Skip to content

בחירות 2013: "הליכוד ביתנו" – ברית ריפובליקאית-פוטינית

דצמבר 19, 2012

מעשה ייסודה של מפלגת "הליכוד ביתנו" הוא בינתיים המהלך המעניין ביותר במערכת הבחירות המעפנית הזאת. ויש בו עניין מבחינה בינלאומית לא פחות מאשר מבחינה לאומית-ישראלית.

מצד אחד יש לנו עניין עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שקירבתו הרבה והעמוקה, בת עשרות השנים, אל המפלגה הריפובליקאית בארצות הברית, כבר אינה צריכה ראיות.

קצת תזכורות: אותו פינאנסייר – המיליארדר שלדון אדלסון (וגם כמה אחרים מהעשירון שלו) תומך הן במועמדים הריפובליקאים והן בנתניהו, שהוא גם חבר ותיק של המועמד האחרון של הריפובליקאים בבחירות לנשיאות, מיט רומני.

התפיסות הכלכליות של נתניהו זהות כמעט לאלה של הריפובליקאים האמריקאים. אותה התייצבות חסרת פשרות לצד המאיון העליון. להם לא מפריע שמיליארדרים כמו וורן באפט  או נוחי דנקנר, משלמים  פחות מיסים מאשר המזכירות שלהם. זה מה שנראה לריפובליקאים בארה"ב ולביבי ואנשיו בישראל כסדר הדברים הטבעי והסביר.

נתניהו קרוב לא רק לצמרת הריפובליקאית ולמצע הכלכלי שלה, אלא גם לקהלים מבין תומכיה, כמו האוונגליסטים, שלכנסים שלהם בישראל יש נואם של כבוד שהשתתפותו מובטחת מראש.

ברור שבמערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, היה אפשר להבחין ללא קושי בנטייתו הברורה של נתניהו לצד הימני יותר של המפה הפוליטית האמריקאית, וכנראה משום כך היה לו קל יותר להאמין לתחזיתו המופרכת (לפי העיתונות, ולא הוכחש) של יועצו לעניינו בחירות, ארתור פינקלשטיין, שחזה ניצחון בטוח למועמד הריפובליקאי רומני.

לאותו פינקלשטיין – יועץ בחירות קבוע של מועמדים ריפובליקאים (שב-2006 שימש כיועץ במסע בחירות של ליברמן ו"ישראל ביתנו"), יש חלק חשוב גם בייסודה של "הליכוד ביתנו" – מהלך שעשוי לעלות  למפלגות הימין האלה בהפסד של 5-10 מנדטים.

מבחינות רבות, דומים יחסיו של נתניהו עם הריפובליקאים, ליחסים שבין אביגדור ליברמן ובין המשטר הרוסי של ולדימיר פוטין. הקשרים הענפים שמקיים ליברמן עם מדינות חבר העמים הרוסובייטי ידועים היטב, והוא מרבה מאוד לבקר שם. כבר הזכרתי כאן את התייצבותו הנאמנה של ליברמן לצד משטרו של פוטין אחרי הבחירות האחרונות לנשיאות, כאשר טוהר הבחירות הועמד בספיקות חמורים. ליברמן טען בכל פה לטוהר הבחירות והכוונות.

אביגדור ליברמן ו-ולדימיר פוטין: פגישה במוסקבה

קיימת גם עדות אמריקאית ידועה ומעניינת על טיב הקשרים בין ליברמן ובין הצמרת הרוסית-פוטינית.  הנה דיווח שהתפרסם בוויקיליקס על תשדורת שהעבירה השגרירות האמריקאית במוסקבה למשרד החוץ בוושינגטון:

"ביקורו של שר החוץ הישראלי אביגדור ליברמן במוסקבה ב-2-3 ליוני 2009 לא יצרה מציאות דיפלומטית חדשה אך חיזקה את תחושת מוסקבה כי הדובר רוסית ליברמן הוא אחד משלהם… 
פוקס הסביר כי ליברמן ניהל את השיחות שלו ברוסית, סיפר סיפורים על מוסקבה ועישן תוך יצירת אווירה נינוחה עם הרוסים. שר החוץ התנהג כמו "חבר וותיק" ציין פוקס, אשר חושב שהרוסים התנהגו כאילו כבר הכירו אותו, למרות שמוקדם לאמר האם לדיפלומטיה האישית הזאת תהיה השפעה מדידה על היחסים החזקים הקיימים ממילא בין ישראל לרוסיה." 

"פוקס" המוזכר בתשדורת, אגב, הוא יובל פוקס, מי שהיה סגן השגריר הישראלי במוסקבה ב-2009. ברור שאין ללמוד מהדברים האלה שליברמן הוא סוכן רוסי בישראל, אבל ברור גם שהיחסים בינו ובין המשטר הפוטיני אינם טובים פחות מהקשרים שבין נתניהו והריפובליקאים האמריקאים.

נתניהו וליברמן היו שותפים פוליטיים בקואליציה היוצאת. אך ייסודה של מפלגה משותפת מבטא עליית מדרגה רצינית ביותר בברית הריפובליקאית-פוטינית בישראל.

לא קשה לאבחן את המכנה המשותף בין המפלגה הריפובליקאית בארה"ב ובין משטרו של ולדימיר פוטין ברוסיה. לשתיהן יש אויב משותף: הנשיא האמריקאי ברק אובמה, שמשום מה נדמה לו שעליו להצדיק את פרס הנובל לשלום שניתן לו, על ידי צעדים מעשיים בשטח.

ברור שהריפובליקאים ופוטין מתנגדים מאוד למדיניותו המזרח-תיכונית של אובמה. לרוסיה  ולריפובליקאים יש עניין רב ביותר בהמשך הסכסוך הישראלי-ערבי במזרח התיכון, ואלה גם אלה ינסו לסכל כל צעד לקראת שלום, ויתמכו, בפועל או בשתיקה, בכל צעד שיטרפד משא ומתן ישראלי-פלשתיני.

הסיבה:  המפלגה הריפובליקאית האמריקאית היא הנציגה הפוליטית המובהקת ביותר של הקומפלקס התעשייתי-צבאי בארה"ב, או בלשון בני אדם, תעשיות הנפט והנשק.

ובראש מעייניו של המשטר של פוטין עומדות תעשיות הנפט והנשק הרוסיות. זה המקור לרווחים הגדולים והקלים ביותר.

התרגיל עובד יפה מאוד, מבחינתם, כבר עשרות שנים: המלחמה הנמשכת במזרח התיכון מתחזקת את מחירי הנפט הגבוהים, המעשירים את חברות הנפט הגדולות במערב ובמזרח. וחלק ניכר מהכסף שמרוויחות מדינות המזרח התיכון על הנפט חוזר לוושינגטון ולבנותיה ולמוסקבה ובנותיה, בצורת תשלומים על הרים של נשק.

במזרח התיכון נמצאות חצי מעתודות הנפט של העולם, וכל תושב במזרח התיכון רוכש, בממוצע, פי עשרה יותר נשק מכל אזרח ממוצע בעולם.

מדובר בטריליונים של דולרים.

ייסודה של "הליכוד ביתנו" הוא רק הביטוי הישראלי לאחדות האינטרסים הרוסית-אמריקאית הזאת.

וכמה הערות אקטואליות בהקשר הזה:

1. יש התוהים על ההיעלמות הזמנית של האיום האיראני מסדר היום של ראש הממשלה נתניהו. יתכן שבברית החדשה והמתהדקת שלו עם האינטרסים הפוטיניים יש הסבר מסויים. הרי רוסיה היא הספונסרית העיקרית של הגרעין האיראני. המשך המסע האיראני עלול לעורר שאלות לא נעימות בדבר ניגוד אינטרסים.

2.  רוסיה הפוטינית היא לא רק הספונסרית העיקרית של איראן, אלא גם אחד הכוחות המרכזיים מאחורי מדיניות הסירוב הפלשתינית, בין שהיא מיוצגת על ידי הרקטות והטילים (הרוסיים-איראניים במקור) של החמאס ובין שהיא מיוצגת על ידי האצבעות המונפות באו"ם לטובת אבו-מאזן והמדינה החד-צדדית שהוא מנסה לקדם. ואף טבעי הדבר ש"הליכוד ביתנו" הריפובליקאית-פוטינית, מנצלת את חרחור המלחמה הרוסו-איראני-פלשתיני, לחירחור מלחמה מצידה, בצורת תכנוני בניה ובניה בהתנחלויות. שני הצדדים, נתניהו ואבו-מאזן, ליברמן והחמאס, עושים כמיטב יכולתם כדי להניח מוקשים על דרכו של כל הסדר אפשרי ישראלי-פלשתיני. נתניהו וליברמן משתמשים בהתנחלויות כמו שהחמאס משתמש ברקטות.

3.  אם אמנם מבקש אובמה למנות את הריפובליקאי צ'אק הייגל כשר ההגנה, הוא עושה, באופן מדהים ומתמיה (אבל בהמשך לשגיאות פוליטיות חמורות בקדנציה הראשונה שלו), צעד חשוב לביסוסה של הברית הריפובליקאית-פוטינית.  עמדותיו של הסינאטור לשעבר הייגל עד כה, בכל השאלות החשובות במזרח התיכון – היחס לאיראן, היחס לחיזבאללה והיחס לחמאס,  כמו בשאלות היחסים הישראלים-פלשתינים, דומות להפליא לעמדות של המשטר הפוטיני של רוסיה.  זה לא מפתיע, כמובן, שכן הייגל, הריפובליקאי מארה"ב, מייצג את האינטרסים של חברות הנפט והנשק האמריקאיות, שכבר עמדנו על זהות האינטרסים שלהם עם התעשיות המקבילות ברוסיה.

4. וכתמיד לא יזיק להזכיר שהאינטרסים של הנפט והנשק עומדים מאחורי הקרנות המפרנסות את העמותות לחירחור מלחמה שמהן מתפרנסים פעילי השמאל המדומה. כך תעשיית הנשק והקומפלקס התעשייתי-צבאי שפירנס ומפרנס "אנרכיסטים" מסוגו של הפרופסור נועם חומסקי ואקדמאים אנטישמיים רבים במכללות המערב (ביחד עם הפטרו-דולרים הערביים).  וכך עושות גם קרנות כמו זו של משפחת רוקפלר (סטאנדארד אויל, שאינה פעילה בישראל, אלא במדינות הערביות), או משפחת פורד (הפועלת בישראל בעיקר באמצעות הקרן החדשה לישראל).  אין זה מפתיע, כמובן,  שהעמדות של השמאל המדומה שאותו מפרנסים האינטרסים של הנפט והנשק המערביים, זהות לעמדות של רוסיה הפוטינית, שמשרתת את האינטרסים של הנפט והנשק הרוסי.

מה שרק אומר שהחלוקה הרגילה בין השמאל והימין היא מלאכותית ומטעה:  נתניהו את ליברמן עם "ישראל היום" של הספונסר אדלסון תומך הריפובליקאים מצד אחד,  ו"חד"ש, מרצ ו"הארץ" מהצד השני, הם רק לכאורה יריבים משני עברי החזית.

בפועל מדובר באותה כנופייה של מחרחרי מלחמה, הממררת את חיי כולנו.

מודעות פרסומת
10 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו,
    אתה מנסה ל"התמרכז", בסוף עוד תאהב את ביבי ושו'ת ,כאשר תמצא
    שהרעל מהשמאל, משפיע על התגובה הפבלובית שלך, נגדו. הבעיה
    היא שאין מרכז, או או. ואתה כניראה תשאר תמיד במקום הביניים, כי
    זה הכי פחות מחייב ,מאוד נוח ומחזק את פוזיצית הקורבן שלך. בכתיבה
    שלך, אתה מתאר מצב כפי שהוא בעיניך וזו זכותך .אבל כשאתה יודע
    שיש אחרים שרואים את המצב אחרת ,כדי לשכנע בעמדתך, אתה צריך
    להעמיד את שתי הגרסאות, אחת מול השניה ולהראות מה "דפוק"
    בעמדה הנגדית לעמדתך .אחרת אתה עושה חצי עבודה, שסופה ברכה
    לבטלה ואולי אתה מסתפק בכך, כמו רוב העיתונאים שאני מכיר,כי קצרה
    יכולתם לנתח את הדברים. ברמה אקדמית.או שהם סתם בטלנים .
    בקשר לנושא של ליברמן ,תראה מה קורה, היועץ המשפטי לממשלה
    מפרסם שהוא מגיש תביעה משפטית, נגד שר בממשלה והוא מתפטר .
    פתאום הוא נזכר שעדיין לא נחקרו חברי הועדת המינויים של משרד
    החוץ, שעל בסיס החקירה בזאת, הוא צריך להחליט על הגשת התביעה
    או לא . רק על כך הוא צריך להתפטר מתפקידו בבושת פנים. זהו
    מעשה מחפיר שמוריד את קרנה של מערכת המשפט בעיני הציבור.

    אהבתי

  2. בן ציון,
    אתה טועה כשאתה מנסה לתאר את עמדתי כשל מי ש"מנסה להתמרכז". מכיוון שאין לי עניין באיסוף קולות או אוהדים, גם אין לי עניין במיצוב הפוליטי או האידאולוגי שלי לפי קווים מקובלים כלשהם. הדבר שאני מנסה לעשות הוא להביא לפני קוראי תיאור מצב שלדעתי הוא תואם למציאות. זה השירות הייחודי שאני מסוגל להעניק בגלל חוסר הפניות שלי, שמקורו בכך שהאינטרס היחיד שלו אני רואה את עצמי מחוייב הוא האינטרס של האזרח הקטן, או החפ"ש. כאשר אני מצליח לעשות זאת (אולי לעתים אני כושל, ואז אני שמח כשמעמידים אותי על טעותי), אני מחיל על כל השחקנים של המערכת הפוליטית אותם קני מידה, בלי אפלייה ובלי משוא פנים. ומה לעשות, שבעשותי זאת נופלים הן נתניהו וליברמן והן חד"ש ומרצ באותה קטגוריה לא נעימה: המניעים הבסיסיים שלהם אינם זהים עם האינטרסים של החפ"ש. הם כולם חלק מהמימסד הנהנתני השולט בנו, עושה בנו מניפולציות, נושא פנים לאוהדיו ולאהודיו, משקר, מסית ומדיח כדי לחרחר מלחמה ולהפיק ממנה רווחים, לתועלתו ובמקרים רבים גם לתועלת אדוניו ומפעיליו מעבר לים.
    ברור שבהיותך רואה את עצמך מחוייב לאחד הצדדים, דעתך אינה נוחה מהתיאור הזה, ואתה מנסה למצוא בו חורים. אתה טוען שאני אמור להביא את "הגירסה השנייה". אך מהי אותה "גירסה שנייה"? אין אחת כזאת. לפי נתניהו וליברמן הם הצדיקים וחד"ש מרצ הם הבוגדים והנוכלים. ולפי מרצ וחד"ש המצב הפוך בדיוק. כלומר – שני הצדדים נמנעים מהחלת קני מידה אחידים לכולם, כפי שמתחייב מכל תיאור אמיתי של המצב, ומכל התייחסות רצינית למילה הקטנה "אמת".
    מה שאתה קורא "גירסה שנייה", נגוע מלכתחילה בצרכים התעמולתיים של בעליה. העובדה שאני מותקף פה, בערך שווה בשווה מצד ימין ומצד שמאל, אינה אומרת שאני במרכז כלשהו. היא לא מעידה עלי. היא מעידה על אלה שתוקפים אותי. הזדהותם הפוליטית גוררת אותם למתן הנחות גדולות לבעלי העמדה הפוליטית שלהם, ולהטייה לרעה כלפי בעלי הדיעה המנוגדת. זהו מתכון בטוח להוצאת דיבות ולזריעת אשליות, שני עיסוקים שאין לי עניין בהם.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,
      מה היא המילה הקטנה "אמת" ,שהרי לכל אחד יש את האמת שלו והיא תוצאה של
      תפיסת או ראית המציאות .איך אפשר לגשר ,כאשר מעורבים בכך מאות פקטורים
      ידועים ולא ידועים,כמו מוצא השתייכותי-הזדהותי ,פסיכולוגי ,אקונומי ,תרבותי,וכו'.
      קל לי לבחון מי בעדי ומי נגדי .מי שדעותיו מספקות את אויביי,הוא נגדי.לכך הדמוקרטיה
      באה לתת מענה פשוט, שהרוב הוא שקובע (לא אומר צודק או שהאמת שלו גוברת).
      כי אין פיתרון אחר יותר נכון, אם אנו רוצים לחיות יחד, למרות דעותינו הסותרות.
      זו היא בגרות פוליטית .לכן רוב דעותך הן בעיני פרי קונספירציות, שאתה מדביק
      לנבחרינו ,שרק טובתם האישית נגד עיניהם וזו זכותך ,אבל לא זה מה שמשנה,
      ויכול לשכנע את מי שלא חושב כמוך ואת המשוכנעים אין צורך לשכנע .הפוליטיקה
      היא זירה השרדותית, כמו כל המאבקים,של בני האדם. (וחיות אחרות).

      אהבתי

  3. בן ציון,
    למרות רצוני הטוב אני מתקשה להתייחס אל תגובותיך, וזה מסיבה פשוטה: כי אתה אינך מתייחס בהן אל הרשומה שטרחתי על כתיבתה. תחת זאת אני מקבל הכללות גורפות, האשמות חסרות בסיס (מבחינה זאת שאינך מצביע על שום ראייה עובדתית, לא מביא שום דוגמא להסברת דבריך שאני "מתמרכז" או "מתקרבן", וכו'). היה נחמד אילו היית מתייחס לטענותי. למשל: האם נתניהו אינו גרופי של מיליארדרים ריפובליקאים מארה"ב? האם ליברמן אינו חסיד של פוטין? האם פוטין אינו הספונסר העיקרי של אויבינו האיראנים (ושל אסאד הצעיר) ובאמצעותם של החיזבאללה והחמאס? האם נתניהו אינו חסיד מוחלט של התפיסה הכלכלית האמריקאית בנוסח הריפובליקאי, שתוצאתה אי-שיוויון קיצוני בישראל כמו בארה"ב? האם הליכוד ביתנו אינו סינתיזה בין שני מנהיגי המפלגות שיסדו אותו? מה פה קונספירטיבי? מדוע עלי להעדיף את נתניהו המקושש מזומנים ושווי-כסף (כמו תמיכת "ישראל היום") על פני זהבה גלאון שגרפה 180 אלף ש"ח משנת השירות שלה באיזה מכון לשלום שממומן על ידי מיליארדרים חו"ליים? נא להיות ענייני, בן ציון. לא לברבר ולהתברבר.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו,
      על כל סימני השאלה שלך, אני משיב ב"לא". לכן בעיני השגותיך הזויות לגמרי ופרי
      מוח קונספירטיבי .אילו הדברים שלך היו נבחנים בביהמ'ש על דיבה, היית מפסיד
      גם את מה שאין לך. על דברים פחותים ממה שאתה מתאר,יושבים על כך במאסרי
      עולם .מה שאתה אומר אינם דברי ביקורת, אלא מציג כעובדות וזה דבר חמור, לא
      אחראי .אינך יודע במה מערכת הביטחון עוסקת ואיך היא פועלת, אילו היית יודע
      היית נרגע .

      אהבתי

      • בן ציון,
        אפשר לדעת על סמך מה אתה משיב ב"לא"? כל אחת מקביעותי-שאלותי ניתן למסמך בקלות רבה. עד שתשיב איננו יכולים להמשיך בדיון. האיומים שלך במשפטים ובמאסרי עולם מגוחכים ביותר,והסיפורים שלך על מערכת הביטחון מזכירים לי את סיר האמפרי מ"יס מיניסטר".

        אהבתי

  4. עידו לם permalink

    אני חושב מאפיהו שבשבילך נכון להיום בבחירות הללו הכי טוב לבחור שלי יחימוביץ, היא חלק מהשמאל הלא מדומה, נכון שיש חשש שהיא לא תפעל נגד הוועדים הגדולים ולא תעשה מספיק כדי לשחרר אותנו מקללת הפלסטינאים אבל היא ברע במיעוטו.

    אהבתי

    • עידו,
      שלי, מה? איך לא חשבתי על זה בעצמי. ואל תחשוב שאני מזלזל בה. רחוק מזה. לדעתי היא יכולה להיות ראשת ממשלה טובה יותר מנתניהו. אבל מה אעשה עם התכנית הכלכלית שלה, שפירושה ניפוח אדיר של המנגנון הממשלתי והציבורי, הלוואות נדיבות מהעתיד המפוקפק לתועלת ההווה העגום, והכי גרוע – צמיחה, צמיחה, צמיחה (שמבחינתי זה זיהום, זיהום, זיהום). וחוץ מזה, איפה אתה מציע שאקבור את עצמי למשמע אחד מנאומיה של מר מרב מיכאלי, מס. 4 ברשימה, שמן הסתם לא יהיו נבונים יותר ממאמריה בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים? ועוד בידיעה שקולי היקר הלך לדבר הזה? אז תודה, אבל לא.

      אהבתי

  5. עידו לם permalink

    החבר של ג'ורג לא מפסיק לצנזר מתנגדים פוליטית בגולאג שלו שהוא קורא לו בלוג, קריקטורה של דמוקרטיה כבר אמרנו?

    אהבתי

  6. עידו
    כבר לפני כשנתיים נתקלתי בז'דאנוביזם הבולשביקי של החבר המתחזה של אורוול. הוא צינזר לי תגובה שעימתה את כתביו האקטואליים עם המניפסט הבסיסי שלו ב"אודות". עכשיו הוא בכלל מרגיש על הסוס מרוב תומכים רבי השפעה: הקרן החדשה לישראל, מרצ ו"הארץ" שממליץ על הבלוג שלו. סתם בדאי מצוי ומייגע.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: