דילוג לתוכן

הבחירות, המים, החשמל: כן, חברים, גם אחינו העובדים בוזזים אותנו

אוקטובר 19, 2012

השבוע קיבלתי את חשבונות החשמל והמים מהגדולים בתולדותי. וזה לא משום שבחודשיים שבעבורם חוייבתי השתמשתי בחשמל או במים בכמויות חריגות.

זה קרה לי בגלל עליית התעריפים. זה בגלל שהגנבים יכולים, אז הם לוקחים. זה בגלל שלאלה ששולחים לי את החשבונות יש יד על הברז ולאפה על השאלטר. אם לא אשלם להם את התעריפים המנופחים שלהם, הם פשוט לא יתנו לי מים (למרות שהמים הם שלי בתוקף היותי אזרח פה) והם לא יספקו לי  חשמל (למרות שברצון אני מוכן לשלם תעריף הוגן וסביר).

והנה, בדיוק בשבוע שקיבלתי את החשבונות, פורסם דו"ח מבקר המדינה החדש אודות המתרחש בחברת החשמל ובתאגידי המים, והתמונה ברורה:

לא רק אחינו הטייקונים, הקפיטליסטים החזיריים, בוזזים אותנו – אלא גם אחינו העובדים ונציגינו הפוליטיקאים – גם הם בוזזים אותנו.

כלומר,  כנופיות-כנופיות:  סקטור פרטי, סקטור ממשלתי, סקטור ציבורי, סקטור העובדים וסקטור-מה-סקטור, הם  קודם כל חבורות של שודדים בעלי אופי עלוקתי, שמתלבשים על כלל הציבור, וסוחטים וסוחטים וסוחטים, איש כאשר יעלה המזלג.

כי על כן, גם הטייקון האמון על התספורות וגם ראש הוועד מחברת חשמל הדואג לפנסיות, וגם ראש המועצה המקומית בתיז-אל-תיזי שנבחר לתפקידו על ידי הציבור, ומנכ"ל תאגיד המים, כולם יודעים: את הכסף לא עושים מעבודה קשה ונאמנה, לא מרווח סביר והוגן, לא מאספקת שירות לציבור. את הכסף הם עושים מהקומבינה, מהאוונטה, מהדוואין, מהפאלאוורה, מהבקשיש ומהחרטא-ברטא.

או, כפי שהגדיר זאת מבקר המדינה, בלי לגלוש לגסויות – בשיטת מצליח.

וזה תמיד מצליח.

נראה שלא הייתי מגיע לשיא, החודש, בחשבונות המים שלי, אילו מולאו ההמלצות ומספרם של תאגידי המים היה מצטמצם, כפי שהמליץ מבקר המדינה.

זה היה מוריד את תעריפי המים בלא פחות מ-7%, טוען המבקר.

ואילו היו מחשבים כמו שצריך את המכסה לצריכה לנפש, היו התעריפים יורדים בעוד כמה אחוזים. המבקר מגלה שלא נעשה שום חישוב לצורך קביעת הצריכה לנפש. הקביעה הזאת נעשתה בשיטת השוד הרגילה, זאת אומרת – עלה-באב-אללה. כאשר יעלה המזלג. שיטת מצליח.

ואילו לא היו משתמשים בתעריפי המים שמשלם הצרכן הקטן כדי לממן את צריכת המים של החקלאים ושל התעשיינים, היו יורדים עוד הרבה אחוזים. גם על שותפנו הנסתרים הללו מספר לנו השבוע מבקר המדינה.

ואילו היו מייעלים את תאגידי המים אחרי שהיו מצמצמים את מספרם, זאת אומרת, נפטרים מהמוני עובדים מיותרים המתקבלים לעבודה בתוקף היותם חברי מרכז, או בני דודים של מישהו, היו נחסכים מהצרכן הקטן עוד כמה אחוזים.

ואילו היו המשכורות  של עובדי מקורות כמו הממוצע במשק,  והמנהלים של תאגידי המים לא היו משתכרים בערך כמו המנהלים בחברת חשמל, היו נחסכים לנו עוד כמה אחוזים.

מנהיגת העבודה שלי יחימוביץ: בין עבודה מאורגנת ובין שוד מאורגן

ואילו היו מעבירים תאגידי המים את הסכומים הנצברים אצלם בחזרה ללקוחות במקום להזרים אותם לביזבובי הרשויות המקומיות, היו נחסכים עוד כמה אחוזים.

כמה אפשר היה לחסוך?

או במילים אחרות: מה גובה תשלומי היתר של הצרכן הרגיל של מים בישראל?

הנה השערה זהירה ביותר שלי.

זהירה ביותר.

אין לי ספק שכל כלכלן מתחיל יאשר אותה בלי פקפוק:

אנחנו משלמים על המים לפחות פי שניים ממה שראוי, סביר והוגן.

זאת אומרת: שקל אחד מכל שני שקלים שאנו משלמים תמורת המים – הם שוד וגזל.

הם נשדדים מאיתנו בשיטת הפרוטקשן.

המים שייכים לכולנו. אלה לא המים של הממשלה או של "מקורות" או של תאגידי המים שעושים לנו טובה ומוכרים לנו אותם. המים הם שלנו, פשוט מתוקף היותנו אזרחים פה. דימוקרטיה, לא? המדינה היא שלנו, וכל מה ששייך למדינה – שלנו הוא.

זאת אומרת, הגנבים האלה לוקחים משהו ששייך לנו  – ומשתמשים בו כדי לפשוט את עורנו.

זה בדיוק כמו שגנגסטר שכונתי ייכנס אלינו הביתה, יצביע על השולחן שלנו וישאל:

זה השולחן שלכם?

התשובה היא כן, נשיב  בלי היסוס. והנה  גם הקבלה (או, במקרה של המים, תעודת הזהות המאשרת את אזרחותנו ולכן את בעלותנו על המים).

אז אם אתם רוצים להמשיך ולהחזיק ברשותכם  את השולחן שלכם, תנו  לי 100 שקל, יגיד הגנגסטר.

במשל, כמו כאן, יש לנו אופציה תאורטית לפנות למשטרה, בתור נציגה של ממשלתנו הנבחרת ושומרת החוק והסדר, כדי לסלק מעלינו את הגנגסטר.

אך כולם יודעים שבמצבה של משטרת ישראל, מדובר באופציה תאורטית בלבד.

אבל בנמשל, זאת ממשלתנו הנבחרת עצמה שאחראית על השוד.

אז למי נפנה?

לבית הדין הבינלאומי בהאג?

ובאותה שיטה הם גו(נ)בים  מאיתנו את התעריפים שאנו משלמים תמורת החשמל.

גם זה לפי שיטת מצליח.

גם זה מסופר לפרטי פרטיו בדו"ח של מבקר המדינה.

בסוף פברואר השנה פנתה חברת החשמל בבהילות לממשלה והודיעה לה "שהחרפת משבר הגז מעמידה איום מיידי על יציבותה הפיננסית של חברת החשמל…נודע כי החברה הודיעה שלשום לממשלה שהיא צופה גירעון תזרימי נוסף של 2.8-3.8 מיליארד שקל בחודשיים הקרובים בלבד."

זאת לא הפעם הראשונה שחברת החשמל נקלעת לבעיות. חברת החשמל היא אחת הגדולות במשק.  חברה שהכנסותיה האסטרונומיות במזומנים מעמידות בצל כל טייקון; שעצם הרעיון הזה, שהיא עשויה להיקלע לבעיות פינאנסיות מעורר גיחוך של אי-אמון אצל אותו כלכלן מתחיל שכבר הוזכר פה.

והנה, פתאום חסר לה כסף.

איך זה קורה?

יספרו לכם חוסר תכנון. יספרו לכם תנודות בשוק. מקרים בלתי צפויים. כוחות טבע. יספרו לכם סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה.

אך עיון בדו"ח מבקר המדינה מגלה את האמת:

הקופה של חברת חשמל פשוט נשדדת והולכת,  באופן קבוע, שיטתי, חסר רחמים, חמסני ויהיר.

ולא מדובר באיזה גנגסטר שמגיע מבחוץ, מכוון אקדח, ואומר: תביאו את הכסף או שאני יורה.

לא ולא. זה אנשי חברת חשמל עצמם ששודדים את קופתה. כל עובדיה, מן היו"ר של מועצת המנהלים, עבור במנכ"ל ובסמנכ"ליו, וכלה באחרון העובדים.

מה אחרון העובדים?

אחרון הפורשים מעבודה.

כולם יודעים שהמשכורות בחברת חשמל הן הגבוהות במשק.

הצלחת להתקבל כעובד בחברת החשמל?

דרכך למקום טוב בעשירון העליון במשק – מובטחת.

זה ידוע.

כולם יודעים שעובדי חברת החשמל פטורים מתשלום עבור החשמל שהם צורכים (תתארו לעצמכם שעובדי אגף המיסים היו פטורים ממיסים).

זה ידוע.

אבל, הידעתם שהגימלאים של חברת חשמל ממשיכים לעלות בדרגות תוך כדי תהליך פרישתם?  שמעלים אותם בדרגה בכל שנתיים?

זאת אומרת, שהפנסיה שלהם הולכת וגדלה תוך כדי תקופת פרישתם, בכל שנתיים?

בשבילי זה חדש.

הידעתם שהחברה הפרישה לצורך הפנסיה של העובדים  גם כספים עבור החשמל שהם לא משלמים, כאילו שזה חלק בלתי נפרד מהמשכורת שלהם?

בשבילי זה חדש.

הידעתם שהופרשו גם כספים לפנסיות שלהם עבור מסי ההכנסה והמע"מ שהם משלמים על החשמל שהם צורכים ושעבורו אינם משלמים?

בשבילי זה חדש.

הידעתם שהחברה מפרישה למען עובדיה גם תשלומים לפנסיה בגין השי לחג שהיא מעניקה להם?

בשבילי זה חדש.

הידעתם שדמי ההבראה שחברת החשמל הפקידה למען עובדיה בשנת 2008, לדוגמה, היו גבוהים פי שלושה מדמי ההבראה המקובלים בשרות המדינה?

בשבילי זה חדש.

הידעתם שגברים עובדי חברת חשמל בעלי ותק של 20 שנה, ונשים עם ותק של 15 שנה, מקבלים 14 משכורות לשנה, ולא 13 או 12, כפי שהם מקבלים בשנים שלפני כן? ושחישוב השנים לצורכי המשכורת ה-14 יורדים מדי כמה שנים?

בשבילי זה חדש.

והנה משהו לא חדש בכלל:

אני ואתם משלמים תמורת כל היופי-טופי הזה בתעריפים המפלצתיים שאנחנו מעבירים לחשמב"ה הזאת (חבורת שוד מוחלט בהחלט).

כי כל הטריקים והשטיקים האלה מצטברים למיליארדים. אותם מיליארדים שחסרים לחברת החשמל מדי פעם. אותם מיליארדים שמנפחים את חשבונות החשמל שלנו לגודל של ספינות אוויר מסוג צפלין.

ואיך זה אפשרי, כל השוד הגדול הזה של האזרח הקטן?

התשובה נמצאת במערכת הפוליטית שלנו.

בחברת חשמל יש  12 אלף עובדים. יש עוד 5,000  גימלאים.  לכל אלה יש משפחות, והם שווים כמה מנדטים. אותו דבר תאגידי המים והרשויות המקומיות. אותו דבר רשות הנמלים. לא רחוק מזה התעשייה האווירית. ויש עוד.  וכל הקולות של העובדים המאורגנים האלה מאורגנים היטב בכל מערכת בחירות על פי קלפיותיהם. קבלנות הקולות מאורגנת לא פחות מביזת הקופות.

בעיני אין הבדל בין העובדים המאורגנים האלה ובין הטייקונים ששודדים אותנו במחירים של הקוטג'. בעיני אין הבדל בינם ובין שודדי ההקצבות לאברכים ולבחורי ישיבות שרשומים בשלושה כוללים במקביל.

ראש ממשלה בנימין נתניהו: אידיאליזם טהור ואמונה כנה

מה אכפת לי אם הגנב ששודד אותי מספר לי שהוא "יזם קפיטליסטי ", או  "עצמאי קטן"  או "שכיר מאורגן" או "נהרג באוהלה של תורה", או עוסק זעיר המתפרנס מ"משפחה ברוכת ילדים"?

כולם בעיני שודדים, העושים כסף ולא במשפט.

מה אכפת לי אם הוא מרמה אותי במשקל הזייפני שלו בשוק, או גובה רווחי ענק על שמן הזית המזוייף בסופרמרקט, או על הדבש הטהור?

אחד גנב קטן ואחד גנב גדול.

מה אכפת לי אם הוא ערבי שחי על ולדנותו או חרד שחי על ולדנותו?

אני לא גזעני. מבחינתי שניהם אותו דבר.

אני לא דוגל בקפיטליזם ואני לא דוגל בסוציאליזם. לא בליברליזם ולא בהומניזם ולא בפטריוטיזם. כל דבר שנגמר באיזם (אולי חוץ מאנרכיזם) הוא בעיני שם של שיטת שוד.

מבחינתי כולם אותו דבר.

שודד הוא שודד הוא שודד.

אני בטוח שלא רק בעיני אין הבדל בין סוגי השודדים השונים. אני בטוח שיש מספר עצום של אזרחים במדינה שמבחינתם שודד הוא שודד הוא שודד.

אבל לא שואלים אותנו.

כי השיטה היא כזאת, שאין צורך לשאול אותנו.

שואלים אותנו רק שאלות שהתשובה עליהן אינה מסכנת את מערכת השוד.

למשל השאלות ששואלים אותנו בתקופת הבחירות.

אתם בעד הליכוד, או בעד העבודה? בעד לפיד או בעד מופז? בעד החרדים האשכנזים או בעד החרדים  המזרחיים? בעד הקומוניסטים  או בעד הלאומניים?

בעד שודדים א' או בעד שודדים ב'? בעד בוזזים ג' או בעד גנבים ד'?

בעד ראש ממשלה בנימין נתניהו שהוא בובת מיליונרים (זרים בדרך כלל), או בעד שלי יחימוביץ או זהבה גלאון או בעד מוחמד בארכה שבחיים לא יגידו שום דבר נגד השוד המאורגן שמבצעים עובדי חברת חשמל או תאגידי המים?

וכן הלאה.

כל המפלגות החשובות בקומבינה.

קיץ 2011: סרטים וספרים בינוניים

יש מפלגות ששומרות על הטייקונים ששודדים אותנו ומאפשרות להם את זה. הכל, כמובן,  מתוך אידאליזם טהור ואמונה כנה בעדיפות השיטה הקפיטליסטית של השוק החופשי.  יש מפלגות ששומרות על החברות הבינוניות והקטנות והעצמאים הקטנים ששודדים אותנו בשם "חופש התחרות".  יש מפלגות ששומרות על חופש השוד של "העובדים המאורגנים", שעוסקים בשוד מאורגן, כמו בחברת החשמל ובתאגידי המים. ויש מפלגות שמגינות על תורתם-אומנותם ועל ולדנותם-אומנותם או התנחלותם-אומנותם.

יש שמות למפלגות האלה, וכולם יודעים את השמות של כל מפלגה ושל השודדים שהיא מבצעת להם את הכסת"ח.

וכל המפלגות גם יחד שומרות על האינטרסים של הפוליטיקאים שמאיישים אותן ושודדים אותנו גם בלי קשר לכל השודדים שהם נותנים להם פרוטקשן.  כל המפלגות שומרות על ראשי העיריות ששודדים אותנו, על חברי המרכזים  של המפלגות שמוברגים בתאגידי המים וברשויות המקומיות ובעוד מקומות עבודה נחשקים,  ושומרות  על  האינטרסים של הזכיינים שלוקחים לעצמם את המכרזים הציבוריים המפוקפקים, אותם זכיינים שתורמים בעין יפה למערכת הבחירות של יקיריהם הפוליטיקאים. יד רוחצת יד.

רוצים לדעת למה יוקר המחייה שלנו הוא כה גבוה? זאת אומרת – למה המחירים כה גבוהים, והשכר של כה רבים מהעובדים הוא כה נמוך? למה גם עצמאים קטנים רבים כל כך בקושי צפים על פני המים?

כי למערכת שלמה של שודדים מאורגנים יש אינטרס שככה זה יהיה.

מה שבשבילנו, רוב האזרחים, הוא יוקר מחייה, בשבילם הוא המחייה.

התעריפים המוגזמים שאנחנו משלמים תמורת השמן המזוייף והדבש הטהור הם בשבילם הרווח המופרז שמעשיר אותם מעל ומעבר ממה שמקובל במדינות רבות  מאוד בעולם.

התעריפים המוגזמים שאנחנו משלמים תמורת המים והחשמל הוא בשבילם השכר המנופח והפנסיות העצומות.

הארנונות המוגזמות שאנחנו משלמים זה בשבילם החיים הנפלאים של ראשי הערים ושאר הנהנים מביזבוזי העיריות.

המיסים המוגזמים שאנחנו משלמים הם בשבילם הפנאן-אגוזים של חיי הפוליטיקאים בישראל.

אך אל דאגה, קוראים יקרים.

זה הולך ונעשה ברור יותר, מקיץ לקיץ, ממחאה למחאה, מפייסבוק לפייסבוק, זה הולך ונעשה שקוף.

לא הייתי רוצה להיות בסביבת העשירון העליון, המסריח מעושר, איפה שמתרכזים רוב אלה ששודדים אותנו, ביום שהעם יקום על רגליו.

יקום באמת, לא כמו בפיקניקי-המחאה של הצפונבונים מקיץ 2011, עם הקרן האמריקאית החדשה לישראל מאחוריהם. היום כבר ידוע שממעט המיליגרמים של הכנות שצפנה בחובה המנהיגות של המחאה, הפיק הפרופסור מנואל טרכטנברג חינוך חינם מגיל 3, ולא הרבה יותר מזה.

מקואליציה של פרחי קולנוענים ופרופסורים פוסט-מודרניים או פוסט-מרכסיסטים אפשר להפיק כמה סרטים בינוניים וכמה ספרים בינוניים. לא הרבה יותר מזה.

בינוניים, כי המפיקים של הסרטים וכותבי הספרים מעוניינים בעיקר לפאר את עצמם ולטשטש את עקבותיהם בחירבונו של העסק. הרבה אמת לא תמצאו שם.

אבל יתכן שיום אחד העם באמת יקום על רגליו, ושום קרנות אירו-אמריקאיות לא יגנבו לנו  את המחאה.

אל תבקשו ממני תאריך.

זה יקרה, כמו שזה תמיד קרה, ותמיד יקרה,  כשיווצר המפגש בזמן ובמקום בין שתי מסות קריטיות:

המסה הקריטית של הזעם והיאוש, והמסה הקריטית של הידע והעוצמה.

17 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    ז'אן דארק, עוד לא קמה לתחיה בשום מקום, אולי בפקיסטן איזה תמימה
    שחטפה מייד גם כן בראש. מי שמבטיח לנו עולם אוטופי, חושב אותנו
    לאוטיסטים, או שהוא בעצמו כזה. אמי ז"ל הייתה אומרת אבטחות הן
    בסכ'ה אבטוח'ס .

    אהבתי

  2. אני מבין שאין לך ולאמך ז"ל (אל תכעס עלי,אתה הכנסת אותה לעסק) שום בעיה עם הפוליטיקאים שכל מלאכתם עכשיו, לפי הבחירות היא אבטוח'ס, כאשר מדובר בפוליטיקאים שאתה חושב כמוהם. אבל כשמישהו אומר שמדובר בחבר שודדים שיותר טוב בלעדיהם, אז אתה מעלה באוב את ז'אן דארק. אני ממש מתנצל שפגעתי בביבי בבת עינך. שכחתי שזה עלול להכעיס אותך.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      אני לא סוגד לשום אדם, בין היתר גם לא לנתניהו ,במצב הנוכחי הוא נראה לי
      היחידי הרצוי, מבין המצואיים .כולם צדקנים, שרוצים למלא את כיסיהם, בחסות
      אידאולוגיות. תשאל את עצמך, מדוע זהבה גלאון לא פורשת מהפוליטיקה,כאשר
      במשך שנים רבות, הדרך שהיא מנסה להוביל חסומה.אז מה יוצא לה מזה, לאור
      הסיכוי העתידי שלה להצליח ? למשל .כל אחד מנסה להתמקצע במשהו, על פי
      יכולותיו, לא כולם מצליחים באותה מידה. אלא שבפוליטיקה, הם מתגלחים על
      זקנינו, זה אחד המחירים של דמוקרטיה.

      אהבתי

      • בנציון,
        אז הסיכום שלך הוא שהבחירה בביבי היא ברע במיעוטו? בחירה שאם אתה במצב רוח בינוני אתה יכול לקרוא לה גם הבחירה שבין הדבר והכולירע? מותר לך להניח שאחרי ששרצתי בכנסת במשך שנה וחצי, עוד לפני כמה עשרות שנים, התשובה הזאת ידועה לי,
        ולמרות זאת מעולם לא בחרתי בעד מפלגה או מועמד שהיו לו סיכויים למצוא את עצמו בשלטון. בפעמים המעטות שטרחתי להצביע מאז שנטשתי את הכנסת, זה היה בעד מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, או בעד מועמדים חסרי סיכוי. כתבתי פה לפני כמה ימים שבבחירות הפעם, אילו היה אריה דרעי מקים מפלגה, הייתי מצביע עבורו. אבל אחרי שהבריז לש"ס, אני שוב תר לי אחר מפלגה חסרת סיכוי.

        אהבתי

  3. davdavsin permalink

    טור חזק (כרגיל)
    אני חושב שאתה צודק חלקית- השוד קיים איפה שאין תחרות חופשית (תחרות בין שלשה טייקונים אינה תחרות). בתחום אספקת החשמל והמים אין תחרות, אין מספר ספקי מים וחשמל ולכן כולנו משלמים את המחיר. תראה את שוק התקשורת ותבין לבד מה הפוטנציאל.
    אפרופו קומבינות- רכבתי היום על אופני ועברנו ליד מתחם הסי אנ סי, וחשבתי לעצמי כמה שחיתות היא דבר מרושע- היא לא רק גוזלת את כספם של האנשים, היא גוזלת את אמונם של אנשים במערכות השלטון, מה שמוביל בהכרח לפגיעה חמורה בדמוקרטיה
    לכן שחיתות שלטונית צריכה להביא בעקבותיה עונש הולם, כמו בגידה כי זה בעצם מה שהמושחת עושה

    אהבתי

    • davdavsin
      באשר לתחרות החופשית ולמרכזיותה, זה נראה לי כוויכוח אידיאולוגי על גבול התיאולוגיה, בתחום שבו עדיף להיות מה שיותר פרקטי. כדאי להכיר בכך שיש תחומים כלכליים, ויש תקופות בכלכלה, ויש צרכים חברתיים משתנים (בהנחה שכלכלה אמורה לשרת את החברה, ולא להיפך), וכל מיני שיטות כלכליות וחברתיות עשויות להתאים ועשויות לחדול מלהתאים, הכל לפי הנסיבות. ובכל מקום בכל אשר נפנה נראה רק שילובים שונים של השיטות השונות, ואין בנמצא יישומים של קפיטליזם או סוציאליזם טהור, אלא אם כן אתה מוכן לקרוא לצפון קוריאה יישום של משהו.

      אהבתי

  4. למאפיהו. כתבת שהמבקר מדבר על הורדת 7% ממחיר המים. אבל עצם קיום התאגיד מעלה את מחיר המים בתוספת של מס ערך מוסף. וזאת מבלי לדבר על המנגנון הנוסף בדרך להפרטה עתידית. אחרי ההפרטה
    אפשר יהיה לומר אם אין מים שתו שמפניה.
    davdavsin, הסיפור הוא לא רק תחרות חופשית אלא
    פיקוח ממשלתי על מצרכי יסוד. עובד מאוד טוב ב'גיל'
    למשל. תחרות שתהיה על השרות או על הרווח בין המחיר הממשלתי לרווח הסופי.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      יאיר לפיד שואל איפה הכסף ? הייתי מציע לו לבדוק את חשבון הבנק שלו .

      אהבתי

    • עמירם,
      אתה צודק, כמובן. הנוכלים עושים הכל כדי להציג את הקפיצות במחירי המים כמשהו "טבעי". תוצר של "צרכים בירוקרטיים" או "כוחות הטבע". כמו כן נראה לי די שקוף, שמדיניות העלאת המחירים המאסיבית של המים באה לא רק כדי להגדיל את המלקוח הנוכחי של השודדים, אלא גם כדי "לטייב" את התאגידים ולהוכיחם, בעיני הקונים המיועדים, כמשאבות יעילות של כספי הקורבן הקטן. ברור שככל שההכנסות של התאגיד המיועד להפרטה גבוהות יותר, אפשר לקבל עליו מחיר טוב יותר.

      אהבתי

  5. מנחמי, לעולם אין להתייחס לסיסמת בחירות. למרת שחייבים להודות הסיסמא שלי לפיד מה זה קולית. יתכן שהצרוף של יעקוב פרי קבר אותה סופית.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      סיסמת בחירות מעידה משהו על המשתמש. אם הוא משתמש בסיסמאות
      קוליות ,יצטרך לחכות כמה שנים, להתבגרותם של בוחריו הפוטנציאליים .
      זה אולי יתן לו גם זמן להתבגר (לא בטוח) .יעקב פרי, לא יעמוד בלחץ .
      הוא הגיע לצמרת השב'כ בטעות, ומשם כבר דרכו היתה סלולה למלא את
      אמתחתו. כמו שמעון רומח, נציב הכבאות שבא מאותו מקום וכשל.דו'ח
      מבקר המדינה על אסון הכרמל, אפילו לא הזכיר אותו, משום מה.(נדמה לי.)

      אהבתי

  6. טעות מקלדת . יעקב פרי.

    אהבתי

  7. עמירם
    מסכים עם הצורך בפיקוח ממשלתי במוצרי יסוד

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מאפיהו
      אני מבין שבכל מקרה, הצבעתך היא מחאתית בלבד, ושלי היא ברירת מחדל.
      אתה טוטלי ואני יחסי ,מה שנכון יותר, זה עניין של טעם. לטעמי בכך אני "משפיע"
      יותר.

      אהבתי

      • בן-ציון,
        אני לא חושב שאני טוטאלי במיוחד. ההסברים לצורת ההצבעה שלי הם בנאליים מאוד. אחד פסיכולוגי: אינני מצליח להביא את עצמי להצביע בעד מישהו שברור לי שהוא הולך להיות שותף פעיל ואף מרכזי בשוד האזרח הקטן בשנים שאחרי הבחירות, מה גם ש"האזרח הקטן" הוא קבוצת התייחסות הכוללת אותי עצמי. גם איני מצליח להרגיש שום שותפות גורל עם קבוצה של אנשים המצביעים למען איש או מפלגה כאלה, כלומר, בניגוד לאינטרסים הבסיסיים ביותר שלהם . ברור שאני בהחלט מבין עובדים מאורגנים, או ולדנים מאורגנים, או תלמידנים מאורגנים, או קבלנים מאורגנים או מתנחלים מאורגנים, או סתם חבר'ה שמקבלים שטר של 200 ש"ח כדי להצביע למפלגה מסויימת. מה חבל שזה תמיד-תמיד-תמיד על חשבון האזרח הקטן, כלומר על חשבוני.
        ההסבר השני הוא מתחום הלוגיקה: אני לא מצליח לשכנע את עצמי שלקולי הבודד יש השפעה כלשהי בבחירות שבהן משתתפים מיליוני מצביעים, ולכן ביקורי בקלפיות הם נדירים ביותר.
        בקיצור: א. אני לא מצליח לשכנע את עצמי לעשות פעולות הנוגדות את טובתי, וב. אני לא מצליח לרמות ולהשלות את עצמי בקשר לחשיבותי או לחשיבותו של הפתק שאני מטיל לקלפי.
        מה לעשות? ה"עצמי" המעצבן הזה שלי הוא מאוד קשה לתימרון ומניפולציות.

        אהבתי

  8. מנחמי בן-ציון permalink

    מאפיהו
    בכל אופן, רואים שבהתייחסות שלך לפוליטיקה, בוערת אש, שהפכה לקרה.
    ומתוך יאוש לעקרה. אולי אתה צריך לעשות הערכה מחודשת, או שזה כבר
    מאוחר עבורך ? אני חושב, שלאדם בכל זמן יש ערך. מלחמה על גבי בלוג
    בלבד היא פינוק, במידה מסויימת. לי יותר קל, כי אף פעם לא ראיתי את
    עצמי מושלם יותר מאחרים. הפרפקציוניזם שלי הוא בתחום האישי בלבד.
    כי רק מכאן לדעתי ,הכל מתחיל לצמוח .דוגמה אישית היא החינוך האמיתי .
    אולי אני תמים, אבל בזה אני מאמין ורואה תוצאות .

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. כמה משלם האזרח הקטן בגלל הביזה בחברת חשמל וב"מקורות" « מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: