Skip to content

המשטר הסורי מתנודד, המשטר האיראני מצחצח חרבות (1): ראש הממשלה חיג'אב – "אני מודיע על עריקתי מהשלטון הטירוריסטי"

אוגוסט 9, 2012

לפני קצת יותר מחמישה חודשים, בסוף פברואר ובתחילת מרץ, כתבתי שתי רשומות אודות המתרחש בסוריה ובאיראן. הכותרת לסידרה הקצרה היתה "שני משטרים נלחמים על חייהם."

נכון הדבר שאיני מסתיר את חוסר האהדה שלי לשני המשטרים האלה ואף לא את הסיבה לו. אובייקטיבי אני לא.  שני המשטרים האלה אינם מסתירים, מצידם, את כוונותיהם הזדוניות כלפינו. כלומר – את מזימתם הקבועה להעיף עלינו כל מיני עצמים מתכתיים מתפוצצים, ישירות או בעקיפין על ידי מתווכים מסוג החיזבאללה והחמאס.  נראה לי הדבר אווילי ביותר, לגלות אהדה למשטרים שאינם מבקשים את טובתי, או להעמיד פני אובייקטיבי ביחס אליהם.

(מובן שבכל מקום שבו מככבת  איוולת  ממין זה, כלומר, אהדה המתחפשת להבנה כלפי מי שמבקש את נפשותינו,  תגלו מיד את השמאל המדומה שלנו.  עלי לומר כי איני מתייחס באמון רב להסתייגויות הנרפות והנדירות ביותר של אנשי השמאל הזה מן המשטר הסורי וממעשיו. ברוב המקרים  מדובר בצביעות הרגילה, ביקורת שהיא מצוות אנשים מלומדה וכסת"ח פוליטי, הומניזם חשוד ביותר בשל הצתה מאוחרת במיוחד.

כמו כן אני מבין מהיכן נובעת הנטייה המטומטמת של אותו שמאל  "לגלות הבנה" כלפי האפשרות שלאיראנים תהיה פצצה גרעינית מוכנה למשלוח על תל אביב ובנותיה וגם בניה ברגע שיעלה הרצון מלפני חמינאי ו/או אחמדינג'אד. לרוב מניינו של השמאל המדומה די בכך שמשטר כלשהו  יוכרז על ידי חומסקי או פוקו או כוהן גדול מטופש אחר מכנסיית השכל, שהוא "אנטי-אימפריאליסטי", "אנטי-קפיטליסטי" או "אנטי-ציוני" כדי לזכות בחסינות דיפלומטית מלאה.

בעמדות האלה של השמאל הישראלי המדומה יש כדי להסביר את מעמדו הנוכחי. הן מבטאות את פשיטת הרגל המוסרית שלו, הן מסבירות מדוע אין לו צל של סיכוי לזכות באהדה כלשהי מעבר לקאדרים המסורים של הנאמנים – רבים מהם נאמנים בשכר. הן גם  מעמידות באור נלעג במיוחד את ההסתייגויות של השמאל המדומה מן "הכיבוש" הישראלי ונוראותיו.

ברור  שגם עמדתו של הימין הקיצוני כלפי המתרחש בסוריה אינה מלבבת – שיהרגו נא הערבים אלה את אלה. ההבדל בין עמדת הימין הקיצוני לעמדת השמאל המדומה, כמוהו כהבדל בין גועל נפש רגיל, לגועל נפש מרוכז. דקויות למתקדמים).

אך עם כל חוסר האהדה שלי לסורים מסוג אסאד ג'וניור ואנשיו, או לאיראנים מסוג המולות, לא הנחתי לרגשותי להשתלט על אותה סידרה קצרה מלפני חמישה חודשים, שבה ביקשתי להאיר את עיניהם של קוראי באשר למתרחש. בשום אופן לא העזתי להתנבא באשר לעתידם  של המשטרים הלא-חביבים האלה, ורק התייחסתי למה שעשוי לקרות אם יימשכו המגמות הקיימות.

נדמה לי שבכל מה שקרה במרוצת חמשת החודשים שחלפו מאז, לא היה דבר אשר יזים את מה שכתבתי אז.

הכותרת שנתתי – דהיינו שמדובר במשטרים הנלחמים על חייהם – וכל הערכות המשנה הנובעות מן ההערכה המרכזית הזאת – בעינם עומדים. בדקתי.

וגם הפעם אנסה לבסס את מה שמופיע כאן בתור כותרת ולא להתלהם. דהיינו, שהמשטר הסורי כבר מתנודד בצורה מסוכנת (מבחינתו), ואילו המשטר האיראני ניצב עתה מול אחד הרגעים המסוכנים ביותר לקיומו מאז נוסד לפני כ-33 שנים, שנראה גם כרגע מסוכן ביותר למזרח התיכון כולו.

ולמתרחש בסוריה יש השפעה רבה על עמדותיה של איראן.

כדי להגיע למסקנות האלה, השתמשתי בשיטה ששימשה אותי עוד בסידרה הקודמת – מעין סקירה פנורמית של פירסומים רבים ומגוונים ברשת מן התקופה האחרונה, עד לימים האחרונים.

באשר לסוריה, הדברים ידועים, המעקב בתקשורת העולמית צמוד ויומיומי: מלחמתו של המשטר על חייו הולכת ומתקרבת לשלב הנואש. אתמול, עד כרמה שאפשר לסמוך על הדיווחים (כנראה בערבון מוגבל), היה היום הקטלני ביותר מאז החלה המהפכה הסורית. 375 הרוגים, חלק גדול מהם בקרב על חאלב, המופצצת על ידי ארטילריה קרקעית ומהאוויר, בקרב הקשה ביותר ב-17 החודשים האחרונים.

אזרחים סורים בהריסות חאלב המופצצת: היום הקטלני ביותר

המשטר מתנודד. מאז תחילת מרץ, כשהתפרסמה סידרת המאמרים הקודמת, ערקו כבר עשרות גנרלים מצמרת הצבא הסורי, ועימם מאות רבות של קצינים בכירים פחות, ואלפים או עשרות אלפי חיילים. דיפלומטים רבים, בכירים פחות או יותר, ערקו אף הם. החשוב שבאנשי הצבא שערקו, שחשיבותו נובעת מהשתייכותו לאחת המשפחות הידועות ביותר של המשטר, הוא הגנרל מנאף טאלס. ערקו גם דיפלומטים רבים, שהבכיר שבהם הוא השגריר הסורי בעיראק. לא פחות חשובים הם הפוליטיקאים העורקים – מן הממשלה ומן הרשות המחוקקת.

כל העריקים אינם הולכים הביתה: הם מצטרפים מיד למורדים ומכריזים על כך, תוך הפגנת עוינותם למשטר הרצחני שאינו עוד ביתם.

השגריר הסורי שערק בעיראק, נאווף פארס, הודיע מיד עם עריקתו כי הוא מצדד במהפכה בסוריה.  "הנאמנות היא לעם, לא לדיקטטור שרוצח את נתיניו", אמר פארס.

ואילו הגנרל הסורי העריק, עדנאן סילו, לשעבר מפקד היחידה ללוחמה כימית, אמר: "כל מה שאנחנו מבקשים זה שתי תקיפות מהאוויר על ארמון הנשיאות כדי שהמשטר ייפול, כיוון שלאחר מכן אנחנו יכולים לשלוט על כל הערים בסוריה".

ראש ממשלה עורק, ריאד חיג'אב: מדמשק לעמאן

נקודת  הציון החשובה בתהליך הידרדרותו של המשטר היתה ההתנקשות הקטלנית שהתרחשה במטה של המנגנון הביטחוני ברובע ראוודה שבצפון  דמשק. ההרוגים היו שר ההגנה דאוד רג'חה, סגנו לענייני שו-שו, גיסו של הנשיא אסף שועקת, שר הפנים, אברהים א-שאער, ומאוחר יותר אחד ממפקדי השו-שו הישאם בחטיאר.

ולבסוף, בתחילת השבוע הזה ערק לירדן עם משפחתו ראש הממשלה ריאד חיג'אב. כשהגיע למקום מבטחים אמר  חיז'אב: "אני מודיע על עריקתי מהשלטון הטרוריסטי והרצחני ואני מודיע שהצטרפתי לשורות המהפכה של החופש והכבוד. אני מודיע שמהיום אני חייל במהפכה מבורכת זו".

ומה עושים הרוסים בינתיים? הם עדיין עומדים מאחורי המשטר – אך גם מנהלים מגעים עם האופוזיציה. המורדים פרסמו השבוע שהצליחו לחסל גנרל רוסי – אך הרוסים מכחישים סיוע צבאי מסוג זה למשטר של אסאד. את דו-המשמעות הזאת אפשר לייחס גם לצעד המבצעי האחרון של הרוסים  – החשת אניות קרב עמוסות בנחתים לנמל טרטוס המשמש אותם בים התיכון. האם אמורים הנחתים לסייע לצבא הסורי השומר על בטחונו של הנשיא – או לאבטח את פינויים של הרוסים מסוריה כשהמשטר יכרע תחתיו?

Syria GDP and inflation

התמ"ג בסורי בצניחה חופשית (בגראף העליון). שיעורי האינפלציה הגיעו ל30% ויותר כבר באפריל-מאי השנה. בקשה לדעת על כמה עומדת האינפלציה בסוריה כיום. כל מספר זוכה.  

הכלכלה הסורית של חמשת החודשים האחרונים היא אסון. בלשון המספרים, שם מתבוננים בעלילותיו של המטבע הסורי, בשיעור האינפלציה ובגידול או הקיטון בתמ"ג. ברור שענף התיירות שוב אינו בנמצא – אלא אם כן מדובר בעולי רגל שיעים מאיראן, שכמה עשרות מהם נתפסו השבוע על ידי המורדים בתואנה שכמה מביניהם נשאו תעודות המעידות על חברותם במשמרות המהפכה.

הבצורת אינה מרפה מסוריה גם בקיץ הזה, על מיסים אין מה לדבר, הסנקציות המוטלות על הכלכלה הסורית ממשיכות להקשות – וההקלה היחידה היא, שהמספרים הגדולים של העריקים מן הצבא ומהמערכות השלטוניות מאפשרות קיצוצים קטנים בהוצאות על השכר.  מטבע הדברים, קשה עד בלתי אפשרי להשיג נתונים מדוייקים, אך אפשר לשער שמלבד הנשק והחימוש שאסאד זוכה לקבל בחינם ממיטיביו הרוסים והאיראנים, הוא גם מקבל מהם סיוע כספי של ממש, כדי שיוכל להמשיך ולשלם לנאמניו. שלטונו תלוי בכך.

קשה להגזים במשמעות שמייחסים במשטר האיראני להידרדות הגלוייה במצבו של השותף הסורי.

וזה למרות שהאיראנים נושאים  שק מפוצץ בצרות משלהם.

רשומה ראשונה. השניה תתפרסם עוד היום

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: