Skip to content

"נאום השטנה" בעזה: הפנטזיות המוזרות של אהוד אולמרט, חאלד משעל והעיתונות הממוסדת

דצמבר 9, 2012

בדיקה פשוטה מגלה: בהפגנת הניצחון של החמאס בעזה לא השתתפו יותר מ-50,000 פלשתינים*

ראיתי חלקים מהופעותיו האחרונות המצערות של אהוד אולמרט בתחנות הטלוויזיה במוצ"ש. מקרה מובהק של אובדן הזיכרון הן לטווחים הקצרים והן לטווחים הבינוניים. סוג של ARGUMENTUM AD SENILIUM. כנראה משהו שקורה לכל אחד שמסתובב יותר מדי זמן ליד הדעות של השמאל המדומה ואנשיו.

אולמרט ניסה לשכנע אותנו, וזה היה ממש מגוחך, שמחזה העיוועים שהתנהל פה בחודשים האחרונים סביב חזרתו/לא חזרתו אל הפוליטיקה וריצתו/לא ריצתו בבחירות לכנסת הבאה –  כל הסאגה הזאת לא היתה ולא נבראה, ואף משל לא היתה.  כל זה התרחש רק בדמיוננו ובדמיונם של הכתבים לענייני מפלגות. נו, באמת, אהוד. צא מזה.

ראש ממשלה לשעבר אהוד אולמרט: היה/לא היה

ראש ממשלה לשעבר אהוד אולמרט: היה/לא היה

וכמו כן היה לאולמרט מה לומר על הניצחון האדיר שהוא השיג במלחמתו בחמאס ב"עופרת יצוקה" לעומת הדרדלה של בנימין נתניהו ב"עמוד ענן". אולמרט התגאה ב-1,600 הפלשתינים שהוא הצליח להרוג, לעומת ה-"120" של המבצע האחרון (אולמרט טעה. 120 הוא מספר אנשי החמאס שנהרגו. מלבדם נהרגו ב"עמוד ענן" גם יותר מ-40 אזרחים "לא-מעורבים"), והוסיף בלגלוג, שאחרי "עופרת יצוקה" לא התגאה חמאס בניצחון ולא ערך חגיגות ניצחון, וחאלד משעל לא בא לעזה לשאת נאום כי…(אולמרט השאיר את הסיבה להעדרו של משעל מעזה אחרי "עופרת יצוקה" לדמיוננו העשיר).

ובכן, אולמרט מגלה בנקודה הזאת חוסר זיכרון מצער מאוד לטווח הבינוני. החמאס בהחלט התגאה בניצחון מזהיר אחרי "עופרת יצוקה". מנהיג חמאס עזה הצהיר בתום הלחימה שארגונו זכה ב"ניצחון אלוהי ואנושי". נשיא איראן אחמדיניג'אד התקשר לראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, וברך אותו על "הניצחון על המשטר הציוני". הזרוע הצבאית של החמאס כינסה מסיבת עיתונאים לציין את "הניצחון" על ישראל. בארגון טוענים כי רק 48 מאנשיהם נהרגו בלחימה בעוד הם הצליחו להסב לצה"ל אבדות כבדות. בין היתר, טענו שם כי פגעו או השמידו 47 טנקים והרגו 80 חיילים. ויש עוד. וגם חגיגות ניצחון, בצורת תהלוכה רבת-עם,  נערכו עם תום הלחימה ב-20.01.2009, כפי שאפשר היה לראות בתחנת הטלוויזיה אל אקצה, שבה גם הושמע נאום הניצחון של הנייה.

תהלוכת ניצחון של החמאס בעזה, 20.01.2009, כפי שצולמה בטלוויזיית "אל אקצה": זכרונו הקצר של אולמרט

תהלוכת ניצחון של החמאס בעזה, 20.01.2009, כפי שצולמה בטלוויזיית "אל אקצה": זכרונו הקצר של אולמרט

ובאשר להעדרו של חאלד משעל מאותן חגיגות, עם כל הכבוד ליומרותיו ולרמיזותיו של אולמרט, לא היה מצב שחוסני מובארק, ששלט אז במצרים, היה מתיר למשעל, שהתאשפז אז בדמשק, לסור לרצועה.

משני המקרים, כלומר חגיגות הניצחון של החמאס ב-2009 וב-2012, אנחנו יכולים ללמוד דבר או שניים על טיבו ועל טיבעו של הארגון הזה, ומתעוררת השאלה: אם מכות כה אנושות שאכל החמאס גם בתפר שבין 2008 ו-2009, וגם ב-2012 נחשבים בעיניו ניצחונות אדירים – מה, לעזאזל,  ייחשב בעיניו מפלה?

באשר לנאום שנשא משעל  לרגל חגיגות הניצחון בפעם הזאת, אני  מסרב להתרגש. לדעתי זה אף היה נאום מתון, לעומת אמנת החמאס. למשל: בעוד שאמנת החמאס היא אנטישמית בעליל, וממליצה על רצח יהודים באשר הם, הנה משעל דווקא מרגיע בנאומו, וטוען שהוא וארגונו רק נגד הציונים ולא נגד היהודים ככאלה (אז אולי יכול ידיד החמאס נועם חומסקי לוותר על העציץ עם האטד האירופי בחלונו, זה שלפי החדית' המוסלמי הוא-הוא  העץ היחיד שלא ילשין על היהודים ביום הדין למען יבואו חבריו של משעל וישחטו אותם).

מנהיג חאלד משעל: מתון יותר מהאמנה

מנהיג חאלד משעל: מתון יותר מהאמנה

בסך הכל חוזר משעל על דברי האיוולת והרהב הרגילים של אוכלי הנבלות, המשגשגים על דם אחיהם ההרוגים, ובעיקר הוא מבקש להשכיח ולטשטש שתי עובדות: האחת – שהחמאס תר בשארית כוחותיו אחרי הפסקת אש בעימות האחרון; והשניה – שגם משעל יודע שאבו-מאזן פופולארי  בין תושבי הרצועה יותר מכל מנהיגי החמאס ביחד, כפי שהתברר בסקר שנערך שם לפני "עמוד ענן", וכפי שבטוח נכון אחרי המכה הנוספת שחטפו החמאס והרצועה באותו מבצע. ומכאן ההתלהמות שלו.

כרגיל מצאתי עניין רב בדיווח של ביטאון ה-BDS בארצנו, הוא עיתון "הארץ" על חגיגת הניצחון בעזה. במיוחד אפשר לציין את מספר המשתתפים בעצרת הניצחון שננקב בדיווח של העיתון בידיעה הראשית בעמוד הראשון מיד בפתח הידיעה, כלומר – העניין המשמעותי ביותר.

ובכן, לפי "הארץ" השתתפו בעצרת "מאות אלפים". כמוהו דיווחו גם "ידיעות אחרונות" וגם "ישראל היום" על מאות אלפי משתתפים. בעיתונות המערבית היו זהירים יותר: אפילו ה"ניו יורק טיימס", הביטאון האמריקאי של ה-BDS, לא דיווח על יותר מ"עשרות אלפים".

הקהל בעזה

ראש טיל הפאג'ר החגיגי מימין, שורת ההנהגה למטה משמאלו, והגוש המרכזי של המפגינים בעזה: בערך 5,000 מפגינים בתמונה.

כזכור, זו אינה הפעם הראשונה ש"הארץ", או התקשורת הממוסדת, נוקבים במספרים שאין להם קשר למציאות כשזה קשור למספרי המשתתפים בהפגנות מסויימות. זה קרה להם בגדול בסיקור של הפגנות המחאה החברתית בקיץ 2011, והסיבה לכך היתה ידועה היטב: האהדה של העיתונים אל המפגינים גרמה להם להיות סובלניים ביותר כלפי הקשר שבין הדיווחים שלהם ובין המציאות. הדיווח העיתונאי לא התיימר להוות יותר מסוג של אמת פוסט-מודרנית. זאת אומרת, שקר גוזמאי שמטרתו מכירת עיתונים.

ובאשר לאמת: סקרתי כהרגלי את צילומי אותה הפגנה בעזה, ולצערי קיבלתי רק צילומים חטופים מאוד שבהם היה מראה פנורמי של ההפגנה. אני רק זוכר מהצילומים האלה, שבשטח ההפגנה היו קרחות גדולות ורבות, ושהרחובות  שמסביב לכיכר היו ריקים מאדם.

אז הנה מה שבכל זאת הצלחתי להשיג.

בצילום הראשון, הפנורמי יותר, ניתן לראות את הגוש המרכזי של הקהל, כאשר בקידמת התמונה, למטה, אפשר לראות את שורת אנשי הצמרת של החמאס הניצבים על הבמה שממול לקהל. כהרגלי ניסיתי לספור ראשים. לשם כך בודדתי את הקטע המרכזי של הצילום הגדול. שם ספרתי בערך 50 אנשים לרוחב, שיכולים להגיע ל-60 או ל-70 לרוחב התמונה בחלקים המרוחקים יותר מהצלם. וזהו גם מספר השורות לאורך. כלומר: פעולת כפל פשוטה, 60X60, תביא אותנו לכך, שבקטע המרכזי המבודד בצילום התחתון מופיעים כ-3,600 מפגינים, ובתמונה הגדולה יותר – כ-5,000 מפגינים. כל מי שהיה במשחק כדורגל וראה מולו יציע גדוש אדם, יודע שהמספרים האלה קרובים למציאות.

הקהל בעזה

הקטע העיקרי של התמונה מלמעלה, מתאים לספירת ראשים. בין 50 ל-70 איש לרוחב, וכנ"ל לאורך ובסה"כ כ-3,600 מפגינים בתמונה.

על סמך הצילומים הפנורמיים שראיתי, התצלום המובא כאן, שהוא הגוש המרכזי של המפגינים, מהווה כ-10%  ממספר המפגינים הכולל. מכאן שבהפגנת "הניצחון" של החמאס בעזה לא השתתפו יותר מ-50,000 מפגינים. מספר זעיר  אפילו יחסית למספר מקבלי השכר והמוטבים של החמאס בין תושבי הרצועה, וסיבה מצויינת לאופטימיות: הרוב הגדול (מאוד-מאוד) של תושבי הרצועה מסרב לשתף פעולה עם הצגות הניצחון המגוחכות של החמאס. הרוב העזתי יודע שעובדים עליו. שמובילים אותו בדרך ללא מוצא, ועדיף להישאר בבית.

————————————————————————————————————-

*הכנסתי שינויים ברשומה, כי אחרי שפורסמה הובאו לידיעתי צילומים נוספים, שמהם התברר לי שההפגנה התפרסה לרוחב הכיכר. ההערכה הראשונה שלי היתה שמספר המשתתפים לא עלה על 20 אלף. וכן למדתי לדעת שלא רק ,הארץ" אלא גם "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" דיווחו על "מאות אלפי" משתתפים, ונראה שהעללתי על "הארץ" כמה עלילות שלא הגיעו לו (הפעם!). 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: