Skip to content

עמוד ענן בעזה: אנא, בלי שקרים ואשליות, הסוכנים של איראן יסכלו כל הסכם

נובמבר 19, 2012

רשומה שניה

אחרי שסקרנו ברשומה הראשונה את ההיסטוריה המפוקפקת של ההסכמים הבי-לטראליים בינינו ובין אש"ף/הרשות/ערפאת,  הבה נראה מה אנחנו יודעים על הישגיו של ארגון החמאס בתחום חתימת ההסכמים.

כדי לעמוד על כך עומדים לרשותנו שלושה הסכמים שחתם עליהם החמאס בשנים האחרונות עם הארגון הפלשתיני החשוב האחר – הפתח.

כלומר, הסכמים פנים-פלשתיניים בי-לטראליים.

הסכם מכה, פברואר 2007

ההסכם הזה בין הפתח והחמאס נחתם אחרי שהחמאס זכה בבחירות שנערכו בשטחי הרשות ב-2006. בעקבות הבחירות היו מלא סכסוכים, בלאגנים, יריות ברחובות ועוד כל מיני אירועים לא נעימים שלא ביטאו במלואם את יחסי האחווה והרעות הטבעיים בין שני פלגיו של העם הפלשתיני.

ההסכם נערך ונחתם ביוזמתו של השליט הסעודי, עבדאללה אל סעוד, שחשב שהמטריה המלכותית הרמה והמיקום בעיר הקדושה יפעימו את הפתח והחמאס עד כדי כך שיניחו להניח לחילוקי הדיעות ביניהם ולהתאחד למען עמם.

קובץ:Agreements1.jpg

פתיחת הסכם מכה: "בשם אללה הרחמן והאהוב. ישתבח שמו אשר עבדו הועף ביעף בלילה, מן המסגד הקדוש אל המסגד בקצה המרוחק ביותר, שאת סביבותיו בירכנו. בהסתמך על יוזמתו האצילה של משרת שני המקומות הקדושים, המלך עבד אללה עבד אלעזיז, מלך הממלכה הערבית הסעודית ותחת חסותו האצילה של הוד מלכותו, התקיימו, במכה הנכבדה, בין תנועות פתח וחמאס, בימים 19 עד 21 בחודש מחרם 1428, לפי ספירת ההיג'רה, המתאימה לימים 6 עד 8 בפברואר 2007 , דיאלוגים הנוגעים להסכמה וההסכם הלאומי הפלסטיני – דיאלוגים שהוכתרו בהצלחה בזכותו של אללה ולהלן מה שהוסכם: 1. מוסכם על איסור מוחלט של שפיכת הדם הפלסטיני ונקיטת כל האמצעים כדי למנוע זאת…" וכו'.

בהסכם הוחלט על הקמתה של ממשלת אחדות לאומית שסמכותה תחול על שני חלקי הרשות, ביו"ש ובעזה. אבו מאזן ומוחמד דחלאן ייצגו את הפתח, ואילו עיסמאיל הנייה וחאלד משעל ייצגו את החמאס.

ההסכם נחתם – שימו לב לשורת החתימות המרשימות פה למעלה –   וזכה לאהדה רבה מצד העם הפלשתיני מוכה הסכסוכים, אך התמוטט בתוך כמה חודשים. כבר ביוני 2007 גירש החמאס את אנשי הפתח מהרצועה, ולא בעדינות יתרה אלא תוך גילויי אלימות קשים, והשתלט על השלטון שבו הוא אוחז מאז.

הסכם קאהיר, מאי 2011

שוב פנו  הפתח והחמאס למהלך של פיוס, שמטרתו המוצהרת היתה להקים ממשלת אחדות לאומית, לקראת לקראת תוצאותיו הצפויות של המהלך שתכננה הרשות באו"ם בספטמבר אשתקד, דהיינו הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית.

האווירה בקאהיר, כך נמסר, היתה צוננת. אבו מאזן אמנם אמר כי אנו "הופכים את הדף השחור של הפילוג", אך לעומת זאת לא הורשה הפרטנר החמאסי, חאלד משעל, לשבת על הבמה.  לח'אלד משעל, אגב, היו דברים מעניינים מאוד לומר לגבי מו"מ אפשרי עם ישראל, ואתייחס אליהם מאוחר יותר במעלה הרשומה. אבו מאזן הודיע בחגיגיות מן הבמה כי  "ארבע שנים שחורות עברו עלינו, והיום אנחנו נפגשים כאן כדי להדגיש שיש לנו רצון אחד וקול אחד. הפילוג הזה פגע בעם שלנו ובזכויות שלנו – והוא נגמר".

הוא התכוון, כמובן, לתקופה הקשה שעברה מאז הסכם מכה והפרתו, כאשר הפתח סולק ללא נימוסים מיותרים מעזה.

ובכן מה?

הפילוג נגמר?

לפלשתינים נהיה רצון אחד וקול אחד?

תשכחו מזה.

שום דבר עגול וגדול  לא יצא מהסכם קאהיר.

הפתח והחמאס לא הצליחו להסכים על זהותו של ראש הממשלה הזמנית. החמאס לא הצטרף לאש"ף והצבא החמאסי לא הוכפף לרשות. החמאס ביקר בצורה חריפה את אבו מאזן על נסיונו הכושל להשיג הכרה באו"ם במדינה פלשתינית בספטמבר, ולא היה עוד מנוס מהשלב הטבעי והמתבקש הבא:

עוד הסכם.

הסכם דוחא, פברואר 2012

מי שחשב לסייע לפלשתינים לצאת מן הבוץ של הסכם קאהיר, היה אמיר קטאר חמד בן חליפה אל ת'אני. אותו אחד שהחליף לאחרונה את האיראנים בתור הספונסר של החמאס. הוא הזמין את נציגי שני הפלגים לבירתו דוחא, ובתחילת פברואר הצליח להנפיק הסכם חדש.

חאלד משעל: אווירה צוננת בקאהיר

החתימה גררה ירח דבש קצרצר, שבועיים שלושה, אך כבר לקראת סוף פברואר התנפץ גם ההסכם החדש לרסיסי רסיסים, כשהפעם הוא חושף לא רק את הקרעים בין פתח לחמאס, אלא גם את הקרעים בתוך החמאס עצמו. על פי ההסכם החדש, היה על אבו-מאזן, הנשיא, לשמש גם כראש הממשלה הזמנית (וכך להיפטר מסלאם פיאד, שנוא נפשו של החמאס), ולמנות "ממשלת מומחים." אלא שדבר מכל אלה לא קרה.

החמאס לא אהב את הסמכויות המרובות שנפלו בחיקו של אבו מאזן על פי ההסכם. כדי לחמוק באלגנטיות חמאסית  טיפוסית, טען מחמוד א-זאהר, איש חמאס-פנים-עזה  כי לחמאס-חוץ לא היתה סמכות לחתום על ההסכם. אחר כך מיהר חמאס-עזה לשגר משלחת רמת מעלה לאיראן כדי לקושש שם פטרו-ריאלים מוכי-אינפלציה, והמשלחת נאלצה להאזין בתמורה לכמה הערות גסות ביותר בקשר לראיס ערפאת המנוח מפיו של המנהיג הרוחני האיראני עלי חמינאי. הרשות האשימה את החמאס בכניעה לאיראנים וגינתה אותם על ששמעו ללא תגובה את גידופיו של חמינאי אפרופו ערפאת.

והכי עצבני בעניין הזה היה האמיר אל-ת'אני, שהרי הניסיון להפריד בין החמאס ובין האיראנים היה המניע העיקרי מאחורי יוזמת הפיוס שלו. ומה הם הולכים ועושים שבועיים אחרי שהוא מארח את נציגיהם כל כך יפה בבירתו? רצים לאויביו איראנים.

ובכן, מה אפשר ללמוד משלשלת ההסכמים הבלתי-מתממשים האלה, בין הרשות ובין ישראל ברשומה הקודמת, ובין החמאס ובין פתח ברשומה הזאת?

יש בשורה טובה ויש בשורה רעה.

הבשורה הטובה היא, שאין לפלשתינים משני האגפים שום בעיה בלחתום על הסכמים. הם אפילו חזקים בזה. יתכן אף שחתימה על הסכמים היא עיסוק החביב עליהם ביותר.

הבשורה הרעה היא, שנראה שהפלשתינים אינם מצליחים, בינתיים, להפנים שאמור להתקיים  קשר כלשהו בין חתימה על הסכמים –  ובין מימושם.

אכן, בעיה קשה ביותר.

ועכשיו עוד שאלה חשובה, במיוחד בהקשר הנוכחי פה. דהיינו – האם יתכן בכלל הסכם כלשהו בין החמאס וישראל?

אפילו עוד לפני שניגשים לעניינים המייגעים של המימוש?

קבלו את אמנת החמאס בעניין זה:

"'ישראל תקום ותוסיף  להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה', מדברי האימאם השאהיד חסן  אלבנא."  (מן ההקדמה לאמנה)

כלומר – אחת דינה של ישראל. תשכחו מהסכמים.

ואיך ימחה האיסלאם את ישראל מהמפה?

"לא תגיע שעת הדין עד אשר יילחמו המוסלמים  ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ויאמרו  האבנים והעצים: הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרגהו". ( סעיף 7 באמנת החמאס)

זאת אומרת: לא הסכמים ולא בטיח, גם אם נצטרך לחכות לאחרית הימים ולסיוע מצד הדומם והצומח.

ובכל זאת, האם יש מקום לפשרה?

"תנועת  ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלשתין היא אדמת הקדש איסלאמי ושייכת לכל דורות המוסלמים  עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה."  (סעיף 11 לאמנת החמאס)

קיבלנו רק ניסוח מדעי יותר של החזון האפוקליפטי הקודם.

 ואולי אפשר לפעול בינתיים להשגת המטרות  בדרך פוליטית?

"אין פתרון לבעיה הפלשתינית אלא  באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן  והבל הבלים". (סעיף 13 לאמנת החמאס)

זו עמדת האמנה של החמאס בקשר לשיחות, מו"מ, פשרה, הסדרים או הסכמים עם ישראל.

ובאשר להסכמים עם הפתח – למרות שאמנת החמאס אינה אוסרת או מונעת סוג כזה של הסכמים, ראינו שאפילו היתר העיסקה הזה אינו בעזרם.

חותמים, מחכים שבועיים או חודשיים, ועוברים לעניין הבא.

אז חתמו. אז מה?

או, בקיצור: היחס של החמאס להסכמים הוא שלילי ביותר. בין שזה דה יורה כמו באמנה, ובין שזה דה פקטו כמו במציאות הבין-פלשתינית. הסכמים לא מסתדרים להם עם האיסלאם.

אבל דווקא כאן, כשאנחנו נקלעים לשיא היאוש,  מותר להיזכר, כמובטח,  בדבריו של חאלד משעל בקאהיר.

משעל אמנם  כבר אינו פיגורה חשובה בצמרת החמאס כפי שהיה פעם, אבל אין ספק שבשעת הצורך, או יותר נכון בשעת הדחק, עשויים גם מנהיגים אחרים של החמאס לאמץ דעות דומות.

והנה מה שאמר משעל בדיונים לקראת חתימת הסכם קאהיר במאי 2011:

"המטרה שלנו היא להקים מדינה פלסטינית חופשית וריבונית על אדמת הגדה והרצועה שבירתה ירושלים, שלא יהיה בה אף מתנחל. אנו רוצים להגשים את השאיפות של העם הפלסטיני, ומוכנים לנהל דיאלוג כדי לגבש מדיניות אחידה גם למאבק בישראל וגם בקבלת ההחלטות…אנחנו מוכנים לשלום עוד מאז ועידת מדריד. נכבד גם את יוזמת השלום הערבית ואיננו מתנגדים לתת הזדמנות נוספת לשלום, אבל ישראל לא מכבדת אותנו והיא דחתה את כל היוזמות שהצגנו. היא מתעקשת לדחות בביטול את הזכויות שלנו, בין אם מדובר בחמאס ובין אם בפת"ח. אנו מחפשים כעת אסטרטגיה חדשה: נגיד לנתניהו לסגת מאדמותינו ולקהילה הבינלאומית להכיר בזכויות שלנו".

מן הדברים האלה אפשר להסיק, שלמרות האמנה המפורשת לגמרי, המתייחסת כ"הבל הבלים" וכ"בזבוז זמן" לכל מיני סוגי מו"מ ולוועידות בינלאומיות, אפשר, בעולם הפוליטי הפרקטי, לנקוט גם בגישה אחרת, אפילו לפי מנהיג חמאסי חשוב ומוכר!

ואם באותו עולם פראקטי, לפי משעל, אפשר להגיע אפילו לשלום עם ישראל, הרי שקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שאפשר להגיע להסכם על הפסקת אש כדי לסיים את הסבב הנוכחי.

או שהחמאס וישראל יכולים אפילו להסכים על הודנה, לפי הנוסחה שמציע אורי אבנרי ולא לפי הנוסח שאליו התכוונו החליף עומר במכה ויאסר ערפאת במסגד ביוהנסבורג.

אותו נוסח שעליו אמר אבנרי:

"אז מה? אמר!"

סמל הג'יהאד האיסלאמי: משכורות מאיראן (איור מהוויקיפדיה)

דהיינו הודנה שאכן תקוים לאורך זמן!

כפתור ופרח!

יתכן שהישועה תבוא ממורסי ומקאהיר! מארדואן ומאובמה ומהערבויות הבינלאומיות!

ישראל והחמאס, עזה ועוטף עזה,  כמו הפתן והתינוק של אחרית הימים (כל אחד טוען בצביעות שהצד השני הוא הפתן אך ליתר ביטחון מקווה שהפתן  הינו הוא עצמו)  יחיו בשלווה זה לצד זה!

אלא שיש שתי בעיות חמורות, אחת יותר מהשניה, עם התיזה האופטימית הזאת.

האחת כבר נדונה כאן, והיא חוסר ההבנה המשותף לפלשתינים משני הפלגים, בדבר הקשר הרצוי והמקובל שבין חתימה על הסכם – ובין כיבודו.

דהיינו, בהחלט קיימת האפשרות שהחמאס ונציגיו יהנהנו במרץ, יחתמו ברצון לפי מתווה משעל או לפי מתווה אבנרי או לפי מתווה מורסי, ילחצו כף,  יצטלמו מחייכים וישבעו בשם אללה ובשם מוחמד נביאו, כמו בהסכם מכה שחתמו עם הפתח –

אך כעבור יומיים, או שבועיים, או חודשיים הם איכשהו יחשבו ש… יחששו ש… יגידו ש… ישכחו ש…

בקיצור, נגמור כמו בהסכם מכה או בהסכם קאהיר או בהסכם דוחא.

בזבוז זמן והבל הבלים , אם לשאול שני ביטויים מועילים מסעיף 13 לאמנת החמאס.

והבעיה השניה גדולה אף יותר.

כי נניח,לצורך הדיון, שלשם שינוי יהיה ארגון החמאס רציני לגמרי בכוונותיו. ירצה בכל מאודו לשמור על הסכם הפסקת אש לאורך זמן עם ישראל. יבוא למו"מ ויחתום בתום לב גמור  ומתוך כוונות טהורות לגמרי, בלי שום כוונה שבעולם לחזור בו מהחתימה מתישהו.

אני לא יודע. משהו טוב יקרה להם. פתאום תהיה להם הארה והם יקלטו שיש היגיון בקיום קשר כלשהו בין הסכם שחותמים עליו ובין מימוש ההסכם. אולי אפילו לאנשים כמו בחמאס יכול לקרות נס כזה. ביחוד אם אכלו כרגע פצצה לגבות.

מן הודנה קדושה שאין להפרה, לפי המתכון הראוי לכל שבח של אורי אבנרי.

ובכן – למרבית הצער, אפילו במקרה הזה עדיין קיימים "הג'יהאד האיסלמי" וגם "ועדות ההתנגדות."

סמל ועדות ההתנגדות: גוררים את החמאס

שני גורמים חשובים בזירת הרצועה, שטרם התייחסנו אליהם עד כה.

אלמנט חדש ומפתיע, שלמרות שהיה נוכח כל העת, ואפילו בעוצמה רבה, העדפנו להתעלם ממנו עד כה, כשעסקנו בנושאים חשובים כמו הסכמים בין רשויות מדיניות או בין פלגים לאומיים.

לג'יהאד ולוועדות אין קשר לסוגיות כאלה.

הראשון, הג'יהאד, הוא  שליח ישיר של איראן.

השני , הוועדות, הוא שכפול של החיזבאללה, כלומר, שליח בעקיפין של איראן.

מדובר בשני ארגונים של טירוריסטים מקצועיים, נטולי משא מיותר של אידיאולוגיות ושל מפלגות או תנועות, דתיות או אחרות. אין להם זרוע פוליטית או זרוע דתית או זרוע סוציאלית. זה לא החמאס שבלילה יורה ובבוקר עוסק בחינוך ובתרבות ובערב מנהל שיחות נפש  עם הכוהן הגדול נועם חומסקי.

במקרה של הוועדות והגיהאד מדובר בשכירי חרב חיזבאללונים-איראניים חד וחלק. מקבלים משכורת מאיראן, ממלאים פקודות שמגיעות מאיראן בלי הרבה חוכמות.

שני ארגונים,  שהם אלה שקימבנו את המלחמונת הנוכחית, וכנראה גם את רוב או את כל  התפרצויות האלימות הגדולות בגבול הרצועה בשנים האחרונות.

שני ארגונים שהם חלק בלתי נפרד מזרוע "אל קדס" וממשמרות המהפכה האיראנית, ושתפקידם להפיץ את המהפכה האיסלאמית מתוצרת השיעה האיראנית ברחבי העולם.

שני ארגונים שכרגע הצליחו  לסבך את החמאס במלחמה עם ישראל, והם ממשיכים לירות וימשיכו גם כשלחמאס יימאס, כי הם מנסים לנסות לגרור למלחמה הזאת מה שיותר גורמים ערבים ואיסלאמיים.

שני ארגונים שמן הסתם גם מנסים למלא את רצון האיראנים  להסיר מעט את הלחץ מעל משטרו של בשאר אסאד מסוריה, וכן להסיר את הלחץ מעל איראן עצמה הנתונה למצור בגלל פרוייקט הגרעין.

אבל בעיקר הם עובדים בזה בגלל שהם פשוט שונאים את ישראל ואת היהודים גם בלי קשר לשום נסיבות פוליטיות וסיבות פרקטיות.  פשוט שונאים יהודים. לא בדיוק תופעה נדירה בהיסטוריה, אתם יודעים. הציצו ימינה, הציצו שמאלה, תמיד תראו כמה. הם בדרך כלל לא טורחים להסתיר את זה. לא כשהם כותבים ב"הארץ" ולא כשהם שולטים באיראן או יורים גראד. יהודים בשבילם זה סרטן, זה כתם במפה, זה גזע גזעני מלידה וכן הלאה.

לכן אין טעם, ממש שום טעם בהסכם כלשהו עם החמאס, גם אם יתהפך ליבו על היהודים לטובה, לפני ששני הארגונים האנטישמיים האלה ייעלמו מהשטח.

אין טעם רב, עם ערבויות בינלאומיות או בלעדיהן, בשום הסכם להפסקת אש מול החמאס, משום ששני הארגונים האלה יוכלו לגרור את עזה ואת עוטף עזה למלחמה נוספת בכל פעם שיעלה הרצון מלפני משטר ההייאטוללות מאיראן או האגד הארטילרי הצפוני שלו – החיזבאללה.

רוצים הסכם עם החמאס? תפאדלום.

בתור מי שמתנגד לכל אלימות מיותרת ושפך דם טיפשי, אני מוכן להניח לעבר האפל, להתעלם מהאמנה המפוקפקת של החמאס  ומשרשת ההסכמים המופרים עם הפתח ולקוות לטוב.

אבל שקרים ואשליות אני לא סובל. כל זמן שהסוכנים  האנטישמים של המשטר  האנטישמי באיראן עוד מסתובבים פה, שום דבר סביר לא יכול לקרות בין ישראל והחמאס.

לא יתכן, פשוט לא יתכן שום הסכם, מורסי או לא מורסי, אובמה או לא אובמה, בלי סילוקם מהשטח של הג'יהאד האיסלאמי ושל ועדות ההתנגדות.

מישהו באמת חושב, שהמשטר האיראני, שהפטרו-ריאלים שלו מתמעטים מיום ליום, ועוד הוא  מפרנס את המשטר הגמלוני השוקע של אסאד בסוריה ותורם לחיזבאללה השמנמן  בלבנון,  יסכים שהג'יהאד והוועדות יתפננו בעזה על הסטיפות שהוא שולח, בלי שהם יספקו את הסחורה?

ובכן, זה לא יקרה.

אני לא משתגע על בדיחות גזעניות, אבל במקרה הזה הפואנטה פשוט מתבקשת ואני לא מסוגל להתאפק.

נא לזכור שמדובר בפרסים.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: