Skip to content

פרשת האפרטהייד 2: רוב הייקים בישראל תומכים באפרטהייד נגד מזרחיים

אוקטובר 31, 2012

סקר חדש מגלה: רוב עצום של יהודים ממוצא ייקי מקבלים בהסכמה שלילת זכות בחירה מיהודים מזרחיים

מאת מסעוד זיקרי

רוב האוכלוסייה "הייקית" (יוצאי גרמניה ואוסטריה וצאצאיהם) בישראל תומכת באפרטהייד נגד יהודים מזרחיים ובאפלייתם. זאת מגלה סקר של חברת "מימונה", החושף שורה של עמדות גזעניות אצל הייקים בישראל, בעיקר נגד יהודים מזרחיים מהמדינות דוברות הערבית,  אך גם נגד יהודים מפולין ומרוסיה, "אוסט-יודן" (יהודים מזרחיים), כאשר הגזענות כלפי שני סוגי היהודים המזרחיים מחלחלת מהדור הראשון של העולים מגרמניה לצאצאיהם.

נתוני הסקר מתבססים על מדגם מייצג ואקראי של  214 נסקרים. השאלות שהוצגו להם בטלפון חוברו על ידי קבוצה של פעילים מיליטנטים מן "החזית המזרחית החדשה", פעילי שכונות ועמותות הפועלות נגד אפליית מזרחיים, מטעם מזמינת הסקר, "קרן מסעודה בוזגלו". בראש הקרן עומד הד"ר לנומרולוגיה מבחן בוזגלו. הפרופסור עזרא אבוקסיס, מנהל מכון "מימונה" לסקרים,  ציין באזני כתבנו, שבגלל "המאפיינים הסוציו-אקונומיים המובהקים" של הייקים (מעמד בינוני-גבוה), הרגלי הקריאה  הדומים שלהם (עיתון "הארץ", "דער שפיגל", ה"ניו-יורק טיימס") וכן דיעותיהם ועמדותיהם הפוליטיות-דתיות (מפלגות מרכז ושמאל קיצוני חילוניות), די במדגם לא גדול כדי לתת תוצאות ברמת דיוק גבוהה ביותר.

46% מבין הנסקרים הייקים אמרו כי "היו מעדיפים" שלא יהיה להם שכן מזרחי. 77% מבין הייקים היו מעדיפים כשכנים "יהודים ממוצא אירו-אמריקאי", ובמיוחד (56%) שכן "ממדינות דוברות גרמנית".

באשר לשאלה "האם יש מקום לשלול זכות בחירה ממצביעי מפלגות עדתיות-דתיות דוגמת ש"ס", השיבו 59%  מהייקים כי הם מתנגדים (מתוכם: 32% מתנגדים "במידה מסויימת" ן-27% "מתנגדים בהחלט") אך 33% השיבו כי הם מסכימים לשלילת זכות הבחירה ממצביעי מפלגות עדתיות ודתיות.

בתשובה לשאלה ההיפוטטית הבאה – "מדינת ישראל החליטה באופן דימוקרטי על שלילת זכות הבחירה מיהודים מזרחיים, מה תהיה עמדתך?", השיבו 83% מהייקים כי הם "מקבלים בהסכמה כל החלטה דימוקרטית" (42% "מסכימים בהחלט" ו-41% "מסכימים במידה מסויימת"), ורק 11% השיבו כי היו מתנגדים לשלילת זכות הבחירה מיהודים מזרחיים למרות ההחלטה הדימוקרטית.

בתשובה לשאלה דומה בקשר לשלילת זכות הבחירה מיהודים ממוצא מזרח אירופי, השיבו רק 36% מהייקים שהיו מקבלים בהסכמה החלטה דימוקרטית כזאת.

מהסקר עולה כי הגזענות שמפגינים היהודים מהמוצא הייקי כלפי יהודים ממוצא מזרחי ממדינות דוברות ערבית, עולה פי 2.7  על הגזענות שלהם כלפי יהודים ממזרח אירופה.

כאשר נשאל הד"ר מבחן בוזגלו על מהימנותו של הסקר, שהשאלות לו חוברו על ידי פעילים "אנטי-אשכנזים" והוא נערך על ידי מכון סקרים הפועל באופן ייחודי למען לקוחות מזרחיים, השיג בוזגלו: "שהייקים יערכו סקר משלהם שיזים את התוצאות האלה".

תתארו לעצמכם ש"ידיעות אחרונות" או "מעריב" היו מפרסמים סקר כזה בכותרת ראשית,  סקר שאופיו השיקרי מלכתחילה בולט מאוד לעין, עוד לפני שמגיעים לתוכנו:  שאלותיו המגמתיות חוברו על ידי אנטי-ייקים מיליטנטים, הוא נערך על ידי מכון סקרים הפועל כמעט אך ורק למען לקוחות מזרחיים, ואפילו הידיעה בעיתון אודותיו נכתבה על ידי אחד הפעילים המזרחיים המיליטנטים.

ואחרי קול הזעקה הטבעי נגד השקר הנתעב הזה באשר לייקים החמודים שלנו,  היה העיתון מפרסם"הבהרה" שבה נאמר כי בכותרת נפלה "טעות בניסוח", ושהיא "לא שיקפה במדויק" את ממצאי הסקר, וזו כל הבעייה.

וכותב הידיעה היה כותב מאמר "התנצלות" שכותרתו "טעינו אבל".

זאת אומרת: טעינו, אבל צדקנו.

האם אין זה ברור כשמש  ושקוף מאוויר, שכל מטרתם של סקרים כאלה היא להטיף לשנאה ולהסית למלחמה בין עמים או עדות?

ושימו לב לאמצעים:

שימוש בניסוחים של שאלות בודדות ושל סדרות של שאלות בדרך מניפולטיבית, המביאה בהכרח לתוצאות הסטטיסטיות המבוקשות.

שימוש במושגי מפתח שמשמעותם אינה מובנת  ואינה מוסברת לנשאלים ("אפרטהייד").

שימוש מניפולטיבי  בשאלות היפותטיות.

ולבסוף, בשלב הפרסום,  הכל לפי הודאת בעלי הדבר ב"הבהרה" וב"טעיתי אבל":

שימוש בסיוע כבד של  "ניסוח" לקוי ושל "שיקוף לא מדוייק של המימצאים".

מתן כותרת ראשית על סמך משפט חסר קשר למציאות (שתולדתו כביכול ב"רשלנות" וב"חוסר זמן" ) משפט שאינו מופיע בידיעה אלא בפרשנות (לגיטימי כשלעצמו), ועל סמך תשובה לשאלה היפותטית בלתי סבירה בעליל, בגלל התשובה לשאלה שקדמה לה, כמופיע בכותרת המשנה.

כל זה כדי לבוא עם כותרת קצרה וממצה, סוג של סיסמת קרב, שמהווה את העילה לכל האופרציה הזאת כולה: להאשים את רוב הישראלים בגזענות , תוך יצירת קשר בין המושג "ישראל" או "ישראלים" ובין  המושג "אפרטהייד".

בשירות תנועת הBDS הבינלאומית.

ועכשיו, כשהחלק הבידורי מאחורינו, לעניין.

הכוהן הגדול נועם חומסקי בכנס בין-כתי בעזה: "צביעות זועקת לשמיים"

בסיום הרשומה הקודמת הבטחתי  שאעסוק במשנתו של הכוהן הגדול של כנסיית השכל ושל השמאל המדומה, הפרופ' נועם חומסקי ובקשר שבינה ובין ניסיונות ההתאבדות של עיתון "הארץ", כפי שהם מתבטאים בפרשת סקר האפרטהייד.

עברתי בימים האחרונים על מקורות רבים ברשת בקשר לעמדותיו של הפרופ' בנוגע לישראל בכלל, ובקשר לעניין החרם נגד ישראל, ה-BDS,  בפרט. חומסקי מרבה מאוד לעסוק בישראל. בניגוד להתחטאותו השקרית בראיון לדנה וייס בערוץ 2, כאילו עניינו המרכזי הוא בארה"ב ולא בישראל, מגלה גיגול (באנגלית) של צירוף המילים "חומסקי ישראל" קרוב ל-9 מיליון תוצאות, ואילו "חומסקי ארה"ב" נותן 10.5 מיליוני תוצאות. אלא שחלק גדול מאוד מהפעמים שבהן עוסק חומסקי בארה"ב, הן בהקשר הישראלי (בגיגול בעברית מתקבלות 132 אלף תוצאות ל"חומסקי ישראל" ורק 32 אלף תוצאות ל"חומסקי ארה"ב").

ואילו "חומסקי BDS" נותן 276 אלפי תוצאות. BDS הוא ראשי תיבות של "חרם, התנגדות וסנקציות", פרקטיקה שהופנתה נגד דרום אפריקה הגזענית, ועכשיו מנסה השמאל המדומה הבינלאומי להפעילה נגד ישראל, תוך שיתוף פעולה מצד גורמים בישראל ותוך הצבעה על המכנה המשותף בין ישראל ודרום-אפריקה – האפרטהייד. מה שמנסה עכשיו "הארץ" לעשות.

הספונסרית העיקרית של מפעל החרם האנטי-ישראלי מתחילתו, מאז ועידת דרבן בתחילת העשור הקודם, היא קרן פורד האמריקאית, שהיא בעלת היסטוריה אנטישמית ופרקטיקה אנטישמית.

אך חומסקי מתנגד לחרם. העמדה הזאת מצד הכוהן הגדול מעוררת שאלות והסתייגויות רבות מצד חבריו ומעריציו בשמאל המדומה, ובהתאם לכך, בכינוס בעזה השכיל חומסקי לבטא את התנגדותו בצורה מינורית במיוחד.

כיאה למלומד מסוגו, אפשר לחלק את ההתנגדויות של חומסקי לשלוש קבוצות:

התנגדות בשם ההיגיון והתנגדות בשם הצדק. שתי ההתנגדויות האלה נקראות בפיו "עקרוניות"

והתנגדות בשם התועלת. ההתנגדות הזאת היא בלשונו "טקטית".

וכיאה לצבוע מסוגו, הוא לא באמת נעול על ההתנגדות לחרם של ה-BDS. למרות הטענות "העקרוניות" שלו בשם הצדק ובשם ההיגיון, יש בכל זאת מקום לתיקווה, שאפשר יהיה לחייב את החרם, בשם הטקטיקה, כפי שעוד נראה.

התנגדות בשם ההיגיון:

חומסקי טוען כי אין מקום להשוואה בין ישראל ובין דרום-אפריקה, ולכן ההיתפסות לטיעון ה"אפרטייד" היא שיקרית וחסרת כל בסיס במציאות ובהיגיון. הנה ציטוט מאחד המקורות ברשת:

לדבריו זו אינה מלחמה בממשל אפרטהייד כמו בדרום אפריקה, המצב כאן מאד שונה. דרום אפריקה הייתה זקוקה לשחורים, מדינת ישראל אינה זקוקה לפלשתינים היא פשוט רוצה שהם יעזבו. "על הפלשתינים להתמודד עם העולם כפי שהוא, לא כפי שהיו רוצים שהוא יהיה".

התנגדות בשם הצדק:

חומסקי  אומר שוב ושוב כי  הטיעון של תנועת ה-BDS שיש להטיל חרם על ישראל בגלל מדיניות הדיכוי שלה, חוסר הצדק מול הפלשתינים וכו' היא בבחינת "צביעות הזועקת לשמיים". “hypocrisy [that] rises to heaven,”וזאת למה? כי הדיכוי וחוסר הצדק שמפעילים משטרים כמו זה האמריקאי, או הבריטי או הצרפתי גדולים "פי מאה" ממה שעושה ישראל. אז מדוע להפעיל חרם רק מול ישראל? כי זה קל יותר? חומסקי מביא דוגמא מהחרם המוצע נגד אוניברסיטת תל אביב הישראלית, למשל, בגלל שאינה מתנגדת לכיבוש ולדיכוי. הוא מצביע על האוניברסיטאות של עירו שלו, הארווארד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, שלא רק שלא הביעו התנגדות למדיניות האמריקאית בוויאטנם, אלא אף תמכו בה, שיתפו פעולה וסייעו לפרקטיקות הפוליטיות והצבאיות של הכיבוש האמריקאי בדרום מזרח אסיה. וראו זה פלא: איש לא הציע להטיל עליהן חרם.

מכאן ברור שהתמקדות ה-BDS  בישראל היא בבחינת צביעות ואי צדק הזועקים לשמיים.

התנגדות בשם התועלת:

כאן טוען חומסקי תוך שיכחה פתאומית וחלקית  של טענותיו "העקרוניות" הקודמות, כי ההתייחסות לחרם היא רק בבחינת "טקטיקה". הנימוקים הם תועלתניים, והשאלה בקשר לחרם היא כפולה:

א. שדה המערכה העיקרי למדיניות החרם, לדעתו של חומסקי, הוא הציבוריות האמריקאית, וזה מהסיבה הפשוטה, שהממשל האמריקאי הוא זה ששולט בעצם במדיניות הישראלית ועל הממשל האמריקאי יש להפעיל את  לחצה של הציבוריות האמריקאית, אם רוצים לשנות אותה.

והנה, בתחום הזה פשוט טרם נעשתה  בתוככי ארה"ב "ההכנה  החינוכית (EDUCATIONAL)" המספקת, וגם לא "ההכנה האירגונית"(כלומר, אין מספיק עמותות וארגונים שיפעלו בעניין. שורה תחתונה – לא שופכים די כסף לאירגון ההסתה וחירחורי המלחמה).

ברור שמכלל הלאו אפשר לשמוע את הכן: אם תיערך בארה"ב הפעולה "החינוכית" (כלומר, הסתה אנטי-ישראלית) המתאימה, הטענה "הטקטית" הזאת נגד החרם תיפול ותיעלם.

ב. בכל צעד פוליטי יש לשאול האם הוא עומד לסייע לקורבן (במקרה הזה, הפלשתינים) או להזיק לו. התשובה של חומסקי לשאלה הזאת היא חד-משמעית: מדיניות החרם הבלעדי נגד ישראל תזיק לפלשתינים.

מדוע?

שימו לב היטב.

כי בדיוק בנקודה הזאת יוצא המרצע מן השק.

מדיניות החרם מוטעית לדעתו של הכוהן הגדול חומסקי, משום שהיא תיתן תחמושת ותוקף לטיעון העיקרי של ישראל ושל בעלי "הקו הנוקשה" בארה"ב התומכים בה, והוא: שתנועת ה-BDS והתומכים בה הם בעצם אנטישמים.

ברור שהפלשתינים יהיו הסובלים הראשיים מהכתמתם והכתמת התומכים בהם כאנטישמים.

קל מאוד להבין את הטיעון הזה:

אם אין היגיון וסבירות בטיעון "האפרטהייד", ואם הצביעות וחוסר הצדק שבהטלת חרם בלעדי על ישראל זועקים לשמיים, יכול להיות רק הסבר אחד לכך שה-BDS, תומכיו מהשמאל המדומה ומהאיסלאם הרדיקלי בכלל והפלשתיני בפרט מבקשים להתמיד בתמיכתם בחרם.

רק הסבר סביר אחד:

אנטישמיות.

גם בעניין זה מביא חומסקי  דוגמא מהאוניברסיטאות של עירו, ומזכיר את הטיעון של נשיא אוניברסיטת הארווארד שהעלה את טיעון האנטישמיות נגד הפרופסורים של בוסטון שתמכו בחרם, "מה שכמובן לא נכון", אומר חומסקי.

כלומר – לדעתו של חומסקי, ה-BDS והמדיניות האנטי ישראלית, של השמאל המדומה הבינלאומי, אין מקורם באנטישמיות.

האמנם?

הרי בניגוד לדעתו, אנשי ה-BDS  עושים את הטעות, וממשיכים לפמפם ולהריץ את מדיניות החרם נגד ישראל בלבד. לא נגד ארה"ב, בריטניה וצרפת שפשעיהם רבים "פי מאה". שום "צביעות הזועקת לשמיים" אינה מונעת מהם את ההליכה במסלול החרם.

כלומר: לא מדובר, כטענתם, באנטי-אימפריאליזם, באנטי-קולוניאליזם, באנטי-קפיטליזם, במדיניות נאורה של "כוחות הקידמה" הלוחמים למען זכויות העמים המדוכאים וכו' וכו'. אלה סתם סיסמאות ריקות ויחסי ציבור.

מדובר בכנופיות אנטישמיות. הכנופיה האנטישמית של השמאל המדומה הבינלאומי והכנופיה האנטישמית של האיסלאם הרדיקלי. שתי כתות קנאיות שיש להן עניין אחד משותף:

אנשיהן שונאים יהודים. הם אנטישמים.

זה על פי קני המידה של הכוהן הגדול עצמו!

כאשר ארגונים פלשתינים תומכים בחרם נגד ישראל, הם מתמודדים עם העולם כפי שהיו רוצים שהוא יהיה, ולא עם העולם כמות שהוא.

כאשר ה-BDS נאבק למען חרם בלעדי על ישראל, לפי הגדרותיו של חומסקי, הוא מוכיח את עצמו כארגון אנטישמי.

ומסתבר מזה ששותפיו למאבק של חומסקי הם אנטישמים, והשותפות ההדוקה והנמשכת שלו עימם למרות האנטישמיות שלהם, עושה גם ממנו אנטישמי.

לכן טבעי לו לגמרי להשתתף בוועידה אקומנית עם נציגי החמאס בעזה, הארגון שבאמנתו האנטישמית מופיעה הקביעה שבאחרית הימים ילשינו האבנים והעצים (חוץ מהאטד האירופאי) על יהודים כמו חומסקי כדי שיבואו המאמינים מסוג בני שיחו מהחמאס וישחטו אותו.

כדאי שיארגן לו חומסקי בעוד מועד עציץ עם אטד על אדן חלונו.

נושא החרם, כמובן מאליו,  עלה גם בוועידה האקומנית הבין-כתית שבה השתתף נועם חומסקי באוניברסיטה האיסלמית בעזה, בהשתתפות הכת של השמאל המדומה בכנסיית השכל, והכת של החמאס מתנועת האחים המוסלמים. גם פה ניצבה עמדת ה-BDS, מדיניות החרם נגד ישראל, במרכז הדיונים. חומסקי העדיף לעסוק בנימוקים "הטקטיים" ולא עסק בנימוקים "העקרוניים" נגד החרם.

ומה עושה "הארץ" שלנו?

"הארץ" עובד על הקטע של הפעילות "החינוכית" שיש בה צורך כדי לשכנע את דעת הקהל האמריקאית במיוחד, אך גם האירופאית, בצידקת החרם על ישראל.

לראשונה יוצא "הארץ" נגד היהודים. לא סתם נגד מדינת ישראל כמוסד וכארגון. לא נגד הימין הישראלי. לא נגד הממשלות הישראליות לדורותיהן מאז 1967 ומדיניותן. לא נגד המתנחלים שלדעת "הארץ" ובעליו הם "אדוני הארץ".

"הארץ" יוצא נגד "הישראלים" עצמם, כשעל הכוונת שלו נמצאים בעצם היהודים. הסקר המפוברק שבו השתמש "הארץ" לצורך ביסוס שקריו, נערך בין יהודים בלבד.

זה החידוש האחרון. זו משמעותה של הכותרת:

רצח אופי ועלילת דם נגד  הישראלים. הישראלים עצמם, לא רק מדינתם או מדיניותה, כמו הלבנים של דרום אפריקה בזמנו, מבקש "הארץ" לומר, הישראלים הם בבחינת "פאריה", טמאים. אנשים פסולים התומכים באפרטהייד גזעני נגד הקורבן הפלשתיני. כדי לאפשר תמיכה בחרם מצד הציבור האירופי והאמריקאי, חושב "הארץ", לא די לעורר שנאה נגד ישראל כמדינה. יש לעורר שנאה כלפי היהודים.

כלומר: לעורר אנטישמיות.

"הארץ", ברוב דבקותו בשונאי ישראל ואהדתו אליהם, מתעלם אפילו מטיעוניו "העקרוניים" של חומסקי, שאין שחר להשוואה בין ישראל ובין דרום אפריקה בשאלת האפרטהייד, ושהצביעות בהטלת חרם על ישראל לבדה "זועקת לשמיים". הוא מתגייס כל כולו – כותרת ראשית שיקרית, "הבהרה" שקרית, מאמר "התנצלות" שקרי, ומאמרים שקריים של כותבים-אורחים, הממשיכים להסתמך על הידיעה בדבר הסקר המפוברק למרות ששקריותה כבר הוכחה בעליל.

עבודה "חינוכית" המבוססת באופן בלעדי על שקרים, חצאי אמיתות, סקר מפוברק, התחמקויות נלעגות מהאמת והסתה פרועה שכל מטרתם לעורר שינאה נגד היהודים ומדינתם.

איזו עמדה מדהימה מצד אנשים המתיימרים לייצג עמדות שמאליות או ליברליות, היוצאים לפתע נגד האזרח הקטן, נגד החייל הפשוט, החפ"ש.

אבל האנטישמיות היא שנאה גזענית מעוורת עיניים. גם את עיני בעלי "הארץ" וכתביו.

שום עיתון לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן כאשר הוא יוצא נגד העם שבתוכו הוא יושב, העם שמספק לו את קוראיו.

"הארץ" הופך את עצמו מרצונו ל"פאריה".

עיתון טמא.

בדרך המלך המוליכה אל האבדון.

ולסיום הערה אופטימית:  מה שנחשף באופן ברור גם בפרשת סקר האפרטהייד, היא העובדה שהשמאל המדומה שוב נמצא נזקק לסקר  מפוברק, לדיווח שיקרי, לפרשנות שקרית, להבהרה ולתיקון טעות שקריים. שוב מוכח בעליל שהשקר הוא ברירת המחדל של השמאל המדומה.

וזה, כמובן, לא מרוב אהבתם לשקר.

זה בגלל שאין להם טיעוני אמת.

שאם לא כן, מן הסתם היו משתמשים בהם.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: