Skip to content

ילקוט הכזבים של השמאל המדומה (2): ה"פאתווה" הנגדית של נועם חומסקי

דצמבר 6, 2012
כוהן גדול חומסקי: טיעון בשם הסניליות

כוהן גדול חומסקי: טיעון בשם הסניליות

עברו שבועות ספורים מאז הסתיים מבצע "עמוד ענן" בעזה, והנה נזכר הכוהן הגדול של השמאל המדומה, הפרופסור נועם חומסקי, שהוא חב לחמאס חוב של כבוד: האם לא אירחו אותו יפה במכללה האיסלאמית רק ימים אחדים לפני פרוץ האש ?

ברור שהשקט בגבול העזתי הוא לצנינים בעיני השמאל המדומה. הם ינסו לעשות כל מה שביכולתם כדי לחרחר מלחמה ולהצית מחדש את הגבול. התרומה של חומסקי, היא הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב: מאמר הסתה וחירחור מלחמה מלא שקרים.

מדוע לא אוהב השמאל המדומה את השקט בגבול בין ישראל ועזה?

שלוש סיבות:

האחת: נרשמת הפסקה באספקה הסדירה של הגוויות הפלשתיניות לשירות מערכות העיתונים ותחנות הטלוויזיה במערב. אספקת הגוויות היא חלק חשוב בתרבות הסנאף, המאפשרת לשמאל המדומה לעסוק בדה-לגיטימציה שוטפת של ישראל, בשירות תנועת ה-BDS הבינלאומית. מבחינת השמאל המדומה, שקט הוא רפש. כל יום שבו לא נהרג פלשתיני תמים על ידי צה"ל הרצחני, הוא בזבוז זמן נורא.

השניה: כאשר שקט בעזה, נשואות עיני העולם לטבח בסוריה. אמנם פה ושם יש כאלה, בשמאל המדומה, אחד מאלף, שניים מרבבה, שמנפיקים, בקצב של אחת לשנה, גינוי חרישי ומהוסה, בחצי פה, לרצח העם המבעית שמנהל בסוריה משטרו המתמוטט של בשאר אסאד.  אך האמת ידועה: ליבו של השמאל המדומה עם הרוצח מדמשק. הסיבה פשוטה: הוא בגוש שלהם. מאחוריו רוסיה, סין, איראן והחיזבאללה. בעלי הברית המסורתיים  והספונסרים של השמאל המדומה.

השלישית: ההסכם שהושג על השקט בעזה הוא, מבחינת השמאל המדומה, חלק מ"פאקס אמריקנה" טמא ונורא. הנשיא האמריקאי ברק אובמה לחץ וגם שיגר את שרת החוץ שלו  הילרי קלינטון, כדי לקדם את הפסקת האש. האיש החשוב  בהשגת ההסכם היה הנשיא המצרי מוחמד מורסי, שאותו כבר רואה השמאל המדומה כעבד הנרצע של האמריקאים. והחמאס, רחמנא ליצלן, בדרך.

אז ברור מדוע התעורר חומסקי לחיים חדשים. יש לעמוד הפרץ נגד הסכנה.

הוא פותח את המאמר (שתורגם ופורסם ב"גדה השמאלית") במילים הבאות:

אדם קשיש בעזה החזיק שלט ועליו הכיתוב: "אתם לוקחים את המים שלי, שורפים את  עצי הזית שלי, לוקחים את עבודתי, גונבים את אדמתי, כולאים את אבי, הורגים את אמי, מפציצים את הארץ שלי, מרעיבים את כולנו, משפילים את כולנו אך אני הוא האשם: השלכתי רקטה בחזרה".

ישר על ההתחלה הטיעון הכוזב החביב ביותר על השמאל המדומה ועל בעלי בריתו מבין הפלשתינים: ה-ARGUMENTUM AD MISERICORDIAM: הטיעון בשם ההזדהות עם הסבל, בשם הרחמים, או בקיצור: הטיעון בשם המסכנות. אדם קשיש כבר מעורר רחמים. השלט מתאר את העוולות שגורמים לו, וגם תשובה לטענות נגד החמאס בעזה, היורה רקטות. הקשיש ידוע הסבל משיב: הרקטה (שהקשיש לוקח על עצמו את האחריות עליה, וכך מנקה את שכירי החרב של איראן המקבלים משכורת של פטרו-דולרים תמורת ירי הרקטות) היא תגובה על העוולות שעושים לו. "השלכתי רקטה בחזרה".

שום תעלול שקרי וזול אינו מתחת לכבודו של הכזבן מה-MIT.

בשלב הבא מנצל הכוהן הגדול את הצלחת הטיעון בשם המסכנות כדי להרחיב את היריעה: המסכנות הפלשתינית לא התחילה היום. חומסקי חוזר הרחק לאחור, ומשליך ממסכנותו של הקשיש הבודד מעזה על מסכנותם של הפלשתינים בכלל:

"עקבותיהם של הפשעים משתרכות ל-1948, כשמאות אלפי פלסטינים נסו באימה או גורשו לעזה על ידי הכוחות הכובשים הישראליים, שהמשיכו להעבירם במשאיות אל מעבר לגבול שנים לאחר הפסקת האש הרשמית."

אין צורך לומר, שהפרופסור הכזבן יודע בדיוק באיזו נקודה לעצור את המסע בזמן שהוא עורך למעננו. ברור שהוא אינו מזכיר במילה את הנסיבות שגרמו, ב-1948, למצב שבו "מאות אלפי פלסטינים נסו באימה או גורשו". כלומר: המלחמה שהחלה בהתקפה רצחנית על היישוב היהודי בישראל, מצד המדינות הערביות שסביבה ומצד שכניה הפלשתינים, שנתמכו, מומנו ואומנו על ידי המעצמות הקולוניאליות (ובמקרה של הירדנים, גם סיפקו הקולוניאליסטים מפקד בריטי לכוח הצבאי המרכזי – הלגיון).  אין גם מילה  אחת  אצל חומסקי על מטרת אותה מלחמה – להשמיד את המדינה היהודית, לזרוק את היהודים לים, או להרוג אותם לפי חרב, בהתאם לסיסמת המלחמה המרכזית  של הצד הערבי: "איטבח אל יהוד".

ברור שהפרופסור גם אינו מפרט את הסיבה העיקרית למנוסה של הפלשתינים לעזה ולמקומות אחרים: הקריאה שקראו להם מנהיגיהם  לנטוש את בתיהם כדי שהשטח יהיה פנוי למתקפה הכוללת נגד היהודים, וכדי שאחרי המלחמה יוכלו הפליטים לחזור, להתיישב בחזרה בבתיהם, ואף לבזוז את רכושם של היהודים המובסים והטבוחים.

ואל תקבלו בעניין הזה את עדותם של ההיסטוריונים הציונים החד-צדדיים. הנה, קבלו פובליציסט איראני,  חסאן האניזדה, שכתב ב"עסר-י איראן" ב-25.02.2012 את הדברים הבאים:

"כבר ידוע ,שלאורך 64 השנים שחלפו מאז כינון המשטר הציוני, המנהיגים הפוליטיים של פלשתין  אינם לומדים לקח מן ההיסטוריה וחוזרים על טעויותיהם הקודמות. הטעות ההיסטורית הראשונה של מנהיגי פלשתין היתה שהם האמינו לתרמית של מנהיגי העולם הערבי לשעבר ושכנעו את העם הפלשתיני לעזוב את פלשתין הכבושה תוך שהם מבטיחים להם שישובו אליה במהרה. בסוברו שהגירתו תהיה לזמן קצר, היגר העם הפלשתיני ללבנון, סוריה, מצרים, ירדן ועיראק, אולם לאחר הגירה זו לא זכו לשיבה (לפלשתין)".

 האם הכוהן הגדול חומסקי אינו מודע לעובדות האלה? ברור שכן.  אבל מטרתו אינה לעמוד על העובדות. להאיר את עיני הקורא. לקלוע לאמת. לרדוף שלום או צדק. מטרתו של הפרופסור היא  ללבות שנאה, לחרחר מלחמה. הוא מבקש לעשות להנהגה הפלשתינית של היום בדיוק מה שעשו לה המנהיגים הערביים ב-1948: להסית אותה לחדש את האש נגד ישראל. השקט בגבול הרצועה הוא  רפש בעיניו. העובדה שפלשתינים אינם נהרגים מדי יום ביומו היא בעיניו חטא בל יכופר. כדי לערער את השקט עליו לתאר את ישראל כמפלצת.

מול ה"פאתווה" של המנהיג הדתי הקיצוני מעזה, שאסר על הפרתה של הפסקת האש, מוציא הכוהן הגדול של השמאל המדומה את ה"פאתוה" שלו, המצווה על חידוש האש.

כי ישראל היא מפלצת, ואין אפשרות לתאר את ישראל כמפלצת, אם מזכירים את העובדות ההיסטוריות.

אז שילכו העובדות ההיסטוריות לעזאזל.

כלומר: אותו ARGUMENTUM AD SENILIUM שכבר עמדתי עליו ברשומה הראשונה בסידרה. הטיעון בשם השיכחה, בשם ההתעלמות. יש עובדה היסטורית שאינה נוחה לטיעון שלך?  אין בעייה.  טאטא אותה אל מתחת לשטיח. אל תתייחס, וכך היא תיעלם.

אותו טיעון בשם הסניליות בא לידי שימוש גם בהמשך:

 "רדיפת העזתים לקחה צורות חדשות כשישראל כבשה את הרצועה ב-1967. אנו למדים מספרות ישראלית חדשה שמטרת הממשלה הייתה לדחוק את רגליהם של הפליטים לסיני, ואם זה יתאפשר, גם את שאר האוכלוסיה."

מה הרושם שמקבל הקורא התמים כשהוא נתקל במשפטים האלה?

שממשלת ישראל כבשה את רצועת עזה כדי לדחוק את רגליהם של הפליטים הפלשתינים לסיני! שזו היתה מטרת המלחמה! שהרי חומסקי אינו כותב שום דבר אחר על הנסיבות שבהן פרצה המלחמה ב-1967: לא על סגירת מיצרי טיראן על ידי גאמל עבד אל-נאסר. לא על הכנסת הצבא המצרי לחצי האי סיני בניגוד להסכמי שביתת הנשק. לא על הפרובוקציה של האימפריה הסובייטית שהבטיחה את פריצת המלחמה. לא על חזרת ה"איטבח אל יאהוד" למרכז התיקוות של הערבים בכלל והפלשתינים בפרט.

שוב זו ישראל המרשעת, שפתחה במלחמה כדי לגרש את הפלשתינים מהרצועה לסיני!

אז מי בעצם הפריע לה? איך זה שיש מיליון וחצי ערבים פלשתינים ברצועה?

זהו כמובן שימוש נוסף באותו ARGUMENTUM AD SENILIUM כוזב, המטאטא אל מתחת לשטיח את העובדות הבלתי נוחות לכוהן הגדול הכזבן.

לקורא  המכיר את העובדות, התעלולים השקופים של חומסקי נראים מגוחכים.

אך מה בקשר לנשמות הטהורות של צעירי השמאל המדומה, שחושבים שהפרופסור מה-MIT הוא איש מדע, איש מוסר, איש שוחר שלום וצדק, שאין להטיל ספק בטיעוניו ובעובדות שהוא מביא?

טוב, זה כבר ידוע: השקר הוא ברירת המחדל של השמאל המדומה.

באותה גישה, של ה-ARGUMENTUM AD SENILIUM, משתמש חומסקי כאשר הוא שב ומתקרב להווה, בתארו את עליית החמאס לשלטון בעזה:

"הרצף האחרון של אלימות ישראל-ארה"ב מקורו בינואר 2006, כשהפלשתינים הצביעו 'לא נכון' בבחירות החופשיות הראשונות בעולם הערבי."

אך מדוע  חשבו ארה"ב וישראל שהפלשתינים הצביעו "לא נכון" – כלומר, העניקו רוב לחמאס – ב"בחירות החופשיות הראשונות בעולם הערבי"?

האם זה לא קרה משום שישראל וארה"ב הכירו היטב את מהותו של אותו חמאס?

האמנם עלי לטרטר שוב את קוראי, ולצטט פה לשקרן הקטן ממסצ'וסטס את הקטעים הרלוונטיים מאמנת החמאס?  או נאומים והצהרות של מנהיגיו, המבהירים את מהותו הרצחנית של האירגון הזה? להזכיר שוב שכל מטרתו של אותו ארגון היא השמדת ישראל כמדינה ויהודים כבני אדם?

כולל נועם חומסקי.

למה שאדם או מדינה שפויים בדעתם לא יחשבו שמישהו פה הצביע "לא נכון"?

ואגב, לידיעת חומסקי: מהסקר שנערך ברצועת עזה, ושעל תוצאותיו כבר סיפרתי כאן, רוב תושבי עזה סברו כבר לפני "עמוד ענן" (ולדעתי, קל וחומר עכשיו), שעדיף שלטונו של אבו מאזן ברשות ביו"ש, על פני שלטון החמאס  בעזה. אבו-מאזן פופולרי שם יותר משלטון החמאס.

כך שגם לפלשתינים בעזה כבר ברור שהם הצביעו "לא נכון" ב-2006, "בבחירות החופשיות הראשונות" – אך גם האחרונות, כזכור  –  שנערכו שם.

הראו לי פלשתיני אחד שחי ביו"ש, ורוצה לעבור משם לעזה.

אך לכוהן הגדול  של השמאל המדומה, נועם  חומסקי, שהחמאס אירח אותו כה יפה, יש רעיונות אחרים.

ואמנם, לקראת סוף מאמרו מעניק חומסקי לחמאס את ההיתר לפתיחה באש:

"הסכם הפסקת האש קבע כי האמצעים ליישום סיום המצור והפגיעה בתושבי אזורי הגבול "יועלו לדיון לאחר 24 שעות מתחילת הפסקת האש". אין כל סימן לצעדים בכיוון זה. ואין כל אינדיקציה של מוכנות ישראלית-אמריקנית לשינוי המדיניות המשותפת של הפרדת עזה מהגדה המערבית, בניגוד להסכמי אוסלו, ולסיים את תוכניות ההתנחלות והפיתוח הבלתי חוקיות בגדה המערבית שתוכננו לסכל כל הסדר פוליטי, או בכל דרך אחרת לנטוש את הסרבנות (rejectionism) של העשורים שחלפו."

חומסקי מבהיר למנהיגי החמאס מדוע לא רק מותר להם, אלא גם רצוי שיפרו את הפסקת האש: האמריקאים, הישראלים ומשרתיהם המצרים אינם עומדים בהבטחותיהם. הם עדיין דבקים במזימותיהם הנפשעות. הם מסכלים כל הסדר פוליטי. הם סרבנים, ולכן, איזו דרך נותרה  לפלשתינים, חוץ מדרך "ההתנגדות"?

קבלו ניחוש:

המאמר של חומסקי אינו הניסיון האחרון מצד השמאל המדומה להביא להפרת השקט בדרום.

אוכלי הנבלות לא יכולים בלי אספקה סדירה של גוויות  פלשתיניות לשימושם.

במיוחד כשהאש בוערת בחוזקה מתחת למשטרו של חביבם, הקצב מדמשק.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. אמנם הקפדת לכתוב "השמאל המדומה", אבל לא ממש ברור מי בעיניך נמצא, אם בכלל, בשמאל "האמיתי", שייתכן שהוא בכל זאת שוחר שלום. הבהרות?

    חוץ מזה, בטעות הקלדה כתבת ARGUMENTUM AD MISERICORDIAN. צ"ל, כמובן, ARGUMENTUM AD MISERICORDIAM.

    אהבתי

  2. goolash,
    ראשית תודה על התיקון בלטינית.
    למי שמשתייכים לשמאל המדומה יש שלושה איפיונים:
    1. הם תומכים בעמדות פוליטיות של לאומנים ו/או קנאים דתיים. שמאל ולאומנות או קנאות דתית, הם תרתי-דסתרי.
    2. הם משתייכים למסגרות פוליטיות טוטאליטריות המקדשות קולקטיביות רעיונית, ו/או תומכים ב- או נתמכים על ידי מדינות בעלות משטר טוטאליטרי. שמאל וצייתנות מטומטמת לציווים מפלגתים? שמאל שתומך במשטרים דכאניים, או נתמך על ידם? לא הולך.
    3. הם ממומנים, ומכאן גם מופעלים על ידי גורמים אינטרסנטים, כגון מילארדרים מארה"ב, ארגוני שו-שו, מימסד צבאי-תעשייתי, ממשלות זרות או גופים כנסייתיים ודתיים. נראה לי שאין צורך לפרט מדוע צורת הקיום האנושית הזאת לא מסתדרת עם השתייכות לשמאל אמיתי.
    הכוהן הגדול חומסקי עונה באופן מובהק להגדרות בסעיפים 1 ו-3.
    מכאן תביני שבישראל, נניח, יש המון אנשים, שיכולים להשתייך לכמה גופים פוליטיים מקומיים, ושאפשר להגדירם בלי שום בעייה או הסתייגות כשמאל. השמאל המדומה הוא זעיר מבחינה מספרית, אך רעשני ביותר, בבחינת איסטרא בלגינא קיש-קיש קריא.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: