בחירות 2013, בעד מי להצביע: "ארץ חדשה", ברירת מחדל (2)

טוב, לא בא לי למתוח אתכם.

בעוד שבוע, ביום הבחירות,  אני עומד להיכנס לקלפי, מקווה שלא יהיה תור, לשים במעטפה את האות ז', להטיל את המעטפה לקלפי ולקוות לטוב.

"ארץ חדשה", בלי נדר.

התלבטתי לא מעט עד כה, ואחת הסיבות היתה, שלא הייתי בטוח במקורות המימון של אלדד יניב, רני בלייר  ושות', אבל לבסוף החלטתי להאמין לדברי יניב, שמישכן את ביתו לשם מימונו של  מסע הבחירות.

התלבטתי גם  בגלל שלא הייתי בטוח בקשר לעמדותיה המדיניות של המפלגה.

מצד אחד  קראתי את דברי ראשיה, שהם מגדירים את עצמם כלא שמאל ולא ימין, שזה בוודאי מתאים לי מאוד, כי החלוקה המפלגתית הזאת היא בעיני  אחת מהשיטות של "הפרד ומשול" שנוקט בהן השלטון האמיתי – המאליאנים – כדי לבלבל את מוחם של הפיונים-הפלבאים-המון העם, ולהסיטם מהעיקר לעבר סכסוכי הסרק הרגילים.

מצד שני, מיידע כללי, ברור לי שיש הטייה מסויימת בין המועמדים הריאליים לכנסת של "ארץ חדשה". מס. 2, רני בלייר, היה חשוד בעיני כמי שעלול למצוא את עצמו בסמטא פוליטית אפלה. אני מודה שהמחשבה שאתן את קולי לאנשים שייקלעו שלא בטובתם להצבעות מטומטמות בכנסת ביחד עם כל מיני מחרחרי מלחמה המתחזים כלוחמי שלום או כאבירי שוויון ותומכי כל  מיני צורות מעוותות של חוקי שבות וזכויות שיבה, יהודים כערבים –  עצם המחשבה הזאת עושה לי רע.

אז למזלי קיבלתי מידע ספציפי שאני סומך עליו בתחום הזה  מתוך דברים שנאמרו בחוג בית אחד, ואני די רגוע.

טוב, עד כאן ההקדמה.  תמו היסוסי, הגעתי להחלטה, ועכשיו אנסה להסביר פה מדוע הצבעה בעד "ארץ חדשה" היא סוג של ברירת מחדל מבחינתי.

זאת אומרת: מדוע אני לא חולם להצביע בעד המפלגות האחרות.

הסיפור די פשוט: אני לא רואה את עצמי כשייך למימסד כלשהו, מכל סוג,  מהרבים העוסקים  בצורה כלשהי באילוף, שטיפת מוח, גביית כספים, שוד גלוי או סמוי וניצול ודיכוי של אדם ביד רעהו.

לא מפלגה חמדנית ולא ועד עובדים חמסני, לא תאגיד של תעשיית חלב ולא ארגון הקבלנים.

אלדד יניב (מימין) בתשדיר של "השיטה": שיטת הבלש האפל.

לא עמותה הממומנת על ידי מיליארדרים אמריקאים מהמפלגה הדמוקרטית או מהמפלגה הריפובליקאית מארה"ב, או על ידי כנסיות אירופאיות או על ידי האיחוד האירופאי או מפלגותיו.

לא מפלגות הנתמכות על ידי כל מיני טייקונים שלפעמים הם גם רצים במסגרתן לכנסת. לא עיתון או ערוץ תקשורת שתפקידו בכוח ללקק לראש הממשלה החזק  או לנגוס בו בחוזקה.

אין לי חלק ונחלה בכל אלה, אין לי סימפטיה רבה אל כל המימסדים האלה ודומיהם.

וזה כבר פוסל, מבחינתי, שורה ארוכה מאוד של מפלגות, שעיקר עניינן הוא לייצג את האינטרסים של כל המימסדים האלה שהזכרתי ורבים אחרים.

אני יכול להבין את בעלי העניין במימסדים השונים,  התומכים במפלגות המייצגות אותן.

אני מבין את עובדי התעשייה האווירית המתגייסים למחנהו את החבר חיים כץ מהליכוד, או את חברי הוועדים הגדולים שעובדים במפלגת העבודה בשביל עיני.

אני מבין את הקבלנים, התעשיינים והבנקאים ובעלי האחוזות הכלכליות והתיירותיות שיצביעו בעד הליכוד או העבודה או לפיד או לבני או קדימה.

אני מבין את המתנחלים המצביעים בעד הליכוד או הבית היהודי או תקומה.

אני יכול להבין את תלמידי הישיבות שחדלים לרגע מהקרבת נפשם באוהלה של תורה כדי לקושש מצביעים לש"ס או ליהדות התורה,  תוספת קולות שתאפשר  להם לקבל קצת יותר פצ'ה מצ'ה. והכל בשביל  לשקוד על מה שכתוב בעשרת הדיברות בלי להבין מילה.

אני יכול להבין גם את כל פעילי העמותות, שעובדים בשביל המאליאנים היהודיים מאמריקה ומצביעים בעד השמאל המדומה. הרי כבר מזמן קשה לראות איפה נגמרות הקרן החדשה לישראל, ועימה שתי"ל ו"קשב" וכל השאר, ואיפה מתחילות  מרצ וחד"ש וגם הלאה מזה. שהרי תפקידן המרכזי של מרצ וחד"ש בכנסת, הוא לשמור  על זכויותיהם של הסוכנים הזרים בעמותותיהם השונות, כשם שתפקידן של העמותות הוא לפרנס בכבוד את פעילי המפלגות ותועמלניהן.

ייצוגם של בעלי האינטרסים האלה הוא עניינן  של המפלגות השונות.

לכן אפשר להבין מדוע הם מצביעים בשבילן.  

זה מה שנקרא  "הצבעה רציונלית". אנשים שמצביעים בעד האינטרסים הבסיסיים והמיידיים ביותר שלהם.

אז אפשר להבין, אך לא להצדיק.

אך הבן לא אבין, ובטח לא אוכל להצדיק, את אלה מבין מצביעי המפלגות האינטרסנטיות האלה,  שאינם מוטבים מיידיים או עקיפים של כל המימסדים הדכאניים והנצלניים.

למה הם עושים את זה? בגלל ההבטחות שאין להן כיסוי? בגלל הבלה-בלה המדיני-בטחוני-אידיאולוגי? בגלל קול הבאס של ביבי? הפמיניזם של זהבה? בגלל רוח השבט "שלנו" שמטפח התועמלן מס. 1 של הקרן החדשה ושל מרצ, הסופר עמוס עוז? בגלל כל מיני שנאות טיפשיות? דיעות קדומות? הזדהויות מוזרות?

טיל סוציאליסטי במצעד צבאי בקוריאה הצפונית: תחי המהפיכה

למה שמישהו יצביע בעד מפלגה שלעתים קרובות מאוד רב נזקה מתועלתה – עבור המצביע עצמו? 

מי שהכי מתמיהים אותי, בגלל התערובת של התמימות והיוהרה, ההתחסדות והצביעות, הם המצביעים עמוסי הכוונות הטובות של מרצ וחד"ש.

כבר הסברתי: אני לא מדבר על הפונקציונרים של המפלגות והמוטבים של הקרנות.

אלה המצביעים הרציונלים, כזכור.

אבל מה עם התמימים בעלי הרצון הטוב, בעלי תפיסת העולם הסוציאליסטית או הסוציאל-דימוקרטית, הליברלית, הדימוקרטית, הפמיניסטית, ושאר האיזמים המתנוססים מעל לצד החיובי והמתקדם של האידיאולוגואיזם?

הם לא שואלים את עצמם איך זה קורה להם, שעם כל דיעותיהם הנעלות, עם על האנטי קפיטליזם שלהם, והאנטי אימפריאליזם והאנטי קלריקליזם שלהם, הם יוצאים כמי שמצביעים בעד מפלגות שאנשיהן ניזונים מכספם של מיליארדרים ותאגידים אמריקאים ואירופאים, כנסיות אירופאיות, האיחוד האירופי האימפריאליסטי וכו' – ולא ממש חשוב מה התירוץ (שהרי לא תעלו בדעתכם שהמעביד – משלם השכר – הוא עושה רצונו של העובד – מקבל השכר. רק טמבל יחשוב שהנדבן האמריקאי המפרנס פעילה של חד"ש הוא עושה דברה. זה תמיד להיפך)?

איך זה  שצירוף המקרים הזה  לא מפליא אותם?

אסאד ג'וניור בפעולה, טבח בסוריה: העיקר שהוא אנטי אמריקאי

אתם יכולים לראות בזה פטריוטיזם מטומטם ומנובל, אבל אני מעדיף מיליארדר כמו נוחי דנקנר על פני עשרה מיליארדרים מסוג הדומונטים, השותפים הגרמנים של עמוס שוקן מ"הארץ".  וכמו שאני מעדיף את נוני מוזס על פני עשרה אדלסונים, אני גם מעדיף את תשובה או את משפחת עופר על פני הלוי-שטראוסים והפורדים שמממנים את עמותות-הצדק והמוסר של השמאל המדומה. למה? כי המקומיים הם איתי בטוב (בעיקר) אבל לפעמים גם ברע. ואף מעשיהם הבינוניים עדיפים בעיני על כוונותיהם הטובות של מי שמושכים מרחוק בחוטים.

אבל לשמאל המדומה איכשהו יוצא להעדיף את אלה שמושכים  בחוטיהם מרחוק.

וזה עוד כלום.

כי לצד המימון הקפיטליסטי-קלריקלי-אימפריאליסטי, מוצא את עצמו המחנה של השמאל המדומה שוב ושוב כשהוא ניצב כחומה בצורה מאחורי משטרים חשוכים, דכאניים, רצחניים, טוטאליטריים, דתיים וחשוכים.

האמנם יצא למצביעים התמימים של השמאל המדומה להגיע אל העמדות הנפתלות של חד"ש או מק"י ביחס למתרחש בסוריה? מלאכת מחשבת של אמירת דבר והיפוכו, דו תחמוצת התפתולת (סינתזה דיאלקטית של תפלות והתפתלות)  ושאר ירקות ממיטב התוצרת של הסטחנוביזם הבולשביקי.

הכי טוב לקרוא בעניין הזה מומחים גדולים ממני, כמו ב"יומנו של תבוסתן" של יוסי אלגזי, וכן את תובנותיו של המשורר סלמאן מצאלחה. 

ילד איראני חוזה בהוצאה להורג בתלייה בטהראן: יחי הסוציאליזם, הפמיניזם והאנטי אימפריאליזם

יש עוד כמה מפלגות שלא הזכרתי כאן. למשל דעם. ערבים ויהודים ביחד זה יופי, ואפילו מנהיגת המפלגה נראית לי כגברת לעניין. אבל סף הסבלנות שלי למינון גבוה מדי של אידיאולוגיות ואיזמים הוא כבר לא מה שהיה פעם. גם לא ברור לי היחס בין המפלגה הזאת לעמותות ולפעיליהן, מהסוג שהוזכר כבר.

עלה ירוק נראים לי, בלי לפגוע בזכויות, כמשהו ש"כשמו לא כן הוא", כמאמר הגשש. סוג של איין ראנד יורדת על ג'וינט. מפלגת הסטלנים הסחית ביותר בהיסטוריה. גם במקרה שלהם לא ברור לי לגמרי אם יש אמן בובות מאחורי התנועה בדמותה החדשה, ומה זהותו האפשרית.

הירוקים לסוגיהם הם יופי. גם יש לי  חיבה טבעית אל המועמדים הדתיים לסוגיהם, מהרב אמסלם ועד אמנון יצחק, כולל הנח-נחים והמתוק ההוא שטוען שנשלח על ידי  הקב"ה. אבל כבר אמרתי את דעתי בדבר יחסי הלקוח ונותנת השירות המתקיימים בין הפוליטיקה והדת ולא אוסיף. נהג האוטובוס האתיופי עושה לי את זה ונציגי הגימלאים גם, ואני מקווה שכולם יפתיעו וימצאו לעצמם מושב בכנסת. אבל אני מקווה שהם יוותרו לי זאת הפעם על הפתק שלי.

אז למה "ארץ חדשה"?

ובכן, בעיקרו של דבר, "ארץ חדשה" נראית לי כמפלגה שמתאימה לאנשים שלא יניחו להאכיל אותם בבררה בתור אוכל, והם  יטעמו, יחייכו יפה ויגידו  שמדובר בגורמה.

וכמו כן יש ל"ארץ חדשה" פוטנציאל של הנחלת ערכים בידוריים ניכרים לפוליטיקה הישראלית.

אני מעריך מאוד ערכים בידוריים בפוליטיקה.

ברשומה הבאה אנסה לעמוד על עוד כמה מצדדיה החיוביים של ברירת המחדל שלי.

רשומה שניה