Skip to content

פוליטיקה היום/ מכת ברק ושבחי מעוז

נובמבר 27, 2012

מכת ברק, במקום שירדוף בוחרים, שירדפו אחריו הנבחרים?

כמה חודשים לפני הבחירות לראשות הממשלה ב-1999 ביקרתי אצל צייר אחד ממכרי בתל-אביב ובביתו-סטודיו פגשתי מישהו ממכריו של אהוד ברק. דיברנו על פוליטיקה, ואמרתי לאותו אדם שלדעתי אהוד ברק הוא אפס פוליטי. הוא פשוט לא מבין את השדה החדש (אז) שבו הוא מתפקד. היום כבר כולם יודעים זאת, ואפילו ברק, שהרי  זה פשר פרישתו הפתאומית מהפוליטיקה, למרות שלכאורה הגיע זה עתה לאחד משיאיו, אחרי ניהולה של מערכה צבאית.

גם באותה תקופה, אגב,  לא הייתי מקורי במיוחד באבחנתי את יכולותיו הפוליטיות של ברק. היו לא מעטים שהבחינו באותו חיסרון, שאפיין ומאפיין רבים שהגיעו מקריירה צבאית. בצבא יש הירארכיה ברורה והמערכת מתפקדת על בסיס של הורדת פקודות מלמעלה למטה ועל ציות כפוי(סירוב פקודה=כלא).

בפוליטיקה ההירארכיה  היא חולות נודדים.

בצבא, אם אתה סגן אלוף היום, אין מצב שבעוד שנה תהיה סמל ראשון, בעוד שהרס"ר במחנה שלך יהיה בעוד שנה אלוף משנה. בפוליטיקה זה אפשרי וקורה. בפוליטיקה גם אין פקודות. יש משא ומתן ויש שכנוע, והאוטוריטה של המנהיג אין מקורה בדרגות שעל כתפיו, שאותן ענד לו איזה פוליטיקאי או מפקד רם ממנו, אלא מאמון שרוחשים לו, או לא,  האנשים שסביבו.

בפוליטיקה, גם לסגן-האלוף וגם לרס"ר יש קול אחד בדיוק, ואם סגן האלוף רוצה שהרס"ר יעשה משהו בשבילו, הוא צריך לעסוק בתן-וקח. לא די בפקודה. אלה התנאים החדשים שברק  ואחרים שמגיעים מהצבא מתקשים להתרגל אליהם (פואד, למשל, הוא יוצא מן הכלל).

אותו חבר של ברק שפגשתי ב-1999 נדהם מהערעור ההחלטי שלי על תבונתו האינסופית  והחובקת-כל של ברק, בעיניו. כמו כן נתתי לאותו איש דוגמא של אדם ש"מבין בפוליטיקה" – חיים רמון, שכבר מאז תחילת הניינטיז  חשבתי שהוא, וידידו אריה דרעי, הם שני המוחות הפוליטיים הטובים ביותר בישראל.  גם בדעה הזאת איני מתיימר למקוריות רבה.

אהוד ברק: אפסות פוליטית

אחר כך נבחר ברק כראש ממשלה (כלל לא הצבעתי באותה מערכת בחירות), והוא גם השתמש בחיים רמון כמוציא-ומביא פוליטי, עד שנפל ביניהם דבר. זכותו הגדולה (מאוד) של ברק בתקופת כהונתו, היתה הוצאת צה"ל מהבוץ הלבנוני, שהביאה שגשוג לכל צפונה של ישראל, שגשוג שאפילו מלחמת לבנון השניה לא הצליחה לדכאו ולכבותו. מכיוון שגרתי באותה תקופה ממש במרחק יריקה מהגבול הצפוני,  הצבעתי לברק בבחירות של 2001 שבהן לא היה לו סיכוי לנצח, מול שרון. זו היתה הצבעה של הכרת תודה,  כי ידעתי שלברק אין סיכוי להיבחר. וכמובן ובהמשך למסורת שלי, שלא להצביע בבחירות בעד מי שעשוי להיבחר גם בלעדי.

בקמפ-דיוויד, עם קלינטון יאסר ערפאת ועם קלינטון, התנהל בין שני המזרח תיכוניים מעין פוקר אמריקאי (הקרוי בלשון העם  צ'יקן ובלשון המקצוענים טקסס-הולד-משהו) בקלפים שחלקם פתוחים. סופו של אותו משחק גורלי היה, שברק הבריח מהשולחן את ערפאת על ידי הימור גבוה שערפאת לא היה מוכן לכסות כדי לאלץ את ברק לגלות את קלפיו המוסתרים – אך גם כדי שלא יהיה על ערפאת  לגלות את הקלפים המוסתרים שלו.

ומכיוון שערפאת הפסיד ליד השולחן, הוא חזר ודי מהר פנה אל שדה הקרב  של האינתיפאדה, ורק שם חשף את קלפיו הסגורים – התנזים והחמאס. על פי תוצאותיה של האינתיפאדה שאותה יזם, הקלפים האלה לא היו שווים יותר מדי, אלא אם כן מישהו מחשיב המון הרג מיותר וסבל נורא לשני עמים כהישגים.  ברור שליד השולחן היה ערפאת משיג הרבה יותר, אילו היה באמת בראש של הסכם.

ומה שקרה אז, הוא מה שגורם היום לאבו-מאזן להיזהר מפני אש הקרב כפי שנזהרים מאש.

מאז אותו ניסיון נפל בקמפ-דיוויד נמצא ברק  בתהליך מתמיד של הידרדרות פוליטית, מסע עגום שאליו לקח טרמפ גם את מפלגתו האומללה. הצלחותיו היחידות היו במשרד הביטחון, כשהיה מוצא לו מעין "מפקד" פוליטי שפרש עליו את חסותו, כמו אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. כמי שגדל במסגרת צבאית, לפני שהיה רמטכ"ל, קיבל ברק מרות של מפקדים גבוהים ממנו בדרגה כדבר המובן מאליו, ולכן לא היתה לו בעייה מיוחדת לקבל את מרותם של "מפקדיו" הפוליטיים. יציאתו נגד אולמרט בשלהי כהונתו  של האחרון כראש ממשלה הגיעה רק כשחשש ברק כי אולמרט יגרור אותו ואת מפלגתו בדרך למטה אחרי פרשת המעטפות של טלנסקי. והוא נגרר מטה  בכל מקרה.

באשר לעתידו, כדאי להיזהר מהספדים מוקדמים מדי. יתכן שברק החליט, בגילו המתקדם, להכיר באפסותו הפוליטית ולהסיק מסקנות מבצעיות. במקום שהוא ירדוף אחרי הבוחרים, הוא יכול לחכות בסבלנות, ואחרי הבחירות,  אולי כן ואולי לא, ירדפו הנבחרים אחריו.

שבחי מעוז, גילה לבנים בהנהלת בל"ל ולא גילה עשירים בהנהלת הפוליטיקה?

לבי לשלמה מעוז, שסמך על משענת הקנה הרצוץ, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמצידו סמך על קנה רצוץ עוד יותר ממנו עצמו (בכל מה שנוגע לבחירתו  של מעוז כמועמד מטעם הליכוד) – חיים כ"ץ. איך יכולים היו מעוז או נתניהו לסמוך על איש ככ"ץ, שיסייע להכניס לרשימת הליכוד בכנסת אדם כמעוז, שיוכל להתחרות מולו על כתר ה"חברתיות" בסיעה ובמפלגה או בממשלה (גם כ"ץ וגם מעוז רוצים במשרה ביצועית בממשלת נתניהו הבאה)?

זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת.

צר לי על מעוז, משום שהוא איש מוכשר ונבון, שהיה יכול להוסיף משהו לפוליטיקה הישראלית. נכון שמדי פעם נפלטת לו איזו שטות, אבל למי לא?  לעומת זאת יש לו ידע, מקצועיות, והכי חשוב נכונות לחשיבה רעננה (מה שנקרא היום בקלישאית מדוברת "חשיבה מחוץ לקופסא". בדרך כלל ברור שמי שמשתמשים בביטוי הזה מבקשים לחלוק מחמאה לאחד שחושב בתוככי קופסא הקרובה יותר לקופסא שלהם).

אבל בצד הצער, אני גם תמה עליו מאוד. מה חדש פה?

כזכור, אמר מעוז כי  "הבהירו לי שכדי להתברג במקום ריאלי – אתה צריך לשלם…אם אני אקח קבלן קולות ואדבר איתו אז הוא יביא לי מספר קולות מסוים. מי שיש לו יותר כסף יכול יותר להיבחר בצורה יותר קלה." זה לניב רסקין בגל"צ. ואילו בראיון לדה-מרקר הרחיב מעוז ואמר "אנשים בשטח פנו, יש קבלני קולות שמחכים פעם ב-4 שנים להגיע לדבר הזה. זה לא דבר שהוא לא חוקי אך הם הופכים להיות עוזרים תמורת שכר וקבלות. יש להם מתפקדים ויש להם עסקים עם אחרים וכל אחד אומר לך שיש לי 300-200 מתפקדים ויש כאלה שאומרים שיש להם אלפים. אתה יכול לתת להם (כסף ) לפי הצלחה, אבל אני לא חושב שזה דמוקרטי…(זה מסתכם ב-) 30-50 אלף שקל לאחד, ויכול להגיע למאות אלפי שקלים אם אתה רוצה להיכנס."

ולבסוף, משלא נבחר, אמר מעוז שגילויו הפומביים על השיטה הנהוגה בליכוד, שבה רוכש המועמד את מקומו תמורת פצ'ה מצ'ה, פגעה בסיכויי הבחירה שלו.

ואני שואל: איפה, לעזאזל, היה מעוז בעשרות השנים האחרונות? איך הוא הצליח לגלות שהנהלת בנק לאומי היא מקום השמור ללבנים בלבד, ולא הצליח לגלות שמקום בכנסת הוא מקום השמור לעשירים בלבד?

די מצחיק אותי, שמעוז בכלל מתפלא. הרי הפטרון שלו, זה שניסה להקנות לו (להקנות, איזו מילה מדוייקת התפלחה לי בהקשר הזה) מקום בכנסת, הוא בנימין נתניהו, אחד ששימש כבובת המיליונרים של מילארדר-התמרוקים  רונלד לאודר עוד בקדנציה הראשונה שלו, והועבר אחד כבוד לאורווה של מיליארדר ההימורים  שלדון אדלסון בקדנצייה השניה שלו?

למה בדיוק מצפה מעוז ממפלגה אשר כזאת?

היום, אחרי שנחשפו קצת עלילות הכ"צים בליכוד, מגלים רבים את פגמיה של שיטת הפריימריז. כדאי לזכור כיצד הגענו לזה. שניים הם האחראים לאמריקניזציה המושחתת של הבחירות בישראל. יצחק רבין המנוח שחזר מכהונתו כשגריר בוושינגטון כשהוא מלא התפעלות מהשיטה שם, ונתניהו, שלמד בארה"ב ושימש שם שגריר באו"ם. שני אלה (וגם אהוד ברק שירש את רבין/פרס) הביאו למצב שבו הפלוטוקרטיה (שלטון העשירים) משתוללת.

שלמה מעוז: פצ'ה מצ'ה

בארה"ב, נשלטת המפלגה הריפובליקאית על ידי ההון הגדול של התעשיות הכבדות והאנרגיה, והמפלגה הדימוקרטית על ידי הקואליציה של ההון גדול של עיסקי הקולנוע והשעשועים ושל ההון הגדול של ההיי-טק, ביחד עם האיגודים המקצועיים הגדולים והעשירים, שמעמדם שם דומה למעמד של תאגידי החשמל, המים, הנמלים והתעשיות הממשלתיות אצלנו. ההון הגדול של הבנקאים מתחלק בין שתי המפלגות. תפקידה של השיטה הדימוקרטית שם הוא להבטיח שלא יתחולל שום שינוי שאינו לרצונם של אדוניה האמיתיים של המעצמה (משום כך הייתי ספקן גמור בקשר לסיכוייו של הנשיא ברק אובמה לחולל שינוי משמעותי כלשהו, גם בהנחה שבאמת ביקש לעשות משהו בכיוון).

את השכפול הישראלי  המוקטן של השיטה האמריקאית תפס שלמה מעוז בשעת מעשה בבחירות האחרונות בליכוד. לפעילי השיטה האמריקאית נוספים אצלנו מתנחלים. בחיוך אני נזכר בתעמולת-השקר של המתנחלים בשנים האחרונות, כאילו אינם זוכים להטבות ולכספים ציבוריים מעבר לחלקם באוכלוסייה. והנה בא לאחרונה ידידם הטוב, דווקא הוא, שר האוצר יובל שטייניץ וגילה את האמת: שהוא והממשלה שהוא חבר בא מעבירים למתנחלים כספי ציבור בשיטות שהשתיקה יפה להן. אני פוחד לחשוב בכמה זה מסתכם.

ואל דאגה: ביום חמישי נראה  ב"עבודה" בערך מה שראינו בליכוד, אם רק תואיל התקשורת לצלם מה שקורה ליד חברת החשמל או נמל חיפה ובכפרי הערבים והדרוזים כמו שצילמה בשכונות של הקווקזים והגיאורגים ובקלפיות הסמוכות לתעשייה האווירית.  שוב הכסף הגדול והאיגודים הגדולים והחזקים ידברו חזק ויכניסו את מי שיהיו חייבים להם את בחירתם.

מי שמבקש שינוי וחושב שמשהו טוב יכול לצאת לנו מהמפלגות הגדולות האלה, גם מזו המפוצצת בפעילי מחאה ובעיתונאים שוחרי טוב, הוא קצת קוקו, אם תסלחו לי על הביטוי.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

15 תגובות
  1. קודם כל נראה כי אילו אתה אמור לחשוב שהיו לו לברק אי אילו חושים בעת שחשף את הבלוף של ערפאת,
    וצריך להיות מעט נאיבי כדי לחשוב שברק פשוט קם יום אחד והחליט לוותר מבלי לסגור (עד כמה שניתן לסגור) חזרה בתור שר א-מפלגתי. שהרי אמר פורש מן החיים הפוליטיים ולא מן החיים הציבוריים.

    אני לא לגמרי מבין איך אנשים שאינם פוליטקאיים חושבים פשוט לבוא ולהכנס מהדלת הראשית למשחק הזה. כאילו מחר אעטה על עצמי תלבושת משחק ואכנס מכניסת השחקנים בבלומפילד וישר אל תוך הדשא הירוק. לא רק זה, יש שחושבים שיוכלו מיד להיכנס להרכב הפותח ושאף אחד לא יתמוך בהם באיזה גליץ'.

    אהבתי

  2. Dhyan
    לנקודה הראשונה – לא מעלה על דעתי להכחיש כי לברק היו/יש יתרונות רבים. אולי גם לא דייקתי ולא פירטתי די למה כוונתי כשטענתי שהוא אפס פוליטי. הכוונה לא היתה להבנתו את המערכים האסטרטגיים של המזה"ת וכו', אלא לחוכמת המעשה הפוליטי, הטכניקה של ניהול מפלגות ומהלכים וכו'.
    נכון שברק חשף את הבלוף של ערפאת, אך כלל איני חושב שזו היתה כוונתו המקורית. לדעתי הוא התכוון להשיג בקמפ דיוויד טיוטת הסכם שאיתה יוכל ללכת לבחירות ולנצח (הוא הגיע לקמפ-דיוויד רק אחרי שניטל ממנו הרוב לממשלתו) וכך להציל את עצמו מפני כישלון מהדהד – הכהונה הקצרה ביותר של ראש ממשלה בישראל. אלא שלערפאת לא היתה שום כוונה להציל אותו, ובטח לא להגיע להסכם. חוכמת הפוקר שבו זכה ברק היא חוכמת הבדיעבד.
    לנקודה השניה: לנגד עיניו היו דוגמאות של גנרלים/רמטכ"לים שהלכו לפוליטיקה וזכו להצלחה כמו דיין או ברלב ויותר מכולם יצחק רבין, והוא חשב שגם הוא יכול, כי הוא לא ראה את עצמו מוכשר פחות מהם (גם רבין, אגב, היה כישלון בקדנציה הראשונה שלו, ולדעתי גם בשניה לא היה מוצלח במיוחד). ברק גם חשב שהוא יכול לגור בדירה של עשרות מיליונים באקירוב ולהנהיג מפלגה הנחשבת שמאלית. אז חשב. אגב, בטעות האחרונה שמעתי אותו מודה. בעיקרון אתה צודק בדוגמת הכדורגל והגליץ'. מדובר בהיבריס.

    אהבתי

  3. אני נוטה להסכים אם כי ההערה השניה שלי כוונה יותר למעוז עליו דיברת (ושאר הדומים לו, שניסו ונכוו עוד לפני שהמים רתחו).

    אהבתי

    • Dhyan,
      אני מקווה שתמצא את התגובה הזאת אף שאינה מופיעה לכאורה תחת הרשומה הנכונה (השכר בחברת חשמל). מצאתי רשומה מצויינת בענייני השכר החציוני שהתעניית בו בזמנו. אני מקווה להשתמש באמור שם ברשומה שאני מתכנן לכתוב על ממצאי דוח העוני.
      http://www.sci-princess.info/archives/1673

      אהבתי

      • אכן מצאתי (ויפה שזכרת)
        הטור מעניין
        הלוואי והיה לי יותר זמן…

        אהבתי

  4. Dhyan
    טוב, מה שנכון לברק נכון גם למעוז. גם הוא כעיתונאי רואה לנגד עיניו שורה של דמויות שזכו להצלחה, כטומי לפיד ז"ל או שלי יחימוביץ תבדל"א.

    אהבתי

  5. שמע יש בך צד שמאוד, בוא נהיה עדינים איתך… מאוד לא עושה לי את זה.
    אני מוצא שבעוד ביום אתה נלחם נגד הרשעים וחושף את שקריהם ואת סילופיהם, בלילה אתה לובש את התחפושת שלך ומצטרף לחגיגה שלהם. אתה נוהג בדיוק כמותם- מעוות את העובדות ממציא סיפורים והאשמות בלי עובדה אחת שתתמוך בדבריך.

    אתה למשל מתייחס לדבריו של אליצור על כך שהאוכלוסיה העזתית צריכה להפגע פגיעה מסיבית על מנת שהיא תדרוש מהנהגת החמאס להפסיק ואתה לועג לו כביכול יצא ידי חובה בכך שדיבר על הפסקות חשמל והרעבת האולוסיה, יעני "תודה שלא אמרת שצריך להפציץ אותם". אותו אתה הופך למפלצת. לשיטתך הדרישה מהשלטון שיגרום סבל לאלו שתוקפים אותך זה "חוסר חמלה יהודי"… אין ספק שמר לנדו יכול ללמוד ממך דבר או שניים על חמלה מזויפת.
    ואל תספר לי עכשיו שהאוכלוסיה שם אינם האויב. אולי ום אחד הם לא יהיו ואולי פעם הם לא היו, היום הם כן. ללפני מלחמת העולם השניה ואחרי מלחמת העולם השניה הגרמנים לא היו האויב של העולם החופשי, בזמן המלחמה הם כן היו ולכן ההפצצות על עריהם שהיו תגובה לההפצצןת שלהם על אולוסיה אזרחית היו מענה הולם ומוסרי.
    מרגיזים לא פחות הם היציאות שלך מדי כמה טורים, שמוציאים ממך את השנאה הפתולוגית שלך לנתניהו 0מה לעשות, עיתונאי ישראלי כנראה נשאר עיתונאי ישראלי גם אחרי פרישתו, עם כל שנאת הנתניהו הפתולוגית שכרוכה בעבודה הזו). אני לא חושב שנתניהו הוא ראש ממשלה מוצלח ואפילו הבעתי את דעתי בנידון בעבר, לא אחת, אבל עדיין רצח האופי שאתה ושאר התקשורת עושים לו, תוך הפרחת אישומים מפוקפים שאינכם טורחים להביא סימוכין לדברכין מעלים בי כעס ובוז. אתה מרשה לעצמך לטעון כלפיו טענות חמורות שהוא היה "בובת המליונים של המיליארדר לאודר כפי שהוא עכשיו עם המיליארד אדלסון", מבלי שתביא ולו הוכחה אחת לדברים אלה. נכון הוא ראש ממשלה והוא אדם ציבורי וככזה הוא חשוף לביקורת ציבורית, אבל מאדם כמוך, שיודע דבר או שניים על דמגוגיה ועל שנאת חינם אני מצפה ליותר. להרבה יותר.
    גם על הירידות שלך על אלי ישי יש לי מה להגיד. אבל הדוגמא האישית איננה חשובה כרגע למרות שגם אלי ישי מגיע לו שיגנו עליו בדברים מסוימים. הענין הוא שאתה מבלבל בין שנאה אישית ובוד אישיים לבין עבודה עיתונאית אמיתית שבוחנת את העובדות ללא משוא פנים ונמנעת מדמגוגיה ושנאת חינם, ואם את זה אתה לא מסוגל לעשות אז עם כל האהבה והערכה שלי כלפיך פשוט אין לי ענין לקרוא את הטורים שלך יותר

    אהבתי

  6. דוד,
    אני מצטער שלא הצלחת להסתגל למנהג הזה שלי, להחיל אותם קני מידה על כולם, בין שהם נחשבים שמאל ובין שהם נחשבים ימין. בין שהם רוקדים על הדם ב"הארץ" או בעזה ובין שהם רוקדים על הדם בהתנחלויות או בש"ס. בין שהם משרתים פה כל מיני אינטרסים של מיליארדרים אמריקאים כשהם מחרחרים שנאה בעמותות של הקרן החדשה, ובין שהם משרתים פה כל מיני אינטרסים של מיליארדרים אמריקאים כשהם מכהנים בראש ממשלה. די מוזר בעיני שאתה מבקש להכתים אותי כמי שמודרך על ידי "שנאה פתלוגית" לנתניהו וטוען שאין לי הוכחות להיותו בובת מיליארדרים של שלדון אדלסון. איש שמוציא מכיסו מדי חודש בחודשו סכומים של שש או יותר ספרות על איזה "פראבדה" מקומי, עיתון תעמולה בולשביקי לכל דבר ועניין חוץ מהצבע, שכל כולו שיר הלל לאותו נתניהו. אם זו לא הוכחה למהותו הבובתית של ביבי, הוכחה מהי.
    ובאשר לדאגתי ולאהדתי לאוכלוסיה הפלשתינית המעונה: אני מבטיח לך שאין שום זיוף בחמלה שלי. על פי אמונתי ועל פי מיטב הבנתי, הערבים האלה הם אחינו. מה יכול להיות מזוייף בזה, שיהיה אדם חומל על קרובי משפחתו הלאומיים? האנשים האלה נופלים קורבן, דור אחרי דור, להנהגות מופקרות, מושחתות ושטופות שנאה, המהוות אוייב לעמן לא פחות, ולעתים אף יותר מאשר לנו. ואני גם בטוח שהחמלה כלפי שכנינו ואחינו הערבים, כשהיא מתורגמת לטקטיקות צבאיות או לאסטרטגיות פוליטיות, משתלמת ותשתלם לנו מאוד, כעם וכמדינה. והיפוכו של דבר בגילויי שנאה, אכזריות וקהות רגשות וחושים, כפי שממליצים עליהם אדונים כישי ואליצור. צא וראה את התסכול העמוק של אוכלי הנבלות מ"הארץ", על שהעימות הצבאי האחרון לא סיפק להם די גוויות פלשתיניות לשעשועיהם. או התהומות שאליהן הידרדרו המנהיג של חמאס ושר החוץ המצרי, אוכלי נבבלות עלובים, כשנאלצו לנפנף מול הטלוויזיה בגוויה של תינוקת פלשתינית שמתה מפגיעת רקטה של החמאס או ארגון פלשתיני אחר.
    אני אצטער מאוד, כמובן, לאבד אותך כקורא. אך מה אעשה? מה שאני רואה כחובתי בבלוג הזה, הוא לדווח, למי שטורח לקרוא, מה דעתי המדוייקת, ולתאר בפני הקוראים את האמת כפי שאני רואה אותה. אני משתדל מאוד לא לשאת פנים לאיש או לדעה או למפלגה כזו או אחרת. אני לא מנהל פה בלוג תעמולתי, לא מריץ מועמדים למשרות, ולא תר אחרי פופולריות של מי שקולע לטעם כולם או לטעם הרוב או לטעמה של קבוצה כלשהי. לא טוב לך? מה חבל.

    אהבתי

  7. אחזיר לך באותה מטבע. אתה מפספס את הדבשת שלך- בשביל זה יש לך אותי פה. לי אין מניות בליכוד או בש"ס ואני אפילו לא מתכוון להצביע לאחת המפלגות הללו. אני לא שונא את השמאל ואוהב את הימין, אפריורית, יש לי יותר חברים שמאלנים מחברים ימנים. אז אני מצטער שלא הצלחת להסתגל למנהג שלי לנסות להגיד דברים כהוויתם. אין מה לעשות אתה לוקה בשנאה כלפי סוג מסוים של אנשים, אולי זה ביבי וכל מה שקשור אליו ואתה עיוור לשנאה שלך, בדיוק כמו שעידן לנדו עיוור לשנאה שלו והוא בטוח שהוא לגמרי לוגי ומביא תימוכין לדבריו. הוא לא ולא קשה לקרוע מעל פניו את המסווה, וגם אתה לא, בדברים מסוימים (אם כי השוואה בינך לבין לנדו זה חילול הקודש).
    אני מכיר את אורי אליצור (ככותב) אחד האנשים ההגונים והחיוביים שישנם והוא האחרון שאפשר להגיד עליו מחרחר מלחמה, כך שפה אתה בטוח לא יכול לספר לי סיפורים. אם הוא היה "מחרחר מלחמה" פשוט לא הייתי קורא אותו ולא הייתי מוצא בו ענין. הדוגמא שהבאת, בטח העתקת אותה מדבורית שרגל, היא דוגמא משקפת- ברור היה לכל אחד שקרא את המאמר שהוא מתכוון ללחץ לא "אלים" על האוכלוסיה הערבית בעזה. זה לא הופך אותו למחרחר מלחמה. אם אתה חושב שזה כשלעצמו מקנה לך את הזכות להלביש לו את הכינוי הבזוי הזה, אז כנראה שבאמת אין בינינו איזשהו מכנה משותף מחשבתי (למרות שאתה אחלה בלי קשר). אפשר להסכים ואפשר לא להסכים איתו אבל הצורך להשתמש ברטוריקת שנאה בתור אמצעי שכנוע מלמדת שאתה כנראה לא מאוד בטוח בעצמך.
    באשר לביבי ולשלדון אריסון, יכול להיות שאריסון יצר את העיתון רק כדי לתמוך בביבי, האם זה הופך את ביבי ל"בובה" שלו?! יש לך פה קפיצה לוגית שמתאים לסוג מסוים של בולשביקים, לא לך.
    ואם כבר בוא נודה על האמת- כל עיתון שפוט של דמות ציבורית אחרת- ידיעות אחרונות של לבני ואולמרט, או של כל מי שיכול לגבור על ביבי, ישראל היום של ביבי, הארץ של כל מי שיכול לפרק את המדינה ומעריב… בטוח לא של ביבי, סביר להניח ששלי תזכה שם בכל הקופה (נראה מה יהיה בעתיד אחרי שהעיתון החליף בעלים, מה שבטוח שבלי בן כספית האני ביביות יורדת עשרות מונים).
    בדברים האלה אתה צריך לקחת דוגמא מימיני שלא פחות שמאלני ממך למרות שמו, יש לו הרבה ביקורת על ביבי אבל הוא לא בא ממקום של שנאה ולכן זה נשמע אצלו אחרת והוא אפילו מסוגל, שומו שמים, לפרגן לביבי מדי פעם

    אהבתי

  8. ובכל מקרה אני לא מתכוון להפסיק לקרוא ולהגיב כי בכל זאת, בניכוי הביקורת שלי עליך, אתה עדיין אחד הכותבים ההגונים והמוכשרים ברשת

    אהבתי

  9. דוד,
    אני קורא את "ישראל היום" באופן קבוע בימי שישי ועוד פעם-פעמיים בימי השבוע כשמזדמן לי. בכל מה שקשור בבנימין נתניהו, העיתון הזה הוא סינתוז של הפראבדה הסובייטי בימי סטאלין-כרושצ'וב ושל ל'אובזרבטורו רומאנו, בטאון הוותיקן. נתניהו יוצא מתיאוריו העובדתיים והפרשניים ב"ישראל היום" כמיקס של ג'ורג' הקדוש הלוחם בדרקון האיראני, של אל-סיד האגדי הלוחם במוסלמים הרשעים, ושל שמש העמים. זה פשוט מביך. אני מודה שאני חש עלבון עמוק מזה, שמדינת היהודים, באמצע העשור השביעי לקיומה, נמשלת על ידי פוליטיקאי המתוחזק על ידי מיליארדר אמריקאי זר. מה היית אומר על מדינה דרום אמריקאית, נניח, שבין ראש ממשלתה ובין מיליארדר-הימורים אמריקאי היו מתקיימים יחסים הדומים ליחסי אדלסון-נתניהו? לא היית קורא לה, בצדק גמור, רפובליקת בננות אופיינית?

    אני לא כותב את הדברים האלה כלפי ביבי מתוך שנאה, אלא מתוך תקווה שיבין את הטעות העמוקה שבמעשיו (בדיוק, אגב, כפי שאני תוקף את "הארץ" ומזהיר אותו מפני ההתאבדות הכרוכה בהצטרפותו לאויבי מדינת היהודים – מתוך תקווה שישנה את דרכו הרעה). הנהייה ארוכת השנים של נתניהו אחרי טייקונים ומיליארדרים, מטוסיהם, טירותיהם ותרומותיהם, אינה רק פגם מוסרי, אלא גם טעות פוליטית חמורה. ואני מעדיף שלא לפרט כאן את הסיפור על חששותיו של אדלסון מפני המיסים שייגבה ממנו אובמה בתור הסבר לתמיכתו בריפובליקאים, ואת ההשפעה שיש לכך על יחסי אובמה-נתניהו.
    אדרש כאן שוב לטענה שלך על שנאתי "הפתלוגית" לנתניהו. אתה לא חושב שאילו היתה בכך אמת, הייתי נדרש בבלוג הזה, ולא חסרות הזדמנויות, לשלל פרשיות המלוות את ראש הממשלה כענן, מהבית ומהלישכה, שעדיף שלא אזכירן כעת גם בכותרות? אתה לא חושב שהייתי נמנע מלשבח אותו מדי פעם כשזה מגיע לו? שלא הייתי מגונן על עמדות רבות שלו,כמו בענייני איראן או בענייני החמאס ועזה? הכך ינהג מי שנשלט על ידי שנאה פתלוגית? בשם שנאותי הפתלוגיות האמיתיות (גזענות, צביעות, מקפא רוטט מרגלי תרנגולת, מותחנים משעממים) אני נעלב עמוקות.
    אני גם לא נפעם מההומניות של אולי אליצור. למה הוא מתכוון כשהוא קורא להרעיב את האוכלוסיה האזרחית הפלשתינית? למה הוא מתכוון כשהוא מפלל ל"בכי ונהי" של האוכלוסיה האזרחית שרק הם יביאו לנו את הניצחון? על מה הוא מדבר כשהוא כותב: "מוסר המלחמה הישר אומר שכאשר האויב מפגיז את ריכוזי האוכלוסייה שלך, מוטל עליך להפגיז את ריכוזי האוכלוסייה שלו ולא לשלוח את חייליך לתוך מלכודות מוות ללא שום ריכוך." – http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/417/717.html
    זאת אומרת, פרשנות שלי, המתבססת על הודאות ברורות של הפלשתינים וידידיהם בדבר טוהר כוונותיהם – אליצור ממליץ לשחק היישר לידיו של החמאס, שזו בדיוק מטרת המלחמה שלו. לגרום לצה"ל להרוג אזרחים חפים מפשע, בשירות תעשיית הסנאף של השמאליברלים מהתקשורת המערבית.
    ואחרי כל זה, כמובן, אני שמח שלא לאבד אותך כקורא ומגיב.

    אהבתי

  10. אתה מבלבל בין התמיכה של אדלסון בביבי לבין התמיכה של ביבי באדלסון. אתה סבור שהכל "כלכלה" והסיבה שלתמיכתו של אדלסון בביבי וברומני היא כלכלית גרידא- אני דווקא סבור, גם לאור ראיונות שהיו עימו, שהוא אדם ציוני החש דאגה למדינת ישראל וגם לארה"ב ומנסה לפעול לטובתה, נכון שבמקרה של רומני זה גם מסתדר לו כלכלית, אז מה? בגלל שזה טוב לו כלכלית זה אומר שהוא פסול מלהביע את דעתו ולנסות לעזור למועמד שלו? ולגבי התמיכה שלו בביבי אתה מנופף בכל מני שמועות עלומות ואין לך כלום ביד. מה יש לך?! יש לך הוכחה אחת ויחידה? אבק הוכחה שביבי מושחת ורוקד על פי חלילם של המיליארדרים? אתה מתנגד לדרך הקפיטליסטית שלו התנגדות עקרונית ואתה עושה את אותה טעות שהבולשביקים שאתה כל כך אוהב לתקוף עושים- מבלבלים בין אמונותיהם לבין המציאות. היו שני דברים שביבי נחקר עבורם- הסיפור עם עמדי, לא בדיוק שחיתות בסדר גודל של מליונים… וכן בראון-חברון שזו בכלל לא שחיתות כלכלית ולמען האמת השמאל שרדף אותו על כך היה צריך להודות לו שהוא מנסה להעביר הסכם בכנסת גם אם זה כרוך בשחיתות קטנה. השלום הרי יותר חשוב מהכל, לא?! בכל מקרה אין לך או למישהו אחר הוכחה או בדל הוכחה לכל הפרחת ההאשמות הזו. אילו ביבי היה עושה מעשה שחיתות מזמן היו עולים עליו, ראה את אולמרט שיש לו מליון תיקים וסיפורים. נראה לך שהמשטרה והפרקליטות לא מחפשים הזדמנות הכי קטנה שתהיה להם כדי לדפוק אותו עד העצם? אפשר להגיד על ביבי הרבה דברים, טיפש הוא לא, וגם תאו כמו אולמרט הוא לא. וגם הסיפור עם "ישראל היום" לא מרשים אותי בכלל. נכון, העיתון הזה, שאגב בכל נושא אחר הוא טוב יותר מכל שאר העיתונים הגדולים, שפוט שלו, אז מה?! זה פיצוי קטן לכך שכל מה שמעניין את מעריב וידיעות זה לרדוף אותו ולמרר את חייו, ולרוב בצורה לא ענינית לחלוטין (בן כספית כבר שנים לא כתב טור אחד שלא מלכלך עליו ועל אשתו ויורד מתחת לחגורה) אז אני אומר, יודע מה?! אני מפרגן לו. ביום שתהיה ביקורת נורמלית והוגנת כלפיו, ואתה דוגמא לכך שזה כנראה לא יקרה הקרוב, אני אהיה הראשון שאתקוף את "ישראל היום".

    אורי אליצור צודק. אין בכלל שאלה ומספיק עם המוסר המזויף הזה. זה שזה כנראה לא הדבר היעיל לעשות והוא מודה בכך בעצמו, לא אומר שזה לא הדבר הצודק. יותר מזה, ברור שאילו ישראל היתה יכולה לתקוף את מרכזי הערים שמהם יורים עליה טילים, בוא נאמר כמו שארה"ב היתה עושה בכל קונסטלציה אחרת, אני מבטיח לך שבחשבון אחרון היו נהרגים פחות ערבים מאשר במצב הנוכחי בו לא באה תגובה מוחצת אלא תגובה "מדודה" שהורגת בכל פעם קצת, ועוד פעם קצת ועד פעם קצת שבסוף יוצא הרבה מאוד. מקיאולי כתב על זה שהשליטים ה"טובים" מבלבלים סדרים וגורמים ליותר שפיכות דמים שהשליטים ה"אכזריים" שופכים, וזו דוגמא מצוינת מדוע הוא צדק

    אהבתי

  11. דוד,
    ביהופיץ העשירה והגדולה היו הגבירים שרועים בבית המרחץ לקראת השבת, והיו מדברים בגבאים השונים שהם מבקשים למנות בבית הכנסת שבשכנתם כתריאליבקה הקטנה והענייה. "אני", הודיע שמרל-שלדון, שעשה את הונו ממכירת כרטיסי הגרלה ופיס לגויים, ופניו סמוקות מזיעה ומעונג, "לא אתן לאיש מכם לנגוע במחמל נפשי, בבת עיני, ביניומין שלי! זהו דבר הפאשקווילים! ביניומין ישלוט! ביניומין הוא הגבאי!".
    "ואני", ייאנח-יצקצק ברל-ג'ונתן, שעשה את הונו מנישואיו ליורשת עשירה של אימפריית סמרטוטים, "אשלח בביניומין שלך את גולדה-זהבה שלי למען תכרסם בעקביו, היא וכל שכירי העמותות שלי לגמילות-חסדים בכתריאליבקה".
    "ואילו אני", יודיע יענקל-ג'קי, שאיש אינו יודע בדיוק איך הגיע הוא אל הונו הגדול, בין אנקה לאנקה, בעוד הבלן מכה בבשר גבו השמן והוורדרד באגודת זרדים, "לא אתן שביניומין שלך, שמרל-שלדון יקירי, יקפח את חלקם של בני חסותי, תולעת יעקב, שלומי-אמוני-ישראל".
    "הוי! השבת מתקרבת אדונים!" הזהיר ברל-ג'ונתן ושלושת האדונים התעטפו חיש בחלוקיהם וחשו לטבילה אחרונה במימי המקווה הצוננים לפני שיחושו לסעודת ליל השבת במרכבותיהם הנוצצות.
    אתה בא לטעון שמערכת החוק אינה מוצאת דרך להפליל את ביבי בעוון שחיתות, למרות כל רצונה הטוב? האמנם אינך מבין שמרגע שהשחיתות מגדירה את המשטר – המשטר אינו יכול להגדיר את השחיתות בחוק? אינך מבין שמשטר שבו איזה מיליארדר זר מיהופיץ הגדולה והרחוקה, ציוני, חביב, בעל כוונות טובות מכאן ועד אנטארטיקה, יכול להתערב במינוי ראש ממשלה בכתריאליבקה שלנו , ולו גם בזכות עיניו היפות בלבד, בלי שום כוונות רווח, הוא משטר מושחת בהגדרה? ושביניומינל'ה של שמרל-שלדון הוא בובת מיליונרים ותו-לא?
    ובאשר לאליצור: בתקופת מקיאוולי לא היו מצלמות טלוויזיה ואפילו לא סטילס, וכנופיות של אנטישמים המתחזים לשמאל לא ערכו עיתונים ותחנות טלוויזיה. אתה חושב שהגבלה של טבח באזרחים היא "מוסר מזוייף"? בבקשה. נעזוב את ענייני המוסר. נישאר בריאל-פוליטיק. היתכן שאינך מבין כמה אווילית היא הטקטיקה הקטלנית שמציע אליצור?

    אהבתי

  12. לפעמים, רק לפעמים לדבר איתך זה כמו לדבר לקיר.
    חבל על האנרגיות שלנו, הוויכוח לא מוביל לשום מקום (קצת עצוב בהתחשב בעובדה שאתה אינטלגנטי להפליא. הוכחה למגבלות האינטלגנציה)
    נסכים על מה שנסכים ועל מה שלא, עדיף לשתוק…

    אהבתי

  13. דוד,
    סיכום מעולה של המצב.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: