Skip to content

מבחן אמריקאי בעניין ישראל ואיראן

אוגוסט 27, 2012

להנאת הקהל מבחן אמריקאי קצר:

1. אחת התזות המקובלות על מתנגדי התקיפה הישראלית באיראן היא, שישראל אינה מסוגלת להשמיד את הגרעין האיראני ולכן למה שבכלל תנסה.

התיזה הזאת מקובלת על, ומקודמת על ידי:

א. שר ההגנה האיראני, הגנרל אחמד וואחידי.

ב. ראש המטות המשולבים של ארה"ב, האדמירל מרטין דמפסי.

ג. הנשיא הישראלי שמעון פרס.

ד. כל התשובות נכונות.

2. תזה מקובלת אחרת של מתנגדי התקיפה הישראלית באיראן אומרת שהאיומים של ישראל אינם אלא תרגיל, בלוף.

התיזה הזאת מקובלת על ומקודמת על ידי:

א. שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי.

ב. מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל.

ג. הפרשן אורי אבנרי.

ד. כל התשובות נכונות.

3. עוד תזה מקובלת על מתנגדי התקיפה הישראלית באיראן היא, שההנהגה הישראלית  מורכבת ממחרחרי מלחמה , משיחיסטים מסוכנים וכמו כן הם פועלים ממניעים זרים ומוזרים.

תזה זו מקובלת על, ומקודמת על ידי:

א. כל ההנהגה הדתית, הפוליטית, הדיפלומטית  והצבאית האיראנית.

ב. ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין.

ג. פרשן "הארץ" גדעון לוי.

ד. כל התשובות נכונות.

לא אחביא מפניכם את התשובה הנכונה במהופך בתחתית העמוד.

התשובה הנכונה לכל שלוש השאלות היא ד'.

מובן שהייתי יכול להוסיף עוד כמה שאלות למבחן האמריקאי הקצר שלעיל, כולן עם שלוש תשובות נכונות, אחת מכל כיוון  – איראני, אמריקאי ומקומי –

וכולן עם תשובה ד' הנכונה: כל שלוש התשובות הקודמות נכונות.

אבל למה להאריך במבחנים. בשלב מסויים אפילו מבחן אמריקאי קליל יכול להפוך לטורח, ואילו אנחנו פה, כזכור, מבקשים בסך הכל לשעשע את הקהל.

של החוץ האיראני עלי אכבר סאלחי: והעיתונים בישראל

נראה שדי בדוגמיות שלעיל לצורך הבנת התמונה , ואותה תמונה ברורה למדי:

יש קואליציה מוזרה המגוננת  בחירוף נפש, בעקשנות, בכישרון ובחוסר מעצורים, על המשטר האיראני המבקש להשיג לו פצצת אטום, מפני  אלה המבקשים למנוע ממנו להשיג את אותה פצצה.

אז כן, אני לא ממש משוגע על קונספירציות. לא  מאמין בקלות בשמועות חסרות ביסוס איתן.  לא נוטה לקנות מזימות נסתרות ומפותלות וספקולציות מרחיקות לכת.

אני דווקא סובר שכמעט תמיד הדברים הם בדיוק, או במקרה הגרוע בערך,  כפי שהם נראים.

זאת אומרת, שאם לפיל יש רגליים, חטים, אוזניים ועור של פיל – מדובר בפיל.

ואם ההנהגת משטר המולות באיראן, וכן כמה אמריקאים וכמה מקומיים אומרים  אותו דבר, מקדמים אותה אג'נדה, ואף מסתמכים פה ושם זה-על-זה-על-זה לצורך הטיעונים שלהם, ואם אפשר למצוא בעברם דוגמאות נוספות לשיתופי פעולה שנראים לכאורה מוזרים, ואם שיתוף הפעולה הזה נעשה לאורך זמן ובאופן שיטתי – במשך שנים וחודשים, ואף הולך ומתגבר בגלים שנראים לעתים כאילו מתואמים – אז כן, ככה זה וזה המצב.

והפיל – פיל הוא, ולא שום חיה אחרת.

והנה התובנה שלי במפורש: אם משהו נראה כמו שותפות אינטרסים מוזרה בין איראנים מסויימים, אמריקאים מסויימים וישראלים מסויימים – אז זה בדיוק מה שזה.

שותפות אינטרסים.

אין צורך כמובן, לעניין השת"פ הזה, ששר החוץ האיראני, השגריר האמריקאי לשעבר בישראל והפרשן הישראלי ישבו שלושתם סביב אותו שולחן או ינהלו שיחת ועידה סלולרית כדי לתאם עמדות.  כולם שועלים ותיקים,  כולם  נבונים, חכמים ויודעים את התורה, מה ואיך לומר או לכתוב ומתי, כדי לקדם את האינטרס המשותף.

הקואליציה בעד פצצה גרעינית איראנית.

דוגמית נאה לכך שחברי הקואליציה בעד פצצה ערים לפעילויות של חבריהם, היא ההתבטאות של שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי. הנה מה שהוא אמר לפני פחות משבוע:

 "ישראל לא נמצאת במצב שמאפשר לה לנהל מלחמה נגד איראן, והעיתונים הישראליים אישרו זאת".

העיתונים הישראליים מאשרים את הנחותיו של שר החוץ האיראני.

או, אם תרצו, שר החוץ האיראני מבסס את הנחותיו על גילוייהם של העיתונים הישראלים.

הקרן החדשה לישראל דוהרת שוב

אחד הגיבורים העיקריים של המבחן האמריקאי מן הסעיף הקודם, הוא מרטין אינדיק, שגריר לשעבר, יועץ מדיני משכבר, וחוקר בכמה מכונים אמריקאים חשובים העוסקים בחקר המזרח התיכון ובמדיניות בינלאומית.

שגריר לשעבר מרטין אינדיק: בלוף ישראלי (תצלום מהוויקיפדיה)

וכמו כן, מרטין אינדיק הוא גם יו"ר עמית של המועצה הבינלאומית (צפון אמריקה) של – תחזיקו חזק – "הקרן החדשה לישראל."

אף אחד לא נפל מהכסא?

אין צורך לומר שעובדה מעניינת זאת לא הוזכרה בכל הכתבות שהתפרסמו בעיתונות הממוסדת אודות הראיון שנתן אינדיק לגל"צ, ובו גילה את דעתו, שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתרגלים "בלוף" מענף הפוקר במאבק נגד הגרעין האיראני.

גם המראיינת מגל"צ לא חשבה שיש משהו רלוונטי בהשתייכותו האירגונית הנ"ל של אינדיק לעניין הערכותיו ודיעותיו.

בטח לא רלוונטי.

בשבועיים האחרונים התפרסמו שתי יוזמות חשובות של "אנשי רוח" ישראלים בעניין של "פצצה או הפצצה". הראשונה, שהושקה באמצע  אוגוסט, כללה עתירה של עו"ד מיכאל ספרד, שתבע כי החלטה בעניין תקיפה באיראן תובא למליאת הממשלה. העתירה נתמכה על ידי שורה ארוכה של חתימות של "אנשי רוח" ישראלים.

עו"ד מיכאל ספרד הוא היועץ המשפטי של עמותת "יש דין", אחת מאלה הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל והזרוע הארגונית שלה שתי"ל.

ספרד  היה פרקליטם של השאהידים המערביים (בוגרי "הסדנאות" שבהן קיבלו הכשרה ייעודית) ששלח ארגון ISM להיהרג או לפחות להיפצע על ידי חיילי צה"ל (רייצ'ל קורי, בריאן אייבורי וטום הורנדאל) כדי שאפשר יהיה להכפיש את ישראל. בשני מקרים הוא הצליח להוציא מהמדינה כסף למען לקוחותיו. הוא נכשל במקרה של קורי.

אחד הבולטים שבין מארגני העתירה וההחתמה היה הבמאי דורון צברי.

דורון צברי הוא איש המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל.

שני הסופרים הידועים עמוס עוז וסמי מיכאל שחתמו על העתירה, גם הם חברי המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. הסופרת רונית מטלון היא מהחבורה המייסדת של ארגון "בצלם", אחד המוטבים החשובים של הקרן החדשה לישראל.

ברור שהקשרים האלה של יוזמי העתירה ושל חותמיה הידועים ביותר לקרן החדשה בישראל לא הוזכרו כלל בדיווחים הרבים בעיתונות הממוסדת.

היוזמה החשובה האחרת בשבועות האחרונים בעניין "פצצה או הפצצה", היתה העצומה שבראשה הוצב בתבונה רבה הפרופ' למשפטים מנחם (מני) מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב, ושקראה לטייסי חיל האוויר הישראל לסרב לפקודה, אם תינתן להם, להפציץ את מתקני הגרעין באיראן. למה בחרו במאוטנר? משום שהוא היה אחד היחידים שבין החותמים על העצומה, שאי אפשר להצמיד לו מיד את הצבע הפוליטי הנכון, המאפיין את חותמיה של העצומה.

מאוטנר שימש כדחליל של הקרן החדשה ושל השמאל המדומה שיזם את העצומה.

כמה תמים או טיפש יכול להיות פרופסור למשפטים.

עמיתו של מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב, הפרופ' למשפטים חיים גנז הוא חבר המועצה הצבורית של "בצלם", אחד הנודעים שבמוטבי הקרן החדשה לישראל.

הד"ר ישי מנוחין החתום על עצומת הסרבנות עמד פעם בראש "יש גבול", כשזה כבר הפך לארגון חזית של חד"ש (מנוחין היה מועמד לכנסת מטעם חד"ש). עכשיו מנוחין הוא מנכ"ל של "הוועד נגד עינויים" – זאת אומרת, מקבל משכורת מטעם הקרן החדשה לישראל.

הסופרת נורית גרץ החתומה על העצומה היא מוטבת של "מרכז מינרווה לזכויות האדם", המקבל כסף מקרן גרמנית. המרכז מפוקח על ידי שתי"ל, הזרוע האירגונית של הקרן החדשה לישראל.

הפרופ' ענת בילצקי היא מיוזמות העמותות "עד כאן", "השנה ה-21" – ואיך לא, גם "בצלם" – מנתמכי הקרן החדשה לישראל.

קטע מעניין במיוחד על חותמי העצומה מהאגף הרפואי, הופיע בדיווח ב"הארץ", נא קיראו בתשומת-לב:

"על המכתב חתומים בין השאר יושבי הראש של ארגון רופאים לזכויות אדם פרופ' רפאל ולדן, המשמש גם סגן מנהל בית החולים הכללי שיבא וד"ר גרסיאלה כרמון, פסיכיאטרית ומנהלת מרפאה לבריאות הנפש באום אל פחם; נשיאת הארגון ד"ר רוחמה מרטון; ושורת רופאים וחוקרי רפואה, לרבות פרופ' צבי בנטואיץ' מאוניברסיטת בן גוריון, ממקימי הוועד למלחמה באיידס; פרופ' שאול דולברג, יו"ר איגוד רופאי הפגיות (נאונטולוגים) ומנהל מחלקת יילודים ופגים בבית חולים איכילוב; ופרופ' נדב דוידוביץ, חוקר מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון."

אני הבנתי מהקטע, שוולדן, כרמון ומרתון הם "בין השאר יושבי הראש של ארגון רופאים לזכויות אדם". אבל הייתי  חשדן וגיגלתי קצת.  ומה גיליתי? שגם  בנטואיץ מהמלחמה באיידס, דולברג מהפגיות ודווידוביץ מניהול מערכות הבריאות  – אף הם חברי אותו ארגון רופאים לזכויות אדם.

כתב "הארץ" לא חשב שרלוונטי לציין זאת. מה שנראה לו חשוב לעניין החתימה של הדוקטורים על עצומת הסרבנות היא דווקא מעורבותם בענייני איידס, פגיות וניהול מערכות.  טוב, זה "הארץ".  הרמייה היא חלק בלתי נפרד של התעמולה.

וכמובן שארגון הרופאים לזכויות אדם, הוא ממוטבי הקרן החדשה לישראל.

ברור שעובדה זניחה זאת לא הוזכרה ב"הארץ".

גם ההעלמה היא חלק בלתי נפרד של התעמולה.

וברור שהמעורבות של הקרן החדשה לישראל בביוגרפיות של החתומים החשובים על עצומת הסרבנות לא הוזכרה גם  בשום כלי תקשורת ממוסד אחר.

הרמייה וההעלמה הם חלק בלתי נפרד של התעמולה.

זוכרים איך החביאה התקשורת הישראלית הממוסדת במשך כל הקיץ שעבר את מעורבותה העמוקה של הקרן החדשה לישראל במחאה החברתית?

ככה הם מחביאים עכשיו את מעורבותה  של אותה קרן במסע הציבורי הנוכחי בעד פצצה גרעינית איראנית.

השר יעלון טועה

שמעתי היום את השר לענייני אסטרטגיה משה (בוגי) יעלון אומר ברדיו שאין ויכוח בציבור בישראל על כך, שאין מקום לפצצה גרעינית בידי איראן, אלא על הדרך הנכונה לפעול נגדה.

הוא טועה.

שר משה (בוגי) יעלון: אין ויכוח?

יש בישראל שכבה קטנה מאוד אך גם חשובה מאוד של האינטליגנציה הישראלית, עם שלוחות באקדמיה, במערכת המשפט, בפוליטיקה ובתקשורת, המנהלות מערכה פעילה כדי למנוע כל פעולה נגד האפשרות שלאיראן תהיה פצצה גרעינית. השכבה הזאת היא בעד פצצה גרעינית איראנית.

השכבה הזאת של השמאל המדומה, הניזונה כמעט כולה מכספים ציבוריים ומכספים זרים, מתוסכלת ביותר בגלל התנפצות מתמדת של כל הזיותיה על חורבנה של מדינת ישראל, או הפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" ושאר ירקות. פצצה גרעינית בידי איראן היא החלום הרטוב של הישראלים האלה, כי הם סבורים שהיא תקדם את מטרותיהם הפוליטיות.

בתור סוג של אליבי, הם כותבים על פצצה איראנית כעל משהו שהוא "בלתי נמנע". אבל אם חופרים קצת בטיעוניהם ושמים לב לנימה ולטון, ברור לגמרי  שפצצה איראנית היא דבר רצוי בעיניהם.

לכאורה, הבחנה כזאת יכולה להשמע מרחיקת לכת. היתכן שיש ישראלים הרוצים בתבוסתה של מדינתם? בהרג המוני של בני עמם?

ובכן, הרעיון לא כל כך מופרך ומופרע. אין פה שום תיאוריית קונספירציה ודי לסקור את העבר הקרוב:

אותה שכבה, באמצעות ארגוניה השונים, היתה ספקית התחמושת העיקרית לדו"ח גולדסטון, שמילא תפקיד חשוב בתהליך הדה-לגיטימציה של ישראל. אותה שכבת אינטליגנציה צרה תמכה בכל המשטים שנועדו לסייע לשלטון הטרור של החמאס בעזה ולהציג את ישראל כאוייבת האנושות. אותה שיכבה היא שפימפמה את הרעיון של "ספטמבר הפלשתיני" כולל ה"מיליון על הגדרות".

מדובר בהמוני בעלי אזרחויות כפולות, נאמנויות פוליטיות מוזרות, רבים מהם סוכנים זרים במובן הפשוט ביותר של המילה: מתפרנסים מכל מיני קרנות אמריקאיות ואירופאיות שמטרת פעולתם במזרח התיכון ידועה היטב:

ליבוי שנאה וחרחור מלחמה בין יהודים וערבים במסגרת המדיניות המעצמתית הרגילה של הפרד ומשול.

זה, שורה תחתונה, מה שעושות פה הקרן החדשה לישראל, ובטח קרן פורד,  קרן מינרווה או קרן היינריך בל הגרמניות, הקרנות הכנסייתיות של שבדיה או אירלנד או הקרנות של האיחוד האירופי ומדינותיו.

ועדיין יש לי הרגשה משונה, שגם בעניין איראן עומד השמאל המדומה שלנו לאכול את הכובע.

הם כבר שבעי כובעים אכולים. הם יעכלו בקלות בעוד אחד.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. דוד permalink

    מה שאתה אומר זה כמובן נכון. השמאל (אני חולק עליך בענין- אין שמאל "מדומה" ושמאל "לא מדומה" שכן השמאל "המדומה" בלע את השמאל "הלא מדומה" על ראשו וקרביו. מספיק לשמוע את אברום בורג מהשמאל העלק ציוני או את עמוס עוז בשביל להבין שאין היום כזו חלוקה) איננו מעונין בהתקפה ישראלית לא בגלל שהיא תכשל אלא בגלל שהיא תצליח. חלומו הוא- ישראל חלשה ומסורסת שלא יכולה לצאת למלחמות או למבצעים צבאיים מכל סוג שהוא. דוגמא טובה לכך נתן לאחרונה הבמאי ג'אד נאמן בטור ב NRG. הנה לינק http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/395/353.html
    מה שחשוב הוא המשפט הבא:
    "מצד שלישי, אולי זה בכלל לא העניין. מאזן אימה תל אביב-טהרן עלול לפגוע בחופש הפעולה של ישראל. לא עוד מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, לא עוד עופרת יצוקה וגם לא עופרת חלולה…"

    ברל כצנלסון אמר את הדברים הבאים כבר ב 36':

    "… היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט."

    אכן ההיסטוריה חוזרת על עצמה, לא פעמיים אלא יום יום, וכבר מתחילתה היא היתה פארסה

    אהבתי

  2. דוד,
    בענייני שמאל ושמאל מדומה: יש שיטות שונות לסיווג פוליטי. אני נוטה לשיטה שאפשר לקרוא לה "אובייקטיבית". מחלקים את המפה הפוליטית לשניים, בדיוק באמצע, חצי ימין וחצי שמאל. כל שיטה אחרת היא בהכרח סובייקטיבית ומסתמכת על מה שהמפלגות או הקבוצות מספרות על עצמן, או על מה שכל פרשן או מלומד, כל בלוגר או טוקבקיסט יחליטו שהוא הנכון.
    "שמאל מדומה" אני קורא לאותו חלק של השמאל הישראלי שהוא תומך פעיל של הלאומנות ושל הגזענות הערבית או המוסלמית. כשם שאינך יכול להיות איש שמאל בעודך תומך בלאומנות או בגזענות יהודית, אינך יכול להקרא שמאל בעודך מוצא את עצמך בכל פעם תומך פוליטית בחמאס או באסאד או במשטר המולות באיראן.
    לי דווקא נראה שהשמאל המדומה הישראלי נחלש והולך ומאבד מכוחו, במיוחד מאז שהתברר הבלוף של ערפאת באינתיפאדה השניה. לפחות הייצוג שלו בכנסת הולך ופוחת. נכון שהוא מצליח להקים רעש גדול, אבל זה בבחינת רבע איסטרא בלגינא.
    ותודה על הציטוט מברל, שאמנם היטיב לתאר זן מסויים של אנטישמים יהודיים. שמאל מדומה הם היו ברוסיה של 1881, שמאל מדומה הם היו כחברים של הקומינטרן בשנים 1939-41 בשנות הסכם מולוטב-ריבנטרופ אפילו באירופה ובאמריקה (וכמה גם כאן בא"י-פלשתינה. לא כל היהודים של הפ.ק.פ פרשו באותן שנים מן המפלגה שניצבה לצד סטלין, בעל בריתו הנאמן של היטלר. חלקם התייצבו לצד חבריהם הערביים, שכמובן שמחו על התפנית הזאת), ושמאל מדומה הם היום בישראל של 2012.

    אהבתי

  3. davdavsin permalink

    שיטה קצת מוזרה שבפועל מחשיבה את הליכוד כשמאל.
    בכל מקרה אני מתייחס לכל מה שמשמאל לליכוד, אני מתלבט לגבי קדימה כי היא בעיני סוג של דחליל חסר מהות שמשייכת לעצמה זהות בהתאם לקונסטלציה המתאימה. אז בוא נכליל את כל מה שמשמאל לקדימה- שזה בעצם החלקים המאוד יוניים של מפלגת העבודה וצפונה- מר"ץ חד"ש וכו'. סה"כ סדר גודל של 20 מנדטים שמתוכם חמישה מנדטים הם של אנשי התקשורת למיניהם, אנשי תרבות למיניהם ואולי של אקדמאים ואנשי משפט- בקיצור כל האליטות הלא כלכליות. השאר, חמישה עשר הם סתם אזרחים ערבים ויהודים. ה 20 מנדטים האלה (אולי קצת הגזמתי בכוחם והם לא יותר מ 15) הם למעשה הזנב שמקשקש בכלב. יש להם דובר מובהק- עיתון הארץ, ועוד ע. דובר, מעין שוליית הקוסם- העיתון לאנשים צהובים "ידיעות אחרונות".
    הם קובעים את סדר היום של כלל הציבור שמשמאל לליכוד כולל האגף הניצי של קדימה ומפלגת העבודה. הם, סליחה על הביטוי המאוס והשחוק, והכל כך נכון, בולשביקים בהוויתם. אם היה מתנהל משפט שלמה על הארץ הם היו על תקן האם המחלקת. מבחינתם אופציה יותר גרועה מהשמדה זו אופציה של ימין מנצח, של מדינה משגשגת על אפם ועל חמתם, למרות "הכיבוש" ולמרות שאנו היהודים ארורים לנצח.
    אני מתאר לעצמי שזה נשמע קצת מתלהם, אם כך אני רוצה הסבר לתופעה החולנית הזו שאנו חוזים בה שאנשי שמאל מהישוב מפרסמים מכתבים ובהם קריאה לסירוב פקודה, שהם מתחננים שנאפשר אירן גרעינית שתסרס אותנו, וזאת למרות שהם יודעים ושומעים את הקולות היוצאים מטהרן. הם יודעים מנסיון עגום שלנו שמי שמאיים בהשמדה שלנו, מנסה לבצע את זה ברגע שניתנת לו אפשרות לכך. הם מודעים לעוצמת האיום ובכל זאת הם מעדיפים שהחרב הגרעינית תרחף מעל ראשנו כמו חרב דמוקלס מאיימת.
    והם לא אנשים טיפשים ולמרות שהם רוצים שנאנין לכך שהם תמימים- הם לא תמימים

    אהבתי

  4. דוד,
    לא, הליכוד כולו לא יכול להחשב לשמאל, אבל בקונסטלציה מסויימת חלקים מתוכו יכולים להחשב ככאלה. לא בקונסטלציה הנוכחית, כי בקואליציה הקיימת יש גורמים (כמו עצמאות וחלקים בישראל ביתנו או בש"ס או בין החרדים האשכנזים ואף במפד"ל) הנמצאים שמאלה לליכוד.
    ואגב, אם תיטול את השיטה הפרשנית-סובייקטיבית, לא תמצא בימין הקיצוני מי שיכנו חלקים בליכוד כשמאל? האם לא ויתר מנחם בגין על כל סיני תמורת שלום, לפי מדיניות השמאל? אם לא הלכו ח"כים רבים מהליכוד עם שרון שביצע את ההתנתקות? האם לא התחייב נתניהו להסכם אוסלו השמאלני? ומה באשר למדיניותו של השר משה כחלון, או לפעילותו של הח"כ חיים כץ, לא שמאל? הטענה שלי היא שהסיווג שמאל-ימין פרוץ לרווחה בכל מקרה. אז במסגרת הפריצות הכללית, עדיף להישען על קנה מידה אובייקטיבי כלשהו, שלא יהיה תלוי בלבדית בדיעותיו המשתנות חדשות לפרקים של מלומד או פרשן כזה או אחר.
    אני מודה שעדיין אין לי הסבר מספק לתופעה של הישראלים החיים עימנו פה ונוהגים כמי שמבקשים את חורבננו. לכן קראתי להם, מחוסר הסבר מספק, בהקשר האיראני, "המגזר המוזר". ברור שאין להם שום טיעון סביר. איך אפשר להגיע לרמות החרדה שהם מגיעים אליהן כלפי מתקפה קונבנציונלית מצד איראן, בעוד שהם מגלים כזה שיוויון נפש כלפי איראן גרעינית?
    ההסברים שיש לי הם חלקיים: למשל, שבמסגרת יחסי עובד-מעביד, הם יכתבו ב"הארץ" או ב"ידיעות" מה שימצא חן בעיני שוקן או מוזס משלמי שכרם, או יבצעו למען הקרן החדשה לישראל החתמות המתאימות לאג'נדה. זה הסבר חלקי, משום שמלכתחילה דיעותיהם מצאו חן בעיני שוקן או מוזס או הקרן החדשה ולכן נשכרו לעבודתם שם. אני מניח שרובם, כמו גם אנשים רבים בימין, הם פשוט אנשים מוגבלים למדי,הולכים בתלם, מסורים לדיעות המקובלות במילייה החברתי-כלכלי שלהם הרבה יותר מאשר לאמת אותנטית כלשהי, בעלי תפיסות מעוותות של עצמם כ"אזרחי העולם" עם איזו תדמית עצמית ליברלו-שמאלית אינטרנציוליסטית היפוקריטיקלי-קורקרטית שאין לה אחיזה במציאות כלשהי.
    ניתן להתוודע מיד ובקלות לאפסות האינטלקטואלית הנודפת מטיעוניהם החלולים, להתפעם מהניכור הריגשי המופלג שלהם כלפי החברה שהם פועלים בתוכה, אך עקרונית, מכיוון שאיני נוטה לסיווגים קליניים החוסמים את הדרך (כמו "חולניים") אני מעדיף להגדיר אותם פשוט כטועים, ולנסות כמיטב יכולתי להעמידם על טעותם.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: