בחירות 2013: איך זה יכול להיות שקולות הימין מורכבים מ-58% נשים ו-42% גברים?

התוצאה המעניינת ביותר שמצאתי עד כה בכל סקרי הבחירות – למעשה תוצאה מדהימה ביותר – הופיעה ביום שישי האחרון ב"מעריב". על פי הסקר, שנערך למען העיתון על ידי יצחק כץ,  ההצבעה המגדרית עבור מפלגות הימין – מ"הליכוד ביתנו" ועד "עוצמה"  הימנית-קיצונית, מתחלקת כך:

נשים: 58%.

גברים: 42%

נראה לי שהנתון הזה מחייב את התגובה הבאה:

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא פחות מהנתון עצמו, מדהימה העובדה, שהתוצאה החד-משמעית הזאת (מעבר לכל שוליים של טעות סטטיסטית אפשרית), עברה ללא שום תגובה בכלל בתקשורת שלנו. לשום פוליטיקאי לא היה מה לומר עליה – וגם לא לשום פוליטיקאית! שום פמיניסטית לא הביאה ציוץ! שום ח"כית חובבת כותרות מן הימין לא ניפנפה במימצא המדהים בהחלט הזה, ולא השתמשה בו כדי לתבוע קידום ברשימת המועמדים לכנסת (אם לא מאוחר מדי) או הבטחה לתפקיד מיניסטריאלי. שום פרשן פוליטי, שום מומחית למיגדר, שום סוציולוג/ית לא העלו השערה, לא סיפקו הסבר.

שתיקה מקיר לקיר.

רק העיתונאי אמנון לורד, שפירשן את הסקר ב"מעריב", הצביע על התופעה המעניינת שהתגלתה בסקר, אבל לא היו לו שום הסברים.

ומעבר לזה – כלום. גיגלתי, חיפשתי ברשת, וכלום.

נדמה לי שגם השתיקה התקשורתית-פוליטית-פרשנית  הזאת מחייבת את התגובה הבאה:

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

למה כל כך הרבה סימני קריאה? כי ברור שפה נמצאת התשובה לשאלה למה גוש הימין גדול בצורה משמעותית מגוש המרכז-שמאל. מדוע ראש הממשלה הבא, כמעט בוודאות גמורה, יהיה בנימין נתניהו.

נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא כי זה מה שרוצות רוב הנשים הבוחרות של מדינת ישראל!

הן לא רוצות את שלי יחימוביץ ולא את ציפי ליבני.

הן רוצות את נתניהו. נקודה.

וברוב גדול.

***

כדי להדגים את גודל הזעזוע, תתארו לעצמכם רק לרגע, מה היתה יכולה להיות התוצאה התקשורתית, אילו התקבלה בסקר של "מעריב" תוצאה הפוכה.

דהיינו:

שההרכב המגדרי של ההצבעה בעד מפלגות המרכז-שמאל היה מתחלק כך:

58% – נשים.

42% – גברים.

מכיוון שהימין מחוייב הרבה פחות מהשמאל לקודקס המוסרי החשוב הקרוי "פוליטיקלי קורקט", אפשר לשער בקלות כמה מההשתלחויות שהיינו יכולים לקרוא אצל הפרשנים מימין, שלא לדבר על הצהרות של פוליטיקאים ואף פוליטיקאיות מאותו צד.

המפלגות של המרכז שמאל היו מואשמות בקריצה ובחנופה אל קהל המצביעות – ראו את שלוש הנשים שהעמידו בראש רשימותיהם, לראשונה בהיסטוריה, כדי למשוך בצורה זולה וחנפנית את קולות הנשים.

"אין זה מפתיע שהמצעים המתקתקים-ורדרדים והגישה  הרכה והמתרחקת מעימותים של מפלגות המרכז-שמאל קוסמות לנשים!" היו מודיעים לנו במקרה הזה מהימין.

"ברור שהנשים מתעניינות יותר בנושאי חברה ופנים מאשר בשאלות מדיניות וביטחוניות." היו מסבירים לנו המומחים.

חברות הכנסת ציפי חוטובלי ומירי רגב היו מכות בשוטים (מילוליים) את חברותיהן הנשים, הנותנות כוח לסמול הנתעב על חשבון הימין הלאומי הזקוף.

"שוב הוכח: גברים מצביעים ביבי!" היו כותבים בעוז ובגאווה טוקבקיסטים מלאי עזוז מן הימין.

"עכשיו זה ברור: הסמול מורכב מנקבות פחדניות!" היו מצייצים בטוויטר אנשי הימין.

שלא לדבר על המובן מאליו:  "טוב, ברור, נשים דעתם קלה". על החתום: פטריוט יהודי.

ואל תחשבו לרגע, שתוצאה מדהימה כזאת – 58% אחוזי הצבעה של נשים לשמאל ורק 42% של גברים, היתה  עוברת  בשתיקה גם מצד שמאל.

אין לי צל של ספק שאיזה פרופסור-פמיניסט ונאור ומתקדם כמו לפיד החירות, היה עושה מיד את החשבון, שאם זו התוצאה, אז זה אומר גם שבעד מפלגות הימין הפאשיסטי מצביעים 58% גברים – ורק 42% נשים. מה שמיד היה מביא אותו לכתיבת פוסט נוקב ואמיץ, לנוכח ניצחונו הוודאי של הימין, תחת הכותרת "זמן הגברים, בחילה", ובו שורות נפלאות  בנוסח הבא:

"שוב נשטף המסך בגברים, גדודים-גדודים, נחילים של גברים; גברים מפקדים וגברים פרשנים, גברים מרגיעים וגברים מאיימים, גברים עם עבר פיקודי עשיר… גברים אשכנזים וגברים מזרחים, גברים שיודעים הכי טוב מה לעשות עכשיו… גברים חמורי-סבר, חמורי-גרם, גברים עם סכין בין השיניים, רטט בחלציים… גברים שנשלפו מהנפתלין, ממעמקי הקיטבג, נפלי פריימריס, מנכ"לים מוצנחים, גנרלים בדימוס, מומחים בדימוס, גברים בדימוס… גברים חרמנים אש, חרמנים על אש, על דם ועל פצצות… גברים שזיקפתם לא מוצאת מנוח, גברים שזיקפתם, שזיקפתם, שזיקפתם, גברים שאכלו מאותו מסטינג…גברים שאומרים שמלחמה  זה לא עניין לנקבות…נשימת תינוק ישן לא נוקבת את ליבם, לא מטשטשת את שיקול דעתם הגברי, השפוי, התבוני, הבבוני, המחרחר מלחמה, גברים שהם פושעי מלחמה לשעבר, שנפגשים באולפן בחיוך של הקלה, שלום פושע מלחמה א', שלום פושע מלחמה ב'…"

וברור שאחרי הפוסט היו באות התגובות המתבקשות:

מיכל: "חזק! בא לי להקיא!"

סיגל: "כמה עצוב, כמה נכון."

פועלות ברשת: "הועלה לפייס של 1325 נשים ושלום".

וכן הלאה.

***

עד פה  המשחק בנדמה-לי.

אבל מה עושים עם התוצאה האמיתית? דהיינו, שהרכב המצביעים (המצביעות, אם הולכות לפי הרוב, לפי שיטת מרב מיכאלי) של הימין מורכב מ-58% נשים ו-42% בלבד גברים?  ששיעור הנשים המצביעות לימין עולה בקרוב ל-40% על שיעור הגברים העושים זאת?

איך מסבירים את זה שהנשים, שהן השפויות והסבירות, הן האחראיות בפועל ובאמת, הן השקולות, המחושבות, אלה שאפשר לסמוך עליהן (ראו את שלוש המנהיגות של מפלגות השמאל-מרכז!) – הולכות ומצביעות לימין בשיעורים כה עצומים?

איך זה שהנשים שלנו לא שמות את מבטחן בשלי, בציפי ובזהבה, כשסוף סוף זכינו, ובפעם הראשונה בהיסטוריה יש לנו שלוש נשים העומדות בראש מפלגות שלפחות שתיים מהן יעברו בוודאות את אחוז החסימה?

ולעומת זאת שמות הנשים את מבטחן במפלגות המצ'ואיסטיות של הימין?

בעוד שהגברים – אותם נחילים של חמורי גרם, שנשלפו מהנפתלין, שזיקפתם, שזיקפתם, שזיקפתם, הבבונים מחרחרי המלחמה, פושעי המלחמה –

דווקא הם ממעטים כל כך להצביע לימין הפאשיסטי ומכבדים בקולותיהם  דווקא את המרכז-שמאל?

ובכן – איפה טעינו?

היתכן שהימין בעל הפתרונות השטחיים ואורח המחשבה הרדוד מושך את קולות הנשים – כי דעתן קלה?

או שהימין הוא למעשה האחראי והשקול, ומטבע הדברים מושך את קולותיו של המין החלש והחכם – להבדיל מהמין החזק והטיפש, שפתאום מתברר שהוא נוטה יותר אל המרכז-שמאל?

אז מה זה אומר על המרכז-שמאל, שהגברים החזקים אך הטיפשים נוטים אליו יותר?

האמת – אין לי הסבר.

התוצאה הזאת פשוט מחרבשת לי את כל הפרדיגמות.

אשמח לקבל הסברים.