דילוג לתוכן

הגנן של קושינסקי, הבונאק והמיזר של הקלפנים ההולנדים והעליה מאפריקה

מאי 21, 2012

היום מתחילים בקצת פרוזה. הסופר יז'י קושינסקי כתב ספר בשם "להיות שם". מעשה בגנן אחד קשיש,  שהקשרים בינו ובין המציאות רופפים במקצת, ובעלילותיו המוזרות בחוגי המעלה של ארצות הברית. שם הוא הופך לידעוני-צמרת. גורו-על. הטריק שלו הוא, שהוא מדבר רק על התחומים שבהם  הוא אינו רופף: הגן, התנהלות הצומח והחי, הגשם והרוח.

כבר הזכרתי כאן  את הספר של קושינסקי פעם-פעמיים, בכל פעם שתפסתי את ראש הממשלה שלנו משתמש בטריק של הגנן הרופף, ומסביר לעם  איך מגדלים  עץ הפוך:

קודם מטפלים בעלים,

אחר כך בענפים,

ואז בגזע,

ולבסוף –

– מחייך הגנן המחונן שלנו אחרי שצייר לנו את דמות העץ, מעל האדמה ומתחת לאדמה –

לבסוף, כלומר, עכשיו –

מטפלים בשורשים.

נדמה לי שנמשל  העץ ושורשיו של נתניהו נגע למערכת החינוך. הוא הביא את המשל כאשר נודע לנו על החידוש האחרון. כלומר, שהגיע זמן הטיפול בפעוטות – שזה השורשים. אחד מהישגי מחאת הקיץ האחרונה, שאין לזלזל בו.

אני לא כותב את הדברים האלה כדי ללגלג על ראש הממשלה, שהרי כל אדם ישר יודה, שזו דרך הטיפול  של האדם הסביר והרווח  ברבים מהצרכים שיש למלא וברבות מהבעיות הצריכות פיתרון. כל אדם ישר  יודה שדי נהוג הדבר, שרק כשקלו כל הקיצין ניגשים לפתור בעיה שנראתה עד עכשיו משנית או סתם לא בוערת.

אולי הטיפול בבריון השכונתי, זאת אומרת איראן,  גוזל מראש הממשלה את כל הזמן והאנרגיה שהוא יכול להקדיש לענייני הציבור במובן הרחב של המילה. וכך הוזנחה בעיית העולים החדשים מאפריקה.

נראה כי לפחות עד כה, היא נראתה לראש הממשלה כבעיה שולית.

יש משחק קלפים אחד שלמדתי פעם בגירסתו ההולנדית ושמו בונאק. ממשפחת הוויסט והברידג'.  כל שחקן מקבל חמישה קלפים, ומכריז על מספר הלקיחות שבדעתו לבצע. הראשון שהכריז את מספר הלקיחות הגבוה מתחיל. מי שמתחייב לקחת את  כל חמש הלקיחות האפשריות אומר בונאק  וזכותו להטיל את הקלף הראשון שצבעו הוא הצבע השליט. קלף הנסיך משמש כג'וקר. 

יום אחד ישב הגנן בביתו, והגיעו שני אורחים, לא חשוב הסדר.

האחד נכנס בדלת בלי לדפוק. ביריון מצוי, נקש ובדק את הריצפה ואת הקירות, המרפסות והריהוט,  העציצים והתמונות שעל הקירות, הסתכל סביב וגם מעלה ומטה, פתח חלון וצפה בגן והודיע:

נחמד. הכל  שלי.

נדהם הגנן הגר בבית:

הכל שלך? מה פתאום?  ממתי? יש לי טאבו.

אמר האורח:

לא מעניין אותי. אני הנסיך של הבונאק. זה שלי. אני לוקח. אני יותר גדול, אני יותר חזק, אני יותר צודק, האלוהים שלי יותר גדול משלך,  אני השליט. או שתביא פרוטקשן או שתעוף. עדיף שתעוף. זה או זה  או שאביא פצצה על כל הבית שלך. בונאק.

מי שעמד בחוזה הבונאק מקבל בונוס מיוחד על הביצוע. הכרזה חשובה אחרת במשחק, היא מיזר. (מלשון מסכן) מי שמכריז מיזר מתחייב לא לקחת שום לקיחה. גם ביצוע מושלם של מיזר מקנה מענק מיוחד. המסכנות הגמורה, כולה רווח.

עוד חושב הגנן מה לעשות עם הביריון המצוי, איש הבונאק, הוא שומע קולות חשודים מהצד האחר של הבית.

האורח השני נכנס חרש דרך החלון. הוא  הזיז את הגיגית והתיישב  על הכיסא ליד מכונת הכביסה במרפסת.

– כן? אמר לו הגנן המופתע.

– אני פה. אמר האורח.

– אני רואה, אמר הגנן.

– ואני נשאר, אמר האורח.

– על סמך מה? שאל הגנן.

– אני מיזר. אין לי כלום. אין לי לאן ללכת. אין לי לאן לחזור. אין לי מה לשתות ולא מה לאכול. אני מיזר, ואני רוצה את הבונוס שמגיע למיזר במסגרת המשחק, ואותו אני מקבל רק אם אני לא צריך לחפש את הפינה שלי ליד מכונת הכביסה במרפסת במקום אחר,  ולספר שם שוב לטמבל המקומי את הסיפור המטומטם הזה.

הגנן חשב שאורח ב' הוא קצת יותר סביר ומעורר אמפטיה מהאורח הראשון, איש הבונאק, שמאיים בפצצה. ולאורח ב' גם יש  חוש הומור.

לכל אחת ואחד, אם הסתובבו קצת בגן החיות האנושי, אולי כבר יצא לפגוש בחייהם כמה מסוג הבונאק ולא פחות מהם כמה  מסוג המיזר. אלה מסוג המיזר כמעט תמיד יותר מעוררי אמפטיה. אך כל אחד ואחת יודעים שבחיים הפרטיים, שומר נפשו ירחק מאלה ומאלה. מתביעות על סמך העליונות ומדרישות על סמך הנחיתות, כשבדרך כלל אין שום הוכחה ממשית לא לזה ולא לזה.

אני לא כולל במיזר המקצועי את פליטי המלחמות האמיתיים שמגיעים אלינו. אבל כמה  יש כאלה?

פה אני גולש למאמריסטיקה.

ויתכן שמה שנכון לגבי כל אחד ואחד בחייו הפרטיים, טוב גם למדינה שלמה.  ואולי לא.  אולי למדינה יש צרכים שאין ליחיד.

מכיוון שאיני יודע  די נתונים, לדעתי, אני לא רוצה להתחיל להציע פה הצעות  מעשיות ולהעלות רעיונות מפורטים.

בהכירי קצת את העמותות מצד אחד ואת הממשלה מצד שני ואת העיריה מצד שלישי ואת התקשורת מצד רביעי, ברור לי שגם בשוק הזה מסתובב שפע של נתונים מגמתיים, שלא לומר כוזבים,  שנמסרים לציבור ומי בכלל יודע מה הקשר בינם ובין המציאות.

מכיוון שאיש לא ערך סקר מקיף, הכי סביר שאף אחד לא באמת יודע כמה אורחים כבר הגיעו אלינו מאפריקה ולמה, וגם לא יכול לדעת.

גם בגלל שכל עוד הגבול פרוץ, אפילו חלקית, ממשיכים האורחים ובאים, ואיש אינו יודע באמת כמה.

לפרשה האומללה של גדר הגבול עם מצרים, אומללה על גבול המגוחכת, זאת אומרת טרגי-קומית על גבול הגרוטסקית, כבר התייחסתי.

מה שאני בכל זאת מצליח להבין, גם בלי שיהיו לי נתונים מדוייקים, הוא ש"למשק", או "לכלכלה"(כמו שקוראים פה לאינטרסים של המאיון העליון) הכי טוב שיש מצבורים גדולים של פועלים זרים וזולים, גם בגלל שהם חרוצים וצייתנים יותר מהמקומיים, וגם כי הם מוכנים לעבוד המון שעות  בלי זכויות סוציאליות ואפשר לשכור ולפטר אותם בקלות.

"ניידות כוח אדם" כמו "עלויות ייצור נמוכות" הם מאוד חשובים ל"כלכלה". ו"למשק".

כל עוד היו יחסינו עם שכנינו הערבים סבירים, מילאו הם את תפקיד העלויות הנמוכות.  אך מאז האינתיפאדות, נוצר "בכלכלה" מחסור בפועלי כפיים ועובדי שירותים והתחיל יבוא גדול ומשתלם לקבלנים ולמעסיקים (כולל הציבוריים), של עובדים זרים מהמזרח. מזרח אירופה ומזרח אסיה.

אחר כך יצאה השמועה  והגיעה לאפריקה, שיש פה עבודה והחיים טובים ("סבבה"), וכל מה שצריך זה להיכנס חרש דרך החלון ולהכריז מיזר.

מה שאני עוד יודע, לפי הנתונים שמתפרסמים, הוא שהעוני בישראל לא קטן בשנים האחרונות, שיוקר המחייה גבוה ומכביד, ושאי-השוויון החברתי גובר.

לעשירים יש יותר ולעניים יש פחות.

ואיכשהו התהליך הזה מלווה ביבוא גדול של כוח אדם זול, ממזרח אירופה, ממזרח אסיה וממזרח אפריקה.

אז אולי טבעי ש"למשק" ריבוי האורחים מאפריקה לא היווה בעיה בוערת מאוד, עד כה, ו"הכלכלה" בכלל מחכה שגם הגל המשטרתי תקשורתי הנוכחי  יעבור,  כמו קודמיו. אולי בעזרת הצהרה תקיפה של ראש הממשל (אתמול  כבר היתה אחת) ואולי בגלל השערוריה הבאה שתכבוש את הכותרות.

רק לכמה העשירונים התחתונים מתחיל להיות צפוף. צפוף מבחינת המגורים וצפוף בגלל העבודה והמשכורת היורדת בהתמדה לעומת המחירים המקפצצים בכיס כמו שסוכריות  מקפצצות בפה.

טוב, את מי הם מעניינים, אנשי השכונות והערבים והעולים מאתיופיה.

אולי את אנשי העמותות הם מעניינים.

ואת התקשורת, בתנאי שיש סנאף ופורנו בסיפור (מה שנקרא בלשון הכותרות של התקשורת אלימות ופיצוצים, רצח, התעללות  ואונס).

אנשי העמותות וחבריהם  בתקשורת עשויים מחומרים מיוחדים במינם. מי שיותר רחוק מהם, יותר הם אוהבים אותו. את הערבים הם אוהבים יותר מאשר את שכניהם החרדים מהשכונה, ואת אנשי השכונות העניים מדרום העיר הם אוהבים יותר מאשר את העשירים מהשכונה הסמוכה (אבל לא בבתי הספר של ילדיהם), וברור שאת האורחים מאפריקה הם אוהבים יותר מאשר את הערבים ויותר מאשר את אנשי השכונות – ביחד.

האורחים מאפריקה הם ציוריים והם מיזר מכף רגל ועד ראש.

מיזר מוכר עיתונים לא פחות מבונאק.

ככה שאם יבוא הפועלים הזולים מאפריקה מגדיל את העוני והסבל אצל הערבים ובשכונות ואצל האתיופים, לא נורא.

נקים עוד כמה עמותות למען העניים ולמען הערבים והאתיופים.

הרי השכנים העשירים מהמאיון העליון של "המשק", או הבעלים הזרים מחו"ל של "הכלכלה", אלה שגם מרוויחים על העבודה הזולה שתורמת העליה מאפריקה – תורמים כסף לעמותות שעוסקות בעוני המקומי הגובר.

הפסיכולוגים אומרים שזה בשביל להרגיע את יסורי המצפון שלהם.

אני לא אומר, כמובן, שבגלל שיש יותר עמותות, יש יותר עוני.

ברור שבגלל שיש יותר עוני, יש יותר עמותות.

אני רק אומר שריבוי העמותות לא מסייע כלל בהפחתת העוני.

שני הענפים משגשגים ונרשמת בהם צמיחה מרשימה בארצנו. הצמיחה של העוני ושל העמותות המטפלות בעניים היא הכי ניכרת במשק.

עדיין לא ברור לי למה ומדוע יש לנו צורך ביבוא מאסיבי של עניים מחו"ל כאשר כבר יש לנו די, ואפילו הותר,  עניים מקומיים,  ותיקים מהשכונות,  וערבים ואתיופים. לא ברור לי מדוע זה מוסרי והומניסטי לטפח את המיזר המיובא תוך הגדלתו של העוני והסבל של העניים המקומיים.

5 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    כל דבר בעולמנו הוא יחסי ,כך גם העוני .השאלה היא ,האם העמותות המתרבות הן
    אלטרואיסתיות או עסק משתלם .בכל מקרה, טיפול במסתנני גבול בלתי חוקיים, הוא
    כשלעצמו עבירה על החוק. צריך להזהר,כשאתה מציין שיש לנו עניים משלנו, ומגדיר
    את האתיופים כמגזר נפרד מהיהודים .

    אהבתי

  2. מנחמי,
    לא תאמין, אבל תיקנתי את עניין היהודים-אתיופים עוד לפני שקראתי את תגובתך המועילה. חלילה לי להטיל איזה ספק ביהדותם, והתייחסתי אליהם בנפרד לאורך הרשומה רק כדי להדגיש את האבסורד שבהתעללות באוכלוסיה משלנו שמקורה באפריקה, על ידי חוסר המעש הממשלתי עלפי העליה החדשה משם. אני מסכים איתך שהעוני הוא יחסי, אבל הרחבתו של אי השיוויון הכלכלי היא מוחלטת והיא בעייתית ביותר. אני לא רוצה לזרוק בוץ בעמותות ככלל, אבל אני חשדן מאוד בקשר למניעים של הספונסרים.

    אהבתי

  3. דניאל permalink

    נהניתי ושיתפתי. תודה.

    אהבתי

  4. דניאל,
    תודה, הנאתך – גמולי.

    אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. אידיוטיים שימושיים, עמדת המיזר, אמנות הסנאף והמסתננים מאפריקה ליד הגדר בסיני « מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: