Skip to content

הצרות של ערוץ 10: נתניהו בין אדלסון ללאודר

דצמבר 17, 2012

רון (רונלד) לאודר הוא אחד מעשירי העולם. לפי ה"פורבס, הסתכם הונו ב-3.3 מיליארדי  דולרים והוא היה במקום ה-136 ברשימת עשירי העולם. מקור ההון הוא באימפריית התמרוקים שנקראה על שם אמו, אסתר לאודר.

כשהיה רון בן 40 הוא עזב את ניהול עיסקי המשפחה לטובת פעילות ציבורית. זה היה ב-1984. לאודר קיבל משרה של סגן עוזר לשר ההגנה לענייני אירופה ונאט"ו, ומאוחר יותר מונה על ידי הנשיא רונלד רייגן לשגריר ארצו בווינה, אוסטריה. מאוחר יותר התחרה ברודי ג'וליאני על מועמדות המפלגה הריפובליקאית לראשות עירית ניו יורק. ג'וליאני זכה במועמדות ובמשרה, ולאודר העביר את התעניינותו הציבורית לפוליטיקה של העולם היהודי וישראל ומצא לו פנאי גם לפעילות עיסקית עניפה, בעיקר בעסקי הטלפוניה והתקשורת.

מיליארד רון לאודר: מקום 136 (צילום מהוויקיפדיה)

כבר בבחירות שבהן זכה בנימין נתניהו, ב-1996 היה לאודר אחד מהפינאנסיירים העיקריים שלו, ועד מהרה החל להשקיע בישראל בתחומים החביבים עליו. אחד מהם הוא חברת דלתא 3 העוסקת בטלפוניה אינטרנטית. אך עיקר עניינו של לאודר היה בתחום התקשורת, החביב במיוחד על מיליארדרים בעלי נטיות פוליטיות.

ללאודר יש  אחזקות רבות ומגוונות בתחום הזה. הוא השקיע ב"אולפני הבירה" המספקים תוכן לערוצי הכבלים, החזיק בערוצי הספורט 5 ו-5+, וביחד עם שותפו למיזמים שונים, איש העסקים שלמה בן-צבי, יסד את ערוץ הטלוויזיה (שנסגר בינתיים) "תכלת" שעסק במורשת יהודית. עם בן-צבי רכש גם את "הצופה" של המפד"ל שמוזג עם "מקור ראשון" של בן-צבי. חשוב לזכור בהקשר הזה, שבן-צבי היה מאוהדיו ותומכיו של הח"כ לעתיד משה פייגלין, זה שביקש להשתלט על הליכוד תוך איגוף ימני של נתניהו.

אחר כך רכש לאודר גם חלק מ"נענע". לאודר גם תרם תרומה להקמת בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה הקרוי על שמו, ולהקמת "מרכז שלם" הימני בירושלים, ואף התעניין בזמנו ברכישת "מעריב".

במרוצת כל השנים נחשב לאודר לא רק כמממן של נתניהו, אלא גם כידיד אישי. הוא שימש כשליח של ראש הממשלה הישראלי לשיחות עם סוריה בתקופת כהונתו הראשונה. ב-2007 נבחר לאודר לנשיא הקונגרס היהודי העולמי – המשרה הרמה ביותר בעולם היהודי. הוא תמך בצורה נמרצת בנתניהו בעימותיו מול הנשיא האמריקאי, גיבה את המדיניות האיראנית של ביבי, ונקט עמדה חד משמעית נגד הענקת מעמד של קדוש לאפיפיור פיוס ה-12 בגלל תפקודו בתקופת מלחמת העולם השניה.

אך הסיבה לעיסוק בו כאן, היא העובדה שלאודר הוא המשקיע הפעיל והבוס של ערוץ 10, מאז רכש מחצית מהמניות מידי איש העסקים יוסי מימן.

שותפו של לאודר ברבים מעיסקי התקשורת שלו בישראל, שלמה בן צבי, שרכש לאחרונה את "מעריב". בן צבי  יסד  בתחילת 2006 חינמון ימני בשם "ישראלי" שהופץ בעיקר בתחנות הרכבת והאוטובוסים. בנובמבר של אותה שנה הצטרף אליו המיליארדר הימני שעדיין היה אלמוני יחסית בישראל, בשם שלדון אדלסון. אדלסון לא היה אלמוני כלל וכלל מבחינתו של בנימין נתניהו. עוד 10 שנים קודם לייסודו של "ישראלי", כבר תרם אדלסון המון דולרים לעמותות שמימנו את מסע הבחירות של נתניהו.

השותפים בן-צבי ואדלסון נקלעו במהירות לחילוקי דיעות שגרמו לפרישתו של אדלסון מהשותפות, ולבסוף גם להיעלמותו של "ישראלי", ב-2008,  מן המושבים של רכבת ישראל. בין השותפים התנהל דין משפטי, שהסתיים בפשרה. בתצהיר שהגיש בן-צבי, הוא טען שמהר מאוד הבין שפניו של שותפו אינן נשואות לרווחים כספיים. ואמנם, ב-2007 יסד אדלסון את "ישראל היום" שתוך שנים אחדות הפך לחינמון הנפוץ ביותר במדינה – ובעצם ביטאון פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכלל לא יוזמה עיסקית פרופר, כפי שהבין בן-צבי  די מהר.

אדלסון הוא מיליונר כבד יותר מלאודר, מבחינת ההון האישי. "פורבס" העריך את הונו ב-24.9 מיליארדי דולרים, מה שהביא אותו למקום ה-14 ברשימת עשירי העולם. אדלסון, שלא כלאודר,  לא נולד עם כפית זהב נעוצה בפיו. ההיפך. מקורו ברובע דורצ'סטר הקשוח בבוסטון, מסצ'וסטס. אביו היה נהג מונית. אדלסון מכר עיתונים בקרנות הרחוב כשהיה בן 12. העסק העצמאי הראשון שלו –  מעניין מבחינת לאודר – היה מוצרי טיפוח. הוא המשיך בחברת טיולים קטנה ונשכחת, ואת פריצת הדרך שלו עשה בתערוכת מחשבים גדולה ב-1979, COMDEX, שהיתה מהמובילות השוק במרוצת האייטיז והניינטיז.

מיליארדר שלדון אדלסון: מקום 14 (צילום מהוויקיפדיה)

אך את יעודו האמיתי מצא אדלסון רק כעבור 9 שנים, כשנכנס לעיסקי ההימורים בלאס וגאס דרך ה"סאנדס", ("חולות"), זה מלון ההימורים שיסד כמה עשרות שנים קודם לכן בנג'מין (באגסי, הפישפש) סיגל, בשליחותם של מאיר לאנסקי וסינדיקט הפשע של החוף המזרחי.  עיסקי ההימורים של אדלסון התפשטו לרחבי העולם, בעיקר למזרח הרחוק: מקאו, סינגפור, ויאטנאם, סין, קוריאה הדרומית ויפאן – בכל המדינות האלה מסתובבים גלגלי הרולטות של אדלסון, או שיסתובבו בקרוב.

אדלסון, שלא כלאודר, לא חיפש לעצמו משרות ותעסוקה בתחום הפוליטי. הוא מסתפק במימון. נוסף על עניינו בנתניהו, מגלה אדלסון עניין רב גם במפלגה הריפובליקאית בארה"ב. הוא נודע לראשונה כשתרם רבע מיליון דולר לחגיגות הנשיאות של ג'ורג' W בוש ב-2005, ובבחירות האחרונות, לפי ההערכות, תרם לא פחות מ-150 מיליוני דולרים למסעות הבחירות של ניוט גרינגיץ' שביקש לזכות במועמדות הריפובליקאית, של מיט רומני שביקש לעצמו את הנשיאות, ועוד מועמדים ריפובליקאים לקונגרס ולסינאט.

ההתנגשות בין שני הספונסרים העשירים של נתניהו  התרחשה בסתיו שעבר. מקורה בגישות שונות של שני המיליארדרים אל עסקי התקשורת שבבעלותם, וגם בגישות שונות אל ראש הממשלה נתניהו. לאודר נוקט בגישה ליברלית יותר מבחינה עיתונאית: הוא איפשר לעורכיו ולכתביו חופש עיתונאי סביר, ולא בכל מקרה תואמות עמדותיו המדיניות את אלה של נתניהו. אצל אדלסון אין דבר כזה. מבחינת "ישראל היום" שלו, נתניהו הוא מיקס של אפיפיור צודק-תמיד, גיבור ישראל ומושיע תנ"כי. וכך גם בעיניו. לא תתפסו את אדלסון אומר מילה שמשתמעת ממנה ביקורת כלשהי על נתניהו וממשלתו.

תנחשו איזו גישה מעדיף הדימוקרט בנימין נתניהו.

ואז זה קרה: בתוכנית "מקור" בערוץ 10, ובהזדמנויות אחרות, פורסמו תחקירים וכתבות לא אוהדות כלפי נתניהו, לאו דווקא מבחינה פוליטית, כמו מבחינת התנהלותו האישית  ויחסיו עם ההון הגדול ובעליו, שנתניהו מזמזם סביבם באופן די קבוע. הדברים הגיעו לידי משבר כאשר אדלסון תבע התנצלות כתחליף לתביעת דיבה רבת מיליונים. לאודר החליט שאינו יכול להרשות לעצמו לגבות את הפרסומים של כתביו החרוצים מדי, והתוצאה: התנצלות בת דקה וחצי בפני אדלסון שהוקראה בפריים-טיים של ערוץ 10, והביאה להתפטרותם של מנהל מחלקת החדשות ראודור בנזימן ושל העורכת רות יובל, ולפרישתו של השדרן גיא זוהר מהגשת המהדורה של ערב שבת.

לאלה יש להוסיף גם חילוקי דיעות מדיניים בין לאודר עצמו ובין נתניהו. הביטוי הבולט היה בסוף יוני אשתקד.  התקופה, כזכור, לפני ספטמבר הגדול באו"ם שתוכנן אשתקד על ידי הפלשתינים והשמאל המדומה  כפציחתה של המדינה הפלשתינית.  לאודר היה סבור שעל נתניהו להציג תכנית מדינית למו"מ עם הפלשתינים, כדי "להעביר את הכדור לידיהם של הפלשתינים."

נתניהו, אשתקד כמו גם השנה, לא  מעוניין במשחקי הכדור האלה, ונראה שכעס כהוגן על לאודר, כי מיהר לבטל את נאומו המתוכנן בכינוס של הקונגרס היהודי העולמי בירושלים.

ומאז רק מחריפות הצרות של ערוץ 10, שבכל כמה חודשים הוא עומד בפני סכנת סגירה, וניצל באופן קבוע ברגע האחרון כתוצאה מטוב ליבו של הפריץ נתניהו – טוב לב מוגבל מבחינת התקופה, תרגיל שנועד להבטיח את התנהגותם הנאותה של לאודר וכתבי ערוץ  הטלוויזיה שלו.

נתניהו, כמובן, מרגיש על הסוס. הרי אדלסון מאחוריו, ונותן, מבחינתו של נתניהו, דוגמא יפה, המקובלת על ראש הממשלה, להתנהגות נאותה של מיליארדר-תומך  ואמצעי התקשורת שלו. ברור שנתניהו לא אהב, וכנראה גם לא אוהב מה שהוא רואה ב"מקור ראשון" שבו מעורב לאודר: כאמור ניכרה שם תמיכה במשה פייגלין בתקופה שבה איתגר זה את נתניהו, ואילו ממש בימינו אלה לא מתייצב העיתון הזה באופן מובהק מאחורי נתניהו והליכוד ביתנו, ומן הסתם ניתן למצוא בו גם אהדה לנפתלי בנט ול"בית היהודי" המתחרים עם נתניהו על אותם קולות. גם "מעריב" של בן-צבי, שותפו של לאודר, אינו משמש כביטאון מובהק של נתניהו, כדוגמת "ישראל היום", כפי שראש הממשלה בטח היה שמח למצוא. וכך יוצא שנתניהו שמח לאלף בצליפות השוט של איומי הסגירה את לאודר וערוץ 10 בכל פעם שמתחשק לו.

הקריירה הפוליטית של נתניהו רצופה, מזה עשרות שנים,  יחסים  קרובים עם מיליארדרים ומיליונרים, בעיקר יהודים-אמריקאים אך גם קצת אנגלים ואחרים, וקצת משכניו בקיסריה או ברחביה. כמי שנשבה כבר לפני עשרות שנים בתרבות עגל-הזהב של הרפובליקניזם האמריקאי, נתניהו כבר לא יכול להיגמל, כנראה, מכל סימלי המעמד הנוצצים: המטוסים הפרטיים, הארמונות, היאכטות, הסיגרים היקרים וכל שאר הפינוקים שעושים נעים לעור, לבטן ולאגו, שלא לדבר על התרומות לפריימריס או למערכת הבחירות, ומי יודע אילו הבטחות ליום הפרישה. וכך, כשאחד כמו אדלסון שעלה מהאשפתות דוחק בו קצת, הוא יכול להתעלל בלאודר שנולד עם כפית הזהב בפה ולוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.

ואם על הדרך כמה אלפים של עובדי ערוץ 10 חוששים כל הזמן לעתידם המקצועי, ובכן – זבש"ם. כשאנשי המעלה מהצמרת הגבוהה מנהלים את חשבונותיהם הקטנים – למי אכפת מהפיונים שמטפסים על הקירות מרוב עצבים?

ואל נשכח שתקופת בחירות עכשיו: המשחק הזה גם מזכיר לעיתונאים, ולא רק של ערוץ 10, מאיפה משתין הדג, וגם מציג את נתניהו כנדיב הידוע היוצא להצלת הערוץ הבעייתי ועובדיו הנדכאים.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. עידו לם permalink

    והכי מחריד שהליצן הזה ייבחר שוב פעם.

    אהבתי

  2. שי permalink

    כבר מזמן הפכתי להיות אזרח מודאג, ערוץ 10 הוא דוגמא טובה לזה שאם אתה רוצה להפחיד את כולם אתה צריך לפגוע באחד. חשוב שאלו שעלולים לבחור בו שוב יראו את המציאות הזאת, ביבי מזיק לדמוקטריה

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    הון ושלטון! כי כולם חיילים במשחק השח של מר נתניהו וצריכים לפעול לפי גחמותיו! לא רק זהוא מזיק לדמוקרטיה הוא גורם להתפוררותה!! מקווה שהציבור יבין זאת בהגיעם לקלפי!!!

    אהבתי

  4. שי+אנונימי
    השילוש של הון שילטון ועיתון (או טלוויזיה) אינו המצאה של נתניהו, הוא לא הפוליטיקאי היחיד העושה חיל בתחום, ואין לראות ברשומה לעיל חלק מתעמולת הבחירות של מפלגה כלשהי או המלצה לבחירה או אי בחירה של מישהו.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: