Skip to content

איך להרכיב קואליציה מקיר לקיר, משחק בנדמה לי (א)

פברואר 21, 2013

אז נראה שבנימין נתניהו שילב מהלך והרכבת הקואליציה נכנסה לתנועה, או, אם תרצו, משחק מילים נוסח נשיאנו שמעון פרס, התנועה נכנסה לקואליציה המתהווה. אז מברוק לשני הצדדים, שכל אחד מהם ירד מהעץ שלו. לבני שכבר לא חושבת שקרה מהפך בבחירות לפני חודש,  ונתניהו שכבר מוכן להפקיד בידי לבני חלק מניהולו של המשא והמתן המדיני. ככה עושים קואליציה. כל אחד שומר על  חלק מעקרונותיו אחרי שהוא מוותר על חלקם, בדרך כלל רובם.

ח"כ ציפי לבני: ירדה מהעץ

DSCF4506

לא תמצאו אותי מלגלג פה על הפוליטיקאים המושחתים, הציניים, המזגזגים וכו'. תכליתה של מערכת הבחירות היא לייצר קואליציה בעלת רוב, ואם אין מפלגה אחת שזכתה ב-61 מנדטים לפחות, פס הייצור הזה מחייב את כל מי שרוצה להשתתף בניהול המדינה לוותר על חלק מעקרונותיו.

על איזה חלק מהעקרונות יש לוותר?

ובכן, מדובר במתמטיקה אלמנטרית: כמה שהמפלגה רחוקה יותר מה-61 המנדטים המבוקשים לצורכי רוב פרלמנטרי, החלק שמוותרים עליו בתחום העקרונות גדול יותר.

הליכוד ביתנו,  למשל, 31 מתוך 61, יצטרך לוותר על כמחצית ממעקרונותיו. יש עתיד – על שני שלישים וקצת יותר. העבודה – על שלושה רבעים. נפתלי ובנט וש"ס – על ארבע חמישיות. התנועה של לבני – על תשע עשיריות.

וכן הלאה. מה שיוצר את הקואליציה אינו רק סך העקרונות של שותפיה, אלא יותר מכך, סך הוויתורים שלהם. זה מה שנקרא פוליטיקה.

זהבה גלאון: עקרונות תוצרת חו"ל

DSCF4423

ולהמחשה: אני לא יודע מה יהיה הרכב הקואליציה, אבל אני יכול לומר בוודאות מי לא יכלל בה: המפלגות שלא מוכנות לוותר על שום עיקרון חשוב. למשל מרצ. המפלגה הזאת תמשיך להיות חביבת התקשורת עד הסוף וגם אחריו. היא תישאר עם יחסי ציבור מצויינים ועם כל עקרונותיה – ותו לא. חבריה, ובראשם זהבה גלאון,  יסתובבו בכנסת מבסוטין, ירחרחו זה לזה, ינשמו לרווחה ויגידו "המחייה". איזה ריח טוב נודף מאיתנו. וכך עד הבחירות הבאות, אלה שאחריהן, וכן הלאה. התקשורת תהיה מאוד מרוצה ומרצ מאוד ריחנית.

בתנאי, כמובן,  ששוכחים שחלק נכבד מעסקני מרצ כלל לא צריכים את חסדי הקואליציה, כי הם ניזונים מכספים שמגיעים מחו"ל דרך העמותות, מכל מיני קרנות של קפיטליסטים חזיריים מאמריקה, מכנסיות, מממשלות, ממפלגות ומשגרירויות אירופאיות. זוכרים את המקרה עם זהבה גלאון שגרפה הכיסה 180 אלף ש"ח מהמקורות הנדיבים האלה? אז מה הפלא שבמרצ איבדו את חוש הריח לגבי הכספים מהסוג הזה. הם מצליחים להריח רק את הריח הרע המגיע מכספי הקואליציות הישראליות.

מפלגות אחרות, שאין להן כל כך הרבה מימון מחו"ל, או שסתם רוצות לעשות משהו למען האזרח הישראלי (או לפחות להעמיד פנים שהן משתדלות)  יצטרפו להתכופף, להתקפל, לאכול כובעים, לזגזג, לבלוע עלבונות מהתקשורת וכן הלאה. אבל אם יצליחו בעבודתן, יוכלו לבוא לבוחריהן בבחירות הבאות ולהגיד: תסתכלו מה עשינו. רוצים עוד קצת מזה? תצביעו לנו שוב.

מסקנת ביניים:לא רוצים לוותר על עקרונות? אין מקום בקואליציה. רוצים מקום בקואליציה? וותרו על כמה עקרונות.

ובאותו הקשר:

לדעתי היה נחמד אילו אפשר היה לכלול בקואליציה גם מפלגות ערביות, אבל הדברים ידועים: חלקן ימין קיצוני, לאומניות לא פחות מ"עוצמה לישראל" היהודית שלא עברה את אחוז החסימה, ושגם אותה לא הייתי ממליץ להכניס לשום קואליציה.  ואילו חד"ש, הלאומנית פחות, מבוססת על המפלגה הקומוניסטית שלמרבית הצער מחוברת לכל מיני אג'נדות זרות ומוזרות, תומכת/לא תומכת בקצב מדמשק, ועקרונית בהליכותיה ובמזגה לא פחות מחברתה מרצ. שלא לדבר על מקורות מימון דומים (כלומר, זרים) של רבים מהעסקנים הקומוניסטים, פרולטרים מהפכניים שכמותם.

כך שאת האופוזיציה הבטוחה כבר הרכבנו: 17 ח"כים.

*********************

ומהעבר השני, אני עדיין חושב, שהכי טוב לנו ממשלה מה שיותר רחבה. 

מרגע שנודעו תוצאות הבחירות, כבר כתבתי פה, יותר מפעם אחת, שעדיף להקים ממשלה רחבה ככל האפשר (ואני שמח לציין ששמעתי גם את ראש הממשלה אומר זאת), שאותה כיניתי ממשלה מקיר לקיר, על שמם של השטיחים הידועים. זה מבחינת מבטו של האזרח הקטן, ואני חוזר על נימוקי: ככל שגדול הרוב בכנסת, גדל מרחב התמרון. יש סיכוי טוב יותר לאייש את תפקידי השרים באנשים הכי טובים שנבחרו הפעם. יהיו פחות מריבות טיפשיות בין קואליציה ואופוזיציה. ינוטרלו  הפגעים הרעים באגף הימני-קיצוני של מפלגת השלטון.  וכן יכול להיות שישתפר המצב של הרוב הגדול של האזרחים (בתנאי שהמשחק בנדמה לי יצליח, והמפלגות יעדיפו להישאר, למען הכניסה לקואליציה עם העקרונות הנכונים והמאחדים, ולוותר על העקרונות הקלוקלים והמפלגים).

כך שנשארנו עם 103 ח"כים, משמונה מפלגות, שבאים בחשבון.

נתניהו והליכוד ביתנו:

אם מרכיב הממשלה, בנימין נתניהו רוצה לכלול בממשלתו מפלגות המתיימרות לייצג את מעמדות הביניים ואת המעמדות הנמוכים, כמו יש עתיד והבית היהודי, או כמו העבודה, וש"ס , הוא חייב להבין שלא יתכן לתחזק מצב שבו המחירים הממוצעים בארץ עולים בעשרות אחוזים על המחירים הממוצעים בחו"ל (בדולרים), בשעה שההכנסה הממוצעת בישראל נופלת באחוזים רבים מהכנסה ממוצעת באותו חו"ל שאליו נערכת ההשוואה בעניין המחירים. 

ראש ממשלה בנימין נתניהו: זכות מוסרית

DSCF3936

והסיפור שזה ככה בגלל מצבנו הביטחוני לא תופס. שיוויון בנטל, זוכרים? אז למה תשעה עשירונים צריכים לשאת בנטל – ורק מצבו של העשירון העליון הולך ומשתפר לאורך העשורים האחרונים, ובמיוחד בתקופות שנתניהו הוא שר האוצר או ראש הממשלה? איך זה קורה שהעשירון העליון, שהוא הכי נהנה פה, מטבע עליונותו, לא רק שאינו נושא בעול – אלא אף גוזר קופון על העול שמוטל על כל האחרים? איך זה שהם מלקקים את שפתותיהם יותר מכולם מחמת מתיקותו של העסל,  ודומעים פחות מכולם מחמת חריפותו של הבסל?

במה זה יותר ראוי ממה שעושים החרדים המתעלקים עלינו? 

שוויון בנטל, זוכרים?

העובדה שהליכוד והלוויין הליברמני שלו איבד בבחירות האחרונות רבע מכוחו, אומרת שהמון אנשים הבינו את היחס הבעייתי בין העסל והבסל.  זה היה הרמז שהבינו ההמונים האלה מהתפטרותו הרועמת של השר משה כחלון:   שבמפלגת השלטון לא ממש מעוניינים בטובתו של העם הפשוט. רק העשירון העליון בראש מעייניהם של נתניהו וליברמן. שני עשירים מופלגים בעצמם, וככה כל חבריהם הטובים. 

תביאו בחשבון שהעשירון העליון מחזיק בידיו בין עשרים לשלושים אחוזים מן העושר הלאומי, בנכסים ובהכנסות. מכיוון שהמצב הזה הוא במידה רבה הודות למדיניותו של נתניהו, יש לו זכות מוסרית לבוא אל חבריו לעשירון ולתבוע מהם: שחררו. וגם להזכיר את המקל, אם יהססו, מקל ולו שם קצר בן שתי מילים:  המחאה החברתית.

כי המרחק בין הפגנות בשדרות ובין הפגנות מול הארמונות, או חלילה וחס בתוכם, לא תמיד הוא גדול, והוא תמיד פונקציה של רמת הזעם של העם.

זאת אומרת: פחות רווחי עתק מטורפים, שאין משלם בעולם,  לקבלנים, לבנקאים, לתעשיינים, ליבואנים ולרשתות השיווק, וגם קצת יותר מיסים על הרווחים.

כמו שאתם רואים, נתניהו את ליברמן בע"מ יצטרכו לוותר על כמה עקרונות חשובים ביותר למען הקואליציה הרחבה. עקרונות בתחום החברות והרעות, עקרונות בתחום החופש להרוויח כמה שאפשר יותר בכל מצב. מה שנקרא עקרונות עובר ושב ועקרונות עובר לסוחר.

ח"כ אביגדור ליברמן:  לווין מאותו עשירון

DSCF0433

ואילו בתחום המדיני, יצטרך המועמד להרכבת הממשלה להתרגל לרעיון שהטקטיקה הרגילה שלו כלפי הפלשתינים – הצגת תנאים בלתי אפשריים בעליל כדי להימנע ממשא ומתן – כבר איבדה חלק ניכר מכוחה בגלל שקיפותה המצערת. במילים אחרות, נתניהו יצטרך להבין שהתמרון היצחק-שמירי שהוא נקט לאורך השנים, הגיע לשלב של "ועידת מדריד". דעת הקהל העולמית, אבל גם המקומית, נראית כמבקשת לתפוס את הסורר באוזנו, ולהוליכו אל השולחן. ואם הוא רוצה להימנע מאוזן אדומה ומרוטה, מוטב שיתיישב מרצונו, כדי לבדוק אם קלו המים מבחינת הפלשתינים. זאת אומרת: מאיזה חלק מהזיות תורת השלבים שלהם הצליחו הם  הצליחו להשתחרר בשנים האחרונות. 

שלי יחימוביץ ומפלגת העבודה:

שלי תצטרך להתרגל לרעיון, שמבחינתו של האזרח הקטן, אין הבדל גדול בין החברים הטובים שלה ושל עופר עיני, כלומר,  המנהלים והעובדים המועדפים של החברות הממשלתיות החזקות, מסוג חברת-חשמל, מקורות ועובדי הנמלים או רשות השידור, וכן חבריהם הרבים מן העיריות ותאגידי המים, ועוד שלל חברות ממשלתיות וציבוריות – ובין המליאנים של ביבי או החרדים של ש"ס ויהדות התורה. החברים של שלי ועופר  עולים לאזרח הקטן פעמיים-שלוש: פעם בכוח אדם מנופח ובמשכורות מנופחות המתבטאים בגובה החשבון לתשלום, פעם בפנסיות תקציביות המתבטאות במיסים, ופעם במחירים גבוהים של מוצרי צריכה. כי אם יצרן הקוטג' משלם 50% יותר מדי על החשמל, 100% יותר מדי על המים, 50% יותר מדי על הארנונה ו-30% יותר מדי על הפריקה בנמל ועל המכס, אז למה שלא ייקח לעצמו באותה הזדמנות גם רווח גדול ב-20% על הסביר?

ח"כ שלי יחימוביץ: שוויון בנטל

DSCF4491

במה טוב הפרזיט מהעיריה או מתאגיד המים, שדוחף לכיסו כמה עשרות אלפים בכל חודש על חשבון הציבור (ולא משלם ארנונה במקרים רבים) מהפרזיט מהישיבה שדוחף לכיס רק כמה אלפים על חשבון הציבור, סליחה על הביטוי?

ומילים יפות ורמות כמו סוציאל דימוקרטיה או  סולידריות עם עובדים לא יצילו את שלי ועופר. הבלוף כבר שקוף מדי. עשירון עליון הוא עשירון עליון, וחזירון עליון הוא חזירון עליון, ולא חשוב אם הוא קורא לעצמו קפיטליסט חופשי או שכיר מאורגן.

וכמו כן תיאלץ שלי לוותר על ההזייה המתוקה שלה, כאילו אפשר יהיה לנפח את המנגנון הממשלתי והציבורי בהמוני עובדים נוספים, שזו תכליתה העיקרית של תוכניתה להוסיף על התקציב מאות מיליארדי שקלים, נפחת אדירה של הוצאות הממשלה. כי טיבה של הנפחת בתקציב, שתתגלם חיש קל בנפחת של המטבע המקומי,  כלומר אינפלציה. ואילו האינפלציה מצידה – שאינה אלא זיוף המטבע  –  תאכל לתיאבון מצידה את שכר העובדים בכל המשק.

אז מה עשינו?

כבר היינו בסרט הזה. זוכרים את האיטיז?

הגידול בהכנסות בעקבות התיקונים במיסוי של העשירון העליון, יצטרך לזרום ישירות לידי המעמדות התחתונים, בלי שייספג ברובו הגדול על ידי המתווכים שבדרך  – הג'ובניקים שמתכננת יחימוביץ להוסיף על המנגנון הממשלתי והציבורי, הנפוחים מדי כבר עכשיו. 

רשומה ראשונה. ברשומה הבאה: על אילו עקרונות חשובים יצטרכו לוותר יאיר לפיד, נפתלי בנט והרבנים החרדיים, וכמו כן: איך להרכיב קואליציה ענקית עם ממשלה מצומצמת

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: