Skip to content

השמאל והימין מתחרקשים בלי יעד

יולי 9, 2012

בזמן האחרון יצא לי לעסוק לא מעט בענייני שמאל וימין, אך בדרך כלל אפרופו נושאים אחרים. מה שחשבתי לעשות הפעם, הוא להקדיש רשומה קצרה להצגת חילוקי הדעות, המחלוקות והמלחמות שבין הימין והשמאל בישראל, וכן גם לנקודות הדימיון ולהבנות ביניהם.

הימין הקיצוני טוען שהשמאל הקיצוני מוצף בבוגדים שונאי ישראל המבקשים להביא לסופה של מדינת היהודים.

(הערה אישית: לדעתי אין לזה שחר. יצא לי להכיר אישית רבים מאותו שמאל קיצוני. בסך הכל הם טועים קצת ותועים קצת בכמה הנחות, ולדעתי צודקים באחרות, מה שבטח קרה ויכול לקרות לכל אחד.)

השמאל הקיצוני טוען שהימין הקיצוני מורכב מחבר קנאים העמלים להביא לסופנו כמו קודמיהם בימי אחרית בית-שני.

אך גם הימין הקיצוני מורכב להבנתי מחבר טועים ותועים, ובמשהו אולי צודקים.

השמאל הקיצוני טוען שבימין הקיצוני מכינים ואף מפרסמים רשימות חיסול.

הכהניסטים טוענים שהקוויזלינגים עוזרים לאויבינו עם הסכין מכיוון הגב.

השמאל  הנאור טוען שהקוזקים של הקב"ה מכינים פוגרום ביפי הנפש.

הימין מזכיר את הפרופ' שטרנהל שהתיר את דמם של המתנחלים וקרא לפלשתינים להתרכז בפעילות רצחנית נגדם.

השמאל מנפנף באברושמי ובחייכן.

הימין הקיצוני מזהיר ללא הרף וטוען שאנו מתקרבים לשעת המבחן הגדולה שבה יש חשיבות רבה לסיכול מעשי הבוגדנות…שיש אותות וסימנים וניכרים פעמי גאולה…שהלחץ עולה…שהרבי אמר כבר אז…

השמאל הקיצוני מזהיר וטוען שהפאשיזם בפתח, או שהוא כבר פה (כמו שהוא טוען כבר עשרות שנים), כך שיתכן שהפאשיזם בכלל נכנס ויוצא דרך הפתח או החלון בכל שעה שמתעורר הצורך.

למה שהימין קורא אותות וסימנים ופעמי גאולה, קוראים בשמאל המדומה משבר האימפריאליזם או משבר הקפיטליזם או שקיעת המערב.

השמאל טוען שהימין משרת את בעלי ההון, את האליטות, ומנשל למענם את ההמונים.

מבחינת הימין הטענה הזאת מצחיקה, כי הוא בטוח שבעלי ההון והאליטות מורכבות בעיקרן מאנשי השמאל.

זאת אומרת, למי מצביעים ברמת אביב ובכפר שמריהו?

כאשר קוראים בימין בשמו של רב גדול או נביא כזה או אחר,  נוקבים  בשמאל בשמו של  מלומד או מהפכן או פרופ' כזה או אחר.

מבחינת שני הצדדים במשוואה, המפתח לדיעותיהם ולהתנהגותם מצוי בנרטיב מסויים שראשיתו הובנתה בהם ואחריתו היבנו בעצמם.

נרטיב חובק עולם הוא זה, אידיאולוגיה שמסבירה הכל, המכילה תסריט שהוכתב מראש, היסטוריה שנחזתה כבר בספרי הנביאים או הסבילות, או בכתבי האבות של הרציונליזם או המרקסיזם או הפוסט-מודרניזם או אצל נוסטרדמוס.

את עצמם רואים הפעילים מהימין ומהשמאל כמין פועלים, עובדים חרוצים בצבא השם או בשירות המהפכה העולמית, חדורי תחושת שליחות קדושה  וממלאים את תפקידם במסגרת התסריט הנגלל והולך של תולדות הימים.

ימין ושמאל באסיפה הלאומית בצרפת

פיונים אמיצים של צבא העם או צבא השם, כמובן עם שאיפות סמויות להתקדם עד לשרביט המרשל, או לפחות הקולונל, ולא יזיק אם יש מי שמשלם על הדרך, כמו קיצבה של אברך או תלמיד, מילגה של סטודנט או משרת תחקירן.

סוגי האלימות המובנים בהתנהגותם של שני הצדדים, גם הם, כמובן, תולדה של אותו נרטיב טוטאליטרי, שאינו סובל דבר לצידו או בנוסף אליו.

מצד אחד נתלה הנרטיב של הימין בכל אותם פסוקים ואמירות מכתבי הקודש, שבהן מומלצת התנהגות אלימה כלפי הכופרים, כלפי אויבי העם, כלפי עמלק, להוריש את הכנענים, קורח ועדתו, "שפוך חמתך" וכיוצא באלה.

ואילו בשמאל זוכרים לטובה את הגיליוטינה של רובספייר, את המהפכה הרוסית ואת ספרד.  ברקלי, שיקגו  ופאריס בסיקסטיז, מלקולם איקס והבריגדות האדומות ההירואיות. וכמובן גם לשמאל יש פסוקים מתאימים מהרבנים מרקס, לנין, מאו או דני האדום.

אלה ואלה מותנים לאלימות. זה חלק מן האתוס ומן המיתוס.

אלה מבלבלים את ה' עם המולך, שיש להאביס בבני אנוש את אש התופת הבוערת בביטנו. "בקש שלום ורדפהו" לא סחורה מבחינתם.

ואלה שמנגד שוכחים שמוראותיה של האלימות שליוותה את המהפכה הצרפתית הביאו לתבוסתה המיידית ושהצרפתים עוד התנדנדו אחריה קרוב ל-70 שנה בין אימפריה קיסרית, מונרכיה ושוב קיסרות, עם תקופה מצ'וקמקת של רפובליקה באמצע.

ואילו האלימות של המהפכה הקומוניסטית הביאה לרוסיה האומללה, בין השאר, את הצאר האכזר ביותר בתולדותיה. הישג ראוי לציון.

מצחיקים אותי לפעמים האתיאסטים מן השמאל הקיצוני, שלפעמים מביאים את השואה בתור טיעון נגד האלוהים. איך הוא נתן ליהודים רבים כל כך למות.

מעניין שעשרות מיליוני החיים שגבתה המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה או בסין לא מביאים אותם לשום מחשבה שנייה בעניין הסוציאליזם.

אלה ואלה מצליחים להתעלם כמעט לחלוטין מן העובדה שבעוד הם מתיימרים לשרת את הטוב והנכון, את הקדוש והנעלה, את הלאומי ואת החברתי, מובילה דרכם לעימותים אינספור, לאלימות חסרת תכלית, להפגנות שינאה  מצידם וכלפיהם.

על זה הם אומרים "כשחוטבים עצים ניתזים שבבים".

או "השם נתן, השם לקח".

ועכשיו ביקורת דה-קונסטרוקטיבית על המשוואה שלעיל בין השמאל והימין:

ברור שהיא שטחית, מלאכותית ומיכנית, צבועה ומסוכנת.

איך יודעים?

כי זה מה שיגידו בביטחון מלא הקוראים משני הצדדים.

שני הצדדים בטוחים שאין מה להשוות.

לפחות על זה הם יסכימו.

לפעמים הם מסכימים גם בתחום הפוליטי. למשל, מדינה אחת בין הים לירדן ליהודים ולערבים.

המתכון הכי בטוח למלחמה מיידית.

לא משום שהפתרון עצמו פסול מלכתחילה: יחסים סבירים או טובים בין שבטים יכולים להביא למצב שבו רשויות המדינה הופכות למנהלת ( מ' בחיריק. ראו שוויץ).

אך ברור שמדובר במתכון למלחמה כשמקדימים את העגלה לסוסים.

כפי שמודגם לנו ולפלשתינים  על בסיס יומיומי מאז  1967.

ולסיכום: מה נובע מהמשוואה הזאת בין הימין והשמאל?

זה לפעם אחרת. בינתיים אני חייב לומר שכבר קצת נמאס מההתחרקשות הזאת בין השמאל לימין. המהלכים אותם מהלכים, הטיעונים אותם טיעונים, האיומים אותם איומים, לפעמים חלה התחממות, לפעמים התקררות, כבר היו מספיק סיבובי התגוששות כדי שאפשר יהיה לנחש לאן זה יכול להגיע, כלומר מה היעד, וזה לא משהו, היעד הזה.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

2 תגובות
  1. פוסט מעניין. ההבדלים בין השמאל לימין יכולים להיות אפילו מייאשים, לפעמים… לדעתי, בסופו של דבר, אפיון חד-מימדי של ימין ושמאל הוא דיי בעייתי כי הוא מצמיד אותך לדעות שאתה אל בהכרח מזוהה עמם.

    יצא לי פעם לכתוב על זה, הייתי שמח דווקא לשמוע את דעותיך בנושא:
    http://shnizi.wordpress.com/2012/02/18/flantland_politics/

    יום טוב

    אהבתי

  2. א. ארגמן ניל"י.
    קראתי בעניין בעקבות המלצתך. באשר ל"מישוריה", מודה שיש לי בעיה מסוימת עם הז'אנר, כשהוא נמשך ונמתח ומבקש להראות את כל המיגוון של אפשרויות השימוש ב"טריק". החבר שאמר לך שאתה זגזגן בגלל מעבריך הפוליטיים שוכח שאין שום דבר יוצא דופן במיוחד במעברים פוליטיים במנעדים משתנים בפוליטיקה הישראלית. הימין והשמאל הם מבחינתי חממות ומשתלות של רעיונות פוליטיים או חברתיים וכלכליים, ומה שטוב לוקחים ואת היתר עוזבים. אני בטח לא מצביע, לא בעד אלה ולא בעד אלה, מזה 35 שנים. אין טעם להכריע ביניהם ולהיגרר לוויכוח מי צודק יותר או מי טועה פחות. אפילו מבחינת היישומים החברתיים או הכלכליים קשה למצוא בעייה. איני מוצא שום פסול בצורות התארגנות וחיים כמו הקיבוץ או המושב השיתופי וברור שהצורה הקואופרטיבית טובה כמו חברה משפחתית או חברת יחיד (בתחום הכלכלה), ולפחות מהניסיון הישראלי אפשר ללמוד שצורות התארגנות שונות יכולות לחיות יחד. חוץ מזה שיש מדגרות וחממות שמעניינות לא פחות מהשמאל ומהימין ואולי מבטיחות יותר, כמו החשיבה הירוקה ורעיונות מתחום האמונה והדת. הבעייתיות העיקרית של השמאל והימין, שניכרת במיוחד באגפים הקיצוניים שלהם, היא הטוטאליטריות האידיאולוגית הגורסת ניצחון או מוות במקרה של הקמיקזי מימין או עולם ישן עד היסוד נחריבה של הקמיקזי משמאל. תרשה לי להימנע בינתיים מהרחבה בתחום ההבדלים המדיניים שבין הימין והשמאל, ששניהם אינם ריאליים: אלה משמאל סבורים שאין שום בעייה ממשית בדרך לשלום יהודי-ערבי חוץ מהסרבנות הישראלית, ואלה מימין הסבורים שלנצח ילכו הפלשתינים כעכברים של המלין אל אובדנם, אחרי החלילן שלהם, המנגן להם שירי ניצחון מופרכים ומעורר אצלם תקוות שווא משתקות. מכיוון שלא היה לי ברור מתגובתך איפה אתה רוצה שאתייחס, אז זה גם פה וגם שם.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: