Skip to content

קואליציה מקיר לקיר (ב): 103 ח"כים, 20 שרים

פברואר 24, 2013

המו"מ להרכבת קואליציה תקוע עד כדי כך, שיש המדברים על האפשרות שיהיה צורך בקרוב במערכת בחירות נוספת בגלל הפלונטר הקשה. נדמה לי שירון לונדון היה הראשון שהעלה את האפשרות הזאת, ומתעקש עליה עד עכשיו . בסידרה הזאת (לא להיבהל – זה הפרק השני והאחרון), סוג של משחק בנדמה לי,  התחפשות פורימית, נבדקת האפשרות של ממשלה  רחבה מאוד, הכוללת 103 ח"כים, כל המפלגות חוץ ממרצ, חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד.

הרשומה הראשונה עסקה ב"ליכוד ביתנו" וב"עבודה" ובעקרונות החשובים שיצטרכו  המפלגות האלה לוותר עליהן כדי שתתאפשר ממשלה כזאת. ברשומה הזאת – כל היתר, ולסיום גם  אופציה לחלוקת התיקים הממשלתיים.

יאיר לפיד ו"יש עתיד":

יצטרכו לבלוע את הגלולה המרה של ישיבה בממשלה עם ש"ס, כולל אריה דרעי. ואם יהיו כולם באותה קואליציה, משמעות הדבר היא שתיקון משמעותי (אולי אפילו יותר ממה שהם תובעים כרגע, ופחות יקר) בתחום "השיוויון בנטל", יצטרך להתבצע תוך הסכמה  עם החרדים.

0009

ח"כ יאיר לפיד" לבלוע את ש"ס

בינתיים, עם ה"רק לא ש"ס", נשמע לפיד כמו האספסוף השמאליברלי שעמד בכיכר רבין אחרי בחירתו של אהוד ברק לראש הממשלה ב-1999 וקרא בדיוק את הקריאה הגזענית הזאת. אין שום דרך אמיתית אחרת להבין את ההחרמה הזאת. התעקשות נמשכת של לפיד על הססמה הזאת תזיק לו מאוד לטווח הבינוני והארוך, ואולי גם לטווח הקצר – כי לא ברור עד כמה יוכל שותפו, נפתלי בנט, להסביר לחבריו ובוחריו החרמה של מפלגה דתית. 

כל זה אינו אומר שעל לפיד לוותר בשאלת השיוויון בנטל. רק להבין שהכי טוב לעשות את המהלך בהסכמה.

וכמו כן יהיה על החברים ב"יש עתיד" להבין לעומק את משמעות האמירה, שחוזקה של השלשלת נקבע על ידי החוליה החלשה. והחוליה החלשה בחברה הישראלית, עם כל הכבוד, אינו מעמד הביניים. החוליה החלשה הם המעמדות הנמוכים – החרדים והערבים, הקשישים והעניים. שיפורים שירוכזו במעמד הביניים ושישאירו מאחור את העשירונים התחתונים בחברה הם ברכה לבטלה.

לעומת זאת, כדאי מאוד שלפיד ומפלגתו יתעקשו על העיקרון של הקמת ממשלה קטנה ככל האפשר. יש חשיבות עצומה למתן הדוגמה שבאה מלמעלה. היא חשובה אפילו יותר מהחיסכון בסך מאות מיליוני שקלים לקדנציה. מי בכלל יאמין שמשהו טוב עשוי להתרחש, כאשר יש לנו ממשלה מנופחת, ובראשה מין משפחה מלכותית המנסה להתעלק על תקציב המדינה מכל זווית אפשרית?

נפתלי בנט והבית היהודי:

אלה נוקטים, בינתיים,  בעמדה הגיונית: הם לא יפרשו מממשלה שתנהל מו"מ עם הפלשתינים, אך יפרשו כאשר הסכם, אם יושג,  לא יעלה בקנה אחד עם העקרונות שלהם.

DSCF4093

ח"כ נפתלי בנט: כבר מבינים

השאלה היא, הם בנט מבין, שבממשלה רחבה, פרישה של מפלגתו, אפילו אם יתלוו אליהם כמה עריקים מהליכוד, לא תעורר רושם גדול .

לדעתי, הרוב הגדול של מתנחלי יו"ש כבר מבינים שזה המצב, וכן הם מבינים היטב שלא תהיה תפארתם על התנגדות אלימה, אפילו לא בתור הפגנה.  המשמעות של פינוי ימית ב-1982 ושל ההתנתקות מעזה עשור וחצי מאוחר יותר, ברורה למדי. אין למתנחלים שום קלפים של ממש מול החלטה ממשלתית המייצגת את רצונו הברור של הרוב הגדול של הציבור הישראלי. 350 אלף מתנהלים זה הרבה מאוד, אבל שבעה מיליון ישראלים שחושבים אחרת, במיוחד אם ממשלתם ממליצה על כך,  זה הרבה-הרבה יותר.

ש"ס ויהדות התורה:

נמצאים כבר עכשיו קרוב מאוד לאותו מצב שבו יימצאו המתנחלים אם וכאשר יוחלט על הסכם ברוח של "שתי מדינות לשני עמים", ובכך צדק יאיר לפיד בדבריו. לאיומים שלהם ב"מלחמת אחים" אין יותר משמעות מאשר לאיומיו של הרב עובדיה יוסף שתלמידי ישיבות ירדו מהארץ.
שירדו.

מדובר באיומים ריקים.

DSCF4125

ח"כ אריה דרעי: אין דרך להסביר

שוב ושוב אני שומע את הטיעון המגוחך של דוברי החרדים, שאי אפשר לגייס את תלמידי הישיבות בגיל 18 כי הם ילכו לכלא.  סתם שטויות. אני נדהם כשאני מאזין לפרשנים פוליטיים או לכתבים לענייני חרדים (כמו אבישי בן-חיים המצויין בדרך כלל מערוץ 10) כשהם חוזרים כתוכים על הססמאות הריקות שבהן מלעיטים אותם בחצרות הרבנים.

הם מזכירים לי את העיתונאים שהודיעו לנו ברוב חשיבות ב-2006 שהיה לא תהיה התנתקות מעזה. גם הם פירשו איומים ריקים מתוכן שהשמיעו באזניהם הרבנים של הימין וחסידיהם, כאילו היו מציאות עתידית הכרחית.

תלמידי הישיבות יעשו בדיוק מה שרבניהם יאמרו להם. ואם לרבניהם יהיה ברור שבלי חוק אחד לכולם אין גם תקציבים יחודיים לישיבות, ואין כסף לתחזוקה על חשבון הציבור של עשרות אלפי אברכים ובחורים, ואין גם משכורות לאלפי רבניהם, ואין תקציב לבניה מסובסדת יפה לזוגות הצעירים, אז אין בכלל שאלה באשר לעמדה הצפויה של הרבנים ולמה שיורו לתלמידיהם לעשות או לא לעשות בצווי הגיוס שיקבלו.

הרבנים החרדיים צריכים להבין שאין שום דרך, ממש לא, להסביר למיליוני ישראלים שמשרתים בצבא, עובדים ומשלמים מיסים כבדים מהכנסותיהם, שעליהם להחזיק על חשבונם ומפרי עמלם ציבור גדול, שרוב הגברים שבו אינם עובדים ואינם משרתים לא בצבא ולא בשירות הלאומי.

ההסברים של רבני החרדים שהם "נהרגים באוהלה של תורה" או שחובתה של "מדינה יהודית" לתחזק ציבור כה גדול של משתמטים מעבודה ומשירות לציבור בגלל "תורת ישראל" או "המשכיותו של העם היהודי" אינה יותר מעלבון לאינטליגנציה של שומעיהם, שהם יהודים לא פחות מהם, וגם פיקחים וחכמים ויודעים את התורה לא פחות מהם (וכוללים, אגב, גם את מה שנקרא "הציונות הדתית", כלומר, היהודים הדתיים שנהרגים על הגבולות ממש למען עמם, וגם הם מתחזקים במיסיהם את החרדים).

שלא לדבר על העלבון הכבד שעולבים הרבנים האלה באבותיהם, עצמם ובשרם,  שבזמנם לא היתה נהוגה ההשתמטות ההמונית הזאת. האם הם רומזים שהחרדים מן הדור הקודם היו סוג של גויים, כי התגייסו לצה"ל באחד האדם?

לא לחינם מנסים ראשי ש"ס בכל כוחם לפרק את הברית המפתיעה בין לפיד ובנט, שהיא הברית בין החילוני שהחרדים מתעלקים עליו, ובין הדתי-לאומי שהחרדים מתעלקים עליו לא פחות – בשעה שהם מתנשאים ברוב חוצפתם גם על זה וגם על זה ומתנאים בטוהר יהדותם היתרה, בלי שום בסיס ממשי לכך.

צריך לקוות שהנבון שבין הפוליטיקאים החרדים – אריה דרעי – יצליח להסביר לחבריו שמה שהיה לא יהיה עוד, ושעליהם לקבל ולהפנים את התפנית שחלה בציבור הישראלי, ולראות מה עושים עם זה בלי להינזק יותר מדי.

ובאשר לציבור הערבי ולשאלת השוויון בנטל:

DSCF3271

ח"כ אחמד טיבי: עצות לערפאת, נאומים לעבאס

העובדה המצערת שהפוליטיקאים האמורים לייצג את הציבור הזה (אך מייצגים בערך את מחציתו) נגועים באינטרסים זרים ומוזרים, אינה אומרת שטוב להמשיך במדיניות הממשלתית הקבועה – עם הפסקות קצרות –  של אפלייה והזנחה של הערבים אזרחי ישראל.  רובם  לא אשמים שנציגם הבולט ביותר, אחמד טיבי,  חשב שכאזרח ישראלי הוא יכול לעוץ עצות לערפאת, וסבור שתפארתו תהיה על כתיבת  נאומים של חרחור מלחמה לאבו-מאזן, הוא מחמוד עבאס.

מי שבא לתבוע מהאזרחים הערבים שיוויון בנטל, צריך להבטיח להם גם שיוויון בצ'ופרים, ובהחלט מומלץ לעשות זאת באותה שיטה שבה יש להשתמש כלפי  החרדים. ערבי שמוכן לשרת את הציבור, יזכה באותם תקציבים שלהם יזכה היהודי המקביל. ומי שלא ירצה לשרת, המדינה לא תהיה מחוייבת כלפיו ביותר ממה שהיא מחוייבת מול החרדי או תלמיד הישיבה המשתמט.

כופתאות וגועל נפש

ועכשיו הגענו לשורה התחתונה. מה שנקרא בפי אחדים הגועל נפש, ובפי אחרים – הכופתאות. דהיינו: מספר השרים וחלוקתם בין המפלגות. כבר כתבתי שכדאי מאוד שיאיר לפיד יעמוד על העיקרון שלו: ממשלה מצומצמת ככל האפשר. עם זאת, אין צורך להיות אדוקים כאשר מדובר בקואליציה מקיר לקיר. מפתח של חמישה ח"כים לשר, יביא אותנו ל-20 שרים. ראש ממשלה ועוד 19 שרים, שלכל אחד מהם משרד רציני ועבודה לעשות.

לא יהיו  שרים בלי תיק – אבל יהיו כמה סגנים: גם כי יש משרדים שבהם השרים זקוקים לעזרה, וגם כי המפלגות לא הסתדרו בכפולות של 5 מבחינת מספר המנדטים שקיבלו בבחירות וצריך קצת תיקונים.

*************************

והנה חלוקת תיקים אפשרית, עם כמה חריגות מהמפתח של שר על כל חמישה ח"כים, המתאפשרות גם מכך שיהדות התורה (7 מנדטים) אינה מבקשת לעצמה שרים, וגם מהמספרים הלא עגולים של המפלגות:

למרכיב הממשלה ומפלגתו יש לתת עדיפות מסויימת מבחינת מספר התיקים, שכן יש להכיר בצורך של העומד בראש בעורף מוצק לעמדותיו.

2222

ח"כ שאול מופז: סגן ראש הממשלה

הליכוד: ראש ממשלה + שבעה משרדים, ביניהם שלושה חשובים: ביטחון, בריאות וביטחון פנים (כלומר, שמונה שרים במקום שישה + סגן שר, כפי שמגיע להם לפי מפתח של שר לחמישה ח"כים)

יש עתיד: ארבעה משרדים ובראשם משרד החוץ או החינוך.

העבודה: שלושה משרדים ובראשם משרד האוצר.

הבית היהודי: שני משרדים, אחד מהם חשוב – החינוך או הפנים, ועוד סגן שר.

ש"ס: שני משרדים, אחד מהם חשוב – הפנים או השיכון והתשתיות, ועוד סגן שר.

יהדות התורה: שניים או שלושה סגני שרים.

התנועה: משרד ממשלתי אחד (משפטים) ועוד שני סגני שרים (אחד נוסף כפיצוי על השר שהובטח בהסכם הקואליציוני הראשון)

קדימה: סגן ראש הממשלה ועוד סגן שר.

סה"כ: 20 שרים כולל ראש הממשלה, ושבעה-שמונה סגני שרים במשרדים שבהם לא חסרה עבודה ( ראש הממשלה, אוצר, ביטחון, חוץ, חינוך, פנים, בריאות, דתות).

כל זה יותר מדי טוב מכדי שיהיה אמיתי, כמובן. כמו שכתבתי: משחק בנדמה לי.

אך לא יזיק לזכור, שיתכן כי המהלך הנוכחי של בנימין נתניהו ליצירת קואליציה, הנשען כנראה על ההנחה שיוכל להפריד בין לפיד ובנט, או לגייס לממשלתו את העבודה ולצפצף על שניהם, גם הוא נראה, בינתיים, כמשחק בנדמה לי.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: