דילוג לתוכן

הזווית היהודית של יום הנכבה: הקנאים הדתיים מול השמאל המדומה

מאי 16, 2012

גילוי נאות – אני עדיין קצת כועס על עצמי על שנפתיתי להתייחס ל"יום הנכבה". על ידי עצם המעשה הזה, גם בלי קשר לתוכן הדברים, נפלתי במלכודת הרגילה של המסיתים המקצועיים ומלבי השנאה היושבים עימנו. אלה שכירי העמותות  ויושבי הקרנות , שכל הגורמים הידועים והעלומים מעבר לים משלמים להם בנדיבות כדי לקדם את מדיניותם הרגילה – "הפרד ומשול" בין יהודים וערבים, כדי להרבות לעצמם רווחים ונחת, ולאלופי התקשורת – מלחמות וסנאף.

ויש כאלה בשמאל ובימין כאחד.

והנה אני מוסיף חטא על פשע, ומקדיש לעניין הזה רשומה שניה, ושוב דוחה את התעסקותי המובטחת, המועילה וגם המבדרת יותר בדה-קונסטרוקציה של הדה-קונסטרוקציה.

זמנה עוד יבוא ובקרוב.

הרשומה הזאת מוקדשת בעיקרה להתנהגותם של חלקים מסויימים מן הצד היהודי בפרשת הנכבה. כי ברשומה הקודמת עסקתי  בצד הערבי, ואותם הזנחתי.

"יום הנכבה" שצויין היום  הוא רק עוד נדבך במערכה  של חרחור מלחמה. שהרי מטרתו של היום הזה אינה  תזכורת אנושית והומניסטית לכאבם המובן של פלשתינים רבים שהיגרו מבתיהם ומארצם לפני 64 שנים.

כאשר ארגון "זוכרות", דווקא הוא,  של העמותאים שכירי הקרנות אירגן את ההפגנה באוניברסיטת תל אביב, וכאשר במאמר המערכת ב"הארץ" טוענים שמדובר בסך הכל ביום של זיכרון והשתתפות בצער, הם רק מתחרים ביניהם, ולא בפעם הראשונה,  על הכתר הנקלה של גביע  הצביעות.

מטרתו האמיתית של היום הזה נחשפת ומתבררת בכל פעם שנשמעת בהפגנות ובעצרות הקריאה לשפך דם – "ברוח  ובאש נפדה את פלשתין", בכל נאום של אנשי "הפלג הצפוני" הקורא להשמדת ישראל, בכל פעם שאיזה ח"כ ערבי מתראיין לרדיו או לטלוויזיה ומשפריץ את רעלניו בעברית מצוחצחת.

דם ואש, ליבוי שנאה ועוד עיתוי המתאים לחירחור מלחמה, כולל פוטו-אופים בשפע  – אלה מטרותיו האמיתיות של היום הזה.

מי שבוודאי מרוצים מקיומו של יום השינאה הזה, הם אנשי הימין הקיצוני היהודי.  הם הרי אינם מסתירים את דעותיהם (טוב, אולי רק קצת), והריהם סמוכים ובטוחים שיום השנאה הזה, הקרוי יום הנכבה, משרת אותם, וכמובן מקדם את כוונותיו הנסתרות של אלוהי צבאות ישראל, שהם מתיימרים להבינן.

על פי התיאוריה הרגילה של אנשי הקצוות, יהודים כערבים, ככל שיהיה יותר רע – יהיה יותר טוב.

ברור שהקנאים היהודים מפללים לכך שהמסיתים הערביים, מהח"כ אחמד טיבי ועד לאנשי התנועה האיסלמית, ינחלו הצלחה שלמה בעבודת הקודש שלהם, וישכילו להביא להתקוממות של האוכלוסייה הערבית בישראל או של חלקים ניכרים ממנה. כך, לפי התיאוריה, תיווצר העילה המספקת לגירוש המוני של ערבים בישראל, מין "טרנספר" שיווצר כמו מאליו תוך כדי דיכוייה של אותה התקוממות צפויה ונכספת.

שהרי גם אז, ב-1948,  הארוע שלשמו התכנסנו כאן היום – היה זה מעשה האל שפעל את פעולתו,  והכניס בצד אויבינו  רוח שטות נוראה שגרמה לעמים הערביים לשגות באשליותיהם המטומטמות, וכך "נפטרנו" ממאות אלפים מתושבי הארץ הפלשתינים שנמלטו או גורשו בלהט המלחמה, וכן זכינו מן ההפקר באדמותיהם הנטושות.

שהרי רבים  מאנשי הימין הקיצוני הזה הם  קנאים דתיים, ובטוחים "שהכל מלמעלה", ואלוהים בכבודו ובעצמו מכניס במסיתים הערבים, מטיבי ועד לראאד סאלח, את רוח השטות הזאת ואת חבילות השנאה והרעל המדרבנות אותם.

הכל כדי לחולל סיבוב שני של מלחמה ובעקבותיו הגירה ערבית המונית נוספת אל מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל הקדושה.

סיבוב שני של 1948.

על הרקע הזה אפשר להבין את שירי השמחה בנוסח "הבאנו נכבה, נכבה, נכבה עליכם", או את ההצעות להפוך את יום הנכבה של שכנינו ליום שמחה לאומי, או את הרמת הכוסית של הח"כ מיכאל בן ארי. הכל כדי לגרות את הצד השני, להגביר שינאה וזעם.

אלה יהודים,אלה? איך שכחו דיבור מפורש  ואזהרה חמורה בצידו:

בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח;    וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ.
  פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו;    וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. (משלי כ"ד, 17-18)

אז מה? בן ארי וחבריו לכת מביאים לכך, לשיטתם, שישיב ה' את אפו מעל אויבינו?

כלומר, שבפועל, לשיטתם,  הריהם בעלי ברית לאויב ולשמאל המדומה?

זכורה מחמאתו המפוקפקת של הרב שך המנוח כלפי חב"ד, שכביכול הם הדת הקרובה ביותר ליהדות.

מעניין מה היה הרב שך המנוח אומר על בן ארי  ודומיו.

באשר ליהודים מן השמאל המדומה, המשתפים פעולה – ואולי אף מובילים את מחרחרי המלחמה הפלשתינים – הרי שלפי התיאוריה התיאולוגית של הקנאים מלמעלה, גם במוחם הושתלו דיעותיהם המטומטמות מכוחה של ההשגחה העליונה.

כי  באמת, לכאורה, איך אפשר להסביר את העובדה שיהודים אינטליגנטיים בעליל – סטודנטים, דוקטורים ופרופסורים, עיתונאים ואמנים וכאלה – יסתבכו בשטויות מחרידות כל כך? בטיעונים ובעמדות שאין למצוא בהם שום היגיון סביר?

אז דווקא יש לי הסבר פשוט של התופעה גם בלי להידרש למעורבותו של כוח עליון:

האינטליגנציה הבורגנית, גם כשהיא יהודית,  נוטה ביותר לכל סוג של עדריות אופנתית.

לאינטלקטואלים של השמאל המדומה חשובה מאוד ההשתייכות לעדר. לא לעדר של האוכלוסייה הכללית, ישמור האל – אלא לעדר האינטלקטואלי, המקומי והבינלאומי. העדר האופנתי בכל תקופה ותקופה. לכאורה הם אמנם "אינדיבידואליסטים", חותרים ל"חשיבה מקורית", ל"חירות הביטוי" ושאר סיסמאות – אלא שלמרבית הצער אין למצוא ליומרות האלה סימן וזכר בעבודותיהם,  בדבריהם או בהתנהגותם. מדובר בעדר.  שמעת אחד  – שמעת את כולם. חוזרים כתוכים אלה על דברי אלה.

הסיכוי להפיק מאינטלקטואל של השמאל המדומה איזו עמדה מקורית, כמוהו כסיכוי לזקק כוסית הגונה של וודקה מעביט של מי שופכין. או לגדל קולומביאנית מקנדה בשלולית רדודה של חומצה גופריתית.

ואם תוסיפו למישוואה גם את קרן פורד האמריקאית או קרן בל הגרמנית, או הדיאקוניה של שבדיה או הכנסייה הקתולית של אירלנד או ממשלת בלגיה,  שמוכנים לשלם בכסף אמיתי בתמורה להתגייסות אקדמאית למשימות האופנתיות  של העדר – תמיד תמצאו תור מתפתל של אינטלקטואלים גבוהי מצח בסמוך לדוכנים שבהם מחלקים את הגודיס האלה.

כפי שכבר אמר הנסיך מהנובר, ואני שמח להזכיר בכל הזדמנות  – זונות, פוליטיקאים ופרופסורים אפשר לקנות מאה בטלר.

תודו שלפעמים גם בהסברים על רקע מטריאליסטי יש חן מסויים.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: