Skip to content

פיצוח גרעינים איראני: המגזר המוזר נגד ברק ונתניהו

יולי 29, 2012

 פיצוח הגרעינים האיראני, לכאורה הרחק ביציע, שוב צף ועולה על פני השטח. שר הביטחון אהוד ברק  הזכיר את הנושא בשבוע שעבר, בטקס סיום  של המכללה לביטחון לאומי. ברק אמר:

"אני מודע היטב ומכיר לעומק את הקשיים והמורכבות הכרוכים בסיכול הגעתה של איראן לנשק גרעיני, אולם ברור לי מעל לכל ספק כי התמודדות עם אותו אתגר עצמו בשעה שיבשיל, אם יבשיל, תהיה לאין ערוך יותר מורכבת, יותר מסוכנת ויותר יקרה בחיי אדם ומשאבים."

זהו בעצם ניסוח אחר של אותו רעיון שהביע לפני כעשרה שבועות, בתחילת חודש מאי,   מי שהיה ראש אמ"ן, האלוף (במיל.) עמוס ידלין, שבכנס של "מכון ושינגטון (לחקר מדיניות במזרח התיכון, מכון אמריקאי שמועצת המנהלים שלו כולל מזכירי מדינה, שגרירים בישראל, יועצים נשיאותיים ועוד)" העלה את הקושיה הבאה, אפרופו האיראניום המועשר:

"אם איננו יכולים לרסן את איראן כאשר אין בידיה נשק גרעיני, איך נבלום אותה כאשר יהיה בידיה נשק כזה"?

שר ביטחון אהוד ברק: 500 הרוגים?

השאלה של ידלין והקביעה של ברק, מתייחסות שתיהן לאחד הטיעונים העיקריים של מי שמזהירים מפני תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין האיראניים, והוא: שמחירה של תקיפה כזאת יהיה יקר ביותר. ידלין וברק נוהגים  בטיעון הזה בשיטת הג'יו-ג'יטסו. משתמשים בתנופת הצד השני – כדי להעצימה וכך להפילו חזק יותר, לפי ההיגיון הבא:

אם עוצמתה הקונבנציונלית של איראן מהווה סכנה חמורה עד כדי כך, שהיא מחייבת הסכמה ישראלית לכך שאיראן תהיה בעלת נשק גרעיני – מתעוררת השאלה: למה תיאלץ ישראל להסכים כאשר יהיה ברשות איראן נשק גרעיני?

זוהי שאלה שיש לתת עליה תשובה ישרה וכנה.

מאז השמיע ברק את הטיעון הזה, חיפשתי בכותרות וברשת אחר תשובה כלשהי, או טיעון שכנגד, מצד הדוברים הרגילים של מתנגדי ההפצצה באיראן – דהיינו האלוף (במיל.) מאיר דגן, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, והפרשנים הרגילים של "הארץ" והבלוגרים הרגילים של השמאל המדומה.

לא מצאתי דבר.

זאת אומרת, שתיקה מקיר לקיר.

המועמד הרפובליקאי לנשיאות, מיט רומני, העניק בסוף השבוע ראיון לכתב "הארץ" ארי שביט. הנשיא אובמה הודיע על מענק של 70 מיליון דולר ושיגר לירושלים שליח שיסביר לנתניהו את תכניות התקיפה האמריקאיות. חסאן נסראללה, מנהיג החיזבאללה שיגר ממחילתו נאום מוקלט עם האיומים הרגילים. הרמטכ"ל בני גנץ הסביר את השיקולים הנוגעים לתקיפה ב…סוריה. ראש "קדימה", שאול מופז, במסגרת הסבריו על יציאתו מהקואליציה, אמר כמה מילים מעורפלות כמנהג הפוליטיקאים, והיו שמועות על הסיבות המדוייקות לכך שנתניהו מבקש לצרף את אצבעו המונפת של צחי הנגבי לממשלתו.

אבל התייחסות מפורשת לטיעון של ברק לא היתה.

ברור שאין חובה על מישהו להתייחס. יש מי  שאינם רואים כל חשיבות במאמצים של משטר ההייאטוללות באיראן להשיג פצצה גרעינית. יש אנשים הרואים בכל ההתרחשויות הפוליטיות, המדיניות והצבאיות, קישקוש אחד גדול. מבחינתם התחום החברתי הוא העיקר, או התחום האמוני-דתי, או מה שקורה בחיי היום-יום שלהם. ומה שאינו העיקר, הוא מבחינתם קישקוש בקומקום. לא מעניינם.

זכותם. יש כל מיני דגים בים, וסביר שצריך גם כאלה.

אבל מי שטורחים לעסוק בעניינים פוליטיים ומדיניים, וברגיל מהללים ומשבחים ומפרשים כל טקסט של דגן או של דיסקין או כל רמז של גנץ הנושאים חן בעיניהם, מה פשר שתיקתם לנוכח הטיעון של ברק את ידלין? הוא לא מספיק חשוב? הטיעון  לא די ברור?

התשובה שלי לשאלה שאני מעלה כאן היא זו:

יש אצלנו מגזר שלם של פוליטיקאים, אקס-גנרלים ואקס אנשי שו-שו, של עיתונאים ופרשנים, שיש להם חשש עמוק מפני הכרה במציאות.

אפשר לאפיין אותם בקלות.

מדובר בדיוק באלה שטענו, עד לאחרונה, שאין שום עדות ממשית לאיום איראני מפורש עם ישראל. שהמנהיג הרוחני חמינאי או המנהיג הפוליטי אחמדינג'אד מעולם לא אמרו בצורה ברורה ומפורשת שיש בכוונתם להשמיד את מדינת ישראל. ולכן, מבחינת המגזר המוזר הזה, מה כל כך נורא, לעזאזל, בנשק גרעיני בידי המשטר האיראני? האם זהו עניינה של ישראל להגן על נסיכויות הנפט המפרציות, או על המשטר הסעודי, מפני הפצצה גרעינית איראנית? רוצים פצצה? שיהיה.

נשיא מחמוד אחמדינג'אד: שקול ורציונלי

עוד מאפיין ברור של המגזר המוזר, הוא ייחוס של "רציונליזם" למשטר ההייאטוללות האיראני. זהו קו ההגנה השני, שההגיון שלו הוא כזה:

נניח, אפילו, אומר הטיעון, שלמשטר האיראני יש כוונות זידוניות כלפי ישראל. אז מה? הרי ראשי המשטר האיראני יודעים שישראל חזקה מהם בהרבה בתחום הגרעיני (לפי פרסומים זרים) ותישאר כזאת עוד זמן רב. וכן הם יודעים שיש לישראל מטריה גרעינית אמריקאית. ומכיוון שחמינאי ואחמדינג'אד יודעים את כל הדברים האלה,  והם אנשים רציונליים (האם מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד, לא גילה לנו בסודי-סודות, מידע אישי מסווג,  שהם רציונליים?), אז בבקשה: הם רוצים פצצה? שתהיה להם פצצה. מה קרה? יהיה מאזן-אימה, כמו מאזן האימה הישן והטוב שהתקיים במשך עשרות שנים בין ארה"ב ובריה"מ. אולי אפילו יש ברכה מסויימת במאזן אימה כזה, שכן הוא יציל את האיזור מהרפתקנות מיותרת של ישראל או של ארצות הברית.

גישה שלישית שתמצאו במגזר הזה, היא של אלה הטוענים שאין שום דרך למנוע מן המשטר האיראני להשיג נשק גרעיני. יש ביניהם אף כאלה הטוענים שזו זכותו הטבעית והמובנת מאליה של המשטר האיסלאמי, ושכל ניסיון למנוע מהאיראנים לממש את זכותם הטבעית, היא עוד מזימה קפיטליסטית-אימפריאליסטית-ציוניסטית שלא תצלח. מוטב שנתרגל למחשבה, הם אומרים. איראן גרעינית. נקודה.

אחד המאפיינים בולטים של חלקים חשובים במגזר המוזר התומך (בפועל ולמעשה, למרות כל ההכחשות וההתחטאויות) במאמציו של המשטר האיראני להשיג נשק גרעיני, היא הערכה השוואתית מעניינת ביותר מצידם, של המשטר הישראלי לעומת המשטר האיראני.  בעוד שאל המשטר האיראני מתייחס המגזר המוזר כאל משטר רציונלי, הרי שאל המשטר הישראלי הם מתייחסים כלא-רציונלי. מבחינתם, ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק הם הרפתקנים קנאים ומסוכנים, מחרחרי מלחמה סידרתיים המאיימים על שלום העולם  – ממש באותה מידה שבה המנהיג הרוחני עלי חמינאי והנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד הם מדינאים מיושבים ושקולים, שוחרי צדק ושלום, שכל חטאם הוא שהם  אנטי-אימפריאליסטים ואנטי-אמריקאים ושאינם חוטאים בציונות יתרה (שזה רק יתרון מבחינת המגזר המוזר).

אז ברור מדוע מתנגד המגזר המוזר , של המתעלמים מן המציאות, לפעולה ישראלית מקדימה נגד גרעין איראני. כדי לחזק את עמדתם הם נוהגים להעלות תיאורים אפוקליפטיים של מלחמה איזורית, שלא לומר עולמית, נוראה ביותר מבחינת תוצאותיה, במיוחד בישראל.

לצורך זה, עורכים הלוגיקנים של המגזר הזה פליק-פלאק מחשבתי מדהים: כאשר ראשי המשטר האיראני, החותרים לפצצה גרעינית, מאיימים להשמיד את ישראל – הם לא מאמינים להם. הם מאמינים לרציונליזם שימנע מהם התקפה כזאת.  אך כאשר נסראללה ממחילתו בלבנון, או חמינאי ממושב המולות שלו, או מפקד משמרות המהפכה או סגן הנשיא האיראני מאיימים לעשות כלה בישראל אם רק תעיז להפציץ את הגרעין האיראני – פתאום הם כן מאמינים, ואף מתארים מצידם בפרוטרוט מה תעולל לנו איראן הטרום-גרעינית ומתייחסים לאיומים האלה כעובדה נתונה.

כל אלה בעיני כאותה אם רחמנית המבקשת להרדים את בנה התמים עם האגדה המדהימה על מה שנראה כצבוע טורף ומטורף ובעצם אינו אלא סבתא חביבה ואוהבת.

אבל בינתיים, כזכור, לא שמענו מהמגזר המוזר את התשובה לשאלה של ידלין או ברק – דהיינו, אם רב כל כך חששם מפני איראן לא-גרעינית, מה פשר שיוויון הנפש שלהם כלפי איראן גרעינית?

והנה כמה מילים על האיום החיזבאלוני-איראני על ישראל.

אחד הבולטים במגזר המוזר, הוא פרשן "הארץ" צבי בראל.  ב-25.07.2012, היום שבו התפרסמו דבריו של ברק שהם עילת הרשומה הזאת, פרסם בראל בעיתונו מאמר תחת הכותרת "ועכשיו, שיעור בכימיה" שבו התייחס לאפשרויות של תקיפה ישראלית בסוריה אפרופו הנשקים הכימיים המוחזקים שם. הוא לא התאפק, וסיים את המאמר במשפט המתייחס לעניין שונה במקצת:

"תמיד יישאר לנו האיום האיראני. הוא לפחות מבטיח לנו שפחות מ-500 איש ייהרגו אם נתקוף את איראן. זה הימור בטוח."

בראל מלגלג פה, כמובן, על תחזית שהשמיע ברק לפני חודשים אחדים, אפרופו התפרצות אפוקליפטית קודמת של המגזר המוזר, שגם אז ציטט  את האיומים החיזבאלונים-איראניים כאילו היו דברי אלוהים חיים. ברק אמר אז שבתגובה איראנית על הפצצה ישראלית צפויים 500 הרוגים בישראל, או פחות.

מנהיג חסן נסראללה: 4,200 רקטות וטילים

טוב, אני לא משתגע, כידוע, על תחזיות מלומדות או התנבאויות סתמיות (רק בשביל הבידור, קבלו את תחזיתו המלומדת של בראל עצמו מאפריל אשתקד, על מה שעומד להתרחק בספטמבר האחרון: "צריך לאמץ את הנחת העבודה שלפיה בספטמבר תוכר המדינה הפלסטינית, וכי מיד אחר כך תתמלא רמאללה בנציגויות רשמיות של רוב מדינות העולם. אבל זה יהיה רק החלק הסמלי של ההכרה. מין התחשבנות היסטורית עם מי שהגדיר את האו"ם כ'שמו"ם' וראה בהחלטותיו אותיות מתות. ומה תעשה ישראל? תחרים את המדינות שישלחו שגרירים לפלסטין? לא תתיר את כניסתם דרך נתב"ג?". והוא עוד מרשה לעצמו ללגלג על תחזיות של אחרים. ממש בדרן) למשל, ברק הרוויח ביושר את הליגלוגים שספג אחרי שהודיע לפני חודשים אחדים שסופו של המשטר הסורי עתיד להגיע תוך כמה שבועות.

אבל התחזית של ברק בדבר 500 הרוגים או פחות, אינה נטולת הסבר. הלגלוג של בראל מיותר לגמרי.  והנה ההסבר לפניכם:

מה שצפוי מצד איראן, ואולי גם החיזבאללה, היא התקפת טילים ורקטות. לישראל יש ניסיון רב-שנים בהתקפות כאלה. במלחמת המפרץ הראשונה, לפני 22 שנים, שיגרה עיראק כמה עשרות טילים לעבר ישראל. היה הרוג אחד, שנחנק בגלל מסיכת הגז הטפשית והמיותרת שניסה לחבוש (שהרי הטילים נשאו ראש נפץ קונבנציונלי).

אך מאז נוספה התנסות חשובה בהרבה:  מלחמת לבנון השניה בעשור הקודם.

באותה מלחמה שיגר החיזבאללה 4,200 טילים ורקטות מסוגים שונים ומטווחים שונים נגד האוכלוסייה האזרחית בישראל.

מספר ההרוגים בישראל: 39.

נתוני המשטרה מדברים על 40 הרוגים, כי המשטרה מחשיבה במניין  גם אזרח אחד שמת מהתקף לב בשעה שהושמעה הזעקה נגד טילים.

אם מחלקים 4,200 ל-40, יוצא שנורו 105 טילים או רקטות כדי "לייצר" הרוג ישראלי אחד.

איש אינו יודע כמה טילים בדיוק יירו איראנים או החיזבאללה במלחמה הבאה. אבל ההערכות מדברות על עשרות אלפי טילים. מדוע? כי יש להם עשרות אלפי טילים, ומניחים שיצליחו לירות את רובם.

לפי המפתח של 105 טילים להרוג אחד,  יהיה על האיראנים לשגר עשרות אלפי טילים  – יותר מ-52,000 – כדי להרוג 500 ישראלים.

בהנחה שיניחו להם לשגר מספר כזה של טילים.

המתמטיקה הזאת אינה אומרת שאני מצטרף לתחזיות של ברק, אני רק מסביר ממה הן נובעות.

ועם כל חסרונותיו של ברק, או גם של נתניהו,  לצורך זה, אני מעדיף אותם עשרה מונים על פני טיפוסים כצבי בראל והמגזר המוזר. ברק ונתניהו לפחות לא עוצמים עין לנוכח המציאות, לא מספרים לעצמם (ולנו) סיפורי אגדות מצוצים מהאצבע על סבתא חביבה שרק נראית כמו צבוע מרושע, אינם משלים את עצמם ואותנו בקשר ל"רציונליות" של המשטר האיראני, וגם אינם קונים כל איום מלבנון או מטהראן כאילו הוא אמת מוחלטת.

ברור שאין לראות בדברים הכתובים כאן שום המלצה לערוך הפצצה ישראלית  באיראן בכל מועד שהוא. את דעתי בעניין הזה כבר כתבתי יותר מפעם אחת, ואין לי אחרת: את ההחלטה בעניין זה צריכים לקבל אלה שידועים להם כל הפרטים, כולל הקטנים ביותר. האמת מצוייה בפרטים, וגם היפוכו של המשפט הזה נכון:  הכללות גורפות, מהסוג שמפזרים בראל ודומיו מהמגזר המוזר,  הם מקור לכל שטות ואיוולת אפשריים, ושומר נפשו ירחק.

 

מודעות פרסומת
17 תגובות
  1. אייל permalink

    ההנחה היא שהאירנים יהיו מוכנים לנהל מלחמה קונבנציונלית נגד ישראל, אבל לא מלחמה גרעינית. איפה כאן הסתירה הלוגית שאינה ניתנת ליישוב?

    אהבתי

  2. אייל,
    אבל הן ההנהגה הרוחנית והן ההנהגה הפוליטית של איראן חוזרות וטוענות כי מטרתם היא השמדת ישראל. מה שאפשרי אולי בנשק גרעיני, אך לא בנשק קונבנציונלי. היו לאיראן די הזדמנויות לפתוח במלחמה קונבנציונלית נגד ישראל. לא מפתיע שהם לא ניצלו אותן. אז מה דעתך על האפשרות שההנחה ההגיונית, המתבססת על האינטרס המוצהר שלהם, הפוכה לזו שלך: הם יהיו מוכנים לנהל מלחמה גרעינית נגד ישראל, אבל לא קונבנציונלית. מה שמסביר את הלהיטות שלהם להשיג נשק גרעיני. להיטות שאין לה הסבר רציני לפי הטיעון שלך.

    אהבתי

  3. אייל permalink

    יכול להיות שמטרתם היא להשמיד את הישראל, הבעיה היא שהם לא יכולים לעשות זאת מבלי להשמיד את עצמם על הדרך, ואני לא חושב שהם יהיו מוכנים להקריב מיליוני שהידים בשביל שום מטרה שבעולם, גם אם זו מטרה מקודשת כמו השמדת ישראל.

    אהבתי

  4. אייל,
    אתה לא חושב שהם מוכנים להקריב מיליונים כי אתה חושב שהם רציונלים. ואתה חושב שהם רציונלים כי אתה מוכן להתעלם ממה שמספרת לך ההיסטוריה של המשטר הזה. למשל, מלחמת איראן עיראק לאורך שנות השמונים. המלחמה הנוראה ביותר בתולדות המזרח התיכון מאז ומעולם. ושים לב, שאז נלחם המשטר המטורף הזה נגד מוסלמים כמוהו, ובעיראק אף יש רוב שיעי. צא ולמד מה יהיו מוכנים לעשות נגד כופרים כמוך וכמוני. אך למה להרחיק לכת? רק הקשב למה שהם אומרים וקח אותם ברצינות, אלא אם כן יש לך ראייה ממש טובה לכך שהם משקרים ולא מתכוונים למה שהם אומרים. השאלה, שאינה עומדת בפני או בפניך, אבל בהחלט עומדת בפני מי שאמור לקבל את ההחלטה מתוקף בחירת העם בו, או המנוי שקיבל, היא זו: האם מותר להמר על גורלו של העם, כשיש לך עסק עם משטר רצחני בעל קבלות כה מרשימות וכוונות כה מוצהרות?

    אהבתי

  5. אייל permalink

    עם כל הכבוד, מלחמת אירן-עירק היתה מלחמה אחת מיני רבות שהתרחשו במאה הקודמת ואין בה כדי להצביע על טירוף מיוחד של המשטר האירני (ולמיטב ידיעתי היו הם דווקא העירקים שהשתמשו בנשק לא-קונבנציונלי).

    אני כן מניח שהם רציונלים במובן זה שהם יודעים להעריך את התוצאה של תקיפה גרעינית על ישראל. אף אחד, גם לא הדיקטטור המטורף והמגלומן ביותר, לא ייכנס למלחמה תוך ידיעה ברורה שהוא הולך לסבול אבידות של מיליוני בני אדם – וזו פירושה של מלחמה גרעינית לצערינו.

    אהבתי

  6. אייל,
    מלחמה אחת מני רבות, אבל הקשה והנוראה ביותר במזרח התיכון, וגם ארוכה יותר מרבות אחרות בעולם. נכון שהעיראקים השתמשו בנשק כימי נגד צבאות איראניים שהיו על אדמת עיראק (ונגד אזרחים כורדיים, באותה הזדמנות), אבל האיראנים שלחו עשרות אלפי בני נוער איראניים לא חמושים כדי שיפרצו נתיבים בשדות המוקשים, כשלצווארם מפתחות מפלסטיק מתוצרת טיוואן – מפתחות לגן העדן. אם הבנתי את הראש שלך, גם זה עשוי להראות לך רציונלי.
    אני חושש שההנחה שלך בדבר הרציונליזם של המשטר האירני נובעת מחוסר הבנה עמוק המאפיין חילוניים המורגלים לאורח מחשבה מערבי, בקשר למניעים ולמהלכים של אנשים בעלי הלוך נפש דתי קנאי. אנסה להסביר לך זאת במונחים שאתה אולי מסוגל להבין, כלומר, קנאות אידיאולוגית: האם היית סומך על נאציונל סוציאליסט קיצוני כאדולף היטלר שלא ישתמש בנשק גרעיני, אם ידע שהדבר יגרור מיליוני קורבנות מבני עמו? או על אחד כמו אנדריאס באדר מכנופיית באדר מיינהוף? או על פול פוט ואנשי החמר רוז'? נסה פעם לקרוא מה יש לחומייני או להוגים שיעים אחרים לומר על קורבנות מבני עמם שלהם. לפי אמונתם העמוקה, הם רק גומלים למתים טובה, שכן שהם גורמים להם למלא אחר מצוות השוהאדה המקודשת.

    אהבתי

  7. אייל permalink

    האם יש לך דוגמא היסטורית אחת למדינה שעשתה מעשה *תוך ידיעה מראש* שהתוצאה תהיה מיליוני הרוגים? היטלר לא היה נכנס למלחמה אם הוא היה יודע מראש שהיא תיגמר בכך שחיילים רוסים יכבשו את ברלין.

    הטענה שלכם היא שהאירנים הם מקרה היסטורי מיוחד ואנחנו מתבקשים להאמין שהם מטורפים שרק מחכים להזדמנות להרוג אותנו ואת עצמם – אני לא מקבל את זה.

    אהבתי

  8. אייל,
    התשובה לשאלה שאתה שואל בקטע הראשון לתגובתך, כפי שאולי הבנת בעצמך, היא כמובן גרמניה הנאצית. היטלר, שהיה חייל משוחרר ב-1918 בוודאי ידע מה היו תוצאותיה הנוראות של המלחמה העולמית הראשונה, ולמרות זאת לא היסס לרגע כשיצא לשניה, בידיעה ברורה שיהיו מיליוני הרוגים: יהודים, צוענים, סלבים ועוד גזעים נחותים שיסולקו ממרחב המחייה של הנאצים בגבולות החדשים של הרייך בן אלף השנים. נכון שהוא לא חשב שחיילים רוסים יכבשו את ברלין – כשם ששותפו מוסוליני לא חשב שחיילים אמריקאים יכבשו את רומא, וכשם ששותפיו היפאניים לא תיארו לעצמם מה יהיה גורלה של טוקיו. גם סאדאם חוסיין שפלש לכוויית לא חשב שיבוא יום שחובש צבאי אמריקאי יחפש כינים בזקנו לאור הפנס ואון-קאמרה לכשיתפס באיזו מחילה, ואפילו נסראללה, שחקן משנה, לא חלם שיום אחד יודה בטלוויזיה בשידור חי, שאילו ידע מה יהיו תוצאותיה של מלחמת לבנון השניה, לא היה מבצע את החטיפה הגורלית (שבה הוא מתגאה היום) שהביאה לאותה מלחמה. ובטח לא חלם שייאלץ לחיות את שארית חייו במחילות מתחת לאדמה.
    כך שאיני רואה (ואיני יודע למי אתה מתייחס במושג "הטענה שלכם". אני מסתכל סביבי, כה וכה, ואיני מזהה פה איש מלבדי) שום דבר היסטורי מיוחד במשטר האיראני. להיפך, המגלומניה שלו, להשליט על העולם את הקוראן בנוסח השיעי, מזכירה לי להפליא משטרים קודמים מאותו הז'אנר, שניסו לתפוס מרובה. כמו קודמיהם, גם הקנאים האיראניים (שהם, אגב, מעריצים נלהבים של המשטר הנאצי של היטלר, ולא פלא שהם הולכים בדרכיו) הם לא כל כך רציונלים, כפי שאתה מבקש להניח. כמו לקודמיהם אין להם שיפוט נכון ושפוי של המציאות הפוליטית, ומכיוון שהם פוסעים בעקביו, ביותר ממובן אחד, של המשטר הנערץ עליהם, גם הם עלולים להיקלע למצבים דומים לאלה שאותו משטר נקלע אליהם, בין שאתה, אייל, מקבל את זה, ובין שלא.
    ולבסוף, נראה לי שלפחות חלקים מן הדיון בינינו היו נחסכים אילו קראת התייחסויות קודמות שלי לסוגיה, למשל פה –
    https://mafyahu.wordpress.com/2012/03/23/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%A8-4-%D7%9E%D7%98%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94/
    וכן ברשומות אחרות באותה קטגוריה.

    אהבתי

  9. אייל permalink

    אתה אומר בעצמך שהיטלר, סדאם חוסיין ונסראללה לא ידעו מה יהיה התוצאה של מעשיהם. אבל אתה לא מוכן לראות את ההבדל בין מלחמה רגילה ולמלחמה גרעינית. כאשר משתמשים בנשק גרעיני התוצאה היא ברורה מראש וגם המנהיג המופרע ביותר יכול להבין שאם הוא יטיל פצצת אטום על מדינה גרעינית אחרת, התוצאה תהיה השמדה הדדית. האנלוגיה היא לכך שהיטלר היה מודע ערב הפלישה לפולין שהתוצאה תהיה חיילים רוסים בברלין והוא בחר, למרות זאת, לפתוח במלחמה. היטלר וקציניו בוודאי לא שיערו שזו תהיה התוצאה.

    אתה מתרשם מהרטוריקה המתלהמת של ההנהגה האירנית – אני הרבה פחות. אם היה לי יותר זמן, הייתי מצטט אלפי איומים, הצהרות והבטחות של פוליטיקאים ברחבי העולם שלא יצא מהם דבר. אם לסכם את הדיון, אתה חושב שהאירנים יהיו מוכנים לשאת את מיליוני הקורבנות על-מנת להשמיד את ישראל, ואני חושב שלא.

    אהבתי

  10. אייל,
    אני מסכים עם הסיכום שלך, ומקווה שלא יימצא מנהיג ישראלי, או אמריקאי, או אף רוסי (פוטין טוען בעצמו שהוא מסייע למפעל הגרעיני של איראן כי הוא בטוח שישראל לא תניח לה להיות בעלת פצצה) שיהיה מוכן לקחת את הסיכון.

    אהבתי

  11. דניאל permalink

    מודה לאייל שביטא נהדר את השאלות שעלו גם לי. עליי להודות שגם אותי התקשית לשכנע כי יש הבדל בין השמדה לבין נזק נסבל, גם אם רב מאוד.
    מצד שני, אני לא חושב שהסכנה האמיתית הינה מישות מדינתית שתירה טיל גרעיני על ישראל. לדעתי, הסכנה שבגרעין האיראני היא מרוץ החימוש והפרוליפרציה שבצדו, חלקה מכוונת, שהוא יחולל.

    אהבתי

  12. דניאל,
    איני מבין את משמעות ההודאה שלך, שכביכול ביקשתי לשכנע פה, ש"יש הבדל בין השמדה ובין נזק נסבל " וגו'. אתה מוכן להסביר?

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      לנו, אין את הברירה להמתין למכה הראשונה ולתת את המכה השניה .כי אז המכה
      השניה תהיה עבורנו כבר מיותרת . יוצא מכך שאנחנו נצטרך לצערי להכות ראשונים.
      מה לעשות? לדעתי יש להעביר מסר חד-משמעי לעם האירני שזמנו הולך ומתקצר
      ככל שהם מתקרבים לפצצה אטומית . שיעשו בעצמם את שיקולי הכדאיות .יש לצה'ל
      לפי דעתי הפרטית, גם אפשרות לנטרל את איזור הכורים בקרינה גרעינית, להרבה
      שנים גם בלי לפגוע פיזית במתקנים עצמם ,ואולי גם בהם .

      אהבתי

  13. מנחמי,
    ממש לא בא לי להיכנס לפרטים מבצעיים, ובכל מקרה אני לא מכיר הצעה של מישהו שישראל תמתין להפצצה איראנית כדי להגיב.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      דובר על צוללות עם טילים, שיתנו את המכה השניה .

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        מה שקורה עכשיו בין טורקיה ואירן, מחזק את התזה שלי ,שמי שמתחנף (משט המרמרה)
        נחשב לחלש ו"חוטף" . כך גם שבדיה ואחרים .חיבורים אידאולוגיים לא עובדים, אצל גלדיטורים .
        כתבתי בזמנו, שהמשט הטורקי, בא כדי להיות עם הצד החזק (אירן המתחמשת) .

        אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. עוד על פיצוח גרעינים איראני: המגיב אייל כמשל, התגובה של דגן והביקור של פאנטה « מאפיהו

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: