Skip to content

נועם חומסקי משקיף עלינו מלמעלה ורואה נחת בעולמו

יוני 3, 2012

אם טרם יצא לכם, רוצו לקרוא את מאמרו של נועם חומסקי, שיש להודות ל"גדה השמאלית" על פרסום חציו השני לעברית. גם אם באיחור של כמה חודשים. המאמר של חומסקי חשוב כי חומסקי חשוב: הוא הכוהן הגדול מבחינת שני האגפים החשובים של כנסיית השכל בסקצייה של השמאל המדומה: המרקסיסטים והניאו מרקסיסטים, ועימם הפוסט  מודרניים והפוסט ציונים. את הסבריו וטיעוניו תמצאו זרועים בנאומיהם, בהרצאותיהם ובכתביהם, כפטריות אחרי הגשם או כדומן על פני השדה, איש וטעמו והמשל היפה בעיניו.

המאמר של חומסקי כתוב מנקודת מבטו של הנשר הגדול, הצופה במבט-על כלפי מטה, אל הכפר הגלובלי. כתוב בשפה עניינית וחפה מרגשות עודפים, כביכול, אבל עם הצלפות שוט של מטיף מוסרי אנין לחוטאים הרגילים וצביטות חיבה בלחי לחברים לדרך.

שוב רואה חומסקי את העולם מחולק לשניים – שחור ולבן,  הטובים והרעים, לפי מיטב המסורת של הקומיקס האמריקאים או של המניכאיזם הזרתוטסרי, שניהם היינו הך. תובנות קריקטוריסטיות ושטחיות ביותר של המציאות.

Chomsky.jpg

נועם חומסקי: מניכאיזם זרתוסטרי (תמונה מהוויקיפדיה)

על פי הנראטיב  של חומסקי, מדינתו שלו, ארה"ב, היא בתפקיד אחרימן הרע השולט בעולם, ושולייתו היא ישראל המרשעת.

ובתפקיד הורמוז האל הטוב, או ספיידרמן,  כל אלה המבקשים להסיר את שלטון הרע מהעולם – חומסקי והלהקה.

חלקו הארי של (חציו המתורגם של) המאמר מוקדש לישראל ולמאבק נגד איראן גרעינית. את ישראל והציונות רואה חומסקי בתור "הקולוניזציה של פלסטין על-ידי מתיישבים יהודים", כלומר, הטיעון הרווח ביותר של האנטישמים הפרימיטיביים ביותר מימין ומשמאל, מאז שלמדו לומר את המילה קולוניאליזם בלי שגיאות היגוי, וחשבו שאיש אינו זוכר ואינו יודע שבריטניה וצרפת שניסו לחסל את מדינת היהודים עוד לפני שקמה, היו מעצמות קולוניאליסטיות, או אפילו המעצמות הקולוניאליסטיות.

חומסקי גם סבור שהציונות היהודית שהביאה להקמת ישראל היתה בסך הכל הממזרה של התעוררות של ציונות נוצרית. הבלשן נעשה גם מבין בתיאולוגיה.

וראו איך מתאר הכוהן הגדול של כנסיית השכל את עמדתה של איראן בסכסוך הגרעין:

"הדוקטרינות האסטרטגיות שלה הן הגנתיות, ונועדו להרתיע פלישה אפשרית למספיק זמן על מנת לאפשר לדיפלומטיה להסדיר את העניין." 

נראה שהאיש לא קרא שום דבר ממה שכתב והכתיב חומייני לפני עשרות שנים ולא שמע אף נאום של עלי חמינאי או אחמדינג'אד או נסראללה, וכלל אינו יודע שזוהי מדיניותו הרשמית והגלויה של המשטר האיראני להשתלט על העולם כולו ולהעמידו תחת שלטון השיעה האיסלאמית, ושבמסגרת זאת, כפי שאמר הרמטכ"ל האיראני אך החודש, זוהי "חובתה של האומה האיראנית להשמיד את ישראל."

אבל אם ישראל היא פרוייקט קולוניאליסטי נתעב, על פי חומסקי ושאר האנטישמים, אז אולי השמדתה היא בכלל דוקטרינה הגנתית מוצדקת בהחלטי?

כדי לעטות פני פרשן אובייקטיבי. חומסקי  אינו מתעלם מהבעייתיות של המשטר האיראני  אבל הוא מדווח עליה בבחינת "כואבים פצעי אוהב". כלומר, חולשות ובעיות של משטר שבבסיסו הוא "משלנו",  מצד הטובים. בעוד שישראל, מבחינתו, כמו ארה"ב השנואה עליו, היא רעה במהותה.

חומסקי גם עושה ניסיון מביך ביותר לגייס לעזרתו את סקרי דעת הקהל העולמית, זו המצדדת כביכול בעמדתו האנטי ישראלית והפרו-איראנית. הוא כותב :

"באירופה סקרים מראים כי ישראל נתפסת כאיום העיקרי לשלום."

ומזכיר שישראל פופולרית פחות גם במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה (הגם שאינו טורח לציין שמדובר במדינות ערביות-מוסלמיות, כך שהממצא המדעי הזה באמת ממש מפתיע), ומוסיף ש –

"בארה"ב, לפני מסעות התעמולה המסיביים של השנים האחרונות, רוב האוכלוסייה הסכים עם רוב העולם שלאיראן, כמי שחתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, יש זכות להעשיר אורניום." 

מה רוצה הפרופסור להגיד פה?

הוא טוען ש"מסעות התעמולה המאסיביים" הסיטו את דעת הקהל האמריקאית מדרך הישר העולמית.

זאת אומרת מה  – שבאירופה ובמדינות "המזרח התיכון וצפון אפריקה" לא היתה האוכלוסייה נתונה (ועדיין היא נתונה)  ל"מסעות תעמולה מאסיביים" בתהליך גיבוש דעתה על ישראל?

חומסקי היה פעם בדרשה במסגד, בעזה או בקאהיר, בלונדון או בסטוקהולם? הוא לא קרא אף פעם את העיתונות הבריטית? האם נכח פעם בהרצאה  פוליטית באחת האוניברסיטאות  או הפקולטות הקנויות על ידי לוב או בחריין או ערב הסעודית? האם שמע פעם את עצמו? כל אלה אינם בעיניו "מסעות תעמולה מאסיביים", אלא "הבשורה על פי חומסקי" או על פי חמינאי, ולכן אמת זכה וטהורה?

היתכן שהפרופסור לבלשנות מנסה ברצינות לספר לנו שבאירופה ובמזרח התיכון דעת הקהל מתגבשת כתוצאה מראייה אובייקטיבית, מפוכחת ושקולה של הפוליטיקה העולמית, להבדיל ממה שקורה אצל האמריקאים בני עמו, שאת ראשם הנבוב כה קל להנדס?

איפה אמרתם שהוא קיבל את התואר?

ועדיין לא התייחסתי לנקודה המוזרה, שבאלפי המילים של מאמרו המקיף, לא הזכיר חומסקי במילה אחת – אחת – את סוריה.

מה שמצביע די בבירור על אופיו התעמולתי של המאמר.

מזכיר מאוד את האמנזיה המתקדמת של השמאל המדומה המקומי.

אני מה זה מצטער שהאנרכיסט הגדול חומסקי מעמיד את עצמו, כפרשן, איסטרטג ותועמלן לצד אחד הצדדים במלחמת הכל בכל המתנהלת לה בעולמנו.

מלחמה זו, מבחינת החזיתות העיקריות והאידיאולוגיות הרווחות, היא המשכה של "המלחמה הקרה" הנמשכת מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, כבר למעלה מתשעים שנה. אותה מלחמה היתה "קרה" הרבה יותר מבחינת וושינגטון, לונדון, מוסקבה או בייג'ינג ותושביהן, מארמונות השן של ההון והמימשל ועד ארמונות השן של האקדמיה. אבל המלחמה היתה חמה מאוד באזורים רבים על פני הכדור, כמו למשל דרום מזרח אסיה או המזרח התיכון. שם (פה) הפעילו האסטרטגים הגדולים של שני הצדדים מהבירות השונות את הפיונים שלהם.

המלחמה הקודמת תמה לכאורה בסוף המאה הקודמת , אך מיד החליפה אותה המלחמה החדשה, לפי אותם קווים מניכאים-זרתוסטריים: הטוב נגד הרע הנאבקים על השליטה בעולם.

החידוש במלחמה החדשה, הוא הברית שנבנתה בין מפסידני המלחמה הקרה, ובין הכוח הגדול החדש שקפץ לזירה: האיסלאם הקנאי. מתחרה נוסף על הכתר בכפר הגלובלי.

ברית שבה שני השותפים  מתחרים על תפקיד העקרב ומעמידים פני צפרדע כמו במשל הידוע.

אחמדינג'אד מתנדב להיות בשביל רוסיה מה ששושלת קים הצפון קוריאנית היא בשביל סין. חיית הפרא הבלתי אחראית שבעליה זוכה לבונוסים מהשכנים המודאגים כדי להרגיע אותה.

הצפרדע האיראנית המרכיבה על גבה עקרב רוסי בדרך אל האושר.

ופוטין הגיבור בתפקיד המציל עם חצי גוף ערום חותר בחסקה שעליה מבצע אחמדינג'אד הנשמה מלאכותית באסאד הצעיר הנאבק על חייו. רוסיה נחלצת בגבורה לעזרת ילדיה במזרח התיכון ואינה נוטשת אותם כפי שנטשה ארצות הברית את מובארק.

הצפרדע הרוסית מרכיבה את העקרב השיעי-עלאווי לחוף מבטחים.

בקיצור, אין לי ספק שאילו היה חומסקי מפעיל אותם כלים ביקורתיים שהוא מפנה כלפי  "הרעים", גם  כלפי הצד שלמענו הוא מתעמלן,  היתה תמונת העולם שהוא מתאר שלמה ואמיתית הרבה יותר.

אלא שהאמת היא אולי אופציה מבהילה מבחינתו.

מבהילה, שכן משמעותה היא, שחומסקי מתברר פתאום כמי שמשמש כבר שנים רבות ככלי משחק של אדוניו מחרחרי המלחמה.

היתכן שמה שנראה לחומסקי כמו שני צדדים יריבים, הם בעצם צד אחד, הצד השמרני המבקש להשאיר את מצב העניינים כמות שהוא מהבחינה המרכזית:

מלחמה מתמדת.

ומה לעשות שתוך המלחמה הזאת הורסים את הבית והגן, ומזהמים בצורה אנושה את המים והאוויר של האנושות.

ומי מרכיב את הצד השמרני? מיהם חבריו?

התשובה פשוטה ביותר:

אלה המרוויחים מן המלחמה.

ומיהם המרוויחים מן המלחמה?

אלה הם  מנהליה של המלחמה, האסטרטגים שלה, המון תאגידים ומיליארדרים, הפוליטיקאים והגנרלים, חלק ניכר מהתקשורת, מכוהני הדת ומהאקדמיה – רשימה ארוכה, אבל חלקיק קטן מן האנושות. קצת בצפון אמריקה וקצת בצפון אירופה, קצת בסין וברוסיה ובאיראן ובישראל ואיפה לא. אלה שטוב להם, בעצם, במלחמה. היא עושה את החיים שלהם מעניינים.

המלחמה, מה שגורם למותם ולסבלם של הרבים, היא מה שמחייה אותם.

די לראות את התקשורת החיה על הסנאף.

יש סיפור ידוע ביותר הקשור לחומסקי, שעניינו בשאלה שהיפנו אליו פעם: איך הוא מסביר שמוסד כמו המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס מעסיק "מהפכן" מסוגו, בשעה שאותו MIT ממומן על ידי הפנטאגון האמריקאי, שנוא נפשו של חומסקי? מה גם שחומסקי לא החל את דרכו ב-MIT כפרופסור לבלשנות, אלא בעבודה במעבדה שמומנה ישירות על ידי הפנטגון, חיל האוויר ותאגידים רב לאומיים, שגם מימנו את הוצאות ספרו הראשון.

הבלשן הדגול ניסה לצאת מהשאלה הזאת בכל מיני התבדחויות תפלות, שאולי מספיקות כדי להניח את דעתם של חסידיו השוטים (או גם אלה שאינם לגמרי שוטים, שכן גם הם ממתוחזקים היטב על ידי  המימסד הצבאי-תעשייתי או על ידי פטרו דולרים ערבים ומעמידים פני קידמה שמאלנית מעונה).

אך האמת ברורה: הפרופסור נועם חומסקי כתועמלן משמאל או  הכומר האוונגליסטי ג'ון הייגי כתועמלן מימין, מבצעים שניהם את תפקידם וראויים לתמיכה מצד כל מי שהמשך המלחמה הוא אינטרס שלו.

האם לא מימן הכומר הייגי בו זמנית גם את ארגון "אם תרצו" הימני, וגם את אוניברסיטת באר שבע שאותה תקף אותו "אם תרצו" בעוון שמאלנות?

קו החזית האמיתי אינו עובר בין "השמאל" ובין "הימין" בין "הטוב" ובין "הרע" לפי החלוקה המניכאית-זרתוסטרית-חומסקיאנית. המלחמה ביניהם היא מדומה. היא סוג של משחק אסטרטגי שהם מתפעלים באמצעות הפיונים שבפריפריה. הם תמיד מרוויחים.  חומסקי הכומר הייגי הם תמיד בצד המנצח. הם נוסעים בעולם, נושאים נאומים, וזוכים לתשואות מקהל מעריציהם ולתשואות מהשקעותיהם בנדל"ן או בבורסה.

קו החזית האמיתי הוא בין אלה המתפרנסים מן המלחמה והחיים עליה, מיעוט קטן,   ובין כל האחרים, הרוב הגדול,  שתמיד רק מפסידים ממנה.

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    גם אם נקבל את הטיעון הילדותי שלך שחומסקי באמת רואה כך את העולם (מדובר כמובן בשקר: הוא הדגיש שהביקורת שלו כלפי ארצות הברית נוקבת דווקא משום שהיא מדינתו שלו, ולא מסיבות אחרות. עם זאת, הוא לא חשש לבקר באופן חריף אויבות של ארה"ב גם אם בתדירות נמוכה יותר.. ראה ציטוטיו על ברה"מ וסוריה), במה אתה טוב יותר? אתה הרי רואה הכל בשחור ולבן או כי באופן הפוך: ישראל ואמריקה הטובים, הערבים ושמאלנים הם הרעים (לא ברמה מוחלטת, כמובן. אבל פחות או יותר).

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי,
    נראה שלא קראת את דברי עד תומם או שהאשמה בי כי לא הבהרתי אותם די: ההנהגות של ישראל וארה"ב, או של רוסיה, האיסלאם הקנאי ווהשמאל המדומה, הם יריבים מדומים. למעשה הם כולם נגדינו. הם מנהלים מלחמות על סתם וכלום שכל יעודן להסתיר את קו החזית האמיתי, העובר בין השליטים על כל גווניהם ובין הפיונים נתיניהם המתומרנים. חומסקי הוא כולה עוד אחד מהתועמלנים המשולמים היטב במחזה העיוועים הזה.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. אידיוטיים שימושיים, עמדת המיזר, אמנות הסנאף והמסתננים מאפריקה ליד הגדר בסיני « מאפיהו

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: