Skip to content

בחירות 2013: נתניהו הובס, לפיד ניצח, המפלגה הגדולה ביותר – הלא מצביעים

ינואר 23, 2013

תבוסת נתניהו

קודם כל ברור שראש הממשלה בנימין נתניהו ושתי המפלגות שהוא עמד בראשן בבחירות לכנסת ה-19 ספגו תבוסה קשה. הליכוד וישראל ביתנו שמנו יחדיו 42 ח"כים בכנסת ה-18, הפסידו 11 מנדטים – 26% מכוחן.  כמה פעמים כתבתי כאן שהתרגיל המבריק של האיחוד הפינקלשטייני יעלה לימין ב-5 עד 10 מנדטים (הסתמכתי כמובן על מספרי הסקרים) וטעיתי. התבוסה עלתה על הצפוי בכל הסקרים.

למזלן של מפלגות הימין, פוצתה הקואליציה הימנית  על ידי הישגי הדתיים-לאומיים והחרדים.  בכנסת ה-18 היו לאיחוד הלאומי (כצל'ה) 4 מנדטים, ולמפד"ל בראשות  הרשקוביץ 3 מנדטים. האיחוד בימין הדתי בראשות נפתלי בנט הביא 11 מנדטים, ואילו "עוצמה לישראל" הימנית קיצונית לא עברה  את אחוז החסימה, למרות שצברה יותר מ-60 אלפי קולות (על פי התוצאות עד כה). מזה ברור מאין שאב בנט את תוספת המנדטים של מפלגותיו: הוא שאב מהליכוד, ספציפית, (וכמעט כלום, כנראה, מ"ישראל ביתנו) חמישה-שישה מנדטים חדשים (יתכן שהבית היהודי תקבל מנדט נוסף אחרי ספירת קולות החיילים).

הזוכה השני היה גוש החרדים, וליתר דיוק – האשכנזים. בכנסת ה-18 היו לש"ס 11 ח"כים וליהדות התורה האשכנזית – 5 ח"כים. ביחד – 16 מנדטים. האשכנזים עלו בשני מנדטים, כמעט בטוח על חשבון הליכוד, ועכשיו מונה הגוש החרדי 18 מנדטים.

לסיכום: נתניהו והליכוד הפסידו קולות בעיקרו של דבר פנימה, לתוך הגוש הימני-דתי-חרדי, ביחד כשישה מנדטים.

DSCF4062

מנצח לפיד, מפסיד נתניהו: הנאום הסימולטני

ואילו ישראל ביתנו הפסידה חמישה מנדטים, כולם, ככל הנראה, החוצה – בעיקר למפלגתו של לפיד שספגה ממפלגתו של ליברמן את המצביעים ממדינות חבר העמים, שמכיוון שלא היתה להם עוד מפלגה ייחודית המייצגת אותם.  בגלל מה שנראה להם כהיבלעותה של "ישראל ביתנו" בליכוד, העדיפו מצביעי ליברמן המסורתיים למצוא את הגדרתם המעמדית-מגזרית אצל לפיד.

אפשר לקבוע כמעט בוודאות שתרגיל האיחוד היה כישלון מובהק. לא לחינם אמר אביגדור ליברמן בנאום התבוסה שלו לפנות בוקר שהאיחוד יוכיח את תועלתו "בעתיד": ומזה משתמע שבעתיד אולי כן, אבל בהווה, בטח לא.

מאיפה באו קולותיו של לפיד?

אז לפיד זכה ב-5 מהמנדטים שלו בעיקר על חשבון מפלגתו של ליברמן. אין ספק שטקטיקת ההסברה שלו הלכה יפה על הכיוון הזה: יחסי דת ומדינה, דגש על האינטרסים של מעמד הביניים, עירפול מדיני ונכונות לחבור לממשלת נתניהו.

כמו כן אפשר לנחש מאיפה לקח לפיד את שאר קולותיו: מהלוויתן הגווע של "קדימה", מתוך הצעירים שהצביעו לראשונה, ומתוך המצטרפים החדשים למעגל המצביעים, אלה שהגיעו מהנמנעים-לשעבר, ושאפשר לשער שהצבעתם החדשה היא תוצאה של פעולת המחאה שלפיד השכיל לנווט אותה אליו.

מכאן  שה-19 של לפיד הגיעו אליו מהמקורות הבאים (הערכה): 5 מישראל ביתנו,  12 מ"קדימה", 2 מהצעירים החדשים ומהמצביעים שנמנעו בעבר.

קדימה, הלוויתן הגווע

ולאן הלכו שאר הקולות של הלוויתן הגוסס "קדימה"?

2 נשארו אצל שאול מופז.

6 הלכו לתנועה של ציפי לבני.

2 הלכו לעבודה.

3 חזרו למרצ.*

וביחד עם ה-12 שלקח  לפיד – 25 מנדטים.

ואיפה עוד 3 מנדטים? ובכן, אפשר לשער ש-2 חזרו לליכוד, ומנדט 1 הלך למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.

המפלגה הגדולה ביותר – הבלתי מצביעים

התוצאה הבולטת השניה של הבחירות לכנסת ה-19 היא נצחונו הנמשך של גוש הנמנעים – הגוש הפוליטי הגדול ביותר של הישראלים, המאוחדים סביב דחייה של המערכת הפוליטית כולה. גדול בהרבה מכל מפלגה אחרת או גוש מפלגות (הליכוד ביתנו).

בבחירות לכנסת הקודמת, ה-18, עמד אחוז ההצבעה על 65.2%. בבחירות הפעם עלה אחוז המצביעים ל-66.6%. עליה זעירה של 1.4% בשיעור ההצבעה, קצת תוצאה של המחאה החברתית, וקצת תוצאה של מסע ההסברה המאסיבי בשבוע-שבועיים האחרונים.

אך התוצאה בעינה:  שליש. אחד מכל שלושה ישראלים לא הצביע גם בבחירות האלה..

מה שאומר, שאם הליכוד ביתנו זכה ב-רבע מקולות המצביעים, משמעות הדבר היא שהוא זכה ברבע מתוך שני שליש מהישראלים שהלכו לקלפיות. זאת אומרת: רבע מ-66.6%, שהם רק 16.7% מתוך בעלי זכות הבחירה.

חצי מהמפלגה הגדולה באמת, שהיא הבלתי מצביעים, המונים  33.3% מבעלי זכות הבחירה.

ואילו מס 2, לפיד, ש-19 הח"כים שלו מייצגים 16% מתוך המצביעים בפועל, קיבל בעצם 10.7 מקולותיהם של כלל בעלי זכות הבחירה.

ובהתאם לכך, הקולות שקיבלו שתי המפלגות החרדיות לעדותיהן, מייצגים בעצם רק 10% מקולותיהם של בעלי זכות הבחירה. זהו מספר משמעותי במיוחד, משום שידוע הדבר שהחרדים מצליחים להביא לקלפיות שיעור גבוה ביותר של פוטנציאל ההצבעה שלהם.

כך שיתכן שאין צורך להתרגש יותר מדי מההו-הא נגד ההשתלטות הדימוגרפית של החרדים.

חד"ש לא הרוויחה מהמחאה

חד"ש: המפלגה הקומוניסטית  הישראלית (מק"י) ונספחיה, כפי שהודו עסקניה לאחרונה ב"הארץ", מילאה חלק חשוב מאוד בניהול המחאה החברתית של קיץ 2011, בעיקר מאחורי הקלעים**. מספר שיצא באוקטובר האחרון  מזמן על המחאה, מתברר ששרון שחף, מי שניהלה  את מסע הבחירות המצליח של הח"כ דב חנין לראשות עירית תל אביב, היא גם שניהלה בפועל ומאחורי הקלעים את המחאה, ביחד עם בן-זוגה, איש האקדמיה מכנסיית השכל. ברור שעובדה זו הועלמה לגמרי על ידי התקשורת הממוסדת האוהדת ש"סיקרה" את המחאה. מקור המרכאות סביב המילה 'סיקרה' הוא כמובן בכך שהתקשורת הממוסדת יותר הסתירה, טישטשה וכיסתה, מאשר גילתה וחשפה.  מנהליה בפועל של המחאה, מחד"ש ומהקרן החדשה לישראל הוחבאו על ידה היטב בדרך כלל.  אך הגילויים של עסקני חד"ש לאחרונה ונמעורבותה של המפלגה בניהול המחאה לא הועילו לה. מספר הח"כים שלה עדיין עומד על 4, כמו בכנסת היוצאת.

ואילו האביב המוסלמי, הקרוי לעתים בטעות האביב הערבי, התבטא בבחירות בישראל בתוספת של מנדט אחד לרע"ם-תע"ל שבה בא על ביטויו הזרם האיסלמיסטי בציבור הערבי. זה בינתיים: אחרי ספירת קולות החיילים עלול המנדט הזה להיעלם.

___________________________________________________________

* השמאל המרצי נותן כמובן סימנים רבים בגידול המשמעותי מאוד שלו – פי שניים. אך האמת היא פשוטה הרבה יותר. מרצ היתה רק עוד אחת מהזוכות מקריסתה של קדימה. מרצ החזירה הביתה את 2 המנדטים שלקחה ממנה קדימה בבחירות הקודמות, כי לא היה להם מקום אחר ללכת אליו. ועוד מנדט הגיע כנראה מ"העבודה". אלא שבגלל עמדותיה  ומוקדי ההזדהות שלה, מרצ  היתה ונשארת לא רלוונטית במיוחד במפה הפוליטית הישראלית.

** מתוך הכתבה של ארי שביט ב"הארץ":

"המחאה החברתית היתה הפרויקט האסטרטגי הסודי של חד"ש. את מה שהוכחש בעבר אין מכחישים עוד: החברות והחברים של חנין הם אלה שעמדו מאחורי הכמעט-מהפיכה שטילטלה את ישראל לפני שנה וחצי.  הם היו החושבים והם היו המארגנים והם היו המבוגרים האחראים שעמדו מאחורי דפני ליף וסתיו שפיר והרבבות שאותם הן לכאורה הובילו. אבל כיוון שקומוניסטים הם אנשים רציניים, הם מעולם לא גזרו קופון ולא רצו לתקשורת ולא עשו הון פוליטי מהיר מהמהלך החתרני ההמוני שאותו הוליכו. רק כעת, כשאנחנו יושבים בבניין המפלגה הישן ורב הקסם שברחוב אחד העם בתל אביב, סיפור רודף סיפור. דב (חנין) ושרון (שחף) ואלון (לי-גרין) מספרים לי כיצד הם עשו את אשר עשו כדי שהעם שהממשלה נגדו, יקום נגד ממשלתו."

יש כאן התפארות יתר של חד"ש, המעלימה את חלקה החשוב של הקרן החדשה לישראל במימון ובקביעת היעדים של המחאה. ובחד"ש (וגם בקרן החדשה) מעדיפים כמובן להעלים את הקואליציה המוזרה בין הקומוניסטים הישראלים והקפיטליסטים-אימפריאליסטים מארה"ב שכספם מממן עסקנים של המפלגה.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: