Skip to content

לונדון וקירשנבאום על נערי תג מחיר ועל המולות מטהראן ואל תגעו לי בערוץ 10

ספטמבר 5, 2012

אמש, כשראיתי לונדון וקירשנבאום, שוב נזכרתי למה אסור בשום אופן שיסגרו את ערוץ 10 היקר לי. בהחלט לא רק בגלל "הישרדות" או  "היפה והחנון", למרות שגם אלה תכניות מדליקות, שמגמתן העיקרית להזכיר לנו שבקיץ לא טוב ללבוש שכבות רבות של בגדים.

עשר הדקות הראשונות של "לונבאום" אתמול הוקדשו לפעולת "תג מחיר" נגד הנוצרים במנזר של לטרון. תחילה הופיעה הפרופ' רחל אליאור, המייגעת והקלישאתית,  שלה נתנו המראיינים את כל החבל, והיא השתמשה בו כדי לתלות אותנו לייבוש ברוח השיעמום הקלה של "הכיבוש". המראיין השני היה תומר פרסיקו, הידען והמעניין, שלו הם בקושי נתנו לדבר כי הוא לא התאים להם לאג'נדה. ההצגה העיקרית היתה, כמובן, של המראיינים. לונדון הביא את מיטבו, בסערת נפשו הנרגשת, זעמו הקדוש (והמוצדק!) על המעשים הנפשעים, וקירשנבאום הביא אותה בהערותיו הציניות הזעופות והנוזפניות כלפי התופעה המזעזעת.

כל הזעם הקדוש הזה, כזכור, כלפי חבורות נערים (ככל הידוע), שעד כה התיזו כתובות נאצה באתרים דתיים נוצריים ומוסלמיים, שרפו את תוכנם של כמה חדרים באותם אתרים, וכן הלאה. וכן אפשר לקשור לתופעה התנכלויות הכוללות קללות ויריקות כלפי אנשי דת מוסלמים ונוצריים. אכן, בושה ומופת של קנאות דתית מכוערת ואלימה שטוב היה להעבירה מן העולם תיק-תק, אילו היתה המשטרה שלנו מסוגלת לכך יותר ממה שהיא מסוגלת לבלום גניבת רכב  או לתפוס פורץ לדירה.

האייטם הבא בתכנית, שגם הוא נמשך כעשר דקות, התנהל באווירה שונה לחלוטין: שקט ונינוח, באווירה של דיון אקדמי, שפע של דאחקות ובידור להמונים, לונדון מפוייס וצחקקן והציניות של קירשנבאום רכה וחייכנית. בפרק הזה  הובא לאולפן הפרשן הקבוע נדב אייל, כדי להסביר לנו כמה דומה יכול להיות המקרה של איראן גרעינית, למקרה של סין הגרעינית. לצורך זה התחיל אייל במיצג שווא (מכוון) של סין, כפי שהיא נתפסת בימינו, כמעצמה אחראית ורציונלית. ואחר כך הוא הראה כי בשעת מעשה, כלומר, בתחילת דרכה המעצמתית לקראת נשק גרעיני, נתפסה סין כקיצונית, לא-רציונלית ומסוכנת לשלום העולם – כמו איראן עכשיו. והמסקנה, כמובן, מושלכת לפיתחנו כדי שנרים ונאמץ: השד האיראני אינו נורא כל כך.

ולונדון את קירשנבאום, בתפקידם, הפעם, כד"ר ג'קיל הנחמד והמיטיב, השתתפו עם אייל במסיבה.

עם התצוגה הזאת יש שלוש בעיות.

הבעיה הראשונה: בעיקר בעיני כנסיית השכל, השמאל המדומה ואוהדיהם נתפסת סין היום כפי שהציג אותה אייל, כמעצמה אחראית ורציונלית. אותם גורמים, אגב, תמכו בסין הקומוניסטית לאורך כל הדרך גם בעבר (עד כמה שהתמיכה הזאת לא התנגשה בתמיכתם בברית המועצות הקומוניסטית מחמל נפשם). לא נשכח את הספר האדום שנופפו המאואיסטים של פאריס או של סן-פרנסיסקו בשעה שמאו חביבם קטל עשרות מיליוני סינים  בארצו.

בעיני, למשל, מצטיירת גם סין של היום כסכנה מס. 2 לעתיד העולם מבחינת זיהום האוויר, המים והאדמה, ההולכת וכובשת את המקום הראשון מידי ארה"ב. היא גם דיקטטורה דכאנית מחרידה מבחינת היחס לאזרחיה. נוסף לכך היא מחזיקה בשרוולה את האס הגרעיני המסוכן של צפון קוריאה, והיא גם פטרונית חשובה של הגרעין האיראני ושל הקצב מדמשק. כלומר, מייצגת סכנה חמורה ביותר לשלום העולם בכלל,לשלומנו כאן בפרט  – ובדיוק בגלל זה אוהבים אותה גם היום בשמאל המדומה ובכנסיית השכל, ויכולים לראות בה דוגמא למתינות ויישוב הדעת.

כלומר: מיצג השווא הלכאורתי של אייל, הוא מיצג שווא אמיתי.

והכי מצחיק:

אייל סיפר בעצמו, שמאו הסיני גילה לבר שיח רוסי שלו בפיפטיז,  שאינו רואה שום דבר רע במלחמה גרעינית אנטי-אמריקאית גם אם יהרגו בה 300 מיליוני אנשים (כבר אז היו המוני סינים).

ואחר כך ובאותו הקשר  הציג אייל  נאום של הנשיא האמריקאי אייזנהאואר שהזהיר מפני הסכנה הסינית החמורה, בתור דוגמא להפרזה מגוחכת של אויבי הקומוניזם הסיני.

וכלל לא עלה על דעתו של אייל, וכמובן גם לא על דעתם של לונדון וקירשנבאום, שסין של מאו אכן היתה מדינה מטורפת (כפי שאפשר ללמוד מתכניותיו הגרעיניות של מאו) – בדיוק כמו איראן של ימינו. והדרך היחידה להתייחס אל מדינות כאלה כהלכה, היתה זו שהלכו בה הנשיאים האמריקאים (שאף הרחיקו לכת עד כדי יצירת שיתוף פעולה עם הקומוניזם הרוסי נגד הסינים). רק היחס התקיף והמאבק העיקש מול  המשטר הסיני המשוגע, הביאה לבסוף להרגעתו (היחסית. הסינים עדיין מסוכנים מאוד לשלום העולם).

ולכן, הדרך שבה התייחס העולם השפוי (ואני כולל בזה את המנהיגות  הרוסית אחרי סטאלין) אל סין  הגרעינית המטורפת, מלמדת על הדרך שבה יש להתייחס לאיראן המתגרענת: לקחת בכל הרצינות את דיעותיהם, את איומיהם ואת מעשיהם, ולהתייחס אליהם כערכם.

כלומר, אם אתה רוצה להרגיע כלב שוטה, כדאי מאוד להתייחס אליו כאל כלב שוטה, ולא כאל כלבלב מפוייס.

הבעייה השניה: כל הזמן מספרים לנו בשמאל המדומה ובכנסיית השכל,  שאין להשוות בין המשטר האיראני ובין המשטר הנאצי. שזו השוואה היסטורית מופרכת. שמדובר בהפחדות ריקות מתוכן וכן הלאה.

אך להשוות את איראן לסין, כשזה נראה מתאים לאג'נדה – זה בסדר גמור!

אלא שהאמת היא, כמובן, שההשוואה של המשטר האיראני לגרמניה הנאצית תקפה הרבה יותר ולו גם בגלל שהמשטר הזה אינו מסתיר כלל את אהדתו למשטר הנאצי, שבו הוא רואה מורה דרך ומדריך חשוב, הן מבחינת היחס אל היהודים, והן מבחינת כוונות ההשתלטות על העולם. ואילו על היחס של ההייאטוללות מאיראן אל הקומוניזם (כולל הסיני), אפשר ללמוד, למשל, ממה שעשו למפלגת "הטודה" (המפלגה  הקומוניסטית האיראנית) בביתם.

והבעיה השלישית היא המדהימה ביותר. זוהי בעיית היחס.

אל קומץ נערים חמומים, שהרבנים שלהם דפקו לחם את המוח, אבל טרם הקיזו טיפת דם ממישהו, מתייחסים לונדון וקירשנבאום בזעם קדוש, שאגות וטפיחות על הדיקט באולפן. אך מה קורה ללונדון וקירשנבאום כשהם באים לדון באותו סוג של דוסים, אבל מסוכנים בהרבה, כשהם יושבים בשלטון בטהראן? הרי השלטון הזה באיראן מאיים יום ולילה להפיל כל מיני טובין מתפוצצים על אפו החמוד של לונדון, ועל פדחתו המוכספת של קירשנבאום?

והנה, על אלה הם מנהלים דיון פילוסופי נינוח ומבודח בהיסטוריה השוואתית! ואפילו עם ליווי מוסיקלי!

תהיתי קצת על האיפה והאיפה האלה, עד שנפל לי האסימון. לונדון וקירשנבאום, וכמובן אייל,  פשוט ערים לאווירת החרדה, האימה והפחד מפני תקיפה איראנית, המשתלטת על חוגי האינטליגנציה שהם מקורבים אליהם. הנה, רק אתמול פרסם סופר אחד מאמר ב"הארץ" ובו פרש לפנינו את חרדותיו העמוקים ופחדיו הנסתרים.

ובאווירה הזאת,  כך מבין הצוות המובחר של ערוץ 10, אין משימה חשובה יותר מאשר להרגיע את האינטליגנציה הנאורה – ואילו בחרדות ובפחדים מפני האיראנים יש לעשות מעשה של סובלימציה, ולהשליכם כלפי נערי תג מחיר המגעילים בטכניקות המקובלות במקרים של גירוש שדים, עם צעקות וזעקות וטפיחות על הדיקט באולפן.

ועכשיו ברצינות, בקשר לערוץ 10.  לונדון וקירשנבאום עסוקים אמנם לפעמים בשטיקים ובטריקים הרגילים של שידורי תעמולה כמקובל בחוגי כנסיית השכל, אבל מביאים תכנית מגניבה ומעניינת יותר מכל שידורי האקטואליה והחדשות בכל רשת אחרת. אין בכל העיתונות הישראלית שום דבר דומה לפרשנות ולמידע שמביא לצופים  הכתב לענייני ערבים והאזור צבי יחזקאלי. רביב דרוקר גדול, נדב אייל מעניין גם כשהוא שוגה ומטעה, ורשימת הגודיס של ערוץ 10  עוד ארוכה ואינני מגלה שום דבר חדש.

לא יעלה על הדעת שיעלימו את כל הטובין האלה מעינינו, שיזרקו אלפי אנשים מתפרנסים לרחוב, בגלל שלאוצר של הפרופ' שטייניץ לא נאה לפרוס חוב של 40 מיליון ש"ח, מה שכמה עשרות שרים, רובם מיותרים, מוציאים על מהדקים, שיחות טלפון ודלק לרכבים תוך כמה שנים בלי שיביאו שום תועלת לאיש חוץ מאשר לעצמם וליציבות הקואליציונית.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. התשובה לאיראן permalink

    למה פוליטיקאים מדברים על איראן?

    אהבתי

  2. מה שהיה חסר לי בסרטון שלמעלה, אלה הפוליטיקאים שמדברים על המצב החברתי, על הפערים, על יוקר המחייה, על האטימות של השלטון, ועל זה שהדיבורים על איראן הם מסך עשן. מה, באמת לא הצלחתם למצוא אף פוליטיקאי שמדבר בנושאים האלה? לשאול שאלה כמו "למה פוליטיקאים מדברים" זה כמו לשאול "למה המים רטובים".

    אהבתי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      פורסם לאחרונה שרפי רשף משתכר מיליון ש'ח לשנה ,בעבור תוכנית משעממת .
      ערוץ 10 מתנהל בצורה מופקרת ,כמו מקומות אחרים במדיה, הם אלה שכורתים
      את הענף עליו הם יושבים. הם לא הקשיבו לטענות הציבור על דרכם, כי הם הרי
      הכי חכמים . כך יגיעו לסוף דרכם "הארץ" "מעריב" שנותנים מקום לעתונאים כמו
      גדעון לוי ,שכל מהוויו הם להכפיש את ישראל בעולם ולחזק את הנרטיב של
      אויבינו . הגיע הזמן שילכו הביתה או שיצטרפו למדיה של ארצות ערב. אף יהודי
      (פרט 3% שמאלנים) רוצה לממן עוכרי ישראל אלה.

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        האנונימי הוא מנחמי בן-ציון .

        אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: