Skip to content

סיכום 2012: נורות מסרטנות, מועמדים מעופפים, מחאה אאוט, מסתננים בנישה, אירניום בהמתנה וסוריה לאן

דצמבר 26, 2012

ינואר: הנורות המסרטנות ולפיד הבחירות ניצת

על ההתחלה של 2012 הודיעה לנו הממשלה שמעתה ואילך עלינו לנטוע מעל לראשינו מכשירים קטנים המפיקים קרינה מסוכנת, בתור השיטה הבלעדית להאיר את חשכת חיינו. נורות ניאון קטנות ומפותלות – ויקרות מאוד (15 עד 20 ש"ח ליחידב ) – שיחליפו את נורות הליבון הישנות והטובות – והזולות יחסית (3 ש"ח האחת). כל זה בחסות הסיפור שנורות הניאון האלה, שיש להן גם אור מעצבן, הן חסכוניות יותר מבחינת צריכת החשמל, וגם מאריכות ימים יותר. ואיך נכפה האיסור? על החנויות נאסר להחזיק במלאי שלהן נורות ליבון מעבר לעוצמה של 60 ואט.

ובכן: החדשות הרעות הן שהנורות החדשות נשרפות בתכיפות ועוד איך, והחדשות הטובות: עדיין אפשר למצוא בחנויות את הנורות הישנות.

פרופ' אברהם חיים מאוניברסיטת חיפה, מומחה עולמי בכרונו-ביולוגיה, הראה קשר בין חשיפה לתאורה בלילה לבין תחלואה מוגברת בסרטן, במחקרים שבחנו את השפעת התאורה על המנגנונים ההורמונליים בגוף. חיים הראה כי ספקטרום האור הנפלט מנורות חסכוניות משפיע על מנגנונים אלה הרבה יותר מתאורת ליבון.   ב-2008 הצליח הפרופסור לדחות דיון בכנסת על חיוב מוסדות המדינה לעבור לתאורת CFL. ב-2012 התגברו עליו היבואנים, והממשלה, שאצה לה הדרך לדחוף את המוצר החדש, הכריזה על מבצע הנחות  כמו היה מדובר במכירת סוף העונה של מעילים שייעלמו מהאופנה בשנה הבאה.

ומי שנואל להשתמש בנורות החדשות, נא שיזכור: יצרני הנורות האלה מודים ששהות בקרבה של 30 ס"מ מהניאון היא מסוכנת לבריאות.  קבלו הצעה בריאותית: אם היצרנים מודים ב-30 ס"מ, שומר נפשו יתרחק כמטחווי חצי מטר – לפחות.

מועמד יאיר לפיד: יש עתיד?

ואם ככר עוסקים בתאורה, מה טבעי מלהמשיך ביאיר לפיד. עוד בינואר הודיע העיתונאי-שדרן על פרישתו מהטלוויזיה, ולאחר זמן גם מכתיבה בעיתון, לטובת הצטרפות לפוליטיקה. מהימין ומ"קדימה" לחצו, ולפיד התגלה  כלחיץ.  עכשיו מתברר שהיתה לו בדיוק שנה כדי להתכונן לבחירות.

ההתחלה שלו בסקרים היתה עם מספר דו-ספרתי גבוה. עכשיו חוזים לו הסקרים מספר חד ספרתי בינוני. אז לא נגיד שהלפיד כבה. אבל הוא בהחלט כבר יותר מהבהב ממסנוור.

והנה עוד אקדח שנתלה על הקיר בינואר על מנת שיביא ירייה (סרק, סרק) לקראת סופה של 2012. הכלכלן שלמה מעוז , שסיפר לנו על האשכנזים ששולטים בלי מיצרים בבנק לאומי לישראל, ושילם על זה במשרתו בחברת הברוקרים "נשואה".

לקראת הבחירות המקדימות בליכוד, לא מזמן,  גילה מעוז תגלית נוספת: שאם ההון הלבן שולט בבל"ל – הנה ההון השחור הוא השולט בפריימריז של מפלגת השלטון. מעוז לא היה מוכן לשלם, וגילה עוד תגלית: שמי שלא מוכן להשתתף במשחק על פי כלליו, מוצא אל מחוץ לקווים ונשאר בחזקת  קיביצער.

פברואר: אמת לשעתה והאופק של בשאר אל אסאד

פברואר הביא בשורה משמחת לעורכת "עובדה" של ערוץ 2, שזוכתה בבית המשפט העליון מן ההרשעה שהורשעה במחוזי בפרשת הסרן ר. והילדה הפלשתינית שכביכול רצח ליד המוצב שעליו פיקד בעזה. לונדון וקירשנבאום ניהלו באולפנם דיון בנושא הזה, כדרך שנוהגים בעיתונות ב"פון-אונזרע" (משלנו), ובדיון מאוזן להפליא הביאו את רביב דרוקר כדי שישבח את דיין ואת פסק הדין של העליון, ואת נשיאת מועצת העיתונות השופטת דליה דורנר, כדי שתשבח את פסק הדין של העליון, ואת – הפתעה, הפתעה – אילנה דיין.

את פסק הדין של העליון אפשר לציין בזכות החידוש המרהיב שאיפשר לשופטים לזכות את דיין (חביבת הבית של הנשיאה היוצאת דורית בינייש ,שלמרות קשריה ההדוקים עם דיין שקלה להושיב את כבוד עצמה בהרכב המזכה!): "אמת לשעתה"(!) – הכינוי שהדביקו כבוד השופטים לעלילה בת-הקיימא (בעקבות הזיכוי) שהעלילה דיין על הסרן ר.

שופטת דליה דורנר, עיתונאים מרדכי קירשנבאום, ירון לונדון: "אמת לשעתה"

המכון הישראלי לדימוקרטיה ערך סקר וגילה (שוב) שישראל היא מדינת היהודים, ושכמעט כל היהודים הם פשוט יהודים. איזו הפתעה. ויכול אבו-מאזן לחשוב מה שהוא רוצה על טיבה של המדינה שלצד הרשות שלו. 80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים. 85% מאיתנו סבורים שיש חשיבות לשמירה על מנהגי היהדות, עם חיבה מיוחדת לסדר פסח (90%) . 76% שומרים כשרות ו-72% לא נוגעים בחזיר (ז"א ש-4% חושבים שחזיר זה כשר?). 94% הם בעד ברית מילה, 90% אומרים קדיש על מתיהם, 68% צמים ביום כיפור, 82% מדליקים נרות בחנוכה ו-66% מדליקים נרות בשבת. רק 11% מאיתנו יעבדו בשבת. ברור שהנאורים של "הארץ" ראו בזה אפלה בצהריים.

בפברואר עדיין היתה התמיכה של השמאל המדומה בקצב בדמשק בעיצומה. ב"גדה השמאלית" הביא ראובן קמינר את הציטוט הבא מכתביו של העיתונאי האנגלי הנודע, רוברט פיסק, המוצב בביירות ואמור להכיר היטב את האזור. הנה מה שכתב אז פיסק, המזלזל ברואי השחורות,  ב"אינדפנדנט":

"הבט מזרחה, ומה בשאר רואה? את איראן הנאמנה עומדת איתו. עיראק הנאמנה – חברתה הטובה החדשה של איראן בעולם הערבי – מסרבת להטיל סנקציות. ממערב, לבנון הקטנה והנאמנה מסרבת להטיל סנקציות. כך מגבול אפגניסטן עד למזרח התיכון, לאסד יש קו ישר של בעלי ברית שאמורים למנוע, לפחות, את קריסתו הכלכלית".

עברו כעשרה חודשים, וגם אם לא נתנבא לגבי אורך שלטונו הצפוי של בשאר אל-אסאד, אין ספק שאי-אילו דברים השתנו בינתיים בטווחי הראיה שלו.

באמצע פברואר הצטרף הרמטכ"ל האמריקאי, האדמיראל מרטין דמפסי, לטוענים שאיראן מצויידת במשטר רציונלי למהדרין. בראיון ל-סי.אנ.אן הוא אמר:

"אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאיראן היא שחקן רציונלי בזירה".

כמה שבועות קודם, בסוף ינואר, אמר מפקד הצי האמריקאי, שהוא לא ישן בלילות, מרוב שהוא חושש לגבי מה שעלול להתרחש במפרץ הפרסי (הקרוי גם הערבי). יפה שהאדמיראל שבראש המטות המשולבים מצא דרך להרגיע את האדמיראל שבראש הצי.

מרץ: גרוסמן, גראס ויום האדמה

ועוד בעניין איראן, שהיה חם-אש באותה תקופה, והתגלגל ועבר גם לחודש מרץ, פרסם הסופר דוד גרוסמן מאמר ב"הארץ"  וקבע את הקביעה הבאה:

"כיוון שאין דרך לקבוע בוודאות שאיראן אכן תתקוף את ישראל אם יהיה ברשותה נשק גרעיני, לישראל אסור לתקוף את איראן."

זאת אומרת, ניקח צ'אנס. נניח להייאטוללות להצטייד בנשק  גרעיני, ואחר כך נשאל אל עצמנו אם זו השיטה היחידה שינקטו כדי למחות את הכתם הישראלי מהמפה, או שיש להם גם אחרות.

הפגנות יום האדמה: פרשים על סוסים ופלשתיני בעמדת תצפית בשער דמשק(צילום: אנה גלעדי)

איזה מזל שהוא סופר, ואיש לא שואל לדעתו (חוץ מהמממנים הזרים של עמותת "קשב" שגרוסמן הוא הנשיא שלה, וכמובן בעלי "הארץ") ועדיף שגם  לא ישאל, בעניינים בטחוניים ומדיניים. ובערך אותה מוזה שביקרה את את הסופר גרוסמן שלנו, היא שהביאה ביקור גם לסופר הגרמני גינתר גראס. האקס אס-אסניק הזה פירסם שיר ובו האשים את ישראל בכוונה לחסל את העם האיראני. זאת אומרת, בני העם ששישה מיליון מהם הושמדו על ידי הנאצים, מבקשים עכשיו לחסל 79 מיליוני איראנים. אז אולי  הקוליגות של גראס משנות הארבעים של המאה שעברה, בכל זאת ראו משם משהו שאנחנו לא רואים מכאן?

ב-30 במרץ צויין "יום האדמה" של הערבים אזרחי ישראל גם בירושלים המזרחית, בהפגנה קטנה עם טיפה פאליווד אופייני, בשער דמשק.

אפריל: דיסקין והפתקים, רוכבי אופניים תמימים בבקעה

באפריל הפציע האביב,  ואיראן,שכמו שהיום היא קצת נפקדת, כך היתה אז מאוד נוכחת, הופיעה על השולחן גם בבית קפה אחד נידח בכפר סבא, שם הופיע  ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, ובין השאר הודיע:

"פונים לציבור המטומטם, או יותר נכון ההדיוט, סליחה לא המטומטם, ההדיוט ואומרים לו – 

אם מדינת ישראל תפעל לא תהיה פצצה גרעינית. וזה בדיוק החלק הלא נכון במשפט ומצג השווא – 

כי הרבה מומחים…אומרים לאורך שנים שאחת התוצאות של תקיפה ישראלית באיראן יכולה להיות האצה דרמטית של תוכנית הגרעין האיראנית. "

אז מה  אמר לנו דיסקין? שאם ישראל לא תפעל – לאיראן תהיה פצצה גרעינית. ואם ישראל תפעל – זה רק יחיש את בנייתה של פצצה איראנית. וכן שלה מכיסו פתק ובו פסוק מספר זכריה והאשים את ראש הממשלה נתניהו במשיחיות (שקר). דיסקין, האיש והפתק, הופיעו שוב בדצמבר, הפעם בעיתון החדש של המו"ל אלי עזור, שם המליץ ראש השב"כ לשעבר על הפתק הלבן בתור אפשרות ההצבעה המועדפת בבחירות הבאות.

נשיא אחמדינג'אד: הכתם והמפה

באפריל כבר התאים מזג האוויר גם לרכיבה עלי אופניים בכביש הביקעה, וסגן אלוף בצה"ל, שלום אייזנר, דפק  מתכת של רוס"ר בפניו של חובב ספורט דני אחד ופתח לו את השפה. זו היתה לשון הדיווח בכמה כלי תקשורת מקומיים, שלא טרחו להוסיף שאותם רוכבי אופניים לא היו לגמרי תמימים. למעשה, היו חניכיו של ארגון ה-ISM הידוע, אחיהם ל"סדנאות" של ידוענים כרייצ'ל קורי, טום הורנדאל וטריסטן אנדרסון (שמתו) ובריאן אייבורי (שנפצע קשה). מה לומדים בסדנאות? איך לעשות לחיילי צה"ל פרובוקציות כדי להביא אותם לפגיעה ב"פעילי השלום" התמימים, בשירות הפאליווד הפלשתיני.

מאי: נתניהו ומופז אנגז'ה, פוגרום במסתננים

במאי איים בנימין נתניהו (שוב) על עצמו  בקיצור הקדנציה שלו בשנה תמימה, בחירות כבר בספטמבר, אך לפתע הפתעה-הפתעה,  נודע על צירופה לממשלה של קדימה על היו"ר החדש שלה שאול מופז. כל זה בעקבות פקיעת חוק טל שעניינו (אי) גיוס של חרדים. מופז חשב שבמקום אי-חרדים בצה"ל הוא יצליח להביא לחרדים-אין, וכך אולי יציל את מפלגתו. אבל לנתניהו היו רעיונות אחרים בקשר לשותפיו עתיקי הימים, והחבילה התפרקה חיש קל, תוך שבועות אחדים.

מופז ונתניהו: ממשלה במקום בחירות

באותו חודש גם הגיעה לשיאה פרשת המסתננים, בפרץ אלימות נורא וחסר תקדים, לרגל ההסתה שנקטו כמה ח"כים מחרחרי מלחמה. קבלו תיאור מאחד העיתונים:

"בתום ההפגנה, בה לקחו חלק גם חברי כנסת, תקפו מפגינים רכב שבו נסעו שלושה נתינים זרים ממוצא אפריקני. איש לא נפגע, אך שמשותיה של המכונית נופצו. במקרה אחר, המפגינים רדפו אחרי שני זרים, אולם נבלמו על ידי כוחות המשטרה. בתקרית נוספת ניסו מפגינים לתקוף את אחד מהמסתננים… הזעם של התושבים לא הופנה רק לעבר המסתננים, המפגנים זרקו גם שני חזיזים לעבר שוטרים… עוד נמסר כי 12 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה."

והנה תיאור של עיתונאי בכיר על מה שאירע:

"אין צורך באנלוגיות גסות מדי. אחרי הכל, המציאות הישראלית שמה ללעג אפילו את האירוני שבהיסטוריונים. הנה היא, מדינת הפליטים, שבאו ונקבצו מכל רחבי העולם, אחרי שסבלו ממאות רבות של שנות רדיפה גזענית; מאפליה, משנאה עיוורת, מפוגרומים, ממחנות השמדה; הנה בני הדור השלישי לתקומת האומה הזאת, מתגודדים כעת נגד פליטים אחרים, בשל שונותם, בשל צבע עורם, על רקע מצוקה כלכלית וחברתית, ונוהגים בדיוק כפי שנהגו בני המדינות שאירחו את הוריהם וסביהם."

שימו לב למילים "בדיוק כפי שנהגו".

והנה איך שנהגו (תיאור של "ליל הבדולח" מהוויקיפדיה):

בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. בליל הפרעות נרצחו כ-400 נפש. בימים שלאחר הפרעות איבדו 400 נפש נוספים את חייהם. במחנה הריכוז בבוכנוולד נרצחו 207 יהודים; בדכאו כ-185 נפש; מספר הנרצחים במחנה הריכוז זקסנהאוזן אינו ידוע. לא ניתן, אפוא, לקבוע את מספרם המדויק של קורבנות ליל הפרעות. ההשערה לפי מחקרים מדוקדקים היא שמספרם נע בין 1,400 ל-1,500. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.

זאת אומרת: שוב הקישקוש האופייני של השמאל המדומה.

יוני:  הקמבק של המרמרה וקמבק של המחאה החברתית

וסתם כך, בלי קשר לחודש כלשהו, ורק  כי בא לי לקלקל לכם את מצב הרוח,  קבלו נתונים על תחלואה באזור האסון הידוע כמפרץ חיפה.

אשפוז של עוללים בני 0 עד 4 בבתי חולים,  באחוזים מעבר לממוצע הארצי:

בקריית ים מתקיים אשפוז של בנים בשיעור של 27% מעל לממוצע הארצי, ובנות – 22%. בקרית ביאליק – עודף אשפוז של 32% בנים, 10% בנות. בקרית אתא: בנים ובנות מצויים בעודף אישפוז בשיעור של 23%. בחיפה העיר: 21% בנים ו-16% בנות. את השיא החזיקה טבעון, עם עודף אישפוז של 36% בין הבנים ו-134% בין הבנות.

והנה הנתונים באשר לבני 5-14:

טבעון: עודף אשפוז בשיעור של 56% בנים ו-42% בנות. חיפה העיר: 24% בנים ו-42% בנות. קרית ים: 30% בנים ו-50% בנות. טירת הכרמל: 28% בנים ו-70% בנות.

ובאשר לאוכלוסיה בכלל ולמחלת הסרטן:

שיעור התחלואה במחוז חיפה גבוה ב-20% מהממוצע הארצי. שיעור התחלואה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודז'קין גבוה ב-18% עד 25% מהממוצע הארצי. סרטן השד –  24%, ושיעור החולים בסרטן הנדיר של בלוטת יותרת הכליה באזור חיפה גדול פי 4-5 מאשר הממוצע העולמי.

באמצע יוני התפרסם הדו"ח של מבקר המדינה על אירועי המרמרה, ובו פנינים על הדיעות שהביעו האחראים על בטחוננו.

דעתו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי,  נעה בין הקטבים הבאים: מצד אחד: "זה אירוע עם חיכוך ועם פרופיל תקשורתי מאוד גבוה". ומצד שני:  "יש פה חומר בערה ליומיים שלושה" (מתברר שהיה שם חומר בעירה לשנתיים וחצי, עד כה). ובאמצע הגדרה מדוייקת של מטרת המשט: "יצירת פרובוקציה שתכליתה הישג תודעתי וליבוי הביקורת הקיימת ממילא על מדינת ישראל"

שר הביטחון הבין את החשיבות המדינית מרחיקת הלכת של עימות אפשרי – "אפקט דומה לזה של האקסודוס." אך לא ידוע אם הוא הסביר לראש הממשלה את חששותיו במלואם, וכמו כן מנע ברק דיון מבצעי ב"שביעיה"   מעבר לשאלות של השרים דן מרידור ובני בגין.

ואילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו,  טען בשיטת גם זה וגם זה: "הרמטכ"ל לא העלה את נושא מסוכנותם של משתתפי המשט או את החשש מפני אלימות", ואילו בדיון עם שר הביטחון,"אפשרות הפעלת אש נאמדה כזניחה".

ביוני גם ערכה מחאת הקיץ שעבר קאמבק מזורז אחד, שקדם לקאמבק של יולי (להלן), כשבהפגנה בתל אביב נופצו שמשותיו של בנק אחד, שמנהיגת המחאה סתיו שפיר, היום ח"כית בהתהוות של "העבודה" מדדה בנעליה האופנתיות את רצפותיו המרוססות זגוגיות,  וקצת מפגינים ירדו לכבישים להפריע לתנועה.

יולי: לאולמרט לא היו מעטפות ובהפגנת המיליון היו רק מאה

הפצצה  הגדולה של יולי היתה פסק הדין של משפט אולמרט. ראש הממשלה לשעבר זוכה כמעט בכל סעיפי האישום במשפטים שנוהלו מולו, ובהופיעו בחולצה כחולה כים, זיכה את עצמו במו פיו גם מכל היתר, וסימן את הקמבק הפוליטי הבלתי-ממומש הכי גדול של השנה. יצא צדיק, "לא היו מעטפות", ומחכה רק לערעורים על הזיכוי מטעם התביעה, ותוצאותיו של למשפט הולילנד.

מזוכה/מורשע אהוד אולמרט: אין מעטפות

הבנק מנופץ הזגוגיות וההפרעה לתנועה של יוני, הופיעו כמקדמה על החשבון למופע הראווה הקומי-טראגי, כולל הפארסה, שהביאה המחאה ביולי.

את החלק הקומי הראשון סיפקה מנהיגת המחאה דפני ליף שצצה לפתע בעיר הקודש בני-ברק, חשופת זרועות, בידה האחת מגאפון וידה האחרת עדיין נתונה בתחבושת, זכר להתנגשות קודמת עם המשטרה, והודיעה: היא נגד גיוס חרדים לצה"ל! היא לא תיתן יד להסתה של חלק אחד של האוכלוסייה (המשרתים בצה"ל?) באחר (המשתמטים משירות?)

דפני ליף בבני ברק: תחבושת ומגפון

והנה הפארסה:  "צעדת המיליון" שתוכננה ל-14 ביולי 2012, יום השנה המשותף למהפכה הצרפתית בפאריס ולמחאה החברתית של תל אביב. העיתונות בישרה שבהפגנת המיליון השתתפו כ-200 מפגינים. מה שאומר שלא היו שם יותר מ-100.

ובאותו ערב עצמו סופק גם השיא הטראגי בשירת הברבור הזאת: משה סילמן, חסר דיור ונואש, הצית את עצמו ברחוב תל אביבי, ומת מפצעיו כעבור זמן לא רב. העיתונים הביאו את צילומי הסנאף האלה בגודל הכי קרוב ל-1:1 בעמודיהם הראשונים.

אך בדיעבד התברר שהלפיד האנושי הבוער כיבה את המחאה כאותה התפוצצות המכבה באר נפט בוערת.

בסוף יולי ביקר בטהראן שר החוץ הסורי, ואליד אל מועלם.  הוא נפגש עם מקבילו האיראני עלי אכבר סאלחי, ועם יו"ר המועצה לביטחון לאומי, האיראני סעיד ג'לילי. מועלם  אמר בטהראן:

"ישראל וכמה מדינות ערביות עומדות מאחורי המזימה נגד סוריה… אנו ניצבים מול מלחמה גלובלית נגד סוריה. סוריה תביס את הטרוריסטים, הזוממים לכבוש ערים במדינה, ותסכל את המזימה שנקשרה נגדה על ידי גורמים אינטרסנטיים חיצוניים".

אוגוסט: חם באיראן,  קר בחיפה

בתחילת חודש אוגוסט, שבוע אחרי שחמינאי כינס את ראשי הצבא (לפי תיק דבקה), ואחרי שהקונגרס האמריקאי אישר את חבילת הסנקציות האחרונה נגד המשטר, נאם בטהראן יו"ר מועצת שומרי החוקה, הייאטוללה אחמד ג'נתי, הנחשב כאחד מנאמניו של הנשיא אחמדינג'ד. ג'נתי אמר:

"ארצות הברית מנסה לשבור אותנו מבחינה כלכלית כדי להשתלט על ארצנו…הבעיות הכלכליות של אירן הן רציניות ומיוחדות. ההתייקרויות הן דבר חולף, אולם הן לא דבר רגיל שאפשר להתעלם ממנו…עלינו להתייחס לכך כמו למלחמה…כל העם, המנהיגים והאזרחים, צריכים להתלכד כפי שכולם התגייסו בזמן המלחמה (בעירק )"

ואילו בסוף אוגוסט אפשר היה לחזות בהוריה סבי השיער של רייצ'ל קורי המתבשרים כי בית המשפט הישראלי בחיפה שפך מים קרים על תקוותם לזכות בפיצויים בגין מותה של בתם בכפו של הבולדוזר. אפשר היה להזדהות עם סבלם, עד שפצחה האם בנאום התעמולה הרגיל של שקרי השמאל המדומה, זוועתי מעט יותר מהרגיל, כשהוא בא מפיה של אם שכולה, המשתמשת במותה של בתה כדי לקדם עמדות פוליטיות.

אתר האינטרנט "דבקה" הביא בסוף אוגוסט תחזית מעניינת:

"במשך חודש אוגוסט, ביצע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מהלך כפול של ניתוק הקשרים הצבאיים הרוסיים עם איראן, ועם סוריה. מה שפוטין עשה עם טהרן ודמשק, אובמה עשה עם ירושלים…רוסיה לא תספק נשק לאיראן ולסוריה באמצעותו הן תוכלנה לנהל מלחמה אזורית נגד ישראל, בדיוק כפי שאובמה לא יספק נשק כזה לישראל בו היא תשתמש לאותה מטרה.  
ממשל אובמה וממשל פוטין הניחו את היסודות להסכם המתגבש ביניהם על הגרעין האיראני ועל סוריה, כאשר הם מנטרלים את הפוטנציאל  הצבאי האיראני, הישראלי והסורי.  זהו צעד ראשון לקראת השגת הסכם אמריקני-רוסי על הגרעין האיראני."
בינתיים, עכשיו לקראת סוף דצמבר, מתפרסמים סיפורים על הסכמים אמריקנו-רוסיים על סיוע של הצי השישי בפינוי הרוסים מסוריה, ועל הסכם על חלוקת סוריה לשלוש מדינות. האם באחת מהן – העלאווית – יישמר נמל צבאי לרוסים בים התיכון?

ספטמבר: המסתננים אין, שעון הקיץ אאוט

בספטמבר חזרה בעיית אורחינו האפריקאים מהדלת האחורית, בצורת אוהל מאולתר ליד הגדר שהוקם למען כמה מסתננים בשאיפה, שלמדו לנצל את הנישה שמצאו למענם(?) "פעילי הזכויות" החרוצים, בין המקום שבו נמצאת הגדר ובין המקום שבו נמצא הגבול הבינלאומי.

אוהל מאולתר בגבול: מסתננים מאפריקה

מכתביהם ומדבריהם של "פעילי הזכויות", אפשר היה להבין שהאפריקאים הנוהרים לישראל הם עד כדי כך מטומטמים, שאינם מבינים שהם מנסים, בעצם,  להיכנס למדינה שכמוה כמחנה ריכוז נאצי. וברור שראשי הנלחמים למען הכנסתם של האפריקאים לאותו מחנה ריכוז, הם גם אלה הטוענים שמדובר במחנה ריכוז. כך שהאפריקאים יכולים לשאול את עצמם שאלה כזאת: אם אלה שרוצים להכניס אותנו למחנה ריכוז נאצי הם ידידינו, מיהם, לעזאזל, האויבים שלנו?

ועוד בספטמבר הצליח השר אלי ישי לתקוע את המהלך שנועד לאפשר לאזרחי המדינה עוד כמה עשרות שעות של אור יום במהלך הרגיל של חייהם.

והחגים, איך לא.

אוקטובר: עימות נשיאותי בקולורדו, בחירות לישראל

אוקטובר הביא את מערכת הבחירות בארה"ב לישורת האחרונה, עם העימותים בין הנשיא המכהן ברק אובמה ובין המועמד הריפובליקאי מיט רומני. העימות הראשון, בקולורדו, העלה הרבה סומק על לחיי הריפובליקאים. המטיף המורמוני  היכה שוק על ירך את הפרופסור איש הארווארד, תוך חזרות מייגעות ואינסופיות על הנושאים שעל הפרק:

הפרופסור אובמה והמטיף רומני: שלוש לכתף וסנוקרת לסנטר

בריאות ומיסים. מיסים ובריאות, בריאות ומיסים, ויאללה לישון. אובמה למד את הלקח שלו לקראת העימותים הבאים: לא לזלזל. לא להרדים את הצופים, להכות מעל לחגורה וגם מתחתיה, והתוצאה ידועה. אובמה יושבע בינואר. רומני יכתוב זכרונות.

בתחילת אוקטובר הודיע לפתע נתניהו: בחירות מוקדמות. באותו חודש גם נודע על התאריך  בינואר, ולקראת סוף החודש הטילו ראש הממשלה ושר החוץ שלו את הפצצה: איחוד היסטורי בין המפלגות שלהם, ומעכשיו – "הליכוד ביתנו".

עוד באוקטובר חולל "הארץ" את מעשה השרלטנות והרמיה העיתונאי המפליא  ביותר של השנה, אם לא של העשור: לקח סקר מפוברק מכף רגל ועד ראש, שמומן על ידי "הקרן החדשה לישראל", ששאלותיו חוברו על ידי המוטבים של אותה קרן, ושנערך למען עמותה של אותה קרן – ואפילו את תוצאותיו המוטות בעליל של אותו סקר, השכיל העיתון הזה לאנשים חושבים להטות עוד יותר – מה זה להטות – להפוך – כדי להגיע לכותרת המדהימה שהיא שהיתה תכליתו של כל התעלול הזה: רוב הישראלים בעד אפרטהייד! 

כל זה, כמובן, בעיקר לצורכי המהדורה האנגלית של העיתון, שהיא תרומתם הצנועה של בעלי "הארץ", עורכיו וקצת מכתביו לתעמולת ה-BDS, החרם על ישראל.

נובמבר:  "עמוד ענן" בעזה, הכרזת מלחמה באו"ם

נובמבר הביא את הנשיאות לאובמה והחזיר את פלשתין לתמונת החדשות המקומית והבינלאומית. כמו שהפלשתינים בכלל אינם מחמיצים (כמונו) שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות, כך גם הפלשתינים של החמאס בעזה אינם מחמיצים  שום הזדמנות להיות מופתעים. אחרי הפתיחה המהממת של "עופרת יצוקה" לפני שלוש שנים, הם זכו לפתיחה מהממת נוספת, כשחוסל הרמטכ"ל שלהם מוחמד ג'עברי בפתיחת "עמוד ענן".

אוכלי הנבלות מן השמאל המדומה המקומי והבינלאומי, וכמובן מראשי החמאס, שפרנסתם על דם פלשתינים הרוגים, נותרו ורק שמינית תאוותם בידם. פחות מ-200 הרוגים פלשתינים, לעומת יותר מ-1500 במבצע הקודם, בלי שום זכר וללא תיקווה לדו"ח גולדסטון נוסף. מה שלא הפריע להם לערוך שוב, בדיוק נמרץ כמו אחרי "עופרת יצוקה",  חגיגות ניצחון אדירות על האויב הציוני.

אבו-מאזן: מוריק מקנאה, מצהיב משנאה

אבו מאזן: הכרזת מדינה באו"ם

ומה שלא הפריע גם לנשיא ויו"ר הרשות אבו-מאזן לשאת באו"ם נאום של הכרזת מלחמה במסווה של נאום על הכרזת מדינה, במסגרת ניסיונותיו הפתטיים לחקות את ההצלחה הנושנה של הציונות באו"ם בכ"ט בנובמבר. כך שאם בתחילת נובמבר נודע לנו (באנגלית מתורגמת לעברית) שאבו מאזן מוכן לוותר על שיבה לעירו צפת, הנה נודע לנו בסופו של אותו חודש, בערבית, שהוא לא מוכן לוותר על תורת השלבים הישנה והגרועה של התנועה הלאומית הפלשתינית, ש-65 שנים אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הקרקע שבין הירדן והים בין שתי מדינות, היא עדיין שוגה בהזיות, בנויה על אדנים רופפים של נאומים ריקים ועל תיקוות חלולות.

דצמבר: תכנונים של בניה, חשש-סרבנות

ובדצמבר, איך לא, באה התגובה הנואלת של ממשלת הימין הישראלית שלנו. נתניהו גם האשים את אבו-מאזן על שנשא נאום שיטנה, גם חזר והזמין אותו לשולחן המשא והמתן, וגם שב להשתמש בנשק (התכנונים של) הבנייה בירושלים ובהתנחלויות כטיל תלת-תכליתי: גם כדי לחרבש כל בדל סיכוי להמשך המו"ם עם הפלשתינים. גם כדי לחרבש את יחסינו עם תומכינו בארה"ב ובאירופה, וגם כדי להסית וללבות שנאה נגד המרכז-שמאל "שיחנוק את ירושלים" ושמצדד כביכול בעמדות הפלשתינים, זאת אומרת – בוגד במולדת!

ואז מודיע היועץ המשפטי לממשלה אריאל ויינשטיין על מה שנשאר מהחקירות ומהחשדות נגד השותף הזוטר ב"ליכוד ביתנו", הוא השר ליברמן – מספיק להתפטרות.  אולמרט משחרר אותנו סופית מחרדת מועמדותו.  העיתונאי הוותיק נסים משעל מזכיר לנו שהוא עדיין יודע לחולל מהומות, מושך מלשונו של ראש "הבית היהודי" חשש-סרבנות, שלמרבית הפלא מוסיף לו בסקרים שניים-שלושה מנדטים על חשבון הבית הנגרע והולך של נתניהו-את-ליברמן, וגם כל השאר בחירות ותעמולת בחירות.

האם היתה שנת 2012 שנה של הכנות לקראת התבשיל של 2013? נתניהו שייבחר מול אובמה שנבחר כבר מיד  בינואר-פברואר?  עיסקת חבילה רב לאומית? הגרעין האיראני תמורת הסכם ישראלי-פלשתיני ותמורת  נמל לרוסים בסוריה? או שהכל ספקולציות פרועות כי מחרחרי המלחמה לא יוותרו גם השנה על החגיגה המזרח תיכונית שלהם? החלפה של המוני פטרו-דולרים בחתיכות ברזל מתנייעות שיורות חפצים מתפוצצים?

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. "76% שומרים כשרות ו-72% לא נוגעים בחזיר (ז"א ש-4% חושבים שחזיר זה כשר?)"

    אולי זה אומר שאנשים אוהבים להגיד בסקרים שהם שומרים כשרות, אבל המציאות קצת שונה, כמו בהרבה סקרים שבהם מבקשים מאנשים להגדיר את עצמם. אני מנחשת שרבים מהם מתכוונים להפרדה בין חלב לבשר באותה ארוחה – שמירת הכשרות הכי נפוצה בקרב חילונים.

    אהבתי

    • goolash,
      יש אפשרות כמו זו שאת מרמזת עליה, ויש אפשרות שמדובר בטעות סטטיסטית קטנה שעורכי הסקרים מודים בה. חוץ מזה לא ידוע לי איך נוסחה השאלה שהתשובה עליה מנוסחת כ"לא נוגעים בחזיר". כי בין הנוגעים, יכולים להיות כאלה שנגעו פעם והפסיקו מסיבה כלשהי, כולל דתית (אולי ההפרש הזה אומר משהו על שיעור ה"מתחזקים"?).

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: