Skip to content

המשטר הסורי מתנודד, המשטר האיראני מצחצח חרבות (2): איראן "לא תרשה" את הפלת המשטר הסורי

אוגוסט 9, 2012

רמת הדאגה של המשטר האיראני מן המתרחש אצל השותף הסורי הולכת ומתגברת ככל שכיסאו של אסאד נראה יציב פחות. לכאורה זו רק אחת הדאגות. השחיתות הפנימית אוכלת בכל פה, כמו חילוקי הדיעות והריב הפנימי בין ההנהגה הרוחנית ובין ההנהגה הפוליטית. הבצורת, המחסור במים ומחירי המזון המאמירים מסכנים את יציבות המשטר על שני אגפיו. הוסיפו לכך את הסנקציות המחמירות, את הירידה החדה, בעשרות אחוזים, בהכנסות המדינה מנפט, את מה שמתפרש בטהראן כאיומים מירושלים ("פצצה או הפצצה") ותקבלו משטר הנמצא בלחץ אטומי.

אך מה שמתרחש בסוריה מייצג סכנה ברורה ומיידית: השותף הגיאו-פוליטי והצבאי מספר 1 של שלטון ההייאטוללות עלול לאבד את כסאו. המכה המוראלית בתוך איראן עצמה תהיה קשה ביותר. סוריה היא אבן-פינה בניסיון ההשתלטות האיראני על המזרח התיכון. נפילתו של אסאד  תשמוט את הקרקע מן הקשר היבשתי החיוני אל החיזבאללה – האגד הארטילרי המאיים על ישראל. בידוד כזה של החיזבאללה יהפוך את הארגון לברווז צולע, ללא עורף אסטרטגי קרוב, ללא קווי אספקה זמינים וללא דרך נסיגה. המשטר האיראני יתקשה לספוג מכה כזאת, במיוחד אחרי שכבר איבד את החמאס בעקבות הבחירות במצרים. נפילה של סוריה עלולה להחזיר את המשטר שלושים שנים לאחור, להעמיד ככלי ריק את שאיפותיו למהפכה איסלאמית עולמית, ולהפוך אותו למקור לבדיחות אינסופיות מצד האופוזיציה והאזרחים באיראן עצמה.

משטר המולות מתבסס על השלטת אימה ופחד על האזרחים באיראן. המשטר אינו יכול להרשות לעצמו להיות לצחוק. כבר במצב הקיים מכעיס ההומור המתפתח של האזרחים האיראני את קפוצי התחת של האיסלאם המהפכני. אך נפילת המשטר הסורי הנאמן תהפוך את המהפכה האיסלאמית השאפתנית והרצינית עד מוות לפארסה מוחלטת.

לכן המצב בסוריה, ולא הסנקציות המערביות או הקולות הנשמעים מישראל, הוא הדאגה העיקרית של המשטר. הסנקציות וסכנת ההפצצה הישראלית לא יכולות להצחיק את האזרחים הסובלים והמודאגים. הנפילה של אסאד – בהחלט כן.

צחוקם של האזרחים הוא האוייב  הגדול של שלטון המולות.

מגה-שחיתות והמיליארדר של אחמדינג'אד

מכאיבות ביותר הן פרשיות השחיתות שבהן מסובך המשטר.  השחיתות הקשה שאיפיינה בזמנו את משטרו של השאה, היתה אחת הסיבות החשובות למיאוס של העם האיראני כלפיו, לרצון לשינוי, ולעליית המשטר האיסלאמי של רוחאללה חומייני, משטר שהתגאה בטוהר כפיו והבטיח לטהר את השלטון מהשחיתות המסורתית הקשה. הנשיא הנוכחי, מחמוד אחמדינג'אד, אף נבחר על הכרטיס של "ידיד העם".

אך ככל שחולפות השנים, מתברר שלמשטר הנוכחי אין סיבה להתנשא על שלטון השאה שקדם לו. השחיתות מרקיבה אותו. בתחילת יולי, לפני פחות מחודש, נידונו 4 איראנים למוות,  שניים למאסר עולם, ועוד 33 אחרים נידונו לעונשי מאסר שונים בפרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות איראן: המיליארדרים המקורבים למשטר ערכו חגיגה של 6.2 מיליארדי  דולרים על חשבון הציבור. כדי לא להביך את הנשיא "ידיד העם", התייחסו התביעה והתקשורת הממוסדת לנאשם העיקרי בפרשה ולרבים מהנאשמים האחרים בשמות בדויים.  אך הכל יודעים שהנאשם העיקרי הוא המיליארדר אמיר מנסור אריה, מבעלי בריתו החשובים של אחמדינג'אד.  בין המואשמים היו גם סגני שרים בממשלה, שגם שמותיהם לא פורסמו.

האם יוצאו להורג 4 הנידונים להורג בפרשת השחיתות לעיני הציבור האיראני, או שיישמר כבודם של יקירי המשטר שסרחו? הכל יכול להיות, כי מתברר שהוצאות פומביות להורג מהווים צורת בידור מקובלת למדי באיראן המהפכנית. המשטר הוא השני בעולם, אחרי סין, במספרי המוצאים להורג. לטענת פעילים של זכויות אדם, חלק מהמוצאים להורג הם פעילי אופוזיציה. המשטר אינו מודה בכך. על פי המספרים שמוסרים הפעילים ביצע המשטר 676 הוצאות להורג בשנת 2011. המשטר פרסם הודעות על 416 הוצאות להורג, ו-65 הוצאות להורג בוצעו בפומבי.

מהישגי המשטר המהפכני של האיסלאם האיראני: הוצאות להורג כבידור לגיל הרך 

מתברר כי ההוצאות להורג בתלייה הפכו לצורת בידור לכל המשפחה. בחוגים דתיים שמרניים הובעה  לאחרונה ביקורת על כך שההוצאות להורג נערכות לעיני ילדים רבים, בטענה שאירועי בידור מסוג זה עלולים לגרום לילדים הצופים בהם לנזקים בלתי-הפיכים. באחד האתרים השמרניים קראו למשטר לאסור בחוק השתתפות ילדים בארועים כאלה.

ילדים איראנים חוזים בהוצאות להורג: חינוך מהפכני

גורם נוסף שאינו שבע רצון מההוצאות  הפומביות להורג, היא החברה היפאנית המייצרת את המנופים המשמשים לתליית הנידונים. החברה הודיעה שתפסיק לייצא לאיראן את מוצריה. שני תלויים בממוצע ליום על מנופים מתוצרת יפאן? ליפאנים העדינים זה נראה יותר מדי.

הבצורת מכה באיראן וגורמת למשטר לזחול על גחונו כדי לקבל חיטה אמריקאית זולה מ"השטן הגדול"

הבצורת הקשה  היא צרה ארוכת שנים באיראן. הגל הקודם של הבצורת – רמות נמוכות במיוחד של משקעים באזורי גידול החיטה – היה בשנים 1992-2000. אז העריכו את הנזקים הכלכליים ב-3 עד 5 מיליארדי דולרים בשנה. גל הבצורת הנוכחי החל ב-2008, וסבורים שיימשך עוד שנים. כתוצאה מכך יש הפסקות מים שגרתיים בערים מרכזיות באיראן, כמו בטהראן ובאיספהאן. מחיר הלחם באיראן עלה בתחילת יוני באופן חד ב-33% , מהלך שגרם תגובות קשות, כולל שביתת קונים שאורגנה בפייסבוק. בצורת פוגעת גם במזון לעופות, וכתוצאה מכך נרשם מחסור גדול בעופות בתחילת חודש הרמדאן, שבו משמש העוף כאחד המאכלים העיקריים של ההמונים לשבירת הצום, ואיראן ידעה גל של "מהומות עוף".

העניינים הדרדרו עד כדי כך, שמפכ"ל המשטרה האיראנית, איסמעיל אחמדי מוגאדם, ביקש מתחנות טלוויזיה לא לשדר תמונות של אנשים אוכלים עוף. "אנשים שרואים את הפער הזה בין עשירים לעניים עלולים לקחת סכין לידיים ולנסות לקחת את חלקם מהעשירים", אמר  המפכ"ל.

את המחסור בחיטה נאלץ המשטר למלא בקניות מחו"ל, משימה לא קלה בהתחשב בירידות הניכרות בהכנסות המדינה בגלל הסנקציות על הנפט האיראני.

משפילה במיוחד היתה פנייתו של המשטר האיראני אל האמריקאים. האיראנים נאלצו לייבא 5 מיליוני טונות של חיטה, כדי לספק את צרכי השוק המקומי. 1.8 מיליוני טונות נקנו מהאמריקאים. בסיבוב הפעם מדובר על 200 אלפי טונות.  ראשי המשטר סיפרו בפנייה שלהם ל"שטן הגדול" האמריקאי כי אין להם ברירה, והזכירו את העליות החדות במחירי הלחם. הסיבה לפופולריות של החיטה האמריקאית, היא מחירה הזול.

כך מתברר שבעוד שארה"ב מובילה את המאמצים נגד ההתגרענות של איראן, היא גם מצילה את העם האיראני מחרפת רעב.

ההייאטוללות של איראן תולים את מבטחם באללה, ומבקשים מהעם לבקש על גשם בתפילותיו. מובן שהם אינם סבורים כי יש בהפסקת הגשמים הדראסטית בארצם איזשהו איתות מאללה, המבקש לבטא בדרך זו את אי שביעות הרצון שלו מהמשטר.

עמדה שקולה כזו בוודאי מוסיפה נקודות למשטר האיראני בעיני כל מי שטוענים  לרציונליות שלו, כמו ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ואחרים.

עוד הוכחה לרציונליות של המשטר באיראן יכולים לספק דבריו של סגן הנשיא חסן מוסאווי. זה טען לפני כמה שבועות, שאין לו ספק שהבצורת הקשה באיראן היא חלק מ"המלחמה הרכה" שמנהל המערב נגד איראן המהפכנית, שהרי "רמת הבצורת אינה נורמלית" והיא מעידה על שימוש ב"אמצעים טכנולוגיים" מצד השטנים השונים מהמערב. בדבריו אלה נשען מוסאווי על אילן גבוה – הנשיא עצמו. אחמדינג'אד טען כבר אשתקד שלדעתו גורם המערב לכך שהעננים שהיו אמורים להמטיר את הגשמים באיראן, יעשו זאת באתרים גיאוגרפיים אחרים, איסלאמיים פחות, וזהו חלק מהמזימות הקשות נגד ארצו.

ועל הרציונליות של החבר'ה האלה אנחנו מתבקשים לסמוך.

כל זה בנוסף על הצרות הרגילות והידועות, כמו האינפלציה המשתוללת. בגלל הסנקציות ההולכות ומחריפות, נאלץ המשטר לזייף בסיטונות את המטבע המקומי, כדי שיוכל לעמוד בהוצאות המקומיות על משכורות ורכש ממשלתי. המספרים הרישמיים של המשטר מצביעים על  אינפלציה של כ-24 אחוזים. האזרחים האיראניים סבורים שהמספרים הנכונים קרובים יותר ל-50% עד 60%.

הפסד הכנסות של 48 מיליארד דולר בשנה

בינתיים ממשיכים האיראנים להטעין את הנפט חסר הקונים המופק מן הבארות (אסור להפסיק את השאיבה משום שהדבר פוגע בבארות)  במיכליות האיראניות השטות הלוך ושוב ללא מטרה, בתקווה שיום אחד יימצאו לנפט  קונים. מאז החלו הסנקציות ירדו מכירות הנפט של איראן ב-60%: מ-2.5 מיליוני חביות ביום, ל-1.5 מיליון חביות ליום. הירידה בהכנסות המדינה גדולה אף יותר. לא רק שמחירי הנפט יורדים בגלל מדיניות ההיצף של מדינות המפרץ, אלא שאיראן גם נאלצת למכור חלק מהנפט בעיסקות בארטר.

התוצאה: המקור העיקרי להכנסות המשטר נפגע קשות.

לפי סוכנות בלומברג, גורמות הסנקציות שהוטלו עד כה על איראן לאובדן הכנסות יומי בסך 133 מיליוני דולרים ביום, המהווים 48 מיליארדי דולרים בשנה – כ-10% מההיקף השנתי של כלכלה האיראנית.

התגובות המימסדיות למצב המחמיר והולך הן מעורבות. ביום השנה ה-23 למות חומייני, בתחילת חודש יוני, אמר המנהיג הרוחני עלי חמינאי:

"מה שאמריקה והשלטונות במערב עושים הוא מעשה אידיוטי, הם מעצימים את סוגיית הגרעין האירני כדי להסתיר את הבעיות שלהם. הם משתמשים בעורמה במושג נשק גרעיני "

בראיון לטלוויזיה האיראנית באותו יום, הצהיר המנהיג הדתי כי במידה וישראל תתקוף את מתקני הגרעין של אירן, התגובה תהיה בעוצמה גדולה. הוא גם חזר על דבריו הרגילים, שנשק גרעיני נוגד את האיסלאם ושהפיתוח הגרעיני באיראן הוא למטרות שלום.

אך אם כך, איזה צורך יש למשטר להעמיד 80 מיליוני אזרחים איראנים בפני קשיים כלכליים חמורים, הנובעים מהסנקציות המוטלות על איראן כדי למנוע ממנה השגת נשק גרעיני? הוא חושב שכל העולם מטומטם? הוא חושב שכל העם האיראני מטומטם?

נראה שהתשובה חיובית.

ואילו יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לריג'אני, התייחס לפני ימים אחדים לאפשרות של תקיפה ישראלית באיראן במילים הבאות: "לציונים יש פה גדול בכל הקשור לאיראן וחיזבאללה, אבל הפחד שלהם מאיתנו ניכר מהדיבורים הטיפשיים האלה".

אך נראה כי במרוצת המחצית השניה של חודש יולי התגבשה המדיניות האיראנית הלוחמנית הנוכחית. עוד באמצע החודש הכריז אחד ממפקדי הצבא כי הצי האיראני ערוך לחסימת מוצרי הורמוז – פעולה שמהווה עילה למלחמה מבחינת ארה"ב – ושהוא מחכה להוראה מחמינאי.

האתר תיק דבקה מוסר שביום שישי, 27 ביולי, לפי התפילות במסגדים, כינס עלי חמינאי את ראשי זרועות הביטחון של המשטר. הוא הגדיר את הכינוס כ"פגישה האחרונה של מועצת המלחמה האיראנית לפני פרוץ המלחמה" והודיע כי "אנו הולכים למלחמה בעוד כמה שבועות."

לא מצאתי אישור לידיעה הזאת במקומות אחרים, אך כמה התבטאויות ומהלכים שהתרחשו מאז עשויים לרמז על עליית דרגה בדאגה האיראנית ובהכנות המשטר שם למלחמה.

"סוריה תביס את הטירוריסטים"

בסוף יולי ביקר בטהראן שר החוץ הסורי, ואליד אל מועלם.  הוא נפגש עם מקבילו האיראני עלי אכבר סאלחי, ועם יו"ר המועצה לביטחון לאומי, האיראני סעיד ג'לילי. מועלם  אמר בטהראן:

"ישראל וכמה מדינות ערביות עומדות מאחורי המזימה נגד סוריה… אנו ניצבים מול מלחמה גלובלית נגד סוריה. סוריה תביס את הטרוריסטים, הזוממים לכבוש ערים במדינה, ותסכל את המזימה שנקשרה נגדה על ידי גורמים אינטרסנטיים חיצוניים".

האם הבין מועלם ממארחיו שהם מוכנים לצאת למלחמה להצלתה של סוריה?

"תקופה רגישה והרת גורל"

בתחילת חודש אוגוסט, שבוע אחרי שחמינאי כינס את ראשי הצבא (לפי תיק דבקה), ואחרי שהקונגרס האמריקאי אישר את חבילת הסנקציות האחרונה נגד המשטר, נאם בטהראן יו"ר מועצת שומרי החוקה, הייאטוללה אחמד ג'נתי, הנחשב כאחד מנאמניו של הנשיא אחמדינג'ד. ג'נתי אמר:

"ארצות הברית מנסה לשבור אותנו מבחינה כלכלית כדי להשתלט על ארצנו…הבעיות הכלכליות של אירן הן רציניות ומיוחדות. ההתייקרויות הן דבר חולף, אולם הן לא דבר רגיל שאפשר להתעלם ממנו…עלינו להתייחס לכך כמו למלחמה…כל העם, המנהיגים והאזרחים, צריכים להתלכד כפי שכולם התגייסו בזמן המלחמה (בעירק )"

חשובים לא פחות היו דבריו, באותו יום, של מפקד משמרות המהפכה, מוחמד עלי ג'עפרי, שפורסמו באתר של משמרות המהפכה. הוא אמר שהאיום הגדול ביותר הניצב בפני אירן הוא ה"מלחמה רכה" המנוהלת נגדה, ולא הסתיר את דעתו על מצבה הנוכחי של ארצו:

 "איראן נמצאת בתקופה רגישה והרת גורל".

נשיא בשאר אסאד ושליח סעיד ג'לילי: טט-א-טט

שבוע אחרי פגישתו של שר החוץ הסורי בטהראן עם ג'לילי, הוא הגיע לאזור.  ג'לילי הוא איש חשוב במשטר. הוא היה נציג הבכיר של האיראנים בשיחות שנערכו במוסקבה מול שש המעצמות, במאמץ להגיע להסדר מול איראן שימנע ממנה ייצור נשק גרעיני. מתוקף תפקידו ומעמדו אפשר להתייחס אליו גם כשליחו של המנהיג הרוחני עלי חמינאי. ג'לילי הגיע השבוע לביקור חשוב במחוזות המערביים של האימפריה האיראנית, בלבנון ובסוריה. הוא נפגש טט-א-טט עם מנהיג החיזבאללה חסאן נסראללה. לא פורסמה הודעה על תוכן הפגישה, ובטלוויזיה של החיזבאללה, אל מנאר, נמסר רק שהשניים "דנו בהתפתחויות בסוריה ובלבנון."

כשהגיע ג'לילי לדמשק, הוא נפגש שם לעיני המצלמות עם הנשיא בשאר אסאד. ג'לילי אמר שסוריה היא "רכיב הכרחי בציר ההתנגדות", והודיע כי איראן "לא תרשה" את הפלת המשטר הסורי, וכן אמר שאיראן "לא תקבל" התערבות של "כוחות חיצוניים" במאבק המתנהל בסוריה.

מה משמעותן של ההכרזות הברורות האלה על "הקווים האדומים" של המשטר האיראני ביחס ליציבותו של המשטר בסוריה? מה זה אומר שאיראן "לא תרשה" ו"לא תקבל"? ההערכות שרווחו עד כה היו, שבקרבות בסוריה משתתפים כ-3,000 חיילים איראניים, ועוד מספר לא ידוע של אנשי חיזבאללה. בימים האחרונים נפוצו שמועות, שהאיראנים פונו, או מפונים מסוריה, אל לבנון, כדי להגן על ארגון החיזבאללה. האם משמעות ביקורו של ג'לילי באזור היא שההיפך הוא הנכון? שאיראן מתכוונת להפנות כוחות נוספים להגנת המשטר הסורי? שהיא מוכנה לפתוח במלחמה כלפי "הכוחות החיצוניים" המאיימים לדבריה על המשטר הסורי?

או שזהו חלק מבלוף איראני, ושהם כבר נואשו בעצם ממשטרו של אסאד וינסו להגן על מה שנשאר להם בלבנון?

 

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: