דילוג לתוכן

עמוד ענן: "הארץ", כחוקר, כתובע ושופט קובע – ישראל היא מדינה רצחנית וגזענית העוסקת ברצח העם הפלשתיני

נובמבר 25, 2012

חשבתי, לרגל סיכומי "עמוד ענן", להזכיר באחד הקטעים  גם את אוכלי הנבלות, שיצאו מהמבצע הזה ורק חצי תאוותם בידם, אם לא למטה מזה.

חשבתי לציין את "הארץ" שהצליח להפיק בכל תקופת המבצע רק כותרת ראשית אנטישמית אחת רצינית באמת, אולי אחת וחצי, בעיקר לצורכי המהדורה האנגלית.

חשבתי לצחוק למישבתו של שר הפנים אלי ישי מש"ס,  שעד לרגע האחרון עוד קיווה שאפשר יהיה להחזיר את עזה לימי הביניים, ובדיוני  התשיעיה לקראת הסוף עוד תמך בכניסה קרקעית של צה"ל לעזה, בעוד המוני צאן מרעיתו נהרגים בדבקות הרגילה  באוהלה של תורה – אם כי לא ממש באזורים המועדים לפורענות.

חשבתי ללעוג קצת לראש הממשלה הטורקי, טייפ ארדואן, ששמעתי כי בחוג מכריו הסגור הביע את תקוותו "למות מות גברים" בעזה יום אחד לפני שהוכרז  על הפסקת האש. האנטישמיות שלו ממש מחרבשת לו את המוח.

חשבתי לתהות איך מרגיש אלי אליצור ללא  "נהי ובכי" ניכרים מדי שמקורם בפגיעה מאסיבית באוכלוסיה האזרחית בעזה לצורכי ניצחון והרתעה אמיתית.

חשבתי להסתלבט על הפרופ' עידן לנדו מ"לא למות טיפש" שעוד באמצע המבצע, כשסיכומי ההרוגים מעזה לא נראו לו מרשימים דיים, הרגיע את שוחריו במילים  הבלתי נשכחות: "זאת רק ההתחלה, הפלישה הקרקעית עוד לפנינו…מה שיזניק בלי ספק את מספר האבידות הקטלניות."  תענוג לצטט פה אפוריזם מצויין של לנדו שנאמר בהקשר דומה: "חה חה חה. כך צוחקת ההסטוריה מאחורי גבם של הטיפשים," ולהוסיף מצידי: ולעתים גם בפניהם.

והנה בא "הארץ" של יום שישי  והפך את קערתי המינימליסטית על פיה.

כבר אין לי די בכמה משפטים.

"הארץ" החליט שאם צה"ל לא סיפק לו את מנת ההרוגים הפלשתינים המספקת במסגרת המבצע, הוא יגיע אל המספרים המבוקשים בשיטת היוזמה הפרטית (שלו):

היא שיטת העלאת הגירה.

מה תגידו על "הארץ" – מוטציה בלתי אפשרית אשר כזאת – אוכל נבלות מעלה גירה!

חצי פרה – חצי צבוע.

ובמילה אחת, צפרבוע (מבוטא כמו דרגנוע).

מספרי ההרוגים  הפלשתינים בשמונה ימי המבצע הם בבחינת הקומץ שאינו משביע את הצפרבוע? לא היה מספיק דם ב"עמוד ענן"? סאת הסנאף לא סופקה במלואה?

אין בעיה: מעלים גירה – או באוב – את כל הרוגי העשור האחרון!

"הארץ" 23.11.2012: מעשה מרכבה ומעשה רמיה (מתוך צילום של וולווט אנדרגראונד) ולא,  לא מצאתי את עקבותיה של הכותרת הראשית הזאת באתר האינטרנט של העיתון. 

ומכאן: בעמוד הראשון, כותרת ראשית מרהיבה, מעשה מרכבה גראפי-טקסטואלי עם הכותרת "קונים זמן".

מלמעלה תרשים רב תנופה, המתאר את מעופן  תלול המסלול של  שמונה רקטות, בגווני אדום שונים (סוף סוף מצא "הארץ" דרך לשלב את הצבע המתאים לכותרת נוטפת-דם); כל מסלול מייצג, על פי אורכו, אחת משמונה השנים האחרונות, כל שנה ומספר הרקטות שלה.

משמאל טבלה השוואתית , המספרת את הסיפור האמיתי: מספרי ההרוגים הישראלים והפלשתינים בכל אחת מאותן שמונה שנים.

המספרים מדברים בעד עצמם: לאורך שמונה השנים שבחר בהן "הארץ" נהרגו בעוטף עזה 51 ישראלים, לעומת 3,219 פלשתינים!

מספרים שאינם משאירים מקום לספק.

ואילו מימין, באותו קומפלקס כותרתי, תחילתה של כתבה בשם "קונים זמן", מאת הכתבים עמוס הראל ואבי יששכרוף.

לכתבה הטקסטואלית, רק שתדעו,  אין שום קשר, שום קשר בכלל, לשלל האלמנטים הגראפיים ומספרי ההרוגים. לקחו את הראל ויששכרוף האומללים, כתבים סבירים ואף טובים, וניצלו את אמינותם כדי להקנות מראית עין של אקטואליה/קשר לחדשות/קשר למציאות, למיצג השווא הגראפי, שהוא עיקר תכליתה של הכותרת.

מה קורה לכותרות ראשיות שקריות שעל הטקסט המלווה אותן חתום גדעון לוי –  כבר ראינו.

"הארץ" 23.11.2012 עמוד 10: תעלולים גראפיים

מעשה הרמיה נמשך בעמוד 10. פתאום כך, אאוט אוף דה בלו, בלי קשר לכלום, חוץ מאשר לאלמנט הגראפי מהכותרת הראשית, אך בלי הפנייה משם, וגם בלי  קרדיט של ממש (בתחתית העמוד, באותיות של טל ומטר, מופיעים שמותיהן של הגרפיקאית וזו שאספה את הנתונים), נפרש לפנינו  עמוד שלם, המתאר, שנה אחרי שנה וחודש אחרי חודש, מ-2001 ועד 2012, את המספרים הרלוונטיים: מספרי הרקטות שנורו מעזה בשחור, מספרי הפלשתינים שנהרגו באדום מזעזע, ומספרי הישראלים שנהרגו בכחול מרגיע. והסיכום, בראש העמוד: מאז אפריל 2001, שבו נורה הקסאם הראשון, ועד היום – יותר מ-7,361 רקטות (לא כולל פצמ"רים), 59 ישראלים הרוגים, ו-4,717 פלשתינים!

עוד יותר חד משמעי מאשר בעמוד הראשון!

עשיתי למענכם את החשבון:

80 הרוגים פלשתינים על כל הרוג בישראל!

מזעזע!

די להתבונן בהמחשה הוויזואלית  המרשימה ובמספרים החד-משמעיים כדי להבין מיד מי פה התוקפן ומי פה המותקף. מי הקורבן ומי המקרבן. מי האשם ומי החף מפשע.

ובכן, לא בדיוק.

כי "הארץ" הוא לא רק צפרבוע חובב סנאף.

הוא גם שקרן שיטתי. השקר הוא ברירת המחדל שלו.

והנה השיטה הפעם:

"הארץ" לא מגלה לנו דבר על זהותם של ההרוגים, מלבד זהותם הלאומית.

הכללות גסות במקום כניסה לפרטים, כפי שניתן היה לצפות מעיתון הגון המבקש לספק לקוראיו מידע אמין.

ההכללה הגסה מאפשרת התחמקות מכמה שאלות מטרידות בקשר למספרים שנוקב בהם הצפרבוע.

* כמה חיילים ישראלים יש בין נפגעי הרקטות הפלשתיניות? כמה מביניהם אזרחים?

* כמה ישראלים נהרגו כתוצאה מפעולתם של הפלשתינים שפעלו ופועלים מעזה, במרוצת כל השנים האלה, בפיגועים בגבולות ובפעולות התאבדות וצורות רצח נוספות? הרי המספרים האלה רלוונטיים, כי הפעילות של צה"ל ברצועה לא כוונה רק כלפי מי שירו רקטות על עוטף עזה.

ולצד השני:

* כמה אנשי חמאס ואנשי האירגונים הפלשתינים האחרים יש בין ההרוגים העזתיים? כמה ביניהם אזרחים "בלתי מעורבים"?

* כמה מהאזרחים ,הבלתי מעורבים" בעזה נהרגו ב"אש כוחותינו" הפלשתינית?

(רק בשבוע שעבר הצטלמו שני אוכלי נבלות, קוליגות של "הארץ",  ראש החמאס בעזה, עיסמאיל הנייה, ושר החוץ המצרי, חובקים בזרועותיהם תינוקת פלשתינית הרוגה. אך אללי, התברר כי היא מתה מפגיעה של רקטה פלשתינית דווקא).

* כמה מההרוגים הפלשתינים נהרגו כתוצאה מהטקטיקה הקבועה של רוצחי האזרחים הישראלים והפלשתינים מהחמאס ודומיו, לירות מתוך ריכוזי אזרחים, שהושארו במקומם תחת איום בנשק, ולברוח בעצמם, כדי שרק  אחיהם האזרחים ייהרגו באש החוזרת של צה"ל?

* כמה מהאזרחים הפלשתיניים נהרגו בגלל מנהגו של החמאס להחביא את אנשיו וכל מיני תחמושת קטלנית בבתי אזרחים בעזה או בסמוך להם?

* כמה מהאזרחים הפלשתיניים נהרגו משום שהחמאס, העושה כל מה שביכולתו כדי להרבות את מספר ההרוגים הפלשתיניים, כמדיניות מוצהרת וקבועה, לא דואג לשום מיגון לאזרחי הרצועה?

לא תמצאו בטיפול של "הארץ" ביום שישי האחרון שום התייחסות לשלל השאלות האלה.

ולא במקרה.

שום התייחסות לכך שרוב גדול מאוד בין ההרוגים הפלשתינים בעזה, בעשור האחרון, היו פשוט רוצחי-יהודים  מועדים. אנשים שמקבלים משכורת (בדרך כלל איראנית, כנראה) כדי להרוג אנשים, כאילו בשם הדת, כאילו בשם הלאום, כאילו בשם החירות, ושאר מטרות נעלות.

פשוט עובדים בלהרוג.

היום כבר  כולם מודים בזה. נגמר נשף המסיכות. גם החמאס והאירגונים האחרים וגם האיראנים הואילו להבהיר את מהות יחסי העובד-מעביד בין העורב מטהראן ובין הזרזיר מעזה.

האם יש למערכת "הארץ" הסתייגות מזכותה של ישראל להתגונן בנשק מפני מי שיורים עליה רקטות, פצמ"רים, מי ששולחים מתאבדים-מתפוצצים וכן הלאה?

האם מבקש "הארץ"  לרמוז לצה"ל שיש להגביל את מספרם של אנשי החמאס והאירגונים האחרים בעזה  שמותר לפגוע בהם? מין "נומרוס קלאוזוס"  להגנה על רוצחים?

****

מה המסקנה מכל המבולקה הזאת?

הנה היא לפניכם:

"הארץ" מינה את עצמו לחוקר, לקטיגור ולשופט שפוסק, חודש אחרי חודש, כותרת ראשית אחרי כותרת ראשית, עם או בלי גראפיקה ממוחשבת:

ישראל היא מדינה רצחנית. צה"ל עורך רצח-עם חסר הבחנה בפלשתינים תמימים.

ועוד פוסק הצפרבוע בשבתו כשופט: רוב אזרחיה היהודים של ישראל הם גזענים שפלים. שונאי ערבים נתעבים.

ומכאן שבדין ובצדק יש לבצע בישראל את גזר הדין הקבוע מראש של ה-BDS:

חרם.

****

שהרי האמת כבר ידועה ולא ניתנת לטישטוש: הכותרות האנטישמיות של "הארץ" אינן מכוונות לקוראים העבריים שלו. בין אלה יש רבים מדי  היודעים את האמת על זהותם של רוב ההרוגים הפלשתיניים בעזה במרוצת העשור האחרון. את הישראלים קשה יותר לרמות, אלא אם כן מדובר בכמה אוכלי נבלות זוטרים מן השמאל המדומה שאוהבים להיות מרומים.

אז לא. הכותרות האלה מיועדות למהדורה האנגלית של העיתון. זה העניין העיקרי של "הארץ" היום: העמדת כמויות נאות של תחמושת תעמולתית ארסית לרשות אוכלי הנבלות חובבי הסנאף המנהלים את התעמולה האנטי-ישראלית והאנטישמית מאירופה ומארה"ב.

השקרים, העיוותים, העלמת האמת, המשחקים במספרים, המניפולציות, הכל מצביע לכיוון אחד:

אדוני "הארץ"  וכמה מהעורכים, הפרשנים  והכתבים הבכירים  פשוט  עויינים  את החברה הישראלית-יהודית ומבקשים להכתים אותה כגזענית ברובה.

הם עויינים את צה"ל, ומבקש להצביע עליו כמי שמבצע רצח עם בפלשתינים, כפי שאפשר להבין מן התעלול הגראפי האחרון, ולא רק ממנו.

הם עוינים  את מדינת ישראל ומבקשים את רעתה.

מעניין מה יקרה כשרוב עובדיו, רוב מנוייו ורוב קוראיו, ורוב  המפרסמים בעיתון הזה,  יבינו את המצב הזה על משמעויותיו השונות מבחינתם.

יבינו שהם  כורתים את הענף שעליו הם יושבים.

תוספת מאוחרת: הבוקר התפרסם ב"הארץ" מאמרן של אחד מאוכלי הנבלות הראשיים שם, גדעון לוי, המתייחס לספקטקל הגראפי של עיתונו מיום שישי ומנסה לעטות עליו היגיון כלשהו. לוי מתייחס שם לנקודות שונות כיד דמיונו הטובה עליו, הכל חוץ מנקודה אחת ויחידה שלה אינו מקדיש אפילו מילה אחת: מיהם האנשים האלה, המהווים את הרוב הגדול של ההרוגים הפלשתינים? מה עיסוקם הקבוע? על מה פרנסתם? מדוע בכלל חשב מישהו לפגוע בהם? משום שצה"ל שונא פלשתינים? או משום שאותם פלשתינים ספציפיים היו  רוצחים שכירים בשירות איראן? שלחתי תגובה מנומסת ברוח הדברים פה. מה דעתכם? היא תפורסם?

12.23 בצהריים: התגובה פורסמה!

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: