Skip to content

הפגנה אלימה במוצ"ש: מחוללי המחאה יהיו קברניה?

יוני 24, 2012

ראשית, הבה נסלק מהשטח את הצביעות, הרמייה והשקר.

כשאני שומע את מנהיגי המחאה, שאמש עמדו בראש מסע ביריונות מאורגן של "הקומץ", נדהמים לנוכח "האלימות", שלפתע פתאום, בלי שאיש העלה בדעתו, הגיעה לשטח, אני מגרד את פדחתי במבוכה.

כשאני שומע אותם ואת אוהדיהם מהתקשורת מספרים שהאלימות של "הקומץ" היתה ספונטנית, נדמה לי שאני לא שומע טוב:

לא די שהממשלה חושבת שהציבור מטומטם – גם ראשי המחאה ואוהדיהם  חושבים כך?

בלי שום קשר לכלום, רק בגלל שמפקד משטרת תל אביב רוצה למצוא חן בעיני הממשלה, או בגלל שראש הממשלה קיבל החלטה מודעת לדכא את המחאה החברתית הצודקת בכוח הזרוע – פרצה האלימות?

לראשי המחאה וללהקת המעודדים שלהם מהתקשורת אין שום קשר לכך?

האמנם  האלימות באה להם בהפתעה?

קבלו את סתיו שפיר, שיצא לה איכשהו לטייל אך אמש, בנעליה האופנתיות, קצת מחוץ לשעות הקבלה,  בפואייה מפואר של בנק תל אביבי  ששמשותיו נופצו.

היא מאז ומעולם נגד אלימות מתוכננת מצד המפגינים. כך בראיונות לפני ואחרי. אבל אם העניינים יוצאים מכלל שליטה…שהיא תפסיד רצפות של בנק פרוץ וכבוש? רק בשביל לדעת מה ההרגשה, לכשתכתוב את זכרונותיה?

זה מה שהיא אמרה לפני שהכל התחיל:

"יהיו עוד הפגנות ומצעדים ומהומות, אבל זה לא יהיה העיקר. גם אני עצובה על כך שלא ניתן להעביר עוד קיץ של חסד, בהילולה של אחדות ותום. הרגעים ההם נראים היום כמו חלום מתוק, אבל הם נגמרו."

זה מתוך ספר על המחאה שסוקר ב"הארץ" בתחילת החודש הזה (08.06.2012). מה הפלא שנעליה האופנתיות באו במגע עם רצפות הבנק הכבוש.

אבל הכל תוך עצבות.

והנה הכותרת של ראיון  שפורסם בעיתון האינטרנטי מגפון עם אחד האקטיביסטים שבין ראשי המחאה, יגאל רמב"ם, ציטוט מדבריו:

"השטח בוער. יש גחלים רוחשות. נכון שאין להבה, אבל היא תגיע. פעם בארבע שנים משלשלים פתק עם אותיות ובזה נגמר הסיפור שלנו? אנחנו חייבים להמשיך ולהשפיע".

והנה עוד כותרת, הפעם  מ"גלובס" מן ה-29.03.2012:

איך תראה המחאה החברתית בקיץ? "זועמת, אלימה ונואשת יותר".

והנה כותרת של מאמר-דיעה שפורסם ב"גלובס", ב-29.01.2012, מפרי עטו של צבי סטפק, פעיל בשוק ההון, המבקש להזהיר את הממשלה. 

קיץ 2011, היה רק פרומו לקיץ הבא. ב-3 מאפיינים יהיה גל המחאה הבא שונה מהקודמים, אחד מהם הוא שזה יהיה אלים.

ובגוף המאמר כותב סטפק:

"אני חושש שהוא יהיה בעל מאפיינים אלימים, שלא ראינו לפני חצי שנה. הצטברות התסכול מהפער הבלתי נסבל בין יעדי המחאה לבין תוצאותיה ייצרו זאת. לתשומת לבם של ה"חלונות הגבוהים" שם למעלה."

כבר בסוף ינואר ידעו בשוק ההון ידעו לאן נושבת הרוח בין "פעילי המחאה".

כל זה מכמה דקות של גיגול.

ולא אביא כאן את דברי ההסתה, איך אפשר לקרוא לכך אחרת, של כמה עיתונאים, שהסבירו לראשי המחאה, ממרום מעמדם, גילם ונסיונם, הבנתם ההיסטורית ושאר כשרונותיהם, שבלי אלימות כלום לא יזוז. שמעולם לא היתה בהיסטוריה מחאה שקטה שהצליחה, וכן הלאה. ולא נתעכב הרבה גם על תובנותיו של יובל דיסקין, מי שהיה ראש השב"כ עד לא מזמן, שליגלג לא  מזמן באיזו מסעדה בכפר סבא על הפציפיזם החנוני של המפגינים משדרות רוטשילד.

מסיתים ומדיחים מגיעים בכל מיני צורות, גדלים ואריזות.

בקיצור, שנבין: לא היה שום דבר תמים בהפגנה ביום שישי, שבה, כביכול, רצו כמה עשרות מפגינים לנטוע שוב אוהלים בשדרות רוטשילד.

חליק דאווין.

בקיץ שעבר, כשזה קרה, היה להם רישיון מהעיריה. הפעם לא היה, ולא במקרה. הם ידעו היטב היטב למה הם הולכים.

לא היה שום דבר ספונטני במסע ההרס וההפרעה לתנועה שנערך למחרת, במוצ"ש.

הכתובת היתה על הקיר.

ראשי המחאה הכריזו על ה-14 ביולי, בעוד כשלושה שבועות, כעל היום שבו תיערך "הפגנת המיליון".

הבעיה: כמעט אף אחד לא קם, חוץ מהרגילים, רובם מפגינים מקצועיים – מקצועיים במובן שהם מקבלים על זה משכורת  מהקרנות המתמחות במחאות.

כמו שלבנקים הכבושים יש קרנות המתמחות במניות, ככה למחאה הכובשת יש קרנות המתמחות במחאות.

ולטמבלים וליועציהם מן הקרנות המשלמות את משכורתם, או מן העיתונאים חובבי האלימות ותאבי הסנאף, היה נדמה שמנה יפה של אלימות תחמם את האווירה. תחזיר את המחאה לעמודים הראשונים ולתודעת הציבור.

וכך תמה לה "הילולת האחדות והתום", חלף עבר ללא שוב אותו "קיץ של חסד", הלך "החלום המתוק" ולא יחזור עוד.

הנדסאי המחאה החליטו לשלב בניסוי הפוליטי שהם מבצעים עלינו את כלים חדשים שאותם צחצחו בימי החורף והאביב:   הם הפיחו רוח ב"גחלים הרוחשות" והעלו בהן "להבה", בניסיון לעורר מחאה חדשה, חדישה ומחודשת, "זועמת, אלימה ונואשת". 

שיהיה ברור:

חבורת הביריונים של "המחאה" אינה טובה בכלום ומאום מן "הקומץ" המתפרע של בית"ר ירושלים או הפועל תל אביב. מנפצי החלונות של הבנקים בצפון תל אביב אינם טובים בכהוא-זה מכנופיית המוסתים שבזזו חנויות של סודנים ואריתראים בדרום תל אביב וניפצו שמשה של מכונית כי חשבו שנוסעיה הם עובדים זרים מאפריקה. אין דבר המבדיל אותם מ"נוער הגבעות" של הימין שפרץ למחנה צה"ל או מחלל מסגדים, מלבד הגיאוגרפיה והפורנוגרפיה.

השינאה היוקדת בעיניים והסנאף  על קצה הלשון – THE SAME.

הם יכולים  לספר עד מחר ואף עד מחרתיים שהם מונעים על ידי אידיאולוגיה נעלה כזאת או אחרת, שאינטרס הכלל לנוכח עיניהם, או הקבוצה שהם אוהדים, או דבר האל שהם מאמינים בו. לשווא ינופפו במשקפיהם העגולים או בכיפותיהם הסרוגות או בצעיפיהם הצהובים או האדומים, ובמספר שנות הלימוד שלהם או בתאריהם האקדמיים או הרבניים, או בהעדרם ובבורותם. לשווא יטענו בלשונם המצוחצחת או העילגת ובדיבורי העורכדינים או המטיפים שלהם.

מדובר בביריונים אלימים המחפשים להם סוג של "אקשן"  בחייהם הריקניים והמשעממים.

גם כשנדמה להם שהם מה-זה חברתיים, נאורים ומתקדמים.

מי שהופכים פחי זבל ומבאישים את הרחובות שבהם אנו גרים, מי שחוסמים תנועה ברחובות ומנפצים שמשות של בנקים או חנויות, הם ביריונים מוסתים ומסיתים, השונאים את החברה שבה הם חיים.

מבקשים להזיק ולא להועיל.

לא צדק חברתי הם מבקשים אלא את הרס החברה שבה הם חיים.

כמו שהדבר נראה – ככה הוא.

מי שהורס ומפריע – מבקש להרוס ולהפריע.

וכך יוצא, שמחוללי המחאה עלולים להפוך לקברניה.

מחאה שהוציאה לרחובות בקיץ שעבר מאות אלפי אנשים לרחובות, שתשעה מכל עשרה ישראלים תמכו בה, שהרעידה את המבנה החברתי והפוליטי של המדינה כולה, שהביאה אפילו לקצת הישגים של ממש בתחומי החברה והכלכלה (קצת ולא הרבה יותר, כי חלק ממנהיגיה היו מבולבלים ולא ממוקדים, אז כמו היום, לא ידעו מה הם רוצים והעמידו את עמדותיהם הישנות ואת מניעיהם המשולמים לפני האינטרסים של העם שלמענו הם התיימרו לבקש צדק חברתי.)

המחאה הזאת עלולה להידרדר (אם עדיין לא קרה הדבר) ל-1,500 המשתתפים הרגילים בהפגנות של השמאל המדומה בעשורים האחרונים. חלקם הגדול יושבי הקרנות המתמחות במחאות, פונקציונרים מפלגתיים וקצת חברים ובני משפחה.

זה עלול לקרות, אבל לא בהכרח יקרה.

קודם כל, מפני שמדובר, באמת, בקומץ.

אסור לצאת מפרופורציות.

הם קומץ בין עשרות ומאות אלפי אוהדי הכדורגל, כשם שהם קומץ בין עשרות ומאות אלפי המתנחלים, וכמו שהם קומץ-נין-נכדו-של-קומץ בין המיליונים של  אוהדי המחאה ובין מאות האלפים של מפגיני הכיכרות בקיץ האחרון.

אפילו בתוך ה-1,500 של השמאל המדומה, הם קומץ.

אם ראשי המחאה יאמצו את "הקומץ" אל ליבם, הלך על המחאה שהם חוללוה. אפילו אם "יגלו הבנה" או יעלימו עין בקריצה. הם יהיו כמו מנהלי קבוצות הכדורגל הנותנים מחסה לקומץ האלים בין אוהדיהם. הם יהיו כמו רבני יש"ע החוסכים את שבטם מתלמידיהם הטועים והתועים מנוער הגבעות. מנהיגים מנוערים מאחריות ומסמכות, שחיש קל מתבררים כמונהגים על ידי האלימות של ביריוניהם.

הם יגיעו חיש קל אל ה-1,500 הרגילים של השמאל המדומה.

והלך על המחאה.

או שהיא סתם תנער מעל גבה את גידולי הפרא האלה, ואם רק ימצא לה מי שיובילו אותה, אף תרוויח ותגיע   לבגרות.

לא עסקתי עד כאן בהתנהגותה של המשטרה בפרשה, ובהתנהגותה של הממשלה.

למרות שנדמה שמדובר בשני צדדים יריבים לגמרי, האינטרס של שתי אלה  זהה לגמרי לאינטרס של הקומץ האלים: להרוס את המחאה.

לכן גם נענתה המשטרה בחפץ לב כה רב ועצום לפרובוקציה של הקומץ.

הקומץ שחיפש צרות – קיבל מלוא החופן.

מצחיקים אותי ראשי המחאה ותומכיהם המעלים חששות שהממשלה תלבה את האש בעזה או תפציץ לאלתר את איראן כדי לטשטש את פריצת המחאה המחודשת.

כשהמחאה המחודשת כה ששה להרוס את עצמה במו שתי ידיה המתהפכות, עדיף לממשלה שלא תהיה שום הסחת דעת חיצונית.

שהעם יראו וייראו.

אילו היה לי ראש קונספירטיבי, הייתי מציע לקרנות הנדיבות המממנות את המחאה ובנותיה, לבדוק היטב היטב אם אין  בין מקבלי השכר היותר קנאים שלהן, ממהפכי הפחים והמהפכות, אי אלה כאלה שמקבלים כפל-שכר.

תלוש ממשלתי, בנוסף על התלוש מהקרן.

אי אילו חברים של "שמפניה", אולי "וודקה" או "ערק" או "ליקר ביצים" או אפילו "קוקטייל אננס".

מודעות פרסומת
13 תגובות
  1. בנציהו permalink

    ובכל זאת,
    שום דבר רע לא יקרה, לדעתי, אם הבנקים בישראל יבינו את אחריותם למצב הביש שאליו הגיעו כמעט כל העשירונים בישראל. גם אם משמעות הדבר כמה זגוגיות מנופצות (ומבוטחות גם ככה).

    אהבתי

  2. בנציהו
    את דמי הביטוח של השמשות מכסים הלקוחות בעמלותיהם ולא המנכ"לים ממשכורותיהם או הבעלים מרווחיהם. אם תמצא דרך לקנוס את אלה כדי להבהיר להם את דעת הציבור על מעלליהם, בבקשה.

    אהבתי

    • היום רואים מי מכבד את כללי המשחק הדמוקרטי, הימין "המשיחי" או השמאל
      האנרכיסטי ,מי הם בעלי הערכים ,אלה שמבלים בברים, או אלה שלומדים תורה.
      כל אחד בוחר למי מתאים לו להתחבר .ההפגנות הן של שמאל אנרכיסטי, משועמם
      שמחפש אקשן .ראינו אותם במלוא כעורם, חקיינים של תרבות קלוקלת .

      אהבתי

  3. מנחמי,
    לא לכל אחד יש העונג להיות בעליה של זכוכית מגדלת עם רזולוציות כה מדויקות כמו שלך.

    אהבתי

    • תודה , כבר חשבתי שהמדויקות שלי ,מחסלת ויכוחים בבלוג ורציתי להפסיק
      להגיב לזמן מה .לאחרונה מנעת גישה לויכוח שלי עם האנטיציוני .בבלוג אחר
      של ד'ר האני זובידה, שהכרתי אותו אישית ,טען שהוא מכיר אישית גם את
      מוני יקים ושהוא אדם בשר ודם ,השבתי לו שלא חשבתי לרגע שהוא חתול .
      רק שאני לא מכיר בני אדם, שמייחלים לחורבנם ולא זקוקים לעזרה .אלא עם
      הוא לא יהודי כמובן .

      אהבתי

  4. מנחמי,
    אני חושש שלא הובנתי כהלכה. בזכוכית המגדלת שלי איני מוצא שום הבדלים בין פורעי חוק למיניהם.

    אהבתי

    • בעיקרון אני לא מתיחס לציניות .אם כך, גם אותי לא הבנת נכון . המשיחיסטים
      שגורשו מבתיהם בגוש קטיף, נהגו בכבוד לדמוקרטיה ,עם כל הכאב הנורא .
      והאנרכיסטים השמאלניים ,יוצאים לרחובות בגלל מה ? אין הבדל במניעים ?
      האם אתה צריך להיות מגורש מביתך, כדי להבין מה זה אומר ? לא צריך להיות
      בעל אינטלגנציה ריגשית גבוהה, בשביל להזדהות ולהבין את ההבדלים .
      אלה רוצים בית ואלה גורשו מביתם .אלה ישבו בברים, בשעה שאלה פיתחו
      חקלאות והיו אנשים יצרניים .כולם קורבנות של המדיניות הממשלתית, אבל
      איזה הבדל …

      אהבתי

    • בנוסף ,תראה איזה מרושע אתה ,לא יכלת לתת לי עוד כמה
      שעות של חסד ?

      אהבתי

  5. מנחמי,
    כבר הסברתי די שאין דרך לאלץ אותי לבחור בין הדבר לחולירע. קח רמז: חלק מהמגורשים מבתיהם היו לוחמים אמיצים באוהלה של תורה, ובמילה אחרת משתמטים, וחלק דומה ממה שאתה קורא אנרכיסטים שמאלנים שומרים על המתבטלים המשתמטים עם נשק ביד, ובאותה הזדמנות מפרנסים אותם במיסים שהם משלמים. נראה אותך בוחר.

    אהבתי

    • אני לא חושב שאנשי גוש קטיף, היו גבורים רק באוהלה של תורה.
      הם היו גבורים גם באוהלה של חממה. הם נאחזו בקרקע בציפורנים
      סבלו אבדות בנפש וברכוש ולמרות כל הקושיים ,לא נכנעו וברחו
      לתל-אביב . מצוות ישוב הארץ היא ערך חשוב לכולנו .אל תמעיט
      בערכם וחשיבותם. כניראה ששכחת מי הם היו ,בסכ'ה עברו מאז
      5-6 שנים .מה שהם עשו, היה אכסטרה .למי שאני קורה אנרכיסטים
      הם שבעיקרון לא רוצים לעשות צבא. לא מתכוון חלילה, למי שמשרת.
      לכן אני בוחר במתיישבים החלוצים .בגלל "האכסטרה" (הערך המוסף).
      אולי אני יודע להעריך אותם יותר ממך, מאחר והייתי 8 שנים חבר
      קיבוץ בנגב, ויודע מה תובעים ממך החיים שם. בתקופתי היו שם
      פדאינים שזרקו רימוני יד לתוך בתים במושבים פטיש, מסלול ואחרים.
      ביום עבדנו ובלילות שמרנו .

      אהבתי

  6. מנחמי
    הדיון היה יכול להיות פורה יותר אילו טרחת להתייחס לדברים שכתבתי, ולא לדברים שלא כתבתי. בשום מקום לא הכללתי ולא טענתי ש"אנשי גוש קטיף היו גיבורים רק באוהלה של תורה". כתבתי במפורש ש"חלק מהמגורשים מבתיהם היו לוחמים אמיצים באוהלה של תורה, ובמילה אחרת משתמטים." חלק. מנחמי. חלק. כלומר, כמה מהם. לא כולם. אפילו לא רובם. קל לך יותר להתעסק בהכללות? עשה זאת על חשבונך,לא על חשבוני.
    גרירת הביוגרפיה המפוארת בקיבוץ בנגב לתוך הטיעון היא,איך להגיד בעדינות רבה ביותר, ממש לא לעניין. לא כדאי לך שאגרור לכאן את הביוגרפיה שלי באזורים גבוליים.

    אהבתי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

      אני לא הכרתי אף משתמט מגוש קטיף ובטח שזו לא היתה
      האידאולוגיה שלהם. כך שלדעתי, כשאתה אומר חלק, וראיתי
      שכתבת חלק,מבחינתי אתה הוא שעושה הכללה . אם היו
      שם, אחד או שנים כאלה, על מה זה מעיד ? תארתי את הקושי
      לחיות בספר, מניסיון אישי,זה בגלל שרציתי לפאר את עצמי ?
      או לפאר אותם ? מה אני אישית בכלל רלבנטי לעיניין ?

      אהבתי

  7. מנחמי בן-ציון permalink

    לא שמתי לב ששינית את צורת הכניסה למגיבים.
    כל מה שאני רוצה לומר הוא "חכמים הזהרו בדבריכם".

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: