Skip to content

ה-WISHFUL THINKERS והעצמאות האנרגטית של ארה"ב

פברואר 13, 2013

ברור שהביקור הצפוי של אובמה בישראל עדיין טורד את מנוחתם של ה-WISHFUL THINKERS, שבנו את האסטרטגיה הגלובלית של ארה"ב סביב היחסים המעורערים השוררים בין הנשיא האמריקאי ובין ראש הממשלה הישראלי.

הרי עד לפני שבוע, אובמה כלל לא היה אמור להתעניין במיוחד במתרחש במזרח התיכון. את הגועל נפש שיש להם מנתניהו בפרט ומישראל בכלל,  הסבירו ה-WISHFUL THINKERS על רקע עליייתו של מוקד עניין חדש על מפת הגיאו-אסטרטגיה: המזרח הרחוק.

ואז קופץ פתאום אובמה ומודיע שהוא מגיע לביקור באזור, כולל, אוי ואבוי, ישראל.

אתמול מצאתי ב"ידיעות אחרונות" (המהדורה המודפסת) את ההסברים האחרונים לסטייה המסוכנת של הנשיא האמריקאי מן הקו המדיני שהותווה לו על ידי גדולי המומחים מה"ניו-יורק טיימס" (תומס פרידמן), מה"ניוזוויק" (פיטר ביינארט) ומהעיתונות המקומית.

בפרשנות של הכתב המדיני הבכיר שמעון שיפר זה הולך ככה:

א. הביקור הפתאומי בישראל דווקא כן מסתדר יופי עם כוונתו של הממשל האמריקאי להתמסר למה שמעניין אותו באמת:

המזרח הרחוק.

ב. אך כדי שיוכל להתמסר כל כולו למזרח הרחוק, מבקש הממשל האמריקאי לנקות תחילה את השולחן מהשאריות של המנה הקודמת – המזרח התיכון. כל מיני הטרדות קטנות, כגון סוריה, איראן וישראל – כך שב-2014 הוא כבר יהיה פנוי לגמרי לעיסוק בעיקר.

ג. שיפר גם הזכיר שוב את אחת ההנמקות לאיבוד העניין של ארה"ב במזרח התיכון – העצמאות האנרגטית הצפויה לה ממש או-טו-טו. כלומר: בעוד שעד כה היה המזרח התיכון חשוב במיוחד בגלל חלקו העצום בהספקת הנפט למערב ולארה"ב,  הרי שמרגע שלארה"ב תהיה די אנרגיה זמינה ממקורותיה העצמיים, יאבדו המזה"ת וישראל את חשיבות הרבה. ועל הרקע הזה אפשר להבין כיצד מרשה לעצמה ארה"ב להתעניין יותר במזרח הרחוק.

WISHFUL THINKING משהו משהו.

את הסיפור המרתק על העצמאות האנרגטית הצפויה לארה"ב הביא "הארץ" כבר ב-20.12.2012, אחרי "המכתב לידידיו בישראל" של תומס פרידמן, שבו הודיע להם כבר אחרי הבחירות בנובמבר שיש לו חדשות רעות בשבילם: "הנשיא שלו עסוק", ואחרי הוואריאציה של ביינארט על אותו נושא בתחילת דצמבר ב"ניוזוויק".

קבלו את הכותרת:

משבר הנפט/ אמריקה בתפקיד סעודיה

ארצות הברית הולכת ומשתחררת מהתלות בנפט הערבי כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה להפקת גז מפצלים. האם זה אומר שסין תהפוך לכוח דומיננטי יותר במזרח התיכון, ומה ההשלכות על הסיוע האמריקאי לישראל – או במילים אחרות, האם תישאר לאמריקה אנרגיה בשבילנו?

והנה לוח הזמנים הצפוף שמכתיב לנו "הארץ", המסתמך על מכון המחקר WEO – WORLD ENERGY OUTLOOK:

"כבר בשנת 2015 תעקוף ארצות הברית את רוסיה כיצרנית הגז הגדולה ביותר בעולם בזכות הטכנולוגיה של הפקת גז מפצלים ‏(פראקינג‏); ב־2017 היא תעקוף גם את ערב הסעודית כיצרנית הנפט המובילה בעולם, וכך תהפוך, עד ל־2020, ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם. בשנת 2030 כבר תהיה ארצות הברית עצמאית לחלוטין מבחינה אנרגטית…, נעדרת כל תלות בייבוא אנרגיה ממקורות חיצוניים. בשלב זה ארצות הברית תייצר כל כך הרבה אנרגיה, שיהיו לה עודפים רבים לייצא למדינות אחרות. ומי שלא סבור שהדבר ישפיע על יחסי ישראל־ארה”ב, מוזמן להרהר בשאלה האם יהיו לכך השלכות על היכולת לייצא גז מהתגליות שהתבשמנו בהן במימי ישראל בשנים האחרונות.

המשך הכתבה עוסק בתיאור הטכניקה של הפקת הגז בשיטת הפראקינג החדשה: חופרים מנהרה בתוככי האדמה מזרימים לתוכה מים ועפר בלחץ גבוה כדי לייצר מעין רעידת אדמה, שתשחרר את הגז הכלוא בבטן האדמה.

אך בעיקר מביא "הארץ" צרור מומחים לאנרגיה, כלכלה ואסטרטגיה בינלאומית, הבאים להצדיק את השאלה הרטורית מכותרת המשנה:

"האם תישאר לאמריקה אנרגיה בשבילנו?"

והתשובה, בעיקרה, היא כמובן לא.

זוכרים את תום פרידמן המתכתב עם ידידיו הישראלים?

"הנשיא שלי עסוק", הוא סיכם.

אז רגע לפני שהשתכנעתם ממקצה התיקונים הזה,  כמה הערות בפינה לשיפוטכם:

א. מתברר שיש ערעורים רבים מאוד על סיפורי ההרים והגבעות המיוחסים לשיטת הפראקינג, שעליה מבסס ה-WEO את תחזיתו בדבר העצמאות האנרגטית של ארה"ב,  ושעליה מבסס "הארץ" מצידו (ועכשיו גם שיפר מ"ידיעות אחרונות"), את התחזית על תהליך התפוגגותו של אובמה משמי המזרח התיכון:

הנה קצת ציטוטים ממאמר שהופיע בפורום האנרגיה הישראלי:

* "בשנה שעברה, חשף העיתון 'ניו יורק טיימס' שורה של תכתבות פנימיות של מומחים ובכירים בתעשיית הפצלים שהודלפו, מהן עולה החשד כי ה'באזז' סביב שאלת גז הפצלים אינו אלא חלק ממסע יחסי ציבור מתוזמן היטב של התעשיה וגופים פיננסיים, שנועד למשוך השקעות גדולות לענף. חלק מהכותבים אף טענו כי מדובר ב- 'מזימת פונזי', לא פחות."

* "למעשה, הפריחה הנוכחית בתעשיית הפצלים היא תוצאה של מחירי גז גבוהים באמצע העשור הקודם, אשר הפכה את הפקת גז הפצלים לכדאית מבחינה כלכלית…ואולם, תפוקת הבארות יורדת בחדות ומרביתן יוצאות משימוש כעבור שנתיים בלבד, וזאת לעומת בארות גז-טבעי המפיקות במשך עשרות שנים. כתוצאה מכך, נדרשות החברות לקדוח ללא הפסק בארות חדשות, בכדי לשמור על קצב ההפקה. העלות הגבוהה של הקידוחים, בצד מחירי היצף הנמוכים בהרבה מעלות ההפקה בפועל, מציבים סימן שאלה גדול לגבי המשך דרכה של תעשיה זו." 

* "הטענה כי ארה"ב צפויה להגיע בשנים הבאות לעצמאות אנרגטית רחוקה מהמציאות. מלבד גז הפצלים הרי מצויים בארה"ב גם מצבורי פחם אדירים, אולם מגזר התחבורה תלוי לחלוטין בדלק נוזלי. תפוקתן של בארות הנפט של ארה"ב רחוקה מלספק את הביקוש, ותלותה בנפט מסעודיה ומדינות המפרץ האחרות צפויה אם כן להשאר כשהיתה בעתיד הנראה לעין, אם לא לגדול."

זאת אומרת, יתכן שהתיאוריה על העצמאות האנרגטית ניצבת  על כרעי תרנגולת.

וגם בתור שכאלה – לא כרעיים יציבות במיוחד.

אולי בסך הכל סוג של באז, בשירותה של מזימת פונזי, כפי שטענו ב"ניו יורק טיימס" אשתקד.

ב. ובכל זאת: הבה נניח שהתחזית של ה-WEO ו"הארץ"  נכונה כנכון היום. אז מה? על חשבון העובדה שב-2030, עוד 18 שנים בערך, לא תהיה ארה"ב תלויה ביבוא נפט מהמזה"ת, עומדים הנשיא אובמה וממשלו להעביר את המזרח התיכון למקום נמוך יותר בסדר העדיפויות במהלך השנה הקלנדרית השוטפת, והחל בשנה הבאה להקדיש את רוב מאמציהם למזרח אסיה?

ומה יהיה אז על המזרח התיכון? הוא יופקר לחסדי האימפריה הרוסית, שעדיין רואה בו אזור ראשון במעלה מבחינת חשיבותו? או שהאמריקאים יניחו לסינים להעמיק את חדירתם, כמשקל נגד לרוסים,ובתמורה להסכמה סינית להגברת הנוכחות האמריקאית במזרח אסיה? האם עומדים האמריקאים לשכוח את בעלי בריתם האירופאיים, שעדיין עומדים להישען במידה רבה על הנפט המזרח תיכוני? האם הם עומדים לזנוח את ידידתם הטורקית למען האינטרסים שלהם במזרח הרחוק?

מי  פתי ויאמין לשטויות האלה?

ג. ושוב, בהנחה שהסיפור על העצמאות האנרגטית הצפויה ב-2030 נכון:

ממתי המדיניות הבינלאומית של ארה"ב נשענת על מה שקורה בארה"ב עצמה? שמא יצא, במקרה, למומחים של "הארץ" לשמוע על תאגיד קטנטן של חברות נפט הנושא את השם "סטנדארד אויל", השולט בנתחים נכבדים של הנפט המזרח תיכוני? או על חברת "ערמקו" האדירה, השולטת בחלקים נכבדים מהנפט הסעודי, ש"פורבס"  דירג אותה אשתקד כחברת הנפט הגדולה בעולם (שותפות של סטנדארד אויל וטקסקו) ? אולי הם שמעו על חברות הנשק האמריקאיות הגדולות, המצליחות לספוג בחזרה לארצן חלק נכבד מהפטרו-דולרים של המזרח התיכון, בתמורה למפלצות פלדה מתנייעות בים, ביבשה ובאוויר ויורקות אש שהן מספקות לשליטים המקומיים? מה יהיה על כל אלה כשאובמה יעביר את תשומת ליבו למזרח הרחוק?

האם המומחים של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" לא יודעים שמדיניות החוץ האמריקאית היא במידה רבה מאוד פונקציה של האינטרסים של התאגידים האדירים האלה? בלי קשר לעצמאות האנרגטית של ארה"ב או לגורלו של האובמה-קר?

האם  הם לא יודעים שמשרד החוץ האמריקאי דואג מאוד אפילו לאינטרסים האזוריים של "קוקה קולה" או "מקדונלד", למרות שארה"ב רכשה כבר מזמן עצמאות מוחלטת בתחום המשקאות הקלים וקציצות הבשר?

אז מה? אובמה עומד להפקיר את האינטרסים של סטנדארד אויל  ושל קוקה קולה במזרח התיכון, בגלל שתום פרידמן  לא אוהב את ביבי או בגלל ששמעון שיפר לא סובל את שרה?

 

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: