דילוג לתוכן

דה-קונסטרוקציה של הדה-קונסטרוקציה 5: האנטישמיות המדעיסטית החדשה ישנה

מאי 23, 2012

סיכום קצר של התמונה העולה מארבעת הפרקים עד כה.

צר לי, אך אין דרך נוחה או נעימה  יותר להציג את הדברים:

בעוד שבשורה ארוכה  של עניינים שברומו של עולם תמצאו חילוקי דיעות כאלה ואחרים בין פעילים מסויימים מן הזרם המרקסיסטי של הפוליטיקה, ובין מלומדי הפוסט מודרניזם מן הזרם האקדמי-מדעיסטי, הנה בעניין אחד לפחות הם הגיעו לאחדות דעים מרשימה:

הכל בגלל היהודים.

או, בלשונם המתחכמת: הציונים אשמים.

זוהי מסקנה מדהימה למדי, מבחינת המתודות הדיסקורסיביות, הלוגיות ואף האתיות של שני הזרמים האלה של השמאל המדומה. שהרי על הנייר מי יותר מדעי מהם, מי יותר הומניסטי, מי יותר אנטי-גזעני.

התיאוריה המדעית הרווחת, בין שהיא מרקסיסטית ובין שהיא פוסט-מודרנית,  היא תמיד כללית ומכסה את כל האפשרויות. בקיצור, תובנה מרגיעה.

כולם הם כמו כולם. כולם יכולים להתכנס תחת כנפיה הרחבות של התיאוריה שממציאים למענם כוהני כנסיית השכל של השמאל המדומה, הקתולים או הסונים המרקסיסטים מצד אחד, והפרוטסטנטים או השיעים הפוסט-מודרניים בערך מאותו צד.

ולכן, נא יואילו היהודים לשכוח שהם גם עם וגם דת, כלומר, עם מסויים שיש לו דת מסויימת, ונא יתאימו את עצמם למסגרת התיאורטית המדעית והמחייבת שקבעו המלומדים החשובים, שלפיהן אין דבר כזה לאום ואין דבר כזה דת, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא יכול להיות דבר כזה עם שהוא גם דת.

שנא יוותרו, היהודים, בשלב ראשון,  על הגדרתם כלאום.

ולא שהיהודים עומדים להרוויח משהו אמיתי מהוויתור הזה. לא-לא. שהרי לפי התיאוריות של כנסיית השכל   גם הדת אינה אלא תודעה כוזבת (לפי המרקסיזם) או נראטיב (סיפור מפוברק) מומצא (לפי הפוסט-ציונים).

כך שהיהודים, אחרי שהם מתקלפים מלאומיותם המדומיינת, מה הם בכלל?

כלומר, כל יהודי, אחרי הטיפול הדה-קונסטרוקטיבי של הוד מלומדותם יכול לשאול את עצמו, כאותו קוני-למל –

אם אני אינני אני,

אז מי אני בכלל?

המסקנה של השמאל המדומה לגבי מהותם האמיתית של היהודים אינה שונה מהמסקנה המתבקשת מהפרוטוקולים של זקני ציון, מתורת הגזע הנאצית ומשאר הממזרים האנטישמיים שנולדו לגזענות של המאה ה-19.

וחיש קל יתברר לנו, שלא רק המסקנות התיאורטיות זהות, אלא גם המסקנות המעשיות והפוליטיות, זהות הן.

לפי התיאוריות המדעיות של השמאל המדומה, על שני אגפיו, כל הלאומים מומצאים וכל הדתות כוזבות.

אבל לא תמצאו עוד לאום מומצא אחד בעולם, שלדעת השמאל המדומה אין להתיר לו לקיים מדינה משלו, ויש לבטל לאלתר את המדינה הזאת כדמותה,  ויפה שעה אחת קודם. האם יש לבטל לאלתר את מדינתו של העם האיטלקי המומצא? או את מדינתו של העם הלבנוני המומצא? תשכחו מזה. יש רק מדינה אחת ויחידה של עם מומצא אחד ויחיד שיש לבטל לאלתר, ולהפוך אותה ל"ישראל חדשה" כמו שרוצה אותה קרן אמריקאית ( המתפארת בבשורה הזאת בשמה ותוארה בשפה האנגלית, ומנסה להחביא אותו בשפה העברית), או להפוך אותה למדינה דו לאומית, או למדינת כל אזרחיה וכן הלאה.

רק ישראל, מדינת היהודים, רק היא, לאלתר ומיד צריכה לשלם את מחיר התובנות המדעיות המעמיקות של כנסיית השכל, אגף השמאל המדומה.

לא תמצאו מדינה או עם אחרים בעולם, אף לא אחת, שההומניסטים המלומדים האלה יסכימו, שמותר למשטרה הגזעני של מדינה אחרת, כמו איראן, למשל, יאיים עליהם בהשמדה. אמר כשמדובר במדינת היהודים, יסבירו מלומדי כנסיית השכל שהם שלא…שכן…שהם לא ממש מאיימים…שהגיוני וצודק שתהיה להם פצצת אטום… ועוד.

פשוט לא תמצאו.

יש רק יוצא מן הכלל אחד לכללים ההומניסטיים החמורים מתוצרת המלומדים האלה מן השמאל המדומה.

ויליאם פרידריך אדולף מאר: יחי המדע (הצילום מתוך הוויקיפדיה)

האם לא מרגישים בשמאל המדומה בסתירה הזאת? דהיינו, הנכונות המחשידה הזאת לאפשר יוצא-מן-הכלל, למרות הצורך המדעי החיוני בכלליות המקיפה של הטיעונים ובחוסר הפנייה של העמדות?

התשובה היא לא.

הם לא מרגישים בסתירה. הם לא מוכנים להכיר בה. הם מכחישים ומדחיקים אותה, אפילו בשעה שההדחקה הזאת עשוייה להתברר כאיום חמור על חייהם שלהם עצמם.

הכל בגלל שהשינאה מעוורת את עיניהם.

שינאת היהודים.

לשינאת היהודים יש שם.

אנטישמיות.

צר לי, אך אין דרך נעימה או נוחה, פשוטה או קלה יותר להציג את הדברים:

השמאל המדומה הוא פשוט אנטישמי.

אולי זה לא ממש מפתיע, בהתחשב בכוהנים הגדולים, אפשר להגיד האפיפיורים, של שני האגפים האלה של השמאל המדומה: קארל מרקס הצעיר של המרקסיסטים ומרטין היידגר המבוגר של הפוסט-מודרנים. שני אנטישמים מובהקים ביותר. השני אפילו נאצי.

העמדה האנטישמית לא מפתיעה גם  לנוכח עמדותיו האנטישמיות של הכוהן הגדול בן ימינו,  נועם חומסקי, שלמרות (או בגלל) שאינו בדיוק מרקסיסטי ואינו בדיוק פוסט מודרניסט, הוא מקובל על שני האגפים של השמאל המדומה.

"אנטישמיות" הוא מונח חדש יחסית. הנה מה שמגלה לנו הוויקיפדיה אודותיו:

ממציא המושג הוא פרידריך ויליאם אדולף מאר, יהודי מומר, איך לא. מאר נולד במגדבורג שבגרמניה ולמד בהנובר. הוא החל את דרכו כסוציאליסט, השתתף במהפכת 1848, נבחר לבית הנבחרים של המבורג ויסד עיתון אנטי-יהודי. מאר התנגד בתוקף למתן אמנסיפציה (שוויון זכויות) ליהודים, כי לפי חישוביו, במקרה כזה ישתלטו היהודים על גרמניה תוך ארבעה דורות  בדיוק וזה יהיה סופם של גרמניה והגרמניות.

בשנת 1879 פרסם מאר את ספרו "הדרך לנצחון הגרמניות על היהדות", ויסד בברלין את "הליגה האנטישמית". הוא המציא את המושג כשם נרדף למושג הגרמני  Judenhass, שפירושו שנאת יהודים. זאת כדי לייחד את מפלגתו, כי שנאת היהודים היתה אופנתית אז לא פחות מאשר היום, והיתה למאר קונקורנציה קשה בזירה הפוליטית.

מפלגתו של מאר לא זכתה להצלחה רבה, כי נחשבה למפלגתו של האספסוף ואולי גם בגלל החשדות הטבעיים של בוחרים אנטישמיים כלפי יהודי בתור ראש מפלגתם, אפילו שהוא מומר.

אך התיאוריות של מאר  השפיעו לימים על הנאציזם בנוסח היטלר, כי מאר הקדים להבין כמה חשוב לבסס את האנטישמיות על יסודות מדעיים מוצקים – בדיוק כפי שהבין זאת, מאוחר יותר, גם היטלר. האנטישמיות והמדעיזם נכנסו חזק לאופנה בערך באותה תקופה.

והיסודות המדעיים המוצקים האלה – מוצקים באותה מידה – הם באופנה עד היום, כפי שמבינים כוהני כנסיית השכל של השמאל המדומה. על שני אגפיהם, המרקסיסטי והפוסטי. כמוהם כמאר וכמרקס, כהיטלר וכהיידגר:

אנטישמיות מדעית היא שם המשחק.

תפנית מדהימה בשימוש במושג האנטישמיות חלה דווקא בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה. כל זה הודות לאורח החשוב, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני. כבר ב-1937 ביקר בארץ-ישראל פלשתינה הפקיד הנאצי החשוב אדולף אייכמן כדי להיפגש עם המופתי מירושלים, וזה על מנת  לפתח יחסים ראויים  בין שונאי היהודים באירופה ובאסיה.

כך שנחיתתו של המופתי בברלין ב-1941 התקבלה באופן טבעי. הוא קיבל דרגה גבוהה באס.אס. הנאצי, משכורת חודשית של 50 אלף מרקים בחודש, פי שניים משכרו של פילדמרשל, סייר עם ידידו הוותיק אייכמן באושוויץ, הקים יחידה צבאית מוסלמית-נאצית ועוד פעילויות.

אבל היה לו זמן גם  לעיסוק בסמנטיקה. חוסייני התרעם על השימוש הנאצי במילה "אנטי-שמיות". הערבים הם שמים, הסביר המופתי למארחיו, ואין להעליב אותם על ידי יצירת הקשר הזה בינם ובין היהודים. הערבים הם שמים טהורים, הסביר המופתי, והיהודים הם…נו…בכלל לא עם, לא לאום, דתם לא דת וכן הלאה.

מצלצל מוכר?

כך יצא שבמאי 1943 כבר נשלח מכתב פנימי בין פקידי המשטר, ובו הוראה לעיתונות מהאידיאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג לא להשתמש יותר במושג הבעייתי, כדי שהמופתי לא יעלב ובעלי הברית הערביים לא ייפגעו. ב-1944 התערב שר התעמולה יוזף גבלס והורה מפורשות לכלי התקשורת הכתובים והמשודרים להפסיק להשתמש במילה "אנטישמיות". היהודים הושמטו על ידי הנאצים מן הגזע השמי.

אין צורך לומר, שגם אם התנערו הנאצים מהמונח הבעייתי שטבע מאר המומר, הם לא התנערו משיטותיו המדעיות. איבחון היהודים נעשה תוך מדידות מדעיות מדוייקות, שימוש במדעי הפרנולוגיה (מדע הגולגולת), הפיזיונומיה ועוד.

נכון הדבר, שהמדענים הפוסט-מודרניים והניאו-מרקסיסטים היום דוחים בבוז מתנשא ונאור את השיטות המדעיות ששימשו את הפרופסורים הנאצים – אבל  כאשר נבדוק את השיטות שבהן משתמשים אי אילו ניאו מרקסיסטים ופוסט ציונים בימינו אלה כדי להצדיק את האנטישמיות החדשה שלהם, יתכן שנמצא שפה ושם נראית הפרנולוגיה הנאצית כמופת של מדעיות טהורה.

מה שלא מפתיע במיוחד, כאשר זוכרים, למשל, את התייחסותם של הפוסט-מודרניים למושג האמת עצמו, יחסיותה והאפשרות המשמחת שאולי, בכלל, אפשר לוותר עליה לטובת שימושים חופשיים יותר במדע ובשפה.

למאמציו של  קצין האס.אס. אל חוסייני להתיר את הקשר המעצבן בין היהודים והערבים, כבנים לגזע השמי, היה כמובן המשך, והיום כבר משמשת התרת הקשר הזה בין היהודים ובין הערבים, ובמיוחד בין היהודים ובין ארצם, תפקיד מפתח במערכת החינוך הפלשתינית, תחת שלטונו של שוחר השלום הגדול והדוקטור החשוב להכחשת השואה אבו-מאזן.

והנה, ככה רצה הגורל, שבשנת 1943, שבה החליפו ביניהם הפקידים הנאצים מכתבים בדבר עמדתו החדשה של האידיאולוג אלפרד רוזנברג, באותה שנה נולד בבאר שבע עבדאללה פראנג'י, שלימים זכה בתואר דוקטור, היה לחבר המועצה הלאומית הפלשתינית ושגריר אש"ף בגרמניה בין 1970 ל-2004, ואף זכה להימנות על נושאי ארונו של יאסר ערפאת.

כבר בשנת 1983 פרסם פראנג'י את הספר "אש"ף ופלשתין", ובו המשיך את מפעלם החשוב של המופתי, רוזנברג וגבלס: התרת הקשר בין העם היהודי ובין קבוצת העמים השמיים.

הנה מה שכתב פראנג'י בספרו המדעי על מוצאם המפוקפק של היהודים:

"לפי ראול רוי (עיתונאי לאומני מקוויבק שבקנדה, וכנראה חוקר ממש חשוב בתחום), רק 10% מהיהודים בעולם הם שמיים. היתר הם לכל היותר תערובת של שמיים וגזעים אחרים או אחרים שגוירו ליהדות…ב-740 לספירה, מלך כוזר ונסיכיו ונתיניו גוירו ליהדות. יהודים אסייתיים, שמיים במקורם התערבבו עם גזעים אחרים לאורך הדורות. זה בלתי הגיוני שיהודים מאתיופיה, פולין, רוסיה, סין, ספרד או תימן מתארים את עצמם, ללא שום הצדקה כחברים בגזע אחד"

מצלצל מוכר?

25 שנים אחרי שפירסם פראנג'י את ספרו, הקדיש ההיסטוריון הפוסט ציוני,  שלמה זנד את  ספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" להמשך פיתוחה של אותה תיאוריה אנטי-יהודית בדיוק,  של המופתי ושל ממשיכו פראנג'י, כולל הכוזרים, כולל הגיור וכולל ההתערבבות.

הכל לשם אותן מטרות: כדי לערער על הקשר בין העם היהודי ובין קבוצת העמים השמיים וביניהם הערבים, בהמשך למסורת אנטישמית עתיקת-יומין.

וכמובן כדי לערער על זכותם של היהודים לקיים מדינה משלהם בארצם.

כלומר: הפרופסור זנד, בן לניצולי שואה, למרבית האירוניה, כתב ספר כדי לתת ביסוס "מדעי" לטענות אנטישמיות ותיקות (בלי לקרוא להן כך בגלל הבעייתיות של המושג),.

ולמה היה חשוב לזנד לבסס טענות אנטישמיות?

בתור תואנה לנישול היהודים מריבונותם במדינתם.

ואם היו למישהו ספיקות בקשר למטרותיו הפוליטיות והעדפותיו האידיאולוגיות של ההיסטוריון הפוסטי הזה, הוא הוסיף וכתב ספר שני בסידרה, שיצא ממש לאחרונה,  ושמו "מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל" (על-ידי התעמולה הציונית, כמובן).

לפי הקצב הזה, הספר השלישי בטרילוגיה ייקרא "מתי ואיך הומצאה המציאות".

עוד נראה כי אין בפוסט-ציונות ובפוסט-מרקסיזם (כמו גם באלטע-מרקסיזם) שום כלום אחד גדול.

רק בליל של סתירות לוגיות מכאיבות, שקרים שקופים, התחכמויות ושטויות, התעלמות מהמציאות.

בצד דיבורים צבועים, התחטאויות מביכות והסתייגויות לכאורה ממסקנות מרחיקות לכת שלהם עצמם.

אך טועה, כמובן,  מי שסבור כי שנאת היהודים והנטייה לגייס את "המדע" כדי להתיר את דמם של יהודים, התחילה עם המומר מאר ועם המומחים לגזע מסוגם של רוזנברג, פראנג'י וזנד.

כדי להגיע למקורות מן הראוי לחזור לאחור כאלפיים שנים, אל המאה הראשונה לספירה.

את החשבון הראשון עם שונאי היהודים שגייסו לעזרתם את מדע ההיסטוריה עשה כבר יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלאוויוס) בספר "נגד אפיון". הטענות הבסיסיות של ההיסטוריונים המצריים והיוונים היו דומות להפליא לטענותיהם של פראנג'י או זנד, ושל פוסט ציונים אחרים שנעסוק בהם פה, מסוג "הארכיאולוגים החדשים" ו"ההיסטוריונים החדשים".

יתברר לנו שכל אלה הם חדשים בערך כמו שההיסטוריונים האנטי-יהודיים המצרים והיוונים של המאות הראשונות לפני ואחרי הספירה יכולים להחשב כחדשים.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: