Skip to content

הבחירות בארה"ב: דו קרב ב-OK קולורדו

אוקטובר 10, 2012

הראש אומר אובמה. הזהירות אומרת רומני. הלב אומר שזה לא ממש משנה.

צפיתי בדו-קרב הגורלי הטלוויזיוני באו-קיי דנבר קולורדו ונפלתי שדוד, דבוק-עפעפיים, אחרי קצת פחות משעה. איזה שיעמום. אבל השעה הזאת הספיקה כדי להבין מדוע כולם חושבים שהמועמד מיט רומני היכה את הנשיא המכהן ברק אובמה שוק על ירך.

אובמה שיחק אותה פרופסור מכובד מהארווארד שמבקש להסביר איזו סוגיה  בתורת הכלכלה לתלמידיו החרוצים. נראה שאובמה מסונוור קצת מהפוזה הפרופסוראלית. ראיתי גם את הנאום האחרון שלו בעצרת האו"ם בניו יורק. נאום מצויין, שאופיו הפרופסוראלי-דידאקטי והבלתי פוליטי בעליל היה חסרונו העיקרי והגדול.

ואילו רומני נזכר בימים עברו, שבהם עשה נפשות לכנסייתו המורמונית. הוא דיבר בעימות כמטיף  המבקש לשכנע את צאן מרעיתו בכך שהדרך הכלכלית הנכונה היא תוצר של הכרעה מוסרית.

המטיף רומני ניצח את הפרופסור אובמה.

רוב הזמן ניצב אובמה על רגל אחת, כשאצבעות רגלו השמאלית צמודות לעקב ימינו, כאצן המתכונן לזינוק, או כתלמיד משועמם במבחן קל מדי. שם, במגע המוזר הזה בין נעליו השתיים, הוא החביא את המתח, את אי הנוחות ואת רגשי העליונות שלו כלפי המתמודד שמבלבל לו את המוח עם מספרים. רומני ניצב איתן על שתי רגליו,  והיכה באובמה כמתאגרף בזירה. שלוש מהלומות מהירות לכתף וסנוקרת לסנטר. תוך כך הוא חשף את פניו, אבל לא היה מי שיכה בו. הנשיא הגיע לקרב איגרוף, אבל נהג כבתולה צמחונית  העומדת למבחנם של הורי החתן, כביכול די שיהיה יפה ויחייך יפה וינהג בנימוס וידבר מה שפחות ורק אם שואלים אותו, כדי שמשפחת החתן תאשר את השידוך.

הפרופסור אובמה והמטיף רומני: שלוש לכתף וסנוקרת לסנטר

רוב הזמן, בשעה שראיתי,  ערכו השניים, בהנחייתו המייגעת של ג'ים להרר, סיבוב ועוד סיבוב סביב שתי שאלות: בריאות ומיסים. אובמה ביקש להגן, ועשה זאת בחצי פה ותוך חלוקת מחמאות למתחרה, על מה שהוא רואה כהישגו הגדול – ה"אובמה-קר" שהצליח להעביר בקונגרס הפדראלי. רומני, המושל לשעבר של מסצ'וסטס, מעדיף את השיטה שלו: שכל מדינה ממדינות הברית האמריקאית תחליט בעצמה על הדרך הראוייה לה, ואין חולקים על הצלחתו במדינתו בתחום הזה. כך כבש רומני את שוחרי העצמאות של המדינות הנפרדות ואת אלה המתעבים את השלטון המרכזי הבזבזני והמנוכר.

בשאלת המיסים ייצגו השניים את העמדות המסורתיות של השמאליברליזם  הבירוקרטי נוסח אמריקה (אובמה) ושל הקפיטליזם הקלאסי מאותו נוסח(רומני). שום דבר חדש. אובמה בעד לקחת יותר מהמאיון העליון (ה- WELL TO DO, שבארה"ב הוא מרוחק מכלל האוכלוסייה אפילו יותר מאשר אצלנו) ולצ'פר יותר את העניים בתשלומי העברה. רומני אומר: פחות מיסים=התעוררות הכלכלה=יותר עבודה ויותר הכנסות לכלל האוכלוסייה כולל העניים שלא יצטרכו את הצ'ופרים של אובמה.

ומכאן ברור ששניהם דוגלים בעצם באותה עמדה, הקוברת תחתיה את הכלכלה האמריקאית (והעולמית), גוזלת את זמנם וחלקים נכבדים מבריאותם של המעמדות העובדים, והופכת את ארה"ב (ומדינות רבות אחרות שנוהגות באותה דרך) למדבר מזוהם: השיטה הכלכלית הגורסת צמיחה בכל מחיר ותעסוקה מלאה. צמיחה במשמע של עוד תיעוש, עוד ג'ובים, עוד שימוש מיותר במחצבים ובזבוז נורא של אנרגיה. המשך השיטה שבה משתרכים עשרות מיליוני אמריקאים שעה בכל בוקר, איש איש במכוניתו אל מקום העבודה או אל המול, ומשתרכים  שעה בדרך חזרה הביתה, וזה עוד בלי שאמרנו דבר על השום-כלום שהם מייצרים בתוך יום עבודה, או על השום-כלום שהם קונים בסיילים, בתור הדגמה מופלאה אך זוועתית לשלטון הטימטום.

לכן אומר הלב שלא משנה בכלל, רומני או אובמה.  המעצמה מספר 1 בעולם תמשיך להוליך את עצמה ואת העולם לזרועות האבדון האקולוגי. השמאל והימין, הסוציאליזם והקפיטליזם, הם רק שני שמות שונים לאותו דבר עצמו.

עכשיו מחכים לעימות הבא בענייני מדיניות החוץ.

שמתם לב, אגב, שביבי שלנו, שניסה להביא את אובמה למתיחת קווים אדומים, לא ניסה את התרגיל גם  על רומני ידידו כאח-לו, שניהם סוסים משובחים באורוות של איל ההימורים ממקאו, שלדון אדלסון? איפה הקו האדום נוסח רומני?

ולא נסיים בלי לצחוק קצת על הפרשנים המצחיקים, אצלנו ובכלל, המבכים את המתרחש בסקרים בעקבות הדו-קרב בקולורדו. איך זה יכול להיות שבגלל עימות טלוויזיוני שכזה משתנה המגמה, הם שואלים-מקטרים, אם לא  מתהפכת  ממש?  מה, האמריקאים האלה מפגרים? ילדים טיפשים שלא מבינים שזה רק דיבורים, פאלאוורה, הצגה? בכלל זה הם הולכים לזרוק נשיא מקסים כמו אובמה לטובת דברן ריק כמו רומני?

ואלה כמובן אותם פרשנים עצמם שהיללו את הכושר הריטורי המופלא של אובמה שהביא לו בצדק גמור, כמובן,  את ניצחונו בבחירות הקודמות. אלה שהתמוגגו מכישוריו התקשורתיים, שהם נכס חיוני לכל פוליטיקאי בן-זמננו, כפי שאיבחנו הפרשנים באומץ וביכולת הבחנה מדהימה. אלה אותם פרשנים שצחקו בכל פה כשהתבדח אובמה על חשבון עצמו במסיבת הכתבים בבית הלבן, וטענו כי סיסמת הבחירות שלו – YES WE CAN, היא פיסגת הגאונות הפוליטית. אז סליחה – כל זה לא היה הצגות בטלוויזיה? האמריקאים שהעדיפו ב-2008 את אובמה בשל כושרו הרטורי והופעתו המצויינת בטלוויזיה לא היו מטומטמים מפגרים? רק כשהם מהפכים את עמדתם בעד רומני בגין הופעתו, הם מפגרים?

וברור לגמרי שהפרשנים המתפעלים מהופעתו האחרונה  של רומני ורואים בה אישור להיותו מנהיג ראוי  לעולם החופשי, הם אלה שלעגו בכל ארבע השנים האחרונות לתומכיו המפגרים של אובמה שנפתו אחרי כישוריו הרטוריים.

ברור לגמרי מי הם המפגרים בסיפור הזה.

לא הנסקרים האמריקאים אלא הפרשנים.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: