Skip to content

אידיוטיים שימושיים, עמדת המיזר, אמנות הסנאף והמסתננים מאפריקה ליד הגדר בסיני

ספטמבר 9, 2012

קוראים חדי עין אולי שמו לב שבתקופה האחרונה אינני מתלונן עוד על מקרים של צנזורה החלה על תגובותי בכמה אתרים ברשת. זה בכלל לא אומר שהמקרים האלה פסו מהעולם. זה רק אומר שדי נמאס לי מהתלונות. אבל הנה שוב צונזרתי, אבל הפעם כבר לא אפרסם איפה.

ההקשר של המאמר שעליו הגבתי היה היחס הראוי לנשיא האמריקאי העומד לבחירה, ברק אובמה, בהתחשב בעמדות של השמאל האמריקאי בנושא זה ובהתחשב בגורמים אחרים, ובין השאר הוזכר שם הביטוי "אידיוטים שימושיים" אפרופו אקדמאים ואינטלקטואלים הנרתמים לטובת עמדה מדינית פגומה בשם מטרות נעלות כביכול.

האידיוטים השימושיים ומחירי הנפט: אסדת קידוח במפרץ מכסיקו (תצלום מהוויקיפדיה)

הודות למחסום שמציבים באותו אתר למספר המילים האפשרי לתגובה, נאלצתי לצמצם את שליש פוסט התגובה שתכננתי לכמה שורות ונראה לי שרק טוב צמח מזה.

והנה התגובה שצונזרה:

אילו היפנה (בעל המאמר) את קני המידה הביקורתיים שלו כלפי אובמה  לכל רוחב החזית, יתכן שהיה מתברר לו ש"האידיוטים השימושיים" הם אלה העובדים למען האינטרסים של יצרני הנפט ותעשייני הנשק ומשרתיהם בפוליטיקה ובשו-שו.

העבודה של האידיוטים השימושיים היא חירחור מלחמה: כי מלחמה, במיוחד במזרח התיכון, מעלה את מחירי הנפט, או לפחות שומרת אותם במקומם. ומלחמה, במיוחד במזרח התיכון, מאפשרת  הפניית חלק ניכר מרווחי הנפט לקניית נשק.

וכך יוצא שמשטר המולות באיראן הוא שותף נאמן לבית רוקפלר האמריקאי או לחברת רויאל דאטש-של, להוגו צ'אבס, לנסיכי המפרץ  או לוולדימיר פוטין: כולם מעוניינים במחירי נפט גבוהים.

שותפות נאמנות הן גם יצרניות הנשק האמריקאיות, הרוסיות והסיניות, הגרמניות, הבריטיות והצרפתיות.

באמצעות קרנות ועמותות, שגרירויות ומפלגות מממנות תעשיות הנפט והנשק המוני אידיוטים שימושיים בתור מחרחרי מלחמה, משני עברי הקשת הפוליטית (צריך שניים לטנגו) – אימפריאליסטים בדיוק כמו אנטי-אימפריאליסטים. שמות שונים לאותה הגברת, שמלאכתה ליבוי שנאה וחרחור ריב ומדנים, כדי שחס ושלום לא יבינו העמים האומללים במזרח התיכון איך עובדים עליהם.

לפני כשלושה חודשים כבר התייחסתי פה לעמדה הוותיקה הזאת שלי, אפרופו הסידרה הדו-מאמרית שכתב הפרופ' נועם חומסקי על מצבו של עולם ומקומו הנוכחי בקוסמוס.

אני תוהה לעצמי, כמה קצרואי, אם נדבר בנימוס, צריך אדם להיות, כדי להעלות בדעתו שיכול מישהו להיות הומניסט ודימוקרט, ובאותה שעה למצוא את עצמו באופן קבוע באותו צד פוליטי שבעברו גולאגים ומהפכה תרבותית רצחנית, ובהווה שלו משטר דכאני ודיכוי עם שכן, או במקרה אחד, איום בהשמדה על עם שכן באותו אזור.

ואם כבר מדברים על אידיוטים שימושיים, מטבע הדברים מגיעים לפרשיה האחרונה של מחפשי העבודה האפריקאים שהתדפקו על גדר הגדול בסיני והתרפקו עליה.

כבר הבעתי את דעתי  על הנהירה של האפריקאים לישראל. מדובר בתרגול של עמדת ה"מיזר", מין משחק מוזר, שבו אתה מנצח כשאתה מפסיד: המסכנות והאומללות מביאים את הניצחון, וככל שירבו – כן ייטב.

האידיוטים השימושיים מחרחרים מלחמה ומוכרים נשק: ירי של טנק צ'לנג'ר בעיראק, 2008 (תצלום מהוויקיפדיה)

ואיפה ומתי מגיעים המסכנות והאומללות לשיאם?

התשובה ברורה: במקרה של מוות.

וזו הנקודה שבה מתחברת שיטת המיזר עם אמנות הסנאף.

שלא יהיה לאיש ספק:

מדובר בעוד פרשה של אמני הסנאף מן השמאל המדומה. אלה שכירי הקרנות המתנאים בשמות כמו "סולידריות" או "פעילי  זכויות אדם" או "רופאים למען" וכן הלאה. הם לא ינוחו ולא ישקטו עד שיביאו למותם, בצמא או ברעב, של אי-אילו אפריקאים אומללים, העיקר שאפשר יהיה להאשים את מדינת ישראל ואת צה"ל בנאציזם.

בפרשה האחרונה, כש-19 מהאפריקאים האומללים הוחזרו לידי המצרים ושתי נשים הוכנסו לישראל, זה לא הצליח להם. אף אחד לא מת. לא היתה גווייה. לחתנו של נשיאנו היקר, הפרופ' רפי  ולדן מ"הרופאים למען" לא יצא לבצע "פוסט מורטם" וורבאלי בגופו של מסתנן אפריקאי מיועד, כמו שהוא מבלה על  גוויתו של הילד העזתי מוחמד א-דורה.

אבל ה"הביאס קורפוס" שלא הצליח הפעם – בהיעדר זמני של גוויה –  לא הפריע לאבירי השמאל המדומה לקרוא לישראל נאצית, יודו-נאצית וכן הלאה. תקישו בגוגל "מסתננים מאפריקה" או "מחפשי עבודה" או "פליטים" בסמיכות ל"ישראל יודו-נאצית" או סתם "נאצית" ותקבלו את הרשימה הרגילה של המלשינים והמשטינים.

כולם חיים יופי טופי במשטר היודו-נאצי הזה, ואף אחד אפילו לא חולם לסתום להם את הפה.

איך תכיר איש שמאל מדומה לפי דרגותיו?

סוג א' –  מי שמשווה את ישראל לנאצים.

מקום שני מי שמשווה את ישראל לטורקים נגד הארמנים, ללבנים נגד האינדיאנים או לפשיזם האיטלקי או הספרדי.

מקום שלישי מי שמשווה את ישראל למשטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה.

בתחתית הרשימה – מי שישראל בשבילם היא סתם מישטר קולוניאליסטי כובש ודכאני. זוהי דרישת הסף של המקצוע.

וכאמור, ישראל בתור מחנה ריכוז (והשמדה) לגזעים נחותים – זהו השמאל המדומה במיטבו.

אכן, עולם מוזר מתאר השמאל המדומה:

מכל רחבי אפריקה המזרחית נוהרים מזה שנים עשרות אלפי אנשים למחנה הריכוז הזה הנשלט על ידי גזענים נאצים, כי נודע להם שהמקום סביר אפילו יותר מהמקום שבו הם שוהים.

ככה שאו שהעולם הפוך – אנשים ששים פתאום לבוא ממרחקים כדי להיאסר במחנה ריכוז, למרות השם הרע שיצא לצורת המגורים הזאת –

– או שהטיעון הפוך. זאת אומרת, עוד אחד מטיעוניו  חסרי השחר של השמאל המדומה, שאפילו אוויר אינם מחזיקים ליותר מחצי שניה.

כבר מזמן אני טוען שהשקר הוא ברירת המחדל של השמאל המדומה.

מובן שהטיעון שלהם חושף את הגזענות העמוקה וההתנשאות המולדת  של אבירי השמאל המדומה מהסוג המובחר ביותר.

כי פרשנות סבירה של הטיעון שלהם אומרת כך:

האפריקאים הנוהרים לישראל הם עד כדי כך מטומטמים, שאינם מבינים שהם מנסים, בעצם,  להיכנס למדינה שכמוה כמחנה ריכוז נאצי.

בעוד שהאמת היא, שאורחינו האפריקאים (הבלתי קרואים,אמנם),  מבינים יפה שכדאי להם להגיע למקום,  שחבריהם המצויים בו זה מכבר, ממליצים להם בכל פה להגיע אליו, למרות כל הקשיים שבדרך.

וכן הם מבינים מיד איפה נמצאת האמת.

מיד כשמתברר להם שראשי הלוחמים להכנסתם לישראל, הם-הם אלה הטוענים שישראל היא מחנה ריכוז נאצי. אותם אבירי זכויות וראשי השמאל המדומה.

כן כן, אורחינו האפריקאים אינטליגנטים לא פחות ממיטב המוחות של השמאל המדומה.

הם רק לא שקרנים כמותם.

ועוד כמה מילים בקשר לטיבו של מחנה הריכוז.

כזכור, מדובר במקום שגם אבירי זכויות האדם והשמאל המדומה אינם ששים לעזוב אותו, בינתיים, למרות הדרכונים הזרים שבכיסם, האנגלית השוטפת שבפיהם,  סכנות המלחמה , תופעת הערסים, העילגות העממית, השלטון הפאשיסטי וחום הקיץ.

*

כבר המלצתי כאן בזמנו על הבלוג המעולה של יהודה בלו, "רשימות מן התיבה הלבנה". אז הנה מה שמצאתי שם בדיווח על שיחה שהתנהלה בין בעל הבלוג ובין פעילה של זכויות האדם עוד לפני שלושה חודשים וחצי:

"היא הודיעה לי כי כוונות הארגון שהיא עמדה בראשו הן פוליטיות בלבד…מטרת הארגון שלה הוא להביא ארצה ככל שיותר מוסלמים מאפריקה, להפוך את ילדיהם לאזרחים, ובדור הבא לשנות באמצעות קולות הצבעתם את החברה הישראלית כדי שתהיה זו מדינת כל אזרחיה, וחלילה לא מדינה יהודית…

לדבריה, הסלאבים הרסו את ישראל, כיוון שרובם מצביעים למפלגות הימין, והיא מקווה כי בעזרת התאזרחות האפריקנים, השמאל ישוב לשלוט בארץ לדורי-דורות…

הסברתי לה שגדר הגבול בין ישראל למצרים תושלם בסוף השנה, ובעטייה יתקשו האפריקנים להסתנן לתוך שטח המדינה, וכך תתפוגגנה כל תקוותיה…

היא דיווחה לי שכל הארגונים קיבלו חוות דעת משפטית שקובעת חד-משמעית: הגבול הממשי עם מצרים נמצא במרחק עשרות מטרים מן הגדר בגלל התוואי הגיאוגרפי. לכן, מי ששוהה מעבר לגדר, בצדה האחר, נמצא למעשה בתוך תחומי ישראל, וחובת המדינה, על פי החוק הבינלאומי, היא לאפשר לו להיכנס לארץ, דרך אחד השערים לאורך הגדר. לדבריה, משפטן בכיר אומר ש"בניית הגדר נועדה להעשיר את הקבלנים ומשפחותיהם. מרגע שאפריקני דורך על אדמת המדינה, חובה לטפל בו".

וזה מלפני שלושה חודשים וחצי.

(בשיטוטי באותו בלוג מצאתי עוד סיפור מעניין מאמצע חודש אוגוסט, בשולי פרשת האפריקאים בסיני. אני לא יכול להתאפק, אז קבלו אותו:

"אגב, ביום שלישי האחרון נפגשו תת-שר ההסברה של שבדיה ותת-שר התקשורת של נורבגיה על מנת לדון בהגדלת התשלומים ששתי המדינות מעניקות לעיתונאים בישראל. מתוך הידיעה שהתפרסמה ברדיו הנורבגי לא יכולתי לדעת האם מדובר בעיתונאים ישראליים, או בעיתונאים זרים שפועלים בישראל. מכל מקום, ניתן להניח שמטרת התשלומים הנוספים היא לתגמל כתבים חרוצים אשר שלהבת האמת בוערת לנגד עיניהם." )

הטקטיקה הנוכחית ברורה כשמש:

הרעיון המוזר משהו, לשנות את האופי הדימוגרפי של המדינה כשל אומנם.  אבל עכשיו מצאו האידיוטים השימושיים שלנו דרך לנצל את מבקשי העבודה/הפליטים האפריקאים לצורכי תעשיית הסנאף שלהם, שתכליתה לסייע לתעמולת הזוועה האנטי-ישראלית.

סנאף מבוקש מאוד בטלוויזיה בכל רחבי הכפר הגלובלי.

השמאל המדומה מוכר מותגים: הג'ינס של ליוויס (תצלום מהוויקיפדיה)

הסנאף מוכר עיתונים ומוכר מהדורות חדשות.

תפוצה ורייטינג מביאים יותר מודעות.

אתם רואים בעיתון את גווייתו של הילד א-דורה, או בקרוב גם מחפש עבודה אפריקאי, ואתם רואים מתחת לידיעה בעיתון או אחרי הדיווח בטלוויזיה מודעה של ג'ינס או פרסומת למכונית  – ורצים לקנות.

וכך מתרגם הקפיטליזם הבינלאומי לכסף טוב את הגוויות שמספק לו האנטי-קפיטליזם הבינלאומי.

ומכאן ברור למה שש כל כך הקפיטליזם הבינלאומי לממן בכסף טוב את האנטי-קפיטליזם הבינלאומי.

למשל, "הקרן החדשה לישראל"  (קבוצת הג'ינס לוי-שטראוס) וחברתה הטובה מאוד קרן פורד (כן, הפורד של המכוניות) המממנות כל מיני ארגוני זכויות, שמשלמים  משכורות למי?

לפעילי המפלגה הקומוניסטית (האנטי-אימפריאליסטית! האנטי-קפיטליסטית!) בישראל.

מה יותר שקוף מזה? מה יותר גלוי וברור?

אנשים המתענים בחום השמש, זה אמנם פחות טובה ממוות ממש, לצרכי תעמולה אנטי-ציונית או לצרכי מכירת ג'ינסים ומכוניות, אבל "פעילי הזכויות" , עורכי החדשות ואנשי הפרסום בתקשורת בהחלט מקווים, כאמור, שעם הזמן, קצת סבלנות,  גם הבשר יגיע, אחרי הסלט הצמחוני משהו של המנה הראשונה.

לכן הם יוצרים מצידו זה של הגבול את התנאים להמשך התהליך, שבו נוהרים האפריקאים אל הגדר ומצטלמים שם לצורכי תעשיית הסנאף הבינלאומית.

האידיוטים השימושיים מוכרים מכוניות: המטה של חברת פורד, דירבורן, מישיגן (תצלום מהוויקיפדיה)

היו שמועות, אגב, שפעילי הזכויות הישראלים פועלים גם בסיני כדי להביא את האפריקאים אל קירבת הגדר. אבל סביר למדי שמדובר רק בשמועות. כי מי צריך בסיני את האידיוטים השימושיים מישראל, כשכבר יש בחצי האי המצרי די אידיוטים שימושיים ממדינות אחרות בעולם, שרק שמחים לשתף פעולה עם הקוליגות מישראל, כי הם מקבלים משכורות מאותם מקורות עצמם?

אגב, שלא תטעו: ברור שהטייקונים של המערב אינם מממנים את האידיוטים השימושיים המקומיים רק בשביל למכור ג'ינסים ומכוניות. עוד בחלקה הראשון של הרשומה הזכרנו גם את המטרות החשובות עוד יותר, של שמירת מחירי הנפט ועידוד מכירות הנשק.

פעילי הזכויות הם בהחלט אמנים בינתחומיים: גם מלבים שנאה וגם מחרחרים מלחמות, גם מספקים גוויות למהדורות החדשות ולעמודי החדשות וכך מקדמים מכירות של מותגי ג'ינסים ודגמי מכוניות באזרחות, וגם מעודדים מכירות של מערכות נשק מתקדמות או אפילו מיושנות בתחומי ההגנה והביטחון, וגם שומרים עם מחירי הנפט בתחום התשתיות.

אין ספק שמדובר בהשקעה משתלמת ביותר, לא רק בגלל התשואות הגבוהות, אלא גם בגלל העלויות הנמוכות.

כמו שאמר כבר אותו נסיך יקה מהנובר לפני המון שנים – זונות, פוליטיקאים ופרופסורים אפשר להשיג מאה בטאלר (דולר).

ועיתונאים, כמו שיוכלו לספר לכם תת-שר ההסברה של שבדיה ותת-שר התקשורת של נורבגיה, אפשר להשיג באותה רמת מחירים.

מה שיתברר לכם מייד כשתתבוננו בשער החליפין של הטאלר הגרמני לעומת הקרונה הסקנדינבית.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

2 תגובות
  1. טוביה פרנקל permalink

    שכחת משהו קטן ונעים, נסיעות ,מפגשים ,ועידות ,ערים יפות,בתי מלון מפנקים, ארוחות ,מחיאות כפיים סוערות, הכל כמובן בחינם, זורקים חץ והם שם,הגלובוס קטן עליהם,ולקינוח פרסים נדיבים שלא יחזרו ארצה מבוישים מול חבריהם שכבר זכו ועוד יזכו.

    אהבתי

  2. טוביה,
    כל ההטבות האלה כלולות במסגרת המאה בדולר. מבחינת המשקיעים זה כסף קטן.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: