Skip to content

בחירות 2013, בעד מי להצביע: "ארץ חדשה" של 2013 היא מה שנשאר מהמחאה של קיץ 2011 (3)

ינואר 20, 2013

לא עולה על דעתי להצטרף למסע התעמולתי "הדמוקרטי" הקורא לנמנעים מהצבעה לסוגיהם ללכת מחרתיים לקלפיות. כבר כתבתי כאן את דעתי, שאני רואה באחוז ההצבעה הקטן והולך של הישראלים אות לבגרות פוליטית:

ההבנה שהדמוקרטיה בנוסח המערבי שלה היא סוג של בלוף מתפשטת יותר ויותר. הישראלים שנשארים בביתם ביום הבוחר, או הולכים לים או נוסעים לחרמון, מצביעה על כך שהם מסיקים את המסקנה המתבקשת.

בשנות התשעים, כשהיה לי טור באחד העיתונים, אף עודדתי את אי ההצבעה בבחירות. היה לי ברור שככל שירבו  הנמנעים (כבר אז היוו הבלתי מצביעים את המפלגה הגדולה ביותר) יגדל הסיכוי שהמערכת הפוליטית הממוסדת תבין שדרכה מובילה אותה למשבר עמוק, והיא תיאלץ להשתנות.

עדיין אני חושב כך.

אך גם איני אדוק, ומעולם לא הייתי. פה ושם הלכתי להצביע. תמיד למפלגות שערערו באופן רדיקלי על תוקפה של "השיטה". אף פעם לא הצבעתי למפלגה שעברה את אחוז החסימה והכניסה נציג לכנסת. רק פעם אחת הצבעתי בבחירות מקומיות למען נציג שהצליח להיכנס למועצת העיר תל אביב.

מצחיקים בעיני אלה הסבורים שהבלתי-מצביעים הם "אדישים". לדעתי רבים מאוד מהנמנעים אינם אדישים כלל. ההיפך מזה הוא הנכון. הם זועמים וכועסים, והימנעותם מהצבעה היא דרכם הנאותה להביע את רגשותיהם.

אליהם אני מבקש לפנות כאן.

לדעתי מציעה להם "ארץ חדשה" מסלול הוגן, לא פחות מהימנעות,  להבעת עמדתם.

****

לדימוקרטיה בנוסח המערבי יש יחסי ציבור טובים מאוד. לפני כ-500 שנה, הגיעה לאירופה תקופת  "הרה-ניסאנס" (הלידה מחדש) של התרבות האלילית היוונית היוונית-רומית, כריאקציה לשטיפת המוח הקלריקלית של הכנסייה הקתולית, והמשטר המלכותי-פיאודלי שליווה אותה. כנסיית השכל האתאיסטית ביקשה לרשת את האפיפיורות הרומית כמדריכה הרוחנית, והבורגנות העירונית העשירה ביקשה לרשת את הפיאודליזם והמלוכה כשלטון הפוליטי.

Pericles Pio-Clementino Inv269 n3.jpg

אבי הדימוקרטיה האתונאית פריקלס: התשלובת הצבאית-פוליטית (תצלום מהוויקיפדיה)

במסגרת ההתעוררות הזאת הועלה באוב גם המשטר הדמוקרטי שתחילתו בעיר היוונית אתונה במאה החמישית לפני הספירה. כדי ליחצ"ן את הקמבק הקלאסי תוארו היוונים של האלף הראשון לפני הספירה כמובילי התרבות וההגות של העולם הידוע, ממציאי האלפא-ביתא, אלופי המסחר ומובילי הקידמה. האמת היתה שונה לגמרי. ליוונים היתה דת מפגרת מאוד לעומת אמונת הייחוד העברית שצמחה במזרח, וגם לעומת דת זרתוסטרא הפרסית. הם נטלו את האלף-בית מן העמים השמים (לשום עם מהעמים הארים לא היתה שיטת כתב המבוססת על מספר מוגבל של אותיות). הם למדו מהכנענים-הפניקים להשיט אוניות ואת שיטת המטבע לקחו מהממלכה הלידית שבאסיה הקטנה.

העיר שבה נולדה הדמוקרטיה, אתונה, לא הגיעה לגדולתה כתוצאה מהמסחר הענף והמוצלח או כפועל יוצא מחיי התרבות, האמנות וההגות המפותחים והמתקדמים שלה.

מקור גדולתה של אתונה היה בכוחה הצבאי. היא עמדה בראש הערים היווניות שלחמו נגד האימפריה הפרסית שניסתה להשתלט על החלק הדרומי של אירופה. עוצמתה הצבאית נשענה על ארגון צבא המילואים: כל אזרח אתונאי בוגר החזיק בביתו מערכת של חימוש ומיגון, ובשעת מלחמה היה מתייצב אל משמרתו בפאלאנקס (גדוד רגלים כבדים, שיטת הלחימה העיקרית של הצבא היווני) או על סיפונה של ספינת המלחמה. היוונים ניצחו שוב ושוב את הפרסים, וניהלו מלחמות גם נגד עמים אחרים. הרווחים היה עצומים: שלל המלחמה שחולק בין החיילים אחרי שהגנרלים נטלו לעצמם את חלק הארי.

וזה לא היה הכל: ערי המדינה היווניות יסדו ברית צבאית-כלכלית נגד הפרסים, הברית הדלית, שנקראה על שמו של האי דלוס שבו הוחזק אוצרה של הברית. ערי המדינה היווניות האחרות, שארגונן הצבאי נפל מזה של האתונאים, היו מוכנות להפקיד כסף רב באוצרה של הברית, כדי להשתחרר מעול המלחמה. האתונאים שמחו להעמיד את כוחם הצבאי למכירה. במידה רבה, היתה אתונה שכירת החרב של יוון כולה (חוץ מספרטה, מדינת-הצבא העיקרית השניה של יוון). ולימים שדד מנהיגה "הדמוקרטי" של אתונה, פריקלס, את אוצרה של הברית הדלית כדי לפצוח במבצע הבניה האדיר של הפרתנון, לפתח את חיי התרבות של עירו ולקנות את  קולותיהם של העניים – נוסחה יוונית מוקדמת של ה"לחם ושעשועים" הרומי.

גדולתה של אתונה צמחה על חודי החניתות ועל גב המגינים של חיילי הפלאנקס.

ועליהם צמח גם המשטר הדימוקרטי.

השליט פריקלס, מי שנחשב לאבי הדמוקרטיה האתונאית (נולד ב-495 או ב-490 לפנסה"נ) היה בנו של האדמיראל קסנתיפוס שניצח את הפרסים בקרב ימי גדול, והיה אחד משני האנשים העשירים ביותר של אתונה. המתחרה שלו על התואר הזה התחרה מולו גם על התואר של המצביא הגדול. זה היה הגנרל מיליתיאדס, שזכה לתהילה בזכות מעמדו כיועץ למצביא הראשי בניצחון הידוע במרתון. שניהם התחרו על השלטון הפוליטי בעיר, והמנצח היה אביו של פריקלס, שהצליח להביא להגלייתו של מתחרהו תוך שימוש בהליכים משפטיים. אך עם מותו של קסנתיפוס, הצליח בנו של מיליתיאדס, קימון, לתפוס את השלטון הפוליטי בעיר.

קימון היה מקובל יותר על האוליגרכיה (שלטון המעטים) או נכון יותר, הפלוטוקרטיה (שלטון העשירים) האתונאית, וגם הקדים את פריקלס ברכישת תהילה צבאית. השלטון באתונה היה נתון בידי האריאופגוס – מועצת הזקנים. שיטה מקבילה לשלטון "עם הארץ" השמי. האריאופגוס היה מורכב מפקידי השלטון והמצביאים, הנוכחיים והקודמים, שכולם באו ממעמד האצולה – כלומר, העשירים שממשפחותיהם באו גם מצביאי הצבא וקציניו, וראשי השלטון הפוליטי והמשפטי – שלא קיבלו שכר תמורת שירותם.

אז מה עשה פריקלס כדי להתגבר על החומה האריסטורקטית הבצורה שהתייצבה מולו?

ארבעה צעדים.

ראשית, הוא רכש לעצמו ניסיון ותהילה צבאית במלחמה כשקנה לעצמו משרת מצביא. שנית, כמו אביו שנקט באמצעים משפטיים נגד אביו של מתחרהו, יזם גם פריקלס צעדים משפטיים נגד קימון. שלישית, הוא הקצה חלק מעושרו הגדול (כמו הוריהם, גם קימון ופריקלס נחשבו לשני העשירים הגדולים של אתונה) להעלאת הצגת תיאטרון לשעשועי העם. ולבסוף – הוא גייס לעזרתו את המון העם/צבא המילואים האתונאי: פריקלס היה איש הסיעה "הדימוקרטית" של דודו אפיאלטס, שביקשה לקצץ בסמכויות האריאופגוס, ולהניח גם להמוני העם אפשרות לכהן במשרות השלטון ולקבל על כך שכר, וכן הציע לשלם שכר למושבעים מבני העם בבתי המשפט העירוניים.

קימון, למרבית הפלא, הצליח לשכנע את עמיתיו האריסטורקרטים לקבל את הצעותיו של פריקלס. הוא הסביר להם שגם כך יישאר השלטון בידיהם, ולא טעה.

קימון נבחר שוב לשליטה של אתונה.

ברור שמאחורי תביעותיו של פריקלס בשם העם, ומאחורי הסכמתו של קימון, עמד גם איום סמוי: לכל אזרח אתונאי, כזכור, היו בביתו קסדה, מגן ושריון, חרב וחנית. ומה טבעי מזה שאלה שהביאו לעירם את עושרה וכוחה, יתבעו ממנה גם את חלקם בשלטון – במיוחד כשיש מצביא מן האריסטוקרטיה העומד בראשם?

אך לא לזמן רב נמשך שלטונו של קימון: פריקלס הצליח במערכה המשפטית נגדו, הביא להגלייתו של יריבו מהעיר למשך 10 שנים, וכך רכש את השלטון ולא הניחו עוד מידו.

פרט מעניין: פריקלס מעולם לא נבחר לתפקידו כשליטה של אתונה על ידי העם. במשך עשרות שנות שלטונו הוא החזיק בשלטון באתונה "הדמוקרטית" בתוקף משרתו הצבאית כמצביא.

בריתות דומות לזו שבין פריקלס ובין המון העם החמוש של אתונה הופיעו גם מאוחר יותר בהיסטוריה. ברומא היתה זו הברית שבין הקונסול מריוס ובין הליגיונות, האיכרים והמון העם העירוני,  נגד הסינאט האריסטורקטי, בן דמותו של האריאופגוס האתונאי. וכמובן הברית שבין יוליוס קיסר ובין הפלבאיים של עירו נגד אותו סינאט רומי. בצרפת של המאה ה-18, סילקו מעליהם המעמדות העשירים של פאריס, תוך גיוס המוני העם,  לא רק את המלך, אלא גם את אצולת החרב – האריסטוקרטיה – ואת אצולת הגלימה – הכמורה העשירה. וגם במקרה הזה היתה דמותו של נפוליון בונפארטה הד מאוחר לפריקלס האתונאי,  ולמריוס וליוליוס הרומים. וגם נפוליון, כמובן, כמו מריוס וכמו יוליוס, רכש לו את כוחו הפוליטי אחרי שרכש תהילה ועוצמה בשדות הקרב. וכמותם הוא נשען על תמיכת החיילים מבני העם שלחמו בצבאותיו.

בלשון ימינו, אם כך, מותר לומר שהדמוקרטיה  היא קודם כל שלטונו של הקומפלקס הצבאי-פוליטי בשירות הגנרלים העשירים .

****

לפני 52 שנים, כ-2400 שנים אחרי שנולדה הדמוקרטיה האתונאית, נשא הנשיא האמריקאי דוייט אייזנהאואר נאום פרידה מדהים למדי מכמה בחינות, כשפרש ממשרתו. אייזנהאואר, גנרל עטור תהילה, כמו פריקלס, כמו מריוס ויוליוס וכמו נפוליון, פרש לפני עמו ולפני העולם את לקחיו העיקריים מתקופת כהונתו, והצביע על הסכנות הנשקפות לדמוקרטיה בת זמנו.

Dwight D. Eisenhower, official photo portrait, May 29, 1959.jpg

נשיא דוייט אייזנהאואר: התשלובת התעשייתית-צבאית (תצלום מהוויקיפדיה)

זה היה בינאור 1961. התקופה היתה תקופת המלחמה הקרה הבינגושית, הדו-קוטבית, בין ארה"ב והמערב הקפיטליסטים ובין המזרח הקומוניסטי, וטענתו של אייזנהאואר היתה שבעימות הזה מבקשת מדינתו לשמור על השלום. והוא ממשיך ואומר בחלק המרכזי של נאומו:

"מרכיב חיוני בשמירת השלום הוא המימסד הצבאי שלנו. החימוש שלנו חייב להיות אדיר-כוח ומוכן לפעולה מיידית, כך ששום תוקפן לא יסתכן בהשמדתו שלו-עצמו.

אין דמיון רב בין הארגון הצבאי שלנו בדמותו הנוכחית ובין מה שידעו קודמי לתפקיד בתקופות שלום, אך  גם לא למה שנודע בתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה.

עד לעימות העולמי האחרון (המלחמה הקרה), לא היתה לארה"ב תעשיה בטחונית…

(אך) נאלצנו ליצור תעשיה צבאית קבועה במימדים אדירים. בנוסף לכך, שלושה וחצי מיליוני גברים ונשים מועסקים באופן קבוע במימסד הצבאי. אנו מוציאים מדי שנה על הוצאות הביטחון לבדן סכום העולה על הרווח הנקי של כל התאגידים הכלכליים שלנו.

והנה, השילוב הזה של מימסד צבאי ענק ושל תעשיה צבאית גדולה הוא בבחינת חידוש בהתנסות האמריקאית. ההשפעה הכוללת – כלכלית, פוליטית, ואף הרוחנית – מורגשת בכל עיר, בכל מוסד שלטוני באחת המדינות, בכל משרד  של הממשלה הפדראלית. אנו מכירים בצורך ההכרחי של ההתפתחות הזאת. ועם זאת, אסור שניכשל בהבנת השלכותיה החמורות. עמלנו, משאבינו ועצם חיינו, כולם מעורבים בכך. וכך גם כל מבנה ומוסד של חברתנו.

במועצות השלטון עלינו להישמר מפני רכישת כוח בלתי מוגבל, בין אם במכוון ובין אם לא במכוון, על ידי המימסד התעשייתי-צבאי. הסכנה שבצמיחתו הרת האסון של כוח בלתי מוגבל קיימת, ועתידה להמשיך ולהתקיים. אסור בשום תנאי שנתיר למשקלו של השילוב הזה לסכן את חרויותינו ואת התהליך הדמוקרטי. אסור שנתייחס אל דבר כמובן מאליו. רק אזרחות דרוכה ומודעת יכולה להתאים וליישב את קיומו של המנגנון התעשייתי והצבאי הענק של הביטחון הלאומי  עם דרכי השלום ועם שאיפות השלום שלנו, כך שחרויות וביטחון לאומי יוכלו לשגשג יחדיו."

על פי תובנותיו של הנשיא האמריקאי אייזנהאואר בינואר 1961, מציגה התשלובת התעשייתית-צבאית סכנה חמורה ביותר לחרויות האדם והאזרח.

******

היום, חמישים שנה ויותר אחרי אותו נאום, אנו כבר יודעים היטב לאן הגיעו הדברים, וכמה הרחיק ראות הנשיא אייזנהאואר. בינתיים כבר סיפחה אליה התשלובת התעשייתית-צבאית של הפיפטיז והסיקסטיז  כוחות כלכליים נוספים וכוחות חברתיים ושלטוניים. התשלובת של הון-שלטון-ביטחון-עיתון, השולטת גם באקדמיה ובחיי הדת, כבר מזמן אינה בבחינת סכנה לעתיד לבוא. כבר מזמן היא גורסת בין שיניה הטורפניות את האזרח הקטן במדינה המודרנית. כמו שאמר אייזנהאואר בנאומו:  "ההשפעה הכוללת – כלכלית, פוליטית, ואף הרוחנית – מורגשת בכל…"

המחאה הישראלית של קיץ 2011, שזכתה לתמיכה של 80% מהעם (על פי סקרים רבים), היתה ביטוי למיאוס של העם מול שלטונה הרודני של התשלובת הזאת, שלטון האלפיון, המאיון או העשירון העליון: שלטון החומס את העם. שודד את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות בשירות בעלי השררה והכסף הגדול. שלטון המותיר בידי העם משכורות מצומקות ופנסיות עלובות של הביטוח הלאומי, וגובה ממנו מחירי עתק על מוצרי החלב או השמן, על הדיור, על המים והחשמל.

DSCF3948

תשדיר של "ארץ חדשה": חזית נגד שלטון ההון

היום אנו כבר יודעים שכמו שהעם נשדד על ידי בעלי העניין מהמעמדות המיוחסים, כך נשדדה המחאה עצמה על ידי בעלי העניין שפעלו בתוכה ומתוכה: העסקנים הקטנים של חד"ש ושל מרצ שחיפשו להם רווחים פוליטיים, והקרנות האמריקאיות והאירופאיות שפועלות בשירות מחרחרי המלחמה שמעבר לים – נציגיו המובהקים ביותר של אותו קומפלקס תעשייתי-צבאי-פטרו-דולרי ופוליטי, בארה"ב ובאירופה.

כל אלה הסיטו את המחאה מן העיקר – מאבק למען שיפור מצבו של העם  בישראל – אל כל מיני תיפלויות שעניינו את מטה חד"ש או את הנהלת הקרן החדשה לישראל.  ולא נשכח את התקשורת ואת האקדמיה שהיטיבו להסתיר בשעת מעשה את המעכרים הפוליטיים והכלכליים האלה של המחאה, שהובילו אותה אל אובדנה.

אלדד יניב ואחרים המובילים את "ארץ חדשה" היו שותפים לאותה מחאה של קיץ 2011, ומבחינתי הם היחידים ששרדו ממנה ולא נבלעו בשיניה של התשלובת החמסנית השולטת בחיינו. הסיסמה המרכזית של "ארץ חדשה", "החזית להפלת שלטון ההון"  מבטאת יפה את העיקר.

חד"ש או מרצ, "יש עתיד" או העבודה מהווים חלק בלתי נפרד מן המימסד השליט. אני לא אומר שאין במפלגות האלה כמה אנשים טובים ובעלי כוונות טובות. אבל הם לא יוכלו לעשות הרבה כשהם חבוקים במסגרות המחייבות של ההון הגדול ושל מחרחרי המלחמה המקומיים והזרים.

אני לא אוהב להשתמש במילים בומבסטיות מדי  ולדבר בשם ההיסטוריה, אך לדעתי, כבר זמן רב, אם בכלל,  לא היתה פה תנועה פוליטית שבדומה ל"ארץ חדשה"  עשוייה  לנהל מאבק אמיתי בשם העם ולמענו, בלי חשבונות זרים ובלי פחד.  ובשם הסיכוי הזה, כדאי אפילו להתגבר על הכעס המוצדק על "הדמוקרטיה" וללכת לקלפי.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. אני permalink

    הבלתי מצביעים הם זועמים וכועסים, אבל לא עושים עם זה שום דבר יעיל בקלפי. תוצאות הבחירות ייחשבו גם אם 40% יצביעו. זה יהיה מקומם, אבל עדיין דעתם של ה-40% יחשבו יותר וישפיעו על גורלם של מאת האחוזים. כדי לשנות את חוקי ההצבעה, המפלגות וכו' צריך להיות חלק מהמנגנון המחוקק, ובשביל זה צריך להצביע ולהיבחר.
    אפשר לקשקש מחר על פריקלס, אבל בסופו של דבר 2000 איש אולי יקראו את הפוסט. מיליונים לעומת זאת יקבעו את עתידך בארבעת השנים הקרובות לדעה מנוגדת משלך – יותר ימנית, יותר גזענית, יותר כפייה דתית. אתה יכול להמשיך לתרץ לעצמך עד מחר שהמצביעים הם אדישים, אבל ישיבה בבית כשידוע שזה לא ישנה ולא שינה מעולם, הימנעות מעשייה ומהחלטה, זהו לא צעד מחאתי אקטיבי. זו עצלנות מחשבתית.

    ארץ חדשה היא זהה להשלכת פתק לבן, וגם העומד בראשה די מטריד. הוא קורא מחד לבדוק טוב טוב את עברם של הפוליטיקאים האחרים אך טוען שעברו שלו (הכרוך בטייקונים וכו') אינו רלוונטי "כי הוא השתנה", הוא הכריז שאם שבוע לפני הבחירות יראו הסקרים שאין סיכוי לעבור את אחוז החסימה המפלגה תפרוש וגם זה לא קרה, ובכלל, מומלץ לקרוא את זה:
    http://eishton.wordpress.com/2013/01/20/eretz2013/
    חדשה? לא, לפי הראש, זה עוד הון ושלטון ישן.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      אני,
      "עמדה יותר ימנית ,יותר גזענית ויותר כפיה דתית"? היא שתקבע את עתיד
      חיינו ? הדבר שאתה מייחס לו כל כך הרבה חשיבות, לדעתי אינו קיים כלל
      במציאותנו ,אלה אמירות קלישאיות, שכבר אין עליהן חובת הוכחה,לכאורה,
      אולי פה ושם יש אנשים כאלה,אבל האשמה גורפת היא חטא.חוקי המדינה הם
      שוויוניים. עמדה קיצונית מעמדתך,מעמידה אותך במקום הקיצוני מהצד השני,
      בדיוק באותו מרחק. כך שאין לך שום יתרון לקיצוניות. כל ביקורת על ערביי
      ישראל, נחשבת בעיני הפוליטיקאים שלהם ואחרים כגזענות, האמנם? על איזה
      כפיה דתית אתה מדבר,שאיננה בקודקס החוקים שלנו ומחייבת מישהו ?.
      אי הצבעה, בגלל ראיית מציאות (שגויה לדעתי) אומרת, בריחה מאחריות
      המינימלית ביותר שיש לו לאזרח ולאחר מכן הוא יכול להמשיך לקטר בנחת?
      שיערב לו ,אך יוכל להאשים בכך רק את עצמו .צריך לזכור שדמוקרטיה איננה
      תוכנית כבקשתך והציפיות ממנה בהתאם .

      אהבתי

    • ל-אני,
      הדבר היחיד הברור לי בתגובתך הוא הרצון להפנות את הקורא לרשומה של אישתון. לגמרי לגיטימי ואין לי התנגדות, אבל לשם מה כל הפלפולים האחרים, החרפות, הטיעונים הצולעים לשאר העדויות לכך שכלל לא טרחת לקרוא כהלכה את הרשומה שלעיל, אלא סתם ריפרפת עליה?
      באשר לרשומה של אישתון,קראתי אותה, ואף עברתי עליה שוב לפי המלצתך. היה טעם להתייחס ברצינות להפנייה אליה כאן, אילו טענתי אי פעם שאלדד יניב הוא כליל השלמות או ש"ארץ חדשה" היא פאר היצירה הפוליטית. אך הבהרתי כבר שמבחינתי היא קודם לכל ברירת מחדל – האפשרויות האחרות גרועות לאין שיעור. אני אף מתקשה לתאר את חוסר האפשרות שלי להצביע עבור מפלגה ממסדית מסוג "העבודה", מתחסדת וצבועה כמו מרצ או בולשביקית וסטליניסטית כמו חד"ש. אז על מה אנחנו מדברים בעצם? ואילו "ארץ חדשה" עם כל חסרונותיה, וגם אם צודק אישתון בכל טענותיו העובדתיות, טובה מהן בהרבה, וחוץ מזה אני מזהה בה מקוריות, הומור, רעננות וחריגה מהשיגרה החסרים כל כך בפוליטיקה הישראלית המייגעת (כשכבר היו שתיים שלוש דמויות רעננות ובלתי צפויות ברשימה של ליברמן – תראה מה קרה להן! בושה וכלימה). ועוד מילה באשר לאישתון: גם בלי קשר למקרה יניב, נראה לי שכתיבתו כה עמוסה באג'נדות נסתרות וסמויות למחצה, חלקן מהסוג הבלתי חביב עלי, שכמעט כל המלצה שלו היא מבחינתי אור אדום, והיפוכו של דבר כשמדובר באלה שהוא תוקף ומחרף. רק תאר לעצמך איזו ערימה קטנה של … היתה נותרת מכמה דמויות במפלגות שהזכרתי כאן, אילו היה אישתון משקיע בתחקיר מקיף אודותיהן רק 10% מהאיבה ומהזמן שהשקיע בתחקיר שלו על אלדד יניב וארץ חדשה.

      אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. בחירות 2013, הון ושלטון (א): לעשירים נמאס מנתניהו? | מאפיהו
  2. לקראת התקציב החדש: האם תימשך הבוננזה של העשירון העליון, או שלפיד יצליח לגרד משהו לטובת מעמד הביניים | מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: