דילוג לתוכן

עמוד ענן בעזה: אוכלי הנבלות, שורה ארוכה, ארוכה

נובמבר 16, 2012

אפשר להבחין בהם בקלות, עומדים על צלע הגבעה, לנוכח שדה הקרב.

שורה ארוכה, ארוכה.

מהדסים על כפות רגליהם ומתנדנדים על מקומם  מצד לצד, חסרי סבלנות.

משחיזים את טפריהם.

הומים כיונים.

שרים על צדק.

זועקים סיסמאות על אחווה.

מפגינים סולידריות.

מדקלמים פסוקים מתאימים ממסות פוליטיות נבחרות.

כותבים מאמרים על אפרטהייד.

פוסטים  נגד אלימות

כותבים ספרים על מוסר.

כתף אל כתף, צבועים ודיות.

בטנם מקרקשת מרעב, רוקם כבר ניגר מקצות הפה.

מתלחשים בדאגה אלה עם אלה:

מה זה קורה שם בשדה הקרב הפעם, שעדיין אין לנו ערימה נאה של גוויות פלשתיניות לחגוג עליה? להפגין עליה סולידריות, לשפוך עליה דמעות תנין אוהדות?

כבר שתי יממות  נמשכת המלחמה, ודבר לא בא אל פינו.

מה השתבש הפעם? למה אין לנו עדיין שום גוויה עסיסית של ילד, כמו שהיה לנו את הילד א-דורה במלחמה הקודמת, גוויה הגונה לחגוג עליה, ילד אומלל שאפשר לומר עליו שנורה על ידי חיילים ישראלים אכזריים שאיבדו צלם אנוש ולהפיץ את תצלומיו המפוברקים לכל תחנת טלוויזיה בעולם?

יכולנו לכתוב מאמרים על הילד א-דורה כמשל.

הילד  הערבי מעזה כאחיו הרוחני של הילד היהודי מגטו ורשה.

צבועים ודיות.

שורה ארוכה ארוכה.

הומים כיונים.

בטנם מקרקשת.

הנה שם המשורר המתמחה בדם ילדים פלשתינים.

מזמזם לחן של שיר חדש.

הנה שם שלושת הסופרים, כבר מנסחים  טיוטות של עצומות:

"הפסיקו את רצח העם!"

הנה פעילי העמותות מרעננים רשימות תפוצה, חולמים על הפגנה גדולה בכיכר העיר.

מחדדים עפרונות כדי לכתוב דו"חות הלשנה למען דו"ח גולדסטון הבא.

הנה הקומוניסטים ש-40 אלף גופות של אחיהם הסורים לא עושות להם את זה.

אבל רק תנו להם כמה גוויות פלשתיניות.

הנה אוכל נבלות  בעל כנף מנקר בעצבנות במקורו כינה מהכנף.

הנה צבוע נושך בטירוף פיסת פרווה שמגרדת לו.

הם לא מבינים מה מתפקשש להם.

איפה ערימת הגוויות.

למה שום מטוס לא הוריד פצצה על קבוצה גדולה ועסיסית של ערבים שהתחבאה בבית חולים או בבית ספר, כמו שהתרגלנו במלחמות הקודמות?

מה זה רק 19 הרוגים?

מה אפשר לעשות עם 19 הרוגים, כמעט בלי אזרחים חפים מפשע ביניהם?

הגיבורים של החמאס מעזה פתאום לא יודעים למה מצפים מהם?

מקשקשים על ג'יהאד ועל שאהידים, אבל כשמגיעה שעת המבחן, הם פתאום משתפנים בבורותיהם?

לא מספקים את הסחורה המדממת?

אוכלי הנבלות מהדסים בעצבנות על כפותיהם.

משחיזים את הטפרים.

שורה ארוכה ארוכה.

צבועים ודיות.

מחכים לנבלות.

כואב להם מאוד, שלחיל האוויר המפציץ בעזה טרם התפלקה הצידה שום פצצה שהרגה המוני אזרחים פלשתינים חפים מפשע.

גם בגלל אוכלי הנבלות, זהו אחד ההישגים החשובים ביותר של צה"ל ביממה וחצי הראשונה של המלחמה.

שכמעט אין פגיעה באזרחים.

אין חשוב מלשמור על ההישג הזה.

קודם כל בגלל שלהרוג אזרחים חפים מפשע מבין אחינו הערבים זה רע כשלעצמו.

אזרחים הרוגים לא עוזרים ללחימה נגד חמאס ושות'.

כשאין אזרחים הרוגים, אין חומר לשימושה של תעמולת הזוועה נגד ישראל.

כשאין אזרחים פלשתינים הרוגים, מועצת הביטחון שותקת.

כשנשמרים חיי החפים מפשע בעזה, מופיעים רק ה-27 הרגילים, שעובדים בזה,להפגנות נגד השגרירויות הישראליות בבירות של אירופה.

שמאיזו זווית מחמיאה שלא תצלמו אותם בתור תקשורת אוהדת, הכי מקרוב ומלמטה,  לא יהיו שם יותר מכמה עשרות,  כולל כתבי העיתונות שלמען הצלחת הצילום יסכימו להתחזות כמפגינים.

כשצה"ל נזהר בחיי האזרחים הפלשתיניים, ומפזר כרוזים המזהירים אותם מפני פגיעה, גם האזרחים הפלשתינים עלולים להבין מי בעצם בעדם ומי בעצם נגדם.

מי רוצה לעשות מהם גוויות למטרותיו הפוליטיות, ומי מנסה לשמור על חייהם.

ואל תחשבו לרגע שאחינו הערבים הם טיפשים.

בכלל לא.

הנה, קבלו את האזרח הערבי ממחנה הפליטים בעזה, שאמר לכתב האיטלקי של ה"קוריירה דה לה סרה", לורנצו קרמונזי ב"עופרת יצוקה" לפני כמה שנים:

"הם  (אנשי החמאס) ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה", אומר אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא.

הם יודעים. אבל בינתיים הם סותמים את הפה. כי בריוני החמאס והאירגונים מסתובבים ברחובות עם קלצ'ים טעונים.

כי לחמאס יש המון כסף שהוא יכול לחלק לאלה שמלקקים לו, ונשאר משהו גם לאלה שסתם לא פותחים את הפה.

אז בינתיים הם בשקט, האזרחים הפלשתינים שהחמאס מתייחס אליהם כאל גוויות להשכרה.

אך הם יודעים.

הם יודעים גם בגלל שהחמאס לא מסתיר את שיטת הפעולה שלו ואת יחסו האמיתי אל נתיניו האומללים.

קבלו את פתחי חמאד,  שר הפנים של החמאס:

"העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."  (ערוץ אל-אקצה של החמאס, 29.02.2008  ויש גם ביוטיוב למי שלא מאמין שבנאדם אומר מילים כאלה כלפי בני עמו)

ובעוד הוא מדבר, הנה, מי שם זו המצייצת בשורת אוכלי הנבלות?

הח"כית שטוענת שאפשר להגיע להסכם עם החמאס  גם ללא עמוד הענן, כי יש לו אחריות למיליון וחצי פלשתינים.

חתיכת אחריות.

צריך לקוות ולהתפלל שצה"ל יצליח להמשיך בצורת הפעולה המוקפדת והמדוייקת שאיפיינה את המלחמה בעזה עד כה.

שלא יפגע בחפים מפשע.

שלא יתנו לנשים הפלשתיניות אותות הצטיינות על שם פתחי חמאד. שלא יתנו לזקנים הפלשתיניים להצטיין. שלא יתנו לילדי הפלשתינים להצטיין בשירות תעשיית המוות הנאצלת של החמאס.

שלצבועים ולדיות שעל צלע הגבעה לא יהיה מה לאכול.

לא להם ולא לשותפיהם מן התקשורת הקניבלית הבינלאומית.

חובבת הסנאף.

סנאף בשביל הכיף. סנאף בשביל הרייטינג. סנאף בשביל הפרסומות.

עורכי החדשות ההם מהבי.בי.סי., מהאל ג'זירה,  מהפראנס 2.

עורכי העיתונים האלה מהגארדיאן ומהניו-יורק טיימס.

גם הם אוכלי נבלות אחד-אחד.

לא במקרה הם שותפים נאמנים מזה שנים רבות.

אוכלי הנבלות מהשמאל המדומה ואדוני  החמאס.

הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

למה נועדו?

לסעודת טריפות.

צבועים ודיות.

שורה ארוכה, ארוכה.

3 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיוהו,
    התלוננת על מיצי הגוף, כשאני כתבתי .מה שאתה כותב כאן היה מספיק
    לי ,לכמה וכמה שנים טובות .מה קרה ל"אהבת לרעך כמוך"? סתם הערה.

    אהבתי

  2. בן ציון
    היה נדמה לי שהבהרתי את כוונותי ועקרונותי. מי שמגיע לו – כמו אוכלי נבלות – בבקשה ואפילו רצוי. אני רק נגד הכללות, שכוללות גם את אלה שלא מגיע להם ולא עשו דבר לאיש.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: