Skip to content

פרשת בן זיגייר-אלון: קשקשת שאינה מחזיקה יותר מים ממה שיש בכפית

פברואר 16, 2013

שוב אני מוצא את עצמי נגרר שלא בטובתי לכתיבה בפרשה מנופחת כבלון, כמעט כולה ספין, קשקשת ברשת, שיסודה בעיקר בכך שאין שום דבר אחר מעניין לדווח עליו, כי מעשה המרכבה של ממשלתנו מתנהל בעצלתיים ובחשאיות, האינתיפאדה השלישית המצופה טרם החלה, האיראנים מטיסים קופים ומטוסים חמקניים על כנפי הפוטושופ  – וזה כל מה יש.

וחוץ מזה הסיפור מתאים לכל מיני אג'נדות ברנז'איות שרובן אינן רצופות כוונות טובות.

אז קודם כל, כמה מילים על עיסקי השו-שו, רק בשביל הפרופורציות.

עיסקי השו-שו בכל העולם, ומה לעשות, גם אצלנו, הם מופת של עבריינות. קן צפעונים של  חטא ופשע. האנשים המועסקים בשרותים האלה הורגים אנשים. הם גונבים, הם מזייפים, הם שולחים נשים לפתות גברים וגברים לפתות נשים לצורכי הפלה בפח. הם עוסקים בסחיטה מעשה יום-יום. הם נשבעים שבועות שקר ומעמידים פנים. מאמצים זהויות של אנשים אחרים כדי להונות ולרמות.  הם מאזינים בסתר, פותחים דואר  של אחרים, מלשינים, מסכסכים, משעבדים אחרים לצרכיהם, חומדים  כל מה שאינו ברשותם, מוכרים מידע כוזב וסחורות פגומות, זוממים מזימות ומתחבלים תחבולות.  גורמים לאחרים לבגוד במולדתם ולעתים הם בעצמם בוגדים במולדתם כי זה עולמם.

DSCF4411

ממש נורא. כמעט שאין עבירה בספר החוקים שהם לא יחטאו בה, אבל זה מה יש. ככה זה בכל העולם. ככה זה גם אצלנו.

ומדינה כמדינתנו, שכמה משכנינו הקרובים והרחוקים מבקשים בכל יום לאבדה ולהשמידה, איך תתגונן?

את כל מעשיהם, קל וחומר מחדליהם,  משתדלים אנשי השו-שו לעשות בסתר, מסיבות מובנות. בגלל זה קוראים להם שירותים חשאיים.

עקרונית הם פועלים בסתר מאותן סיבות שגורמות לכל העבריינים לנוע מתחת לראדאר: למען לא יתפסו ולא יבואו על עונשם.

ואם וכאשר הם נתפסים, הם משתדלים לסתום את הפה, כדי שלא להסגיר את חבריהם, את שלוחיהם ואת שולחיהם.

ההבדל בין שמירה על מסך הסודיות ובין שברונו, הוא לעתים תכופות ההבדל בין חיים ומוות.

כל זה אינו סוד. כל אדם בעל ידע מינימלי בהלכות העולם מודע למצב הזה, קל וחומר כל עיתונאי.

אז מה הרעש הגדול זו הפעם? מה נשתנה, לעומת כל המקרים הקודמים שאנשים, מרגלים או בוגדים,  נעצרו ונשפטו ונאסרו ואיש לא ידע וציפור לא צייצה, וכאשר התבררו הדברים ונודעו, היתה כותרת, היה סיפור – אבל לא כזה ווז'ראס כמו הפעם, מהלך שבוע בכותרות הראשיות ובברבורים?

קודם כל, כאמור בפתח הדברים – השיעמום הכללי.

אבל עוד משהו: גידול מבהיל למדי בכמויות השנאה המופגנות נגד המדינה ונגד מוסדותיה, המתגלה באגפים מסויימים של התקשורת.

ועם השנאה באים בעיסקת חבילה גם הרשעות והטיפשות, הצביעות והרמיה.

הנה הצביעות והרמיה:

אחת הטענות הרווחות בתקשורת, כעילה לרעש הגדול הפעם, מנוסחת בערך כך: "המימסד/המוסד/ הממשלה/ הצנזורה טרם התרגלו לעידן האינטרנטי. הם לא יודעים שאי אפשר עוד להחביא מתחת לשטיח מה שמתגלגל בכל אתר ובלוג שני ברשת."

סליחה? ומה עשתה (ועדיין עושה) התקשורת עצמה, באירוע חשוב  אלף מונים מהמקרה של "האסיר X"? כאשר האינטרנט היה מפוצץ בעדויות, סיפורים וראיות למעורבות העמוקה של כמה מיליארדרים ומיליונרים אמריקאים (מה שנקרא בלשון נקיה "הקרן החדשה לישראל") ועוד כל מיני קרנות זרות, בטיפוחה ובמימונה של המחאה החברתית בקיץ 2011, תוך שימוש נרחב בעסקנים של חד"ש?

מה עשתה אז התקשורת המתרעמת עכשיו על על טיפשותה של הממשלה "שלא שמעה" על נפלאות האינטרנט?

התקשורת הממוסדת מילאה את פיה במים רבים.

ועד היום היא שותקת.

ואפשר להביא דוגמאות נוספות.

אבל לא רק צביעות ורמיה.

הנה הרשעות והטפשות.

האזינו לדברי שדרן ידוע – מסקנותיו ותובנותיו בעקבות המקרה של "האסיר X":

"תאר לך שמחר יהיה פה דיקטטור ישראלי שיתחיל להעלים אנשים כמו בארגנטינה, שם מצאו אלפי גופות של אנשים במרתפים חשוכים ומתחת לאיצטדיונים כשהם שחוטים.

זה אגב מתקרב לזה.

זה עוד מעט יקרה פה."

האומנם?

הלו?

טוק-טוק?

יש מישהו בבית?

והיו גם מאמרי דעה, בהולכת "הארץ", איך לא, כולל תהיות אם לא היה כאן רצח, חד וחלק, של זיגייר בידי המוסד. כולל הפרקליט שהודיע כי נפגש עם העציר בבוקר מותו, ובתור מומחה מזדמן למדעי הנפש, הודיע לנו הפרקליט שלא הבחין בסימנים לעומד להתרחש! לפי מיטב הבנתו, השכלתו והרגשתו, זיגייר לא היה בשל למעשה כזה מרחיק לכת – ושנבין מכך מה שנבין!

פרקליט-פסיכולוג, אלק!

או  למשל היללה הצבועה העולה מן התקשורת הממוסדת, על כך ששוב היא נאלצת לפגר אחרי "התקשורת האוסטרלית".

אבל, איך הגיע הסיפור לתקשורת האוסטרלית?

רוצים לדעת? גגלו את שמותיהם של המשפטנים שהגנו על בן זיגייר. גגלו את שמות העיתונאים שעסקו בפרשה עוד בשלב הקודם שלה, וכל מי שקצת עיניים  בראשו יוכל לנחש די בקלות מי הפרקליט, שהדליף לאיזה עיתונאי, שמן הסתם העביר מצידו את המידע הסודי לקוליגה האוסטרלי שלו למען תושלם העיסקה הסיבובית הרגילה, ואפשר יהיה להזדעק אצלנו על כך שבאוסטרליה מפרסמים ואצלנו לא נותנים.

אין לי חשק להיכנס לעומק המניעים של התקשורתנים המרושעים או הצבועים. הדברים די ידועים: יש עיתון אחד שמחפש להביא לחרם בינלאומי על ישראל וכל האמצעים כשרים. הכתבנים בעיתון הזה אינם כותבים אלינו, הישראלים. מי שחי פה מעשה יום יום לא יאמין לעולם לבדותות שהם מפרסמים. הם כותבים למען המנויים האנטישמים שלהם בחו"ל, נקודה.  יש עיתון אחר שמנהל מלחמה מסחרית (לגיטימית לגמרי!) נגד הפרדבדה-היום שמתחזק פה טייקון ההימורים האמריקאי בשירות ראש הממשלה, ואם על הדרך נפגעים כל מיני מוסדות וארגונים, זבש"ם. ויש סתם כמה עיתונאים שבוערת בעצמותיהם כל זכות של כל אדם בעולם, חוץ מהזכות לחיים בביטחון ובשלום של בני עמם, במדינה משלהם בארץ שנתן להם אלוהים. ומבחינתם כל מה שבא – ברוך הבא,לצורכי אותה תעמולה: ישראל היא כמו רוסיה של סטאלין, היא כמו גרמניה של היטלר, היא כמו דרום אפריקה של האפרטהייד. ואילו כל אחד מהטמבלים המזדעקים ומתריעים הוא, איך לא,  לוחם חופש אמיץ מאין כמוהו, ששם את נפשו בכפו וזועק את האמת בעוד שליחיהם הנוראים של מנגנוני החושך אורבים לו מעבר לדלת.

אילו הייתי חושב לרגע אחד קט שיש שמינית של כנות בדבריהם, הייתי חושש לבריאותם הנפשית. אבל הכל סתם תעמולה שקרית, תוצר של שנאה עיוורת שמחרבשת להם את השכל ומביאה אותם להחליף אמת בשקר.  ומזלם שיש ספונסרים, מקומיים וזרים, שמוכנים לשלם להם.

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: