Skip to content

מותחן/ המייצגים, ג'ון גרישם

ספטמבר 24, 2012

המייצגים/ מאת ג'ון גרישם/ תרגום מאנגלית: נורית לוינסון/הוצאת מודן 2011/ 372 עמודים

ג´ון גרישם - המייצגים   (ספר מתח)

בתחילת  הקריירה הספרותית שלו (לפניה הוא היה פרקליט ופוליטיקאי) כתב גרישם שני מותחנים משפטיים מעולים – "הפירמה" ו"תיק שקנאי", ואחד סביר "עת להרוג" (הראשון). שלושתם מסוף האייטיז ותחילת שנות התשעים. "המייצגים" הוא מספר 25, וכל הכבוד על ההספק.

אחרי שלושת הראשונים הופיעה נחיתה חדה ברמה. מדי כמה שנים ערכתי ניסיון לקרוא ספר נוסף מפרי עטו, אבל בלי הצלחה מרובה. זה לא שגרישם לא יודע לכתוב. הוא יודע. אבל העלילות היו איכשהו דלילות מדי או לא סבירות, התובנות לעוסות והדמויות די חזרו על עצמן. בדרך כלל הייתי גולש לקריאה בשיטת הדילוגים, עד שהדילוג האחרון והמכריע היה מביא אותי להחזרת הספר לבעליו החוקי בלי לדעת מה עלה בסופו.

לכן היה "המייצגים" הפתעה מסויימת לטובה. גיבוריו של גרישם פה הם שלושה: שני הפרקליטים-השותפים אוסקר פינלי הבכיר והזוטר – וולי פיג. שניהם לוזרים מקצועיים, שאחרי עשרות שנים במקצוע הם עדיין עוסקים בפרקליטות-האמבולנסים: המשרד שלהם ממוקם ליד צומת כבישים סואנת בעיר הגדולה שיקגו, שכל תאונה המתרחשת בה, ובעקבותיה רעש המתכות ויבבות האמבולנסים – מזעיקה את השותפים להגיע במרוצה לצומת ולחפש לקוחות מבין הנפגעים או יורשיהם.

לשני אלה מצטרף דיוויד זינק, העובד בחברת פרלקיטים ארצית אדירה, 80 שעות בשבוע, 300 אלפי דולרים בשנה, עד שיום אחד הוא מואס בעבודה, מתיישב במעלית בדרך למטה, מבלה יום חלומי בזרועות המשקה ומוצא את עצמו לבסוף, הלום אלכוהול, כשותף שלישי ב"משרד  הבוטיק" של פינלי את פיג, המפרסם את עצמו על כרטיסי בינגו, במודעות הנתלות בשירותים של מסעדות וכו'.

ולגמרי במקרה, עם הצטרפותו של זינק לשותפות, נקלע המשרד-בוטיק  לתחום חדש ומבטיח ביותר: ייצוגם של נפגעי תרופה   פופולרית להורדת כולסטרול. גרישם מנצל את ההזדמנות כדי לערוך לנו הכרה עם הדמויות השולטות בשטח: החל מהשמנים הענקיים הצורכים את התרופות האלה, עבור בעורכי הדין העשירים שעובדים בשכר של אלפיים דולרים בשעה ומחזיקים מטוסים פרטיים ומומחים לכל תחום שיעידו בשבועה על כל מה שיבקשו מהם, וכלה במנהל הכוחני של חברת התרופות הענקית.

הצדדים הטובים של גרישם הם הכרה טובה של נשוא העלילה – המערכת המשפטית, וכן חוש הומור בתיאור דמויות ומצבים, שמדי פעם הופך את הקריאה לחווייה משעשעת. החולשה שלו היא ברקימת העלילה וביצירת היסוד העיקרי במותחן – המתח. לכן, עלי להודות, גם את הספר הזה צלחתי בקצת דילוגים. הדילוגים נגמרו כשהגעתי לעמוד 250, בערך, כשגרישם כבר התקרב לאלמנט שלו, שהוא כמעט תמיד שיאו של כל מותחן משפטי: תיאור המהלך המשפטי בבית המשפט עצמו. בזה גרישם טוב, כך שחווית הקריאה מסתיימת עם טעם טובה בפה.

מודעות פרסומת

From → מותחנים

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: