילים האומרת "בתגובה לשאלת כתבנו אישר (או הכחיש) יאיר לפיד את טענתו של עו"ד דוד שימרון", ואפילו לא את המילים "לא נמסרה תגובה על דברי שימרון מטעם 'יש עתיד' (או יאיר לפיד)" או שהם "סירבו להגיב".

לא התנהגות מוזרה מטעם התקשורת הממוסדת?

לעומת זאת, יודעים הכתבים החרוצים (בהזדמנויות אחרות) לצטט את הסטטוסים של לפיד בפייסבוק בסוגיה הזאת. אלא שבסטטוסים האלה, למרבית הצער, לפיד רק מדלג על מוקשים, מתחמק ומלהג, מסובב ומסתבך, משיב בחיטים על שעורים ונופל בכל פח שהוא כורה לעצמו.

בסטטוס הפייסבוקי הראשון והקצר, שהופיע בסופהשבוע, הפנה לפיד שאלה שאלתית לקוראיו: במו"מ הקואליציוני נדונה שורה של נושאים חשובים – דיוק, חינוך יוקר המחיה, מעמד הביניים, הוא טען, והשאלה:

"אז למה כל מה שיצא החוצה הוא רק ההודעה של הליכוד שאנחנו פוסלים את החרדים?"

כלומר: לפיד מציג את הדברים כ"הודעה של הליכוד".

לפיד עצמו לא מאשר ולא מכחיש.

רק מעמיד פני תם.

שהרי ברור מדוע החרמת החרדים היא כל מה ש"יצא החוצה".

משום שזה מה שחשוב לעניין המו"מ הקואליציוני:

כי מה המשמעות האמיתית של כל עמדותיו העקרוניות של לפיד בענייני דיור, חינוך, נשיאה בנטל וכו', אם הן עלולות להתברר רק כסוג של כסת"ח, ושעיקר עניינו של המו"מ הקואליציוני, מבחינתו, הוא להותיר את החרדים מחוץ לממשלה?

כי זה, ורק זה, הוא העיקרון האמיתי שמעניין את לפיד ואת מפלגתו?

DSCF4662

ראש ממשלה בנימין נתניהו מבקש ארכה משמעון פרס: כמו המקרה של מרצ?

 

איר לפיד חש כנראה כי יש חור מסויים בסטטוס הראשון והקצר שלו, ומיהר לפרסם סטטוס נוסף ומפורט יותר.

ההבדל בינו ובין הסטטוס הראשון: יותר התחמקויות, הסתבכויות ואמירת דבר והיפוכו.

לפיד מתחיל בהצהרה הבאה: 

"אומרים עלינו שאנחנו פוסלים את החרדים.
זה כמובן לא נכון. אנחנו לא פוסלים ולא מחרימים אף אדם."

(ועוד כמה מילות חיבה לתורה וללומדיה)

אז איך מסביר לפיד את החרמת החרדים?

לא מדובר בהחרמה, הוא טוען. מדובר בחילוקי פוליטיים עמוקים. והוא נותן דוגמא:

"כשנתניהו נבחר, היה ברור לכולם שהוא לא יזמין את מרצ לממשלתו. האם זו פסילה? בוודאי שלא. אני משוכנע שנתניהו חושב שמפלגתה של זהבה גלאון היא מפלגה ישראלית לגיטימית, אבל הם מחזיקים בדיעות הפוכות לגבי הדרך שבה צריכה להתנהל המדינה ולפיכך אינם יכולים לשבת באותה ממשלה."

ברור שמדובר בטיעון כוזב. בנדון שאינו דומה לראייה. בהשוואה בין חיטים ושעורים.

נתניהו היה בוודאי שמח מאוד (במיוחד בתנאים הנוכחיים) לכלול בממשלתו את זהבה גלאון ואת מרצ, אילו ניתן היה להגיע איתה, לאחר מו"מ, לקווי יסוד משותפים.

והרי זהו בדיוק ההבדל: שלפיד, לפי שימרון, ולפיד אינו מכחיש זאת בשני הסטטוסים שכתב, אינו מוכן לשבת בממשלה אחת עם החרדים –

בשום תנאי.

בשום פנים ואופן.

כך שלמרות הפתיחה של הססטוס השני שלו מדובר בהחרמה.

כדי להצדיק את ההחרמה הזאת, הופך לפיד לפתע לאדם שעמדותיו הפוליטיות נקבעות על פי מאמין/ לא מאמין:

"איני מאמין שש"ס ויהדות התורה יכולות לשבת בממשלה שתעשה את השינוי שעליו הלכנו לבחירות: השינוי בקריטריונים לדיור, לימודי ליב"ה לכל, השיוויון בנטל הגיוס, הקיצוץ המתבקש בתקציבי הישיבות."

אך מה עניין אמונה או חוסר אמונה לכאן? הרי מדובר בעניין פוליטי ארצי לגמרי.

יגיעו בבקשה הליכוד, יש עתיד והבית היהודי לקווי יסוד מוסכמים ויביאו אותם בפני החרדים.

ואז יקרה אחד משני דברים:

או שלאחר משא ומתן יתקבלו התנאים על דעת המפלגות החרדיות, או אחת מהן, וייחתם הסכם קואליציוני.

או שלאחר אותו משא ומתן לא יסכימו המפלגות החרדיות לקווי היסוד המוצעים – ואז ממילא יהיה לפיד פטור מעונשם של החרדים בממשלה שהוא שותף לה.

המקרה השני, הוא שיהיה המקרה שאותו ניתן להשוות ליחסי הליכוד-מרצ.

אז מה, כך מסתבר, הוא הפחד הגדול של לפיד?

לפיד חושש שהמפלגות החרדיות יסכימו. יסכימו להשוואת הנטל. יסכימו לקיצוץ בתקציב הישיבות. יסכימו ללימודי ליבה. יסכימו להשתלבות מואצת בשוק העבודה.

ואז הוא ייאלץ לשבת איתן באותה ממשלה.

כדי למנוע את המצב הזה, העמדה של לפיד אינה רק שאין לשבת עם החרדים באותה ממשלה –

אלא שאפילו אין לנהל איתם משא ומתן על קווי יסוד משותפים.

אין ספק שלפיד דבק בעמדתו זו ומתעקש עליה גם משום שהוא רואה את תוצאות הסקרים האחרונים:

כל שונאי החרדים, מכל המפלגות, ולא חסרים כאלה, מודיעים לפתע שאילו נערכו בחירות היום, הם היו מצביעים לפיד.

***********************************

אין ספק: החרדים, ובמיוחד הנהגתם, קנו בצדק את האיבה הרבה כלפיהם, המתפרצת בציבור הרחב, זו שלפיד משמש לה פה.

לא הסתרתי כאן את דעתי על מנהיגיהם, הרבנים והפוליטיקאים,  ועל עמדתם הצינית, המתנשאת והגזענית לא פחות מעמדתו של לפיד.

עמדה שדחקה את צאן מרעיתם לחיים של טפילות שפלה, עמדה שנותנת פרס לפחדנות ולהשתמטות,  עמדה שאין לה דבר וחצי דבר עם יהדות של "וחיית בה".

כל מיני תורתם-אומנותם של עושי התורה קרדום לחפור בו. כל מיני ולדונתם-אמנותם שפרנסתם על תוצאות מוצלחות של תשמיש המיטה. כל מיני השתמטותם-אומנותם  שעושים מעשה הירא ורך הלבב ההולך וצופר לביתו במקום לעבודת הצבא, ומקבל שכר כבני עלי וכבני שמואל, כאשר יעלה המזלג הקואליציוני.

אבל כאשר עושים בהם מעשה החרמה, כפי שממליץ לפיד לעשות, רק דוחקים אותם לפינה ולא עושים דבר לפתרון הבעיה. ההנהגה הנלוזה יכולה לבוא אל הציבור השבוי שלה ולומר לו: אתם רואים? הם מחרימים אותנו, שונאי היהודים האלה. הגויים האלה.

ההחרמה רק מלכדת אותם סביב הנהגתם.

הדרך הנכונה היא הדרך ההפוכה: לשבת ולדון איתם. לא להחרים אלא לדבר.

ואם יתברר, בתום המו"מ, שהם הסרבנים, שהם הממאנים, שהם אלה המבקשים להמשיך ולהתעלק על הציבור, או אז יהיה מקום להושיב אותם מחוץ לגדר הקואליציה, ולהבהיר לחסידים מן השורה, שמוטב שיפסיקו להשתטות וללכת אחרי הרבנים והפוליטיקאים שלהם, הטועים והמטעים.

רבים מהחרדים כבר עולים מעצמם על הדרך הנכונה. למה להשיב גם אותם לאחור?

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: