דילוג לתוכן

האוצר הגנוז של יתרות המט"ח: חסרים לך 4 מיליארד ש"ח, ביבי? במקום להעלות את המע"מ, לך תביא אותם מהמזרון!

יולי 25, 2012

המשק לא צמח לפי התחזיות בשנה החולפת כצפוי. התוצאה: היחידים והחברות הרוויחו פחות והשתכרו פחות. תוצאת התוצאה: הם שילמו פחות מסים . לכן הולך ונוצר חור בתקציב הממשלה.

בקיץ שעבר פרצה המחאה החברתית. התוצאה: הקמת ועדת טרכטנברג שהגישה את המלצותיה. הממשלה הלכה בכמה סעיפים לקראת ההמלצות. תוצאת התוצאה: עליה בלתי מתוכננת ובלתי צפויה בהוצאות הממשלה, שהגדילה את החור בתקציב.

ועוד היו "האביב הערבי" שהגדיל את "הסיכונים הביטחוניים" והזרים כסף לתקציב הביטחון שהיה אמור לקטון, והתעוררה בעיית העובדים הזרים שהזרימה כסף לכיוון הגדר, והרי לנו:

נכנס פחות, יוצא יותר, התוצאה ברורה.

אז מה עשתה הממשלה: קודם כל הגדילה את "יעד הגרעון". לכאורה זה אינו צעד ממשי, אלא רק כזה שנועד "להציל פנים", כלומר, לאפשר לממשלה חופש משחק נוח יותר בין ההכנסות וההוצאות בלי שיהיה עליה להפר את חוק התקציב. שהרי תיאורטית, חוק התקציב הוא חוק ככל חוק אחר, ואם הממשלה תעבור על החוק, אפשר – בכאילו בן-בנו של כאילו – להעמיד אותה לדין, או להציג אותה כמפירת חוק.

אבל הגדלת הגרעון היא גם הלוואה שלוקחים מהעתיד, ויהיה צורך להחזיר. ניסיון העבר מורה שממשלות מתפתות לעתים לסגור את הגרעון על ידי זיוף המטבע, מה שנקרא בלשונם המכובסת "אינפלציה".

ואחרי הגדלת יעד הגרעון באים הצעדים הממשיים יותר, ובמרכזם, העלאה ב-1 אחוז של המע"מ, שאמורה להזרים לקופת האוצר כ-4 מיליארדי שקלים.

מטרת "הגזירות" האלה שקופה למדי.

המטרה היא תעמולתית-פוליטית, יותר מכלכלית.

נתניהו רוצה למלא את ביתו הצר של הבוחר הישראלי בשתי עיזים מעצבנות. העז הראשונה היא הנוכחית. העז הבאה תבוא עם תקציב השנה הבאה: עוד מסים ועוד קיצוצים.

ואז, כשיגיעו הבחירות, לא יצטרך נתניהו לתת כלום לציבור. הוא יוכל רק לפנות את שתי העיזים המיותרות, או אולי רק אחת מהן – ולפי חשבונו – הבחירות יהיו בכיס שלו.

ועכשיו כמה מילים על העלאת המע"מ – הזקן, הקרניים והזנב של העז הנוכחית.

ממשלת הקפיטליזם החזירי של נתניהו את שטייניץ בע"מ הכי אוהבת את המע"מ, כי זהו מס המוטל על כ-ו-ל-ם. זאת אומרת – גם על הכי עניים, אלה  המשוחררים ממסים ישירים המוטלים על רווחיהם, משכורותיהם או נכסיהם. שהרי לעניים ביותר  בקושי יש משכורות או נכסים, ובטח לא רווחים.

מבחינת ממשלת נתניהו ובעליה, השכבות מעוטות ההכנסה עשירות בפרזיטים המתחמקים מתפקידם העיקרי של האזרחים בין בחירות לבחירות – לממן את תענוגותיהם  ואת אבטחתם של חברי המעמד הפוליטי והמעמד המנהלי.

התענוגות והאבטחה קשורים בצורה הדוקה, כי ככל שהמעמדות העליונים מתענגים יותר, גוברת האיבה כלפיהם, ולכן יש להגדיל את הוצאות האבטחה עליהם ועל ממשלת הסנג'רים שלהם.  הוצאות האבטחה של הממשלה עתירת השרים שלנו כבר הגיעו ל-2 מיליארדי שקלים בשנה.

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר: שבע השנים השמנות

חשבון דימגוגי פשוט: חצי מההכנסות השנתיות הצפויות מהעלאת  המע"מ, הולכות  על שמירת ביטחונם האישי של השרים. בין השאר יש לשמור עליהם מפני האזרחים הזועמים עליהם בגלל העלאת המע"מ.

כל שקל שמצליח האוצר לחלץ מלועם  הרעב ומידם החמדנית  של העניים,  הוא רווח נקי מבחינת בעלי המדינה: זהו שקל אחד פחות שצריכים להפריש העשירים, כדי לקיים את הממשלה השומרת על האינטרסים שלהם.

תוספת מיסים של ארבעה מיליארד שקל, מתוכם (בערך) מיליארד שקל יותר שישלמו שלושה או ארבעה העשירונים התחתונים, ו-200 מיליוני שקלים שיתווספו ממיסים על העשירים – זה השיקוף הנאות ביותר של ההעדפות החברתיות בסביבה הרעיונית והחברתית של ראש הממשלה שלנו.  ייחס של אחד לחמישה. על כל חמישה שקלים שנותנים העניים, נותנים העשירים אחד.

ברור שתוספת המיסים תגרע גם תגרע משולחנם, מביתם ומחינוך ילדיהם של העניים.   אך היא לא תגרע דבר משולחנם של העשירים, מכנף בגדם או מהגדג'טים האלקטרוניים החדישים בתא הקפטן של היאכטה שלהם.

ככלות הכל, הם בעלי המדינה. הם בעלי הממשלה. נתניהו ושטייניץ הם הסנג'רים שלהם. הם כבר נפגעו מספיק, על פי השקפתם, כתוצאה מהמחאה החברתית של הקיץ האחרון. הם מוכנים לכל היותר לצעד סימלי קטן. 200 מיליון שקל זה יופי. הפקידים של האוצר, שמחר-מחרתיים הולכים לקבל ג'ובים אצל העשירים, לא יחלמו להציע יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, ניסה לאחרונה להסביר את צעדיה הכלכליים של ממשלתו, כאשר המשיל את כלכלת המדינה לכלכלת משפחה.

למה לא? נלך על זה.

ובכן, מה עושים במשפחה סבירה, כאשר ההכנסות קטנות ללא הודעה מוקדמת, אך יש הוצאות קבועות שצריך לממן?

הולכים למזרון. זאת אומרת, לחסכונות. למה שהמשפחה צברה. אולי כדי לקנות פעם בעתיד דירה לילדים, או כדי להחליף את המכונית. אך גם לצורך מקרים אשר כאלה: ירידה  פתאומית בהכנסות בצד הוצאות הכרחיות או עולות.

והנה, למדינת ישראל יש מזרון – אחלה מזרון. מזרון מארץ המזרונים, מלא בכל טוב: דולרים ויורו, פרנקים ויינים, יואנים ומן הסתם גם כסף וזהב.

לפני 11 חודש פרסם כאן הקורא משה רשומה מאירת עיניים, שנגעה ליתרות המט"ח של ישראל.

מה שאנחנו מחזיקים במזרון.

מסתבר שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר, היה איש עם חזון. מין יוסף של המשק הישראלי.  בשבע השנים השמנות (שכללו גם שנים רזות למדי, אגב) הוא חסך וצבר והגדיל  את הר המזומנים הצבורים מתחת למזרון, עד מחנק. באופן שיטתי לגמרי, בהתמדה ובעיקשות, הוציא הנגיד סטנלי מדי שנה עשרות מיליארדי שקלים מן המשק הישראלי – והשקיע במט"ח.

משה הצביע ברשומה שלו על ההפסדים שנגרמו למדינה כתוצאה מהצבירה הזאת, בגלל הירידה הנמשכת במחיריו של המט"ח העיקרי, הדולר האמריקאי. אך לא זה היה העיקר. הנה מה שכתב פה משה באוגוסט שעבר:

ביולי 2009 עמדו יתרות המט"ח של המדינה על 52,094  מיליארד דולר.  ביולי 2011 כבר הגיעו היתרות ל-77,943 מיליארד דולר.  עליה של קרוב ל-50% בגובה היתרות בתוך שנתיים. אגב, כשהתיישב פישר על כסא הנגיד, במאי 2005, עמדו יתרות  המט"ח של המדינה על 27 מיליארד דולר, ואיש לא חשב שזה מעט מדי.

זאת אומרת שבשש ומשהו שנות כהונתו קנה פישר 51 מיליארדי דולרים. נתח גדול וחשוב  של העושר הלאומי שלנו. מאות מיליארדי שקלים,  בערך 30 מיליארדי שקלים בשנה, הוצאו ממחזור החיים של המשק  והושקעו בניירות מתוצרת חו"ל שבנוסף לכל הצרות גם איבדו  בדרך עשרות אחוזים משוויים.

במשפט אחד: במשך שבע שנות כהונתו האחרונות, הגדיל הנגיד פישר את תכולת המזרון הלאומי שלנו כמעט פי שלושה.

הימים אז, באוגוסט שעבר, היו הימים הסוערים של המחאה החברתית. "צוות מנו" (טרכטנברג) ישב על המדוכה, ולמשה היתה הצעה:

"מקורותי מוסרים לי שב"צוות מנו"  מחפשים  בנרות מקורות כספיים לתכניותיהם המצויינות.

אולי אפשר למכור קצת מט"ח?"

אך נחזור להווה.

הנה, מספרים לנו, הגיעו השנים הרזות – אך למרבית המזל יש מאיפה לקחת. מזרון עצום וגדול.

כפיים ליוסף שלנו. שאפו לנגיד.

על פי החשבונות העדכניים, עמדו יתרות המדינה במט"ח בחודש יולי 2011 על 77,949 מיליארדי דולרים. שער הדולר אז עמד על 3.43 ש"ח. משמעות הדבר היא, שיתרות המט"ח היו שוות 267.4 מיליארדי שקלים.

יתרות מטבע החוץ בבנק ישראל
מיליוני דולרים
סך הכול יתרות מטבע החוץ יתרות עם קרן המטבע הבין-לאומית* יתרות מטבע החוץ ללא יתרות עם קרן המטבע הבין-לאומית תאריך
70,913** 1,648 69,265** דצמבר-10
2011
73,398** 1,722** 71,676** ינואר
73,793** 1,733 72,060** פברואר
74,526 1,747 72,779 מרץ
77,409 ** 1,786 75,623** אפריל
76,803 1,806 74,997 מאי
77,414 1,806 75,608 יוני
77,943 1,843 76,100 יולי
78,078 1,855 76,223 אוגוסט
76,331 1,821 74,510 ספטמבר
76,902 1,847 75,055 אוקטובר
75,154 1,806 73,348 נובמבר
74,875** 1,823** 73,052 דצמבר
2012
77,115** 1,842 75,273** ינואר
77,099 1,847 75,252 פברואר
76,997 1,845 75,152 מרץ
76,629 1,867 74,762 אפריל
74,792 1,818 72,974 מאי
75,119 1,827 73,292 יוני
*טור זה כולל הקצאות זכויות משיכה שהוקצו על ידי קרן המטבע למדינות החברות בקרן (SDRs' Allocation), ואת היתרה בקרן המטבע הבינ"ל – Reserve Tranche.

ביוני השנה, 2012, חלה ירידה מט"חית ביתרות המדינה: "רק" 75,119 מיליארדי דולרים. אך שער הדולר עלה והוא עומד עכשיו על 4.06 שקלים לדולר. פעולת כפל פשוטה מורה שיתרות המט"ח של המדינה שוות עתה כמעט 305 מיליארדי שקלים.

תוספת שקלית של קצת יותר מ-7.5 מיליארדי שקלים.

(מובן שהמספרים האלה  אינם מדוייקים, שהרי יתרות המט"ח של המדינה מוחזקות במטבעות שונים, ולא רק בדולר האמריקאי. המטבעות השונים לא עולים או יורדים בדיוק כמו הדולר. עם זאת, ידוע שלדולר יש משקל מכריע בהחזקות של בנק ישראל במט"ח, ולכן התוספת השקלית ליתרות אינה יכולה להיות רחוקה מהחישוב כאן. את המספר המדוייק אין אפשרות לחשב, כי בנק ישראל אינו מפרסם את הרכב יתרות המט"ח)

זאת אומרת: כדי שלא יהיה צורך כלשהו להעלות את המע"מ, ולהעיק  על השכבות החלשות בעוד התייקרות – שהרי כבר במצב הנוכחי ישראל היא מהמדינות היקרות בעולם – צריך לעשות דבר פשוט: למכור בערך מיליארד אחד של דולרים מיתרות המט"ח של המדינה. אותן יתרות שנוצרו בגלל שהנגיד הוציא, בעצם,  שקלים מהמשק. הסכום הזה, מיליארד אחד של דולרים, מהווה אחוז ושליש  מן היתרות העצומות.

אז למה ראש המשפחה שלנו, בנימין נתניהו, לא הולך למזרון כדי להקל על המצב? למה הוא בוחר להכביד על החלשים?  למה הוא נוקט בצעדים העלולים להביא להאטה נוספת של הפעילות במשק, ואפילו למשבר פינאנסי (בגלל הגדלת הגרעון)?

כי נתניהו הוא ראש המשפחה רק במשל שלו. במציאות הוא מכהן כסנג'ר של הסנדקים מסוג אחר לגמרי של התאגדות חברתית. התאגדות שבה העשירים והחזקים משתמשים בממשלה כדי לשדוד את החלשים והעניים עד שאלה האחרונים הולכים ושורפים את עצמם.

במציאות, ביבי הוא ראש הממשלה של כולנו רק על הנייר. שוב ושוב, בכל שעת מבחן, מתברר שיש אצלו כאלה ששווים יותר מהאחרים.

הרבה יותר.

 הערה: ברשומה תוקנה טעות חשבונית שהופיעה בה ביומיים הראשונים שאחרי פרסומה, כאילו די למכור פחות מאחוז מהיתרות כדי שאפשר יהיה לוותר על העלאת המע"מ. 
7 תגובות
  1. חשיבה מעניינת. כמו תמיד כלכלה היא תפיסת עולם אידיאולוגית באמצעים אחרים.

    אהבתי

  2. עמירם,
    מה שייך אידיאולוגיה? שינהג נא ביבי כראש משפחה, ומצידי שייאחז בחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי.

    אהבתי

    • למאפיהו
      אם ביבי ישתמש בחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי
      ,הוא יהיה ראש משפחה אידיאולוגי.

      אהבתי

  3. עמירם,
    אני נכנע ללא תנאי. אגב, להפתעתי קראתי היום אצל דן מרגלית ב"ישראל היום" שנתניהו היה מעוניין בצעד כזה, אבל לא התאפשר לו בגלל איזה חוק מלפני 25 שנה.

    אהבתי

  4. למאפיהו
    קראתי בעקבותיך את דן מרגלית. כלומר חשבו על זה.
    נראה לי שלא מדובר בחוק שירד עם עשרת הדיברות.
    כנראה שהדרך הנוכחית היא פתרון נוח יותר,
    לא בהכרח טוב יותר.

    אהבתי

  5. עמירם,
    לדעתי הם שומרים את היתרות לצורכי הוצאות נחוצות יותר לדעתם. שים לב (בטבלה), שמאז ינואר השנה ירדו היתרות ב-2 מיליארד דולר. על מה, בדיוק? רק על החזר חובות?

    אהבתי

  6. למאפיהו
    שאלה נכונה, כמו תמיד על מה הלך הכסף ולמי בתוך המה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: