דו"ח המבקר על המשט הטורקי: איך נפלו נתניהו וברק במלכודת הפתאים הרגילה

מה שקרה על סיפון המאווי מרמרה בסוף מאי 2010 היה ברור מיד לכל צופה ומאזין סביר. שוב נכנסה ישראל לאותה מלכודת פתאים ישנה, שהופעלה שוב ושוב, ושוב ושוב, על ידי הפלשתינים ותומכיהם: לגרום לחיילי צה"ל להרוג אזרחים, ולהעמיד שוב את ישראל כמדינה  רצחנית. הפטנט הזה הופעל פעם ועוד פעם, והצליח כמעט תמיד: הצליח כשהדחפור הצה"לי דרס והרג את "פעילת השלום" האמריקאית של ה-ISM ריצ'ל קורי. הצליח כשחייל צה"ל ירה ופצע קשה את "פעיל השלום" טום הורנדאל (שנפטר לבסוף), והצליח כשחיילי צה"ל פצעו קשה את "פעיל השלום" בריאן אייברי.

בשני המקרים האחרונים גם נואל בית משפט ישראלי ופסק פיצויים כבדים לנפגעים.

אחר כך הופעל הפטנט במימדים גדולים ב"עופרת יצוקה", כשגיבורי החמאס גרמו במתכוון להרג אזרחים פלשתיניים על ידי צה"ל (וכך נולדה ועדת גולדסטון, כאשר ארגונים של "הקרן החדשה לישראל" מימשו את הרווחים המדממים של החמאס בצורת דיווחים לוועדה).

ובמקרה של המאווי מרמרה זה עבד שוב.

שר הביטחון המתוחכם אהוד ברק, שכיהן בתפקיד כבר ב"עופרת יצוקה" תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט, וראה איך פועלת המלכודת במו עיניו.

ונפל שוב לאותה מלכודת פתאים.

ברק היה מודע לחצאין למה שעלול להתרחש על המרמרה – אך לא השכיל להבין מה שאמר במו פיו, וכנראה לא הזהיר את ראש הממשלה החדש שלו, נתניהו.

הרמטכ"ל גבי אשכנזי, על פי עדותו ומכתב שכתב היה גם הוא מודע למה שעלול להתרחש – אך לא ראה שום צורך לשנות את תכנית הפעולה, לחשוב על אלטרנטיבה מבצעית.

כמה משרי הממשלה ניסו לשאול שאלות.

וראש הממשלה נתניהו?

לא ראיתי.

לא שמעתי.

לא קראתי.

לא ידעתי.

לא הייתי.

אבל עכשיו , אזרחים יקרים, הכל כבר בסדר. אפשר לישון בשקט. ביטחון המדינה בידיים טובות.

נתניהו כמו נתניהו.

הנה קיצור הארועים שהובילו למשט המרמרה.

בני הזוג אדם שפירו, יהודי-אמריקאי  והואידה עראף, ערביה-אמריקאית, יסדו בתחילת העשור הקודם את ה-ISM – "תנועת סולידריות הבינלאומית" שגייסה פעילים במערב, העבירה אותם "סדנה" שבה למדו (ולומדים) הפעילים האלה כיצד לגרות את חיילי צה"ל לירות בהם. השיטה הצליחה מאוד באביב של שנת 2003. קורי והורנדאל נהרגו ואייברי נפצע קשה.

ב"עופרת יצוקה" תורגלה השיטה בעזה. הנה הדיווח מהרצועה של כתב הקוריירה דלה-סרה האיטלקי, לורנזו קרמונזי, אחד העיתונאים הבודדים מהמערב שהיו שם:

 "הם  (אנשי החמאס) ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה", אומר אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא.

זה היה ב-2006. בסתיו של שנת 2008 , לרגל  60 שנה ל"נאכבה",  נערך בדמשק כנס מטעם החמאס, שם סיפר הנואם הראשי, חאלד משעל על  "פעיל מערבי", שהגה את התכנית הבאה: קו ימי בין קפריסין  ועזה. הקו הימי החדש, לדבריו,   "לא  רק יסיר את המצור אלא גם יביך את ישראל בתחום הדמוקרטיה וזכויות האדם."

לא קשה לנחש מי היה "הפעיל המערבי" שפיטם את חאלד משעל ברעיון המזהיר.

כבר באותו חודש, נובמבר  2008,  שלח ה-IHH  הטורקי נציג מטעמו, עזאת שאהין, שהקים בגדה סניף של ארגונו. כחודשיים אחרי כנס "זכות השיבה", הגיע לדמשק ראש ה-IHH,  בולנט ילדרים, כדי לנהל שם פגישה היסטורית עם ראש הלשכה המדינית של החמאס  חאלד משעל.  אפשר להניח שכך החל הקשר בין הרעיונאים והמבצעים של המשט בסוף מאי 2010.

ה"קו הימי" החדש  של החמאס לעזה הופעל כמה פעמים בין תחילת 2009 למשט האביב של 2010.  כך נלמדו דרכי הפעולה של צה"ל לקראת ההצגה הגדולה.

ה-IHH רכש את ספינת המעבורת ה-"מאווי מרמרה", ואימן פעילים מסורים (לפחות 40 שעלו על הספינה ברגע האחרון באיסטנבול, ללא בדיקה, לפי דו"ח טירקל).

כמעט כל הטורקים שנהרגו על סיפון המרמרה השאירו מכתבי התאבדות או שידוע על הצהרות שלהם ברוח זו. זו היתה גם עמדתם של רבים מהפצועים. כמו לרייצ'ל קורי וחבריה ב-ISM (האחרון שבהם היה "הפעיל הדני" אנדריאס שנפצע בשפתו בארוע  בבקעה לפני כמה שבועות) היה ברור לטורקים של ארגון הטרור ה-IHH  למה הם הולכים:

פעולת התאבדות במסגרת מלחמת העולם נגד ישראל.

ומי עוד היה בסוד העניינים?

על סיפוני המשט הטורקי נמצאה העיתונאית הפולניה אווה יאסביץ, שמאוחר יותר השתתפה עם הטייס הישראלי יונתן שפירא בטינוף חומותיו של גטו ורשה. המחשב שלה הוחרם אחרי שנעצרה. באחד המסמכים במחשב נמצא מסמך שבו נכתבו הדברים הבאים, הנה ציטוט:

"הממשלה (הטורקית) לא הכריזה בתחילה על תמיכה במשימה; אבל בימים האחרונים, (אנחנו)  מקבלים תמיכה ישירה מראש הממשלה ומשרים נוספים. בשיחות פנים אל פנים (במקור: F2F)  נאמר באופן פתוח, שאם יש לנו בעיות כלשהן, הממשלה תרחיב את התמיכה שלה אם אפשר". 

"הארץ" שדיווח על מציאת המסמך של יאסביץ, פנה לשוודי-הישראלי דרור פיילר, שגם הוא היה על המשט (ודיווח לגל"צ שאין על סיפוני המשט "אפילו פצירת ציפורניים"). פיילר אישר ל"הארץ" את דבר קיום הפגישה, ואת רוח הדברים שהופיעו במסמך.

זאת אומרת שעל ראשו של ראש הממשלה הטורקי טייפ ארדואן בוער כובע בעייתי  ביותר.

סביר שהוא היה שותף-סוד של מתכנני המשט.

יתכן שמכך נובע חלק ניכר מהלהט שלו בעניין המרמרה. השאהידים יצאו בשליחותו.

אחרי הארוע על המרמרה  הודה שפירו בטקטיקה ובאסטרטגיה של מתכנני המשט לפחות פעמיים. בהרצאה באוניברסיטת רוטגרס האמריקאית הוא הודה שהפעולה "ההומניטרית" למען עזה היא סתם תירוץ:

"…שחרור עזה היא רק טקטיקה אחת מתוך אסטרטגיה כוללת יותר, להפוך את הקונפליקט הזה ממאבק בין ישראל ובין הפלשתינים, או בין ישראל לעולם הערבי…למאבק בין  העולם כולו ובין ישראל (מחיאות כפיים)…שחרור עזה הוא רק טקטיקה שמטרתה לשנות את פניו של הסכסוך ולבנאם אותו ולהכשיל את ישראל במקום שבו היא זוכה לתמיכה הרבה ביותר… החזית שלנו היא העולם כולו ושם צריך המאבק שלנו להתבטא…" 

ובראיון ששודר בתכנית "המקור" בערוץ 10 הוא הודה:

"הם מאשימים אותנו בנסיון להתגרות בישראל.

 כן, כן, תשכחו מהאשמות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, להתגרות.

 אין זו אשמתי שכאשר ישראל נמצאה מגורה, היא החליטה לירות באנשים"

"המאבק ההומניטרי" למען עזה הוא סתם דאווין,  והמשט של המרמרה היה מעשה פרובוקציה שמטרתו להגיע לשפך דם.

ראש ממשלה בנימין נתניהו: אפשרות זניחה

ואיפה היתה ישראל? מה ידעו הרמטכ"ל וקציני צה"ל? מה ידע שר הביטחון? מה ידעו השרים האחרים? מה ידע ראש הממשלה?

הנה מה שמגלה לנו בעניין זה מבקר המדינה, השופט  מיכה לינדנשטראוס, על פי הדיווח מ"הארץ" בקצת קיצורים:

 * כמה שבועות לפני המשט, המליץ אשכנזי במכתב לנתניהו ולברק  לפעול לסיכול המשט בדרכים מדיניות – לפני ההחלטה על עצירה בכוח.  מיום שליחת המכתב ועד יציאת המשט נפגשו נתניהו ואשכנזי ארבע פעמים והדברים עלו במהלך הפגישות. 

* שמונה ימים לפני המשט אמר  אשכנזי בלשכתו: "עמידה במשימה כפי שהוגדרה לצה"ל תביא, בדרך הפעולה המתוכננת, לעימות עם המפליגים הזרים וליצירת פרובוקציה שתכליתה הישג תודעתי וליבוי הביקורת הקיימת ממילא על מדינת ישראל"

* שלושה וחצי שבועות לפני המשט, ב-6 במאי: "חשוב שהדרג המדיני יבין מה אנחנו נראה כאן", אמר אשכנזי בדיון אצל שר הביטחון. "זה אירוע עם חיכוך ועם פרופיל תקשורתי מאוד גבוה".

* הדיון היחיד בפורום "השביעיה" שקיים נתניהו בעניין המשט התקיים ב-26 במאי, אחרי שהמשט יצא לדרכו, וחמישה ימים לפני ההשתלטות על המרמרה. אשכנזי אמר:  "אני רוצה להבהיר שזה לא דבר פשוט אבל אנחנו נעשה את זה. זה לא אירוע של שתי דקות. מי שרוצה לעשות מזה דרמה – יש פה חומר בערה ליומיים שלושה. לא לשעה… אין לי ספק שיופעל שם כוח. שזה יהיה ברור. האנשים יתעמתו איתנו. אני חושב שזאת אשליה לחשוב שאם עכשיו עשרים איש יצנחו על אוניה שבה יש כארבע מאות איש ימחאו להם כפיים. הם יאבקו איתם".

* הדו"ח מזכיר גם דיון במטכ"ל שהתקיים כעשרה ימים לפני המשט, במהלכו הזהיר קצין בכיר בדרגת אלוף מפני אלימות. "הנחת העבודה היא שתהיה התנגדות", אמר הקצין הבכיר. "יש לעשות הכל כדי לבצע את ההשתלטות במינימום נפגעים. עם זאת סביר להניח שיהיו נפגעים בשלב זה ויש להיערך לכך".

* בדיון  של ה-6 במאי הנחה ברק להיערך לאפשרות שנוסעי המשט יפתחו באש לעבר לוחמי השייטת, ולהקפיד להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. ברק הנחה להציג את הדברים לנתניהו. "צריך שהוא ידע", אמר שר הביטחון… המבקר מציין כי סיכום של אותו דיון הועבר למזכירו הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יוחנן לוקר.

* שבוע לאחר מכן, שוב בדיון שכינס שר הביטחון, חזר ברק על החשש שנוסעי המשט יתקפו את חיילי צה"ל באמצעות נשק. "אני מקווה שזה לא יקרה, במקרים הקודמים זה לא קרה", השיב לו מפקד חיל הים דאז, האלוף אליעזר (צ'ייני) מרום. 

* במהלך הדיון בשביעיה שאל השר דן מרידור את הרמטכ"ל אשכנזי: "יש לך מספיק אנשים?".  אשכנזי:  "לא יהיו בהתחלה…. אז זה יהיה בהדרגה. אנחנו עולים עם נשק באופן סלקטיבי, לא כולם, אבל אין ברירה, כי יכול להיות שיירו במישהו".

* השר בני בגין בשאלה לאשכנזי: "מה האפשרות שלהם לחסום את הדרך לגשר?",  הרמטכ"ל:  "ישנה אפשרות כזאת, "אבל אני מניח שבסוף בכוח נצליח לעשות את זה".

* השר משה (בוגי) יעלון סיפר לאנשי המבקר שהשרים העלו במהלך הישיבה שאלות על ההשתלטות, אך שר הביטחון מנע את העלאת השאלות הנוגעות לפן הצבאי. ברק דרש שהדיון יעבור לעסוק בהסברה. לדברי יעלון, נתניהו גיבה את ברק בעניין זה. "אחרי המשט שמעתי להפתעתי במסיבת העיתונאים (של ברק, ב"ר) שהמבצע אושר על ידי ראש הממשלה, שר הביטחון ופורום השביעייה – זה הקפיץ אותי", אמר יעלון.

* ברק (לפי דיווח ב"ידיעות אחרונות"): "נוסעי המשט הטורקי מתכוונים להשיג אפקט דומה לזה של האקסודוס."

ונתניהו, מה הוא אומר?

* נתניהו טען כי באף אחד מהדיונים או המסמכים שהועברו לעיונו לא עלתה האפשרות של עימות אלים. "הרמטכ"ל לא העלה את נושא מסוכנותם של משתתפי המשט או את החשש מפני אלימות", מסרה לשכת ראש הממשלה למבקר ולצוותו. "…בדיון של שר הביטחון, האפשרות למסוכנות המשט בגלל גודלו או אפשרות הפעלת אש נאמדה כזניחה".

שר ביטחון אהוד ברק: כמו אקסודוס

* המבקר חוזר יותר מחמש פעמים על טענות אלה של נתניהו ולשכתו, אך לבסוף  דוחה אותן. לינדנשטראוס קובע כי בפני נתניהו כן הוצגו הערכות לגבי אפשרות לעימות אלים.

והסיכום של המבקר:

* עם זאת, המבקר העיר גם לדרג הצבאי על כך "שלא הדגיש ולא חידד עד תום בפני ראש הממשלה את המשמעויות האפשריות מהתמודדות עם תגובה אלימה".

התמונה העולה מדו"ח המבקר היא זו:

דעתו של הרמטכ"ל  משתנה בין הקטבים הבאים: מצד אחד  "זה אירוע עם חיכוך ועם פרופיל תקשורתי מאוד גבוה". ומצד שני:  "יש פה חומר בערה ליומיים שלושה" (מתברר שהיה שם חומר בעירה לשנתיים, בינתיים). ובאמצע הגדרה מדוייקת של מטרת המשט: "יצירת פרובוקציה שתכליתה הישג תודעתי וליבוי הביקורת הקיימת ממילא על מדינת ישראל"

בצמרת צה"ל הדיעות חלוקות. מפקד חיל הים מציע להסתמך על "המקרים הקודמים" שבהם לא היה עימות אלים. ואילו אחד האלופים (כנראה יואב גלנט) הזהיר מפני הסכנות שבעימות אלים עם משתתפי המשט והציע דרכי פעולה חליפיות.

שר הביטחון מבין את החשיבות המדינית מרחיקת הלכת של עימות אפשרי – "אפקט דומה לזה של האקסודוס." אך לא ידוע אם הוא הסביר לראש הממשלה את חששותיו במלואם, וכמו כן מנע ברק דיון בשביעיה בנושא המבצעי מעבר לשאלות של מרידור ובגין.

מן הדיון בשביעיה ברור שהאפשרות של עימות אלים היתה נוכחת. אשכנזי אמר בדיון: "אין לי ספק שיופעל שם כוח. שזה יהיה ברור. האנשים יתעמתו איתנו…"

ואילו ראש הממשלה טוען בשיטת גם זה וגם זה: "הרמטכ"ל לא העלה את נושא מסוכנותם של משתתפי המשט או את החשש מפני אלימות", ואילו בדיון עם שר הביטחון,"אפשרות הפעלת אש נאמדה כזניחה".

כך שהיה נראה לנתניהו שהוא יכול לקיים כמתוכנן את נסיעתו לקנדה ולארה"ב.

צמרת צה"ל ומשרד הביטחון היו במצב של חצי הכרה או כמעט הכרה. מצב של "זה בא והולך". תופסים ומבינים מה עלול להתרחש – אבל לא עד הסוף. לא במידה שמחייבת פעולה.

אך ראש הממשלה, לפי עדותו שלו, היה במצב של חוסר הכרה.

הרמטכ"ל חשש. שר הביטחון חשש. שלושה שרים בשביעיה העלו חששות.

ורק חיימק'ה שלנו צועד ברגל שמאל.

רק לראש הממשלה נתניהו לא היו שום חששות.

האמנם מבין נתניהו של 2012 מה הוא אומר, כשהוא טוען שלנתניהו של 2010 לא היו שום חששות?

באיזה אור זה מעמיד אותו?

כראש ממשלה חסר הכרה?

ולסיום פליק-פלאק.

לפחות באשר ל"קו הימי" של "פעילי השלום" אל הרצועה נלמדו לקחים.

שפירו ושות' ניסו לארגן גם  באביב אשתקד משט של "פעילי שלום" לעזה, הפעם מיוון.

שורת פעולות של ממשלת ישראל הטביעה את המשט הזה בתהום הנשיה.

מי שמטיל על נתניהו ועל ברק אחריות על הפאשלה של משט המרמרה, חייב לשבח אותם ללא סייג על הצלחת הטירפוד של המשט דאשתקד.

ויש לקוות שמרגע שהבינו את הטריק המלוכלך והמדמם (של אלה שעיתון "הארץ" ודומיו מכנים בשם  "פעילי שלום" או "פעילים פרו-פלשתינים"), הם לא יפלו עוד  בפח הזה.