Skip to content

הגורו מהודו וחכמי כנסיית השכל ואיך זה קשור למפרץ חיפה

יוני 11, 2012

אחד  התענוגות של החופשה הוא הטיול והחברים שפוגשים אחרי זמן רב. אבל לפעמים זה בא עם פינות חדות. קחו למשל את א.ב. (שכבר הוזכר פה ב"אודות") שאחרי הרבה צחוקים גילה לי  שהוא לא לגמרי מאושר, ואף מעוצבן עלי למדי, בגין הכתיבה שלי בבלוג כאן. ההרגשה של א.ב. שהכתיבה שלי היא ימנית מדי, ולעתים הוא חש ממש פגיעה אישית מרשומותי.

ביקשתי  ממנו שיביא דוגמא, כדי שאבין מה פוגע בו. הוא דיבר על הכינוי "כנסיית השכל" שאני מרבה להשתמש בו כלפי זרמים  אקדמאים-פוליטיים.

האמת היא שדבריו אלה של א.ב. די הפתיעו אותי, כי לפי מיטב הבנתי, אין ומעולם לא היה לו שום קשר עם הכנסייה הזאת. א.ב. הוא ידען גדול בתחומים רבים, ןבדרך כלל אני מוכה על ידו שוק-על-ירך כשיש לנו חילוקי דיעות בעניינים עובדתיים וקופצים לגוגל או לתנ"ך כדי לברר מי טעה ומי צדק. הוא גם בעל מקצוע מבריק בתחום העיסוק שלו. אך א.ב. מעולם לא השתייך למימסד האקדמאי של כנסיית השכל. הוא לא נמנה על מקבלי המילגות וזכייני הקרנות, ודיעותיו הפוליטיות  לא סובסדו על ידי עשירים מעבר לים. אז מילא דיעותי "הימניות", אבל מה לעזאזל, מפריע לו בכל מה שקשור לדעתי על כנסיית השכל וכוהניה או על האקדמיה בכלל?

זה מה ששאלתי אותו, ותשובתו היתה שהוא מזדהה עם אלה שהוא רואה כנאורים וכמשכילים וסבור שהם הנבונים והצודקים, לעומת אלה שהוא רואה כבורים וכחשוכים.

ואני כלל לא הסכמתי איתו. השכלה, למדנות וידע אינם, לדעתי, ערובה לשום דבר. וכפי שהעניינים בעולמנו נראים לי היום, מדובר בטובה השמורה לנו במידה רבה לרעתנו.

הדיעה הזאת  גרמה ל-א.ב. להביא לי דוגמא מהודו, שאולי ראה לא מזמן בטלוויזיה: איך, באזורים הכפריים והנידחים של תת היבשת רואים את ההמונים הנבערים פונים, לצורך פתרון בעיותיהם הרפואיות והאחרות לגורואים שרלטנים המפליאים בלהטיהם ועושים צחוק מהעם הנבער מדעת.

אז מיד הזכרתי לא.ב. שיחה קודמת שהיתה לנו באותו יום, ושעניינה היה במתרחש בבמפרץ חיפה. לגמרי במקרה בדקתי באותו בוקר, כשעוד הייתי בביתי,  נתונים שונים הנוגעים לתחלואת ילדים באזור חיפה בשנים 1998-2002 (לא מצאתי מחקר מעודכן יותר). מילא המבוגרים ששמים את נפשם בכפם וגרים כאילו כלום באזור האסון הזה. אבל איך הם מעיזים, שאלתי את עצמי, לסכן בצורה חסרת אחריות כזאת את ילדיהם?

מהנתונים שמצאתי, עולה תחלואת הילדים באזור חיפה בעשרות אחוזים על מה שקורה באזורים אחרים בארצנו.

קבלו את הנתונים הנוגעים לאשפוז של עוללים בני 0 עד 4 בבתי חולים,  באחוזים מעבר לממוצע הארצי:

בקריית ים מתקיים אשפוז של בנים בשיעור של 27% מעל לממוצע הארצי,ובנות – 22%

בקרית ביאליק – עודף אשפוז של 32% בנים, 10% בנות.

בקרית אתא: בנים ובנות מצויים בעודף אישפוז בשיעור של 23%.

בחיפה העיר: 21% בנים ו-16% בנות.

את השיא החזיקה טבעון, עם עודף אישפוז של 36% בין הבנים ו-134% בין הבנות.

והנה הנתונים באשר לבני 5-14:

טבעון: עודף אשפוז בשיעור של 56% בנים ו-42% בנות.

חיפה העיר: 24% בנים ו-42% בנות.

קרית ים: 30% בנים ו-50% בנות.

טירת הכרמל: 28% בנים ו-70% בנות.

ובאשר לאוכלוסיה בכלל ולמחלת הסרטן, שיעור התחלואה במחוז חיפה גבוה ב-20% מהממוצע הארצי. שיעור התחלואה בסרטן מסוג לימפומה שאינה הודז'קין גבוה ב-18% עד 25% מהממוצע הארצי. סרטן השדף 24%, ושיעור החולים בסרטן הנדיר של בלוטת יותרת הכליה באזור חיפה גדול פי 4-5 מאשר הממוצע העולמי.

רק מעטים מפקפקים בקשר בין הזיהום הכבד במפרץ חיפה, ובין שיעורי התחלואה המבהילים האלה. אך מיהם המעטים המפקפקים?

בשנת 2,000 עלתה שוועתם של אנשי הקומנדו הימי על בדבר מגיפת הסרטן שהשתוללה בין בוגרי השייטת. 93 מבין 120 מהצוללנים שהתאמנו בשפך נחל הקישון חלו בסרטן, וכשליש מהם נפטרו. בתוצאה מהזעקה הציבורית מונתה ועדת חקירה שבראשה עמד נשיא בית העליון לשעבר מאיר שמגר וחבריה היו הפרופ' מאיר וילצ'וק ממכון וייצמן והד"ר גד רנרט מבית החולים כרמל בחיפה.

הד"ר רנרט היה זה שקבע כי אין קשר בין קירבת מגוריהם של עולים מבריה"מ לשעבר לכור בצ'רנוביל ובין תחלואת הסרטן ותפוצה של מחלות אחרות ביניהם. הוא גם לא גילה לאיש כי באותה שעה שבה ישב בוועדת שמגר, קיבל שכר מעירית חיפה, שהטילה עליו לערוך סקר משלה. כאשר הוגשו מסקנות הוועדה שחקרה את הצלילות בקישון והשפעתן, החליטו שני המלומדים המדעיסטים  שאין קשר סיבתי בין הזיהום בנחל ובין תחלואת הצוללים. הם לא מצאו "מובהקות" מספקת.

יו"ר הוועדה, השופט שמגר, לא קיבל את מסקנות המדענים ופירסם את מסקנותיו שלו, ההפוכות, שהן אלה שהתקבלו על ידי הרמטכ"ל דאז שאול מופז.

בין השנים 2002 ו-2006, לא ערך שום משרד ממשלתי שום סקר בדבר הקשר בין תחלואה ובין הזיהום במפרץ חיפה. הסיבה: הנהלת משרד הבריאות סירבה להעביר 300,000 שקלים למשרד הפנים, כדי לקבל את נתוני הרישום של התושבים. לכן לא היה אפשר לנהל סקר.

ואילו ב-2006 נתנו לבתי הזיקוק עצמם לערוך את הסקר הראשון שיבדוק את הקשר בין התחלואה לזיהום. נתנו לחתול לבדוק את איכות החלב. ואת מי מינו בתי הזיקוק שיערוך את הסקר?

את הד"ר גד רנרט. איך לא.

רק בשנת 2008, הצליח סוף סוף הד"ר רנרט  למצוא קשר בין ריכוז תחמוצות החנקן באוויר לשיעור התחלואה בסרטן ושיעורי הפניות למיון עקב בעיות לב ונשימה.

כאשר אנשי המשרד לאיכות הסביבה ערכו סקר ב-2007 ומצאו רמות חריגות של חומרים מזהמים ומסרטנים באוויר במפרץ חיפה, אמרה ד"ר ברננדה פליקשטיין, סמנכ"ל איגוד ערים חיפה לאיכות הסביבה בשיחה עם ynet:

"אנו בהחלט מטילים ספק בנתונים שהציג המשרד ובאופן שבו נעשתה הבדיקה מטעמם."

היא טענה שתמונת המצב אינה נשענת על  "תוצאות רציפות הבוחנות הימצאות של חומרים לטווח ארוך".

אבל מי מפריע לאיגוד ערים חיפה לאסוף תוצאות רציפות כאלה?

ואילו הרופא של מחוז חיפה, הד"ר שמואל רישפון  "מסכים שיש תחלואה גבוה באיזור חיפה אך מסרב לאשר שיש קשר בין תחלואה זו לבין זיהום אוויר. לטענתו גם עישון לדוגמה, שאחראי ל-90 אחוזים ממקרי התחלואה בסרטן הריאות, יכול להיות אחרי לתחלואה מוגברת זו."

עישון לדוגמא.

טוב, ברור שיש גם אנשי מדע הגונים במחוז חיפה.  הוויקיפדיה יודעת לספר על הד"ר אלדד דן, מנהל בנק הדם בבי"ח רמב"ם בחיפה , שטוען כי אין שום הסבר אחר מלבד זיהום אוויר לשכיחות הגבוהה של גידולי נון-הודג'קין  לימפומה באזור חיפה. פרופסור ג'ימי קריקון, יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור, טוען כי הנתונים לגבי הזיהום ותחלואה מוגברת קיימים מאז שנת 1992. פרופסור ניר בקר, ראש החוג לכלכלה וניהול במכללת תל חי, העריך שהעלות הכלכלית עקב תחלואה ב- 2 סוגי סרטן בהם יש תחלואה גדולה יותר בנפת חיפה מגיעה ל-123 מיליוני שקלים בשנה.  ויש גם אחרים.

אבל איפה כל האחרים? לפי המספרים. 31% מתושבי חיפה הם אקדמאים.  יש בעיר ריכוזים גבוהים של פרופסורים המלמדים באוניברסיטה ובטכניון – המוסד האקדמי-טכנולוגי המוביל והגדול בישראל. איפה הם כולם? הם מהאו"ם? הילדים שלהם לא מתאשפזים בבתי חולים בשיעורים מטורפים? הם כולם מצליחים להתארגן על דירות מחוץ לחיפה?

אז מה זה הסיפור על הגורו מהודו ועל קהל מאמיניו השבוי, לעומת  הסיפור על מפרץ חיפה והשתיקה המדממת של האקדמיה המקומית. מדובר, כזכור, מאנשי מדע. אותם לא תמרחו בקלות עם סיפורים על "מובהקות" ושאר מילים מצלצלות שמשמשות את בני סוגם לטיוח, לעיגול פינות ולפיזור מסכי עשן. הם רגילים בבדיקות של טורי מספרים ולעמידה על המשמעויות שאפשר להסיק מהם.

מה, זה לא ברור להם שמה שנראה כמו רעל, מריח כמו רעל, ויש לו טעם של רעל – הוא רעל? הם צריכים כל מיני צירופים של אותיות לועזיות ומספרים כדי שהרעל יישמע פחות נורא? הם לא יודעים שמי שמרעילים אותו הוא מורעל? הם לא יודעים שהרעלה גורמת למחלות? הם לא יודעים שמחלות גורמות למוות?

אלה אנשי מדע?

קל להאשים את הפוליטיקאים ואת הטייקונים ולהטיל עליהם את כל האשמה. אבל אוי, כמה שהם צריכים את החבר'ה של כנסיית השכל, כדי שיכסו להם את התחת, כדי שיספקו להם סיפורים על "מובהקות" ושאר בדותות שיעזרו להם לבלבל לנו את המוח.

בקיצור, מה כבר ניזקם של כל הגורו למיניהם על המוניהם הנבערים, בהודו או בכל מקום אחר בעולם, לעומת הנזק המוכח, הברור, הידוע, הזועק לשמיים, שמביאים האדונים המלומדים של כנסיית השכל – אלה העובדים למען התאגידים המזהמים וממציאים להם פטנטים, ואלה  המספקים להם כתבי הכשר או סתם סותמים את הפה.

פלא שאין לי אמון רב בכל המשכיל לסוגיו ואיני רואה את יתרונם  "המובהק" על פני כל אחד אחר?

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: