Skip to content

הלוואי שיקומו פליטי הנכבה ויתבעו את המגיע להם מיד הצבועים והעיטים החוגגים על אסונם

מאי 15, 2012

"כבר ידוע שלאורך 64 השנים שחלפו מאז כינון המשטר הציוני, המנהיגים הפוליטיים של פלשתין  אינם לומדים לקח מן ההיסטוריה וחוזרים על טעויותיהם הקודמות. הטעות ההיסטורית הראשונה של מנהיגי פלשתין היתה שהם האמינו לתרמית של מנהיגי העולם הערבי לשעבר ושכנעו את העם הפלסטיני לעזוב את פלשתין הכבושה תוך שהם מבטיחים להם שישובו אליה במהרה. במחשבה  שהגירתו תהיה לזמן קצר, היגר העם הפלשתיני ללבנון, סוריה, מצרים, ירדן ועיראק, אולם לאחר הגירה זו לא זכה לשיבה (לפלשתין).

את הדברים הנכוחים והנוקבים האלה לא כתב תומך ציוני נלהב של ישראל. כלל לא. הקטע הזה כולו הוא  מפרי המקלדת  של הפובליציסט האיראני, חסן האניזאדה, איש המשטר השיעי. הדברים נכתבו  ב-25 בפברואר השנה, והופיעו באתר השמרני עסר-אי-איראן, תחת הכותרת "הטעות ההיסטורית של חמאס", והם מובאים בנוסח העברי באתר ממר"י.  העילה לכתיבת הדברים היתה תהליך ההתנתקות של החמאס ממשטר ההייטאוללות של איראן.

סוף המעשה מ-1948 ידוע: צבא הפולשים המצרי עם יועציו הצלבנים הבריטיים  שתה את הים של עזה וליחך את חולות סיני בדרכו חזרה לקאהיר. הליגיון הירדני תחת פיקודו של הגנרל הצלבני סיר ג'ון גלאב זכה להצלחה יחסית, כבש את הגדה ושם קץ להחלטת האו"ם בדבר מדינה ערבית בארץ ישראל-פלשתינה. צבא הפולשים הסורי עם יועציו הצלבנים, הקצינים הצרפתיים, השאיר טנק חרוך בדגניה ונמלט אל ארמונות דמשק. הם לקחו איתם לארמונות דמשק גם את פאוזי אל קאוקג'י, מפקד "צבא ההצלה הערבי" (הפלשתינים טרם ידעו אז שיש להם עם) ונתנו לו איזה ג'וב.

וכך קרה שהעם הפלשתיני שהיגר מפלשתין הכבושה ללבנון ולסוריה, למצרים, לירדן ולעיראק באשמת מנהיגיו לא חזר לארצו.

הפגנה לרגל יום הנאכבה באוניברסיטת תל אביב

הבאתי כאן את דבריו של הפובליציסט האיראני כהדגמה לחוסר התוחלת, חוסר השחר והכישלון המובטח  של השיח המקובל על הלאומנים הפלשתינים ומחרחרי הריב היהודים שלצידם בקשר ל"נכבה".

"השיח" הרגיל של הנכבה, "הנראטיב" (שמות נרדפים לשקר, בדרך כלל, סוגים של "אמת לשעתה") שאותו מנסים להנחיל ההנהגה הפלשתינית והזרמים הפוליטיים הלאומניים (בכל ימות השנה וגם היום), מבקש  להסיר מעל הפלשתינים בפרט ומעל העמים הערביים בכלל את  האחריות על תהליך ההגירה  של 1948. אך הציטוט שהבאתי כאן מורה שלשקר אין רגליים. אפילו לא כשמדובר בידידיהם הטובים ביותר של הפלשתינים ושותפיהם הפוליטיים.

האמת ידועה לכל, ונסיונם של מנהיגי הפלשתינים לחסום את אוזניהם, את עיניהם ואת פיהם מביטוייה של אותה אמת, רק הופך אותם למגוחכים ואת טיעוניהם לחסרי כל אמינות.

אני מוכן להסתכן בכך שאחשב לצבוע, ובכל זאת אומר: אני כותב את הדברים מתוך השתתפות אמיתית בצערם של אחינו הפלשתינים על אותו אסון שקרה להם ב-1948.  הלוואי שיצליחו לקום על רגליהם, לזהות את אויביהם האמיתיים ולתבוע מהנבלים האלה את המגיע להם.

אילו היה הפובליציסט האיראני האניזאדה מעט יותר כן ומקיף בביקורתו, היה מוסיף לרשימת האשמים באסונם המתמשך של הפלשתינים גם את המעצמות הקולוניאליסטיות, בריטניה וצרפת שדחפו אותם למלחמה  ב-1948 ותמכו בחימוש, במימון, בנשק ובתחמושת וגם ביעוץ צבאי ובקצינים קרביים, בניסיונם המשותף של המדינות הערביות ושל הפלשתינים לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים בה.

כמו כן יכול היה הפובליציסט האניזאדה להוסיף לרשימה את המעצמה הסובייטית שלאורך רוב שנותיה חירחרה מלחמה ללא הרף במזרח התיכון ותמכה ללא סייג בעמדות של הזרמים הלאומניים ביותר בעמים הערביים, וכמובן דאגה יפה להנצחתה של בעיית הפליטים.

טוב היה עושה האיראני האניזאדה אילו הזכיר באותה רשימה שחורה את כל גופי השמאל המדומה, הפאנטומים  של הקומינטרן המוסקובי ודומיהם, שבמשך כל עשרות השנים שחלפו מאז 1948 המשיכו לפמפם את אש השינאה הערבית נגד ישראל והמשיכו לתמוך  בהנצחת מעמד הפליטות.

כלומר, הפכו את מה שהיה יכול להיות אסון חד פעמי שבעקבותיו שיקום, השלמה ושלום –  לאסון מתמשך ולפצע פתוח ארוך שנים, על פי מה שנראה להם כאינטרס הפוליטי שלהם במאבק הבינגושי.

חבורה נאלחת למדי היא זו האחרונה.

מהם עצמם, מרווחתם, ממזון הגורמה שלהם, מה"וואקאנס" שלהם ושנת השבתון ושאר תענוגותיהם האנינים לא נגרע דבר – אבל אין להם שום בעיה לדון מאות אלפים ומיליוני בני אדם לחיי מחסור וטפילות  במחנות פליטים, לחיים על חשבון נדבות בינלאומיות, ללא אזרחות, ללא בית, ללא עבודה,  ללא תיקווה אמיתית, תקועים באשליותיהם, נמקים בחלומות חסרי התוחלת  לחזור לבתיהם הישנים, בשירות כל מיני אידיאולוגיות פוליטיות עבשות ומעופשות.

נכון  היה עושה הפובליציסט האיראני האניזאדה אילו הזכיר בביקורתו את  המנהיגים הפוליטיים של הפלשתינים עצמם, שהשתתפו וממשיכים להשתתף במשחק המכוער והשפל הזה של הנצחת הנאכבה.

גם הם,  כחבריהם מן השמאל המדומה, יודעים חיים טובים  מאוד מזה שנים רבות.

בני העליתות הפוליטיות של הפלשתינים חיים כנסיכים  בחווילות התלת קומתיות, בלב הבוסתנים שנטעו להם בכפריהם שבנגב, במשולש או בגליל, בעזה או בגדה, או בדירותיהם העירוניות המרווחות ובבתי המלון ההדורים של ירושלים ורמאללה, לבושים בחליפות שנתפרו בלונדון או בפאריס ולרגליהם המעודנות נעליים מאיטליה או מספרד. הם מתניידים במכוניות השרד הנוצצות  על חשבון המדינה הציונית או על חשבון האיחוד האירופי, מתנסים בחיי התפארת ובפנסיות השמנות בדיוק כמו  חבריהם הפוליטיקאים  הציונים וכמוהם מטיילים בבירות העולם ואתרי הנופש הידועים במחלקות הראשונות בקופסאות הפח המעופפות  –

– ומקפידים להמשיך בתעמולת הכזב והשינאה המבוססת על כך שהפליטים בני עמם ימשיכו ויסבלו במחנותיהם, מצבות חיות לרשע ולטיפשות.

– כי אסונם של הרבים הוא כלי המשחק של המעטים. יגונו ומצבו האומלל של הפליט הפלשתיני מג'בליה בעזה או משאתילה בביירות, הם האס והג'וקר של הפוליטיקאי הפלשתיני בגבעת רם, בעזה או ברמאללה.

המשחק שלהם ציני ומלוכלך אף יותר משל חבריהם הטובים מן השמאל המדומה, ואף יותר משל מנהיגי המדינות הערביות  –  כי האס והג'וקר, קלפי המשחק שלהם ממחנות הפליטים, הם מבני עמם שלהם, עצמם ובשרם.

לפני כעשר שנים, כשעוד היה "שיח" הנכבה צעיר ורענן יותר, בתקופה שהתגוררתי ועבדתי בדרום תל אביב, הבעתי בקיצור רב את דעתי  על הקשקוש הזה של הנאכבה שכל האינטרסנט למינהו עושה בה שימוש פוליטי. הטענה שלי היתה פשוטה ביותר ומובנת מיד לכל מי שמצוייד בהיגיון הבסיסי ביותר:

מי שבא להשמיד את שכניו ולרשת את בתיהם, לא יכולה להיות לו שום טענה מוסרית כאשר נעשה לו מקצת ממה שביקש לעשות לאויביו.

ולא תאמינו איזו תשובה זכיתי לשמוע על טענתי זו,  מפי צעיר יפואי אחד מפעילי הנכבה:

לרוב הערבים ביפו, מאלה שהפכו פליטים, הוא אמר, לא היתה שום מודעות פוליטית.

מודעות פוליטית!

כמה מודעות פוליטית צריכה להיות לאדם כדי שיוכל להשמיע את הקריאה שהיתה נפוצה כל כך – "איטבח אל יאהוד"? כמה מודעות פוליטית נחוצה לאדם כדי שיבקש לרשת את הבתים והדירות של היהודים בתל אביב או בראשון וברחובות לאחר שירצח את דייריהם? לכמה מודעות פוליטית זקוק מי שחולם על בשרן המתוק של הפראנג'יות הבלונדיניות של צפון תל אביב? מה שייך בכלל מודעות פוליטית לעניין הזה, שהוא כולו בתחום יחסי האנוש במובן הכי בסיסי של המושג? הרחק מעבר או מתחת לכל עניין פוליטי או אידיאולוגי כלשהו?

איזו זכות או תביעה מוסרית יש לבני עם שביקשו להשמיד את שכניהם, פוליטיקה או לא פוליטיקה? על מה בדיוק הם זכאים להתמרמר ולרטון, חוץ מאשר על אכזריותם שלהם, שחצנותם שלהם ועיוורונם הנורא?

נכון: בני העם הפשוט הולכו שולל על ידי מנהיגיהם.

אז כמו היום.

נכון, הם הוסתו, ליבו את שינאתם, ניצלו את בורותם ואת צייתנותם, מילאו את מוחם בהזיות מתוקות ובלבלו אותם באשליות אוויליות. האינטליגנציה שלהם, הפוליטיקאים שלהם והעיתונאים שלהם עבדו עליהם בעיניים.

אז כמו היום.

אבל מי שנושא באחריות לכך אינם היהודים.

הלוואי שיקומו הפליטים הפלשתינים האומללים ויתבעו את המגיע להם.

מיד מנהיגיהם צריכים הפליטים הפלשתינים, קורבנות הנכבה,  לתבוע את המגיע להם. מצד הצבועים והתנים, העיטים, הדיות והרחמים.

מצד אלה שהסיתו אותם והישלו אותם.

מצד ההנהגה הפלשתינית אז והיום. הפוליטיקאים, האינטליגנציה והעיתונאים. שנא יתקלפו למען הפליטים  מחווילותיהם, מבוסתניהם וממכוניותיהם, מן הפנסיות השמנות ומכרטיסי הטיסה המרשרשים בעטיפת הניילון.

הלוואי שיקומו הפליטים הפלשתינים, קורבנות הנכבה.

ויתבעו את המגיע להם מצד ההנהגה של המדינות הערביות.  שנא תקלף למענם משהו מהסטיפות השמנות של  ריווחי הנפט ומשלמוני השחיתות והשוחד שצברה לה.

וכן מגיע לנפגעי הנכבה פיצוי הוגן על סבלם מצד המעצמות הקולוניאליסטיות שהסית את העמים הערביים למלחמה, ומצד והמדינות הערביות (כולל הרשות הפלשתינית וכולל שלטון החמאס בעזה) שהחזיקו ומחזיקים אותם בכל עשרות השנים האלה כפליטים, כי זה כל כך נוח ונכון וטוב להם מבחינה פוליטית.

ולא יזיק אם יבקשו הפליטים הפלשתינים פיצוי על סבלם גם מצד האינטליגנציה הבינלאומית  והמקומית של השמאל המדומה, פאנטום הקומינטרן החסוד הזה, בני התפנוקים השבעים ולמודי התענוגות של הבורגנות האירופאית והאמריקאית והישראלית. אלה ששיחקו ומשחקים בגורלם של הפליטים הערביים ככלי שחמט אנושיים באיזה מאבק הרואי מדומיין, אנטי-אימפריאליסטי, פוסט-קולוניאליסטי ואנטי-וגם-פוסט-ציוניסטי.

כן כן, יום גדול יהיה היום ההוא, שבו יקומו פליטי הנכבה של 1948 על אויביהם האמיתיים ומנצליהם חסרי הלב,  החבורות האלה של הצבועים והתנים, הדיות והעיטים, החוגגים על אסונם כבר עשרות בשנים. יום גדול יהיה היום שבו יראו פליטי הנאכבה של 1948 את האמת שמנסים להסתיר מפניהם.

מודעות פרסומת

From → פוליטיקה

17 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    אכן הייטבת לתאר את המצב לאשורו , הייתי מוסיף על כך, את הסבל שנגרם לנו.
    בצד הערבי נשמעת הטענה, שאנחנו לא התכוונו לקבל את החלטת האו'ם, בדבר
    חלוקת הארץ, לכן הם יצאו במלחמה נגדנו.האם הם נתנו לנו צ'אנס, להוכיח זאת?
    הם לא ראו את הריקודים ברחובותינו ?,כאשר האו'ם קיבל את ההחלטה,על הקמת
    הבית הלאומי שלנו וחלוקת הארץ ? שהיינו מוכנים לקבל אפילו פיסת קרקע לרגלנו
    אחרי 2000 שנות גלות וסבל?. הם לא האמינו לנו ,כי הראש הערבי לא מסוגל להבין
    איך עם שהארץ היא שלו ,יכול לוותר על גרגיר חול אחד ממנה, כנהוג אצלם .
    לכן גם הם הפסידו במלחמה,כי למלחמתם לא היה צידוק ,אלא נסיון לבזוז אותנו,
    ועבור ביזה, לא כדאי יותר מידי להסתכן .
    הנאכבה שהם ניסו לבצע בנו, עלתה לנו ב-6000 חללים, בחורים צעירים, יפי בלורית
    וטוהר ,מתוך 600 אלף התושבים היהודים . גירוש כל יהדות ארצות ערב, וגזילת
    רכושם . וזה ההבדל הגדול בינינו ובינהם ,אנחנו סופדים על בנינו והם סופדים על
    הדונמים . (יום האדמה) .

    אהבתי

  2. מנחמי,
    הסיפור על זה "שבעצם" הצד היהודי לא רצה את החלוקה, ו"שבעצם" היתה תוכנית גירוש מוכנה מראש במרתפי ההגנה, ועוד סיפורי "בעצם" כאלה הם תירוצים שלאחר מעשה. כל מיני תשובות נפלאות שאתה נזכר בהן מאוחר מדי, אך מכיוון שעבר זמנן בטל קורבנן. הפלשתינים נבגדו על ידי הנהגה חמדנית, מרושעת ומטופשת, והמוטציות הנוכחיות של אותה מנהיגות מרושעת ומטופשת מוליכות אותם עד היום מדחי לדחי. בדיוק כמו אז נשמעים המון דברי רהב על הניצחון הקרוב, על או-טו-טו התפוררותה של המדינה הציונית וכיוצא באלה אשליות פורחות באוויר – חלקן הגדול מתוצרת השמאל המדומה היהודי, שותף נאמן של ההנהגה הערבית מאז ועד היום בהולכת אחינו הפלשתינים עמוק יותר לתוך ביצת גורלם, תהליך שגם אנחנו סובלים ממנו, למרבית הצער.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      ברור שהנרטיב שלהם הוא תירוץ שיקרי, לכן גם לא תהיה להם תקומה, משום שאינם
      לומדים את הלקח הנכון .השמאל המטופש, מנסה לחזק להם את הנרטיב הזה וגורם
      להם, את ההפך ממה שהתכוונו. אני מתחיל לתהות, אולי בכל זאת יש משהו שמכוון את
      המציאות ,כמו הקשיית לב פרעה, שגרמה לעמו, כל כך הרבה מפגעים .או שחכמת
      הנביאים היא הראיה הנכונה של המציאות, מתוך הכרתם את אופי בני האדם כפרטים
      וכציבור .טוב שלנו יש מקורות כל כך חכמים, ללמוד מהם.

      אהבתי

  3. מנחמי,
    בתור איש מאמין וכבר לא ילד, נראה לי סביר שיש דברים הנפלאים מאיתנו.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      אני כחילוני ואתה יודע את גילי ,עדיין מרשה לעצמי לנסות הלבין את הנפלא .
      כי הניסיון עצמו להבין, מעורר אותך לחשיבה מקורית .אני לא מתייאש, אולי
      אני בסה'כ טיפש ? מי יודע .(הדגש על אולי)

      אהבתי

  4. שווה גם לקרוא את הכתבה הבאה. http://www.haaretz.co.il/misc/1.1175456 של שי פוגלמן. מסתבר שרשומון מדבר גם עברית. עמירם

    אהבתי

  5. עמירם,
    תודה על ההפנייה. קראתי בעניין. הרושם העיקרי שלי מהכתבה הוא שמי שכתב אותה הוא מעורב ומוטה מבחינה פוליטית לא פחות, ואולי הרבה יותר מכל אחד אחר המצוטט בה, כולל אנשי "אם תרצו". ממש לא נראה לי שהיתה לו כוונה כלשהי להביא תיאור היסטורי-עובדתי המתאים למציאות. פוגלמן רק השתמש בסוגה העיתונאית הקרויה כתבה (כביכול "אובייקטיבית", כביכול עובדתית, כביכול מביאה בהגינות את עמדותיהם של הצדדים השונים) כדי לחזק את "הנראטיב" החביב עליו, ולא רק במקרה הזה. והוא בוודאי מצא ממש במקרה ממוזל בדיוק את האכסניה המתאימה לביצועם של תרגילים כאלה, דהיינו עיתון "הארץ". מבחינה זאת אין בתיאור שלו שום רשומון, כלומר גירסאות שונות לאותו ארוע, אלא היפוכו של רשומון – תיאור חד משמעי של היהודים הרשעים נגד הערבים הצדיקים. אולי לא מפתיע, אם לוקחים בחשבון את העובדה שהאתר "האנרכיסטי" "הכל שקרים" הכתיר אותו במילים הבאות: "שי פוגלמן, שנראה שכרגע הוא היחיד כמעט בארץ שראוי לתואר עיתונאי, מביא בעוד כתבה מאלפת את ההיסטוריה האמיתית של כיבוש וחיטוי רמת הגולן בידי ישראל." כאשר אתר כמו "הכל שקרים" טוען שמישהו הוא "היחיד כמעט בארץ הראוי לתואר עיתונאי", לפחות לי זה לא נשמע כביטוח נגד הפבריקציות הרגילות בחוגים האלה.

    למרבית המזל, התפרים גסים למדי, והאמת מבצבצת ומבליחה כמעט בכל קטע וקטע: אם תקרא בעיון את הכתבה, עמירם, תיווכח לדעת שאין אפילו עדות אחת של עד ראיה – אף לא אחת – של מה שקרה בשוק של חיפה בשעת ההפצצה או כתוצאה ממנה. כל התיאורים מבוססים על שמועות. אין הכחשה מצד המפקדים היהודיים שהחלקים הערביים של העיר הופצצו במרגמות, ויש בין המפקדים חילוקי דיעות בקשר לנשק שבו נעשה שימוש בהפצצה של השוק – או סביבתו – מרגמות או דווידקה. אך ברור שהם לא היו שם ולא ראו מה התרחש בפועל. העדויות של הבריטים ושל אחרים המובאות בכתבה נקשרות בדרך-לא-דרך למה שאירע או לא אירע בשוק על ידי "העיתונאי הכמעט יחיד בארץ" ועל אחריותו הבלעדית. אנו רק יודעים שהיתה הפצצה בשעות הבוקר, אך אין לדעת את השעה. בקשר למספר הנפגעים יש רק הערכות של חוקרים פלשתינים שמקורן אינו ידוע ואינו מצויין. צר לי, אבל כמי שכבר קרא לא מעט מילים בימי חלדו, זה די ברור שהסיפור על הפצצת השוק והמוני ההרוגים שהביאה, אינו מבוסס על עדויות כלשהן, אלא, במקרה הטוב, על שמועות. ומכל מקום בוודאי שבגוף הכתבה אין שום כיסוי למה שנכתב בכותרת המשנה – "למה ברחו ערביי חיפה ב-1948? הרי ראש העירייה היהודי ביקש מהם להישאר. אולי כי פצצות המרגמה של ההגנה שנורו ללב המון אזרחי בשוק דיברו בשפה אחרת. הנה סיפור שהיסטוריונים ישראלים לא אוהבים לספר". ה"אולי" הוא גדול מאוד, בהתחשב בכך ששעות אחרי אותה הפצצה בשוק, עדיין עמד בעינו סיכומו של המו"מ בארבע אחרי הצהריים: הצד הערבי הודיע כי אינו יכול לחתום על שום הסכם, הפצצה או לא הפצצה. למרבית האירוניה, אגב, גם מעט העובדות שמובאות בכתבה בקשר להפצצת השוק, מבוססות כולן, עד האחרונה שבהן, על סיפוריהם של היסטוריונים או קצינים ישראלים, שלפי פוגלמן דווקא לא אוהבים לספר…

    אהבתי

  6. מנחמי בן-ציון permalink

    כידוע לך אני יליד חיפה וגדלתי בקרית-חיים, בשנת 1948 הייתי בן 12 , כבר
    הבנתי מספיק מה קורה. אחותי חיה ז"ל שהיתה בוגרת ממני ב-4 שנים, למדה
    בחיפה, לא פעם היא חזרה הביתה מזועזעת וסיפרה שהערבים מואדי רושמיה
    ירו על האוטובוס שנסעה. זכור לי המקרה בבתי הזיקוק כאשר פועלים ערבים
    שעבדו שנים יחד עם היהודים ,התנפלו עליהם עם סכינים וגרזנים ורצחו בהם.
    זכור לי המקרה שהערבים רצו להעביר שיירת נשק ותחמושת מלבנון לחיפה.
    הפלמ'ח התארגן עצר את השיירה, בין קרית מוצקין וביאליק ופוצץ אותה, אני
    אז ישבתי ואכלתי צהרים וזגוגיות החלון שישבתי לידו, התנפצו ונפגעתי בראשי.
    סופר גם שראש העיר חיפה אבא חושי, ביקש מערביי חיפה לא לעזוב ללבנון,
    היו כאלה שנשארו והיו שעזבו, מכיוון שהובטח להם שתוך 3 חודשים ישראל
    תכבש על ידם והם יקבלו את כל רכוש היהודים .כך שאם היה משהו שאנחנו
    עשינו נגדם, זה היה פרי התנהגותם הברברית. ולא להפך, כמו הפסבדו –
    היסטוריונים, מנסים להציג את התמונה היום.

    אהבתי

    • בכל אופן רשומון, כל אחד קורא את הכתבה אחרת. אני מביא קטע קטן לתפיסה שונה. אבל אין טעם להתנצח כיוון שכל אחד יכול לקרוא ולהגיע למסקנות לבד. עמירם
      גופות רבות נשארו באזור השוק המופצץ. בדו"ח מודיעין של ההגנה מסופר כי לפחות עשר גופות נמצאו בבית הקפה עג'מי שפעל במקום. הן פונו רק לאחר שנוטרלו כל נפלי הפגזים באזור. ועוד נכתב בדו"ח: "קשה לדעת את מספר האבידות כתוצאה מההתפוצצות ברחוב נצרת בבית אבו מאדי, היות שטרם הוצאו כל הגוויות מתחת המפולת. הבית היה מלא משפחות שעברו משכונות הספר".

      אהבתי

    • מנחמי,
      תודה שאתה מזכיר למי ששכח שבשעת מלחמה מסוגלים אפילו הערבים הקדושים לפגוע באזרחים יהודים. אפשרות שכלל לא עולה על דעתם של עיתונאים מעולים כמו פוגלמן או עורכיהם בעיתון "הארץ".

      אהבתי

      • מנחמי בן-ציון permalink

        אני לא מוכן להתווכח עם מישהו, שכותב או מצותת מכלי שני. אני גם לא צריך מאף אחד, חוות דעת
        מוסרנית, בקשר לערבים ותרבותם בעינייני רצח וגזל. אנחנו חווים זאת יום יום .רק אנחנו לא מקשיבים
        למה שהם אומרים, על הרוצחים האנסים והגנבים שלהם .רק היום היה בעיתון, מה אמר הדוד של האנס
        מהחניון. "הוא ילד טוב" .זוכרים את הרוצח עם הטרקטור בירושלים ,מה אמר עליו בן משפחתו ?.
        "הוא אדם רגיל ,הולך כל יום לעבודה ודואג למשפחה" משתמע מכך שאצלם הם אנשים רגילים
        ונורמטיביים , מה שאומר בעצם, שהם כולם כאלה .צריך עם כך, רק להקשיב להם .

        אהבתי

  7. עמירם,
    מצאת למי לעשות את התרגיל – לומר שאין טעם להתנצח – ולהתנצח. אז נא זכור שאתה התחלת. אני מוחל לך על זה שהכנסת פקטור חדש – מקור שאינו בכתבה של פוגלמן. אך בקשר למקור הזה יש לי כמה שאלות: א. האם יש משהו שקושר את הגופות שנמצאו בקפה להפצצה בשוק דווקא באותו יום בשעות לפני הצוהריים? ב. גם אם נניח שמקור הגופות בהפצצת השוק, בוודאי תודה שיש איזה הבדל בין "10 גופות לפחות" לפי המקור פה, ובין 48 ההרוגים שמציין פוגלמן. ג. איפה היה בית אבו מאדי? כי רחוב נצרת כבר אינו במפה. האם זה היה בקירבת השוק? ד. שים לב שגם המקור החדש הזה הוא יהודי למהדרין.
    ולבסוף בקשר ל"רשומון": מעולם לא טענתי, ואיני חושב שיש יהודי שפוי בדעתו שיכחיש כי במלחמה היהודית-ערבית ב-1948 לא היו פגיעות באוכלוסיה האזרחית הערבית מצד היהודים. אך כדאי להזכיר כי מהצד הערבי הפגיעה באזרחים היהודים היתה הטקטיקה העיקרית, האסטרטגיה, ושיטת הפעולה הרווחת ביותר, מאז ועד היום. שהרי כבר אז לא היתה מטרתם "לנצח" את הצד היהודי במלחמה, אלא להשמידו. ולכן זוטות כמו הבחנה בין אוכלוסיה אזרחית ובין צבא לוחם לא הטרידה את מנוחתם לרגע אחד. וגם זה עד היום. וברשומה למעלה כתבתי כבר את דעתי הכנה בעניין זה ללא שום התייפייפות: מי שבא למלחמה בכוונה לרצוח, להשמיד, לאבד ולרשת – אין לו זכות ואין לו בסיס מוסרי או לוגי לשום טענה כאשר עושים לו מה שביקש לעשות (ולמען האמת נעשה לערבים הרבה פחות ממה שביקשו לעשות, כי היהודים הם רחמנים בני רחמנים). והרי בנוגע לכוונות המדוייקות של הצד הערבי באותה מלחמה אין ולא יכול להיות שום ספק, ורק משום שאינני רוצה לחמם את הרוחות, אינני מביא כאן ציטוטים מדוייקים ששפע מהם אפשר למצוא בימים האחרונים בתקשורת לרגל הדיון. זה באשר לערבים ולעצם זכותם לטעון טענות הנוגעות ל-1948. ובאשר ליהודים מסוגו של פוגלמן, שתוך שימוש בפבריקציות עלובות וכל מיני מעשי רמייה הוא מנסה להעליל עלילות על הצד היהודי במלחמה, אני מעדיף שלא לומר את המילים המדוייקות שעולות על דעתי. גם זה כדי שלא לחמם את הרוחות. אך בוודאי שאיני מתפלא שב"הארץ" מוכנים לשלם שכר סופרים על הזבל הזה.

    אהבתי

  8. אין פה עניין של תרגילים, ולכן שלחתי את הקורא לכתבה הרלוונטית שהוא יחליט. הקטע שהעתקתי בתגובה מופיע בכתבה של פוגלמן. עמירם

    אהבתי

  9. עמירם,
    אני מודה לך שוב על ההפנייה. החמצתי את הקטע בכתבה. "התרגיל" שדיברתי עליו היה אפרופו עניין ההתנצחות, ולא היתה לי תרעומת אמיתית, שכן, כפי שהבחנת, נכנסתי ברצון לאותה התנצחות.

    אהבתי

  10. בודאי שאין כוונה להגיע למצב של 'הוא התחיל איתי כי אני נתתי לו מכה'. או משהו כזה. סך הכל כתיבה כמו שפה היא לצרכי תקשורת.

    אהבתי

  11. צדק היסטורי וחשיבה הישרדותית הגיונית מחייבים את החזרת העם הפלסטיני לארצו ההיסטורית פלסטין שאדמותיה נישדדו ע"י הכיבוש הציוני כוזרואשכנזי.
    תהליך פוליטי היסטורי זה יחייב גם עשיית צדק עם המיעוט הכוזרואשכנזי שהונחה בטעות להשתתף במבצע הכיבוש הקולוניאליסטי ולכן יש להחזירו למולדתו האמיתית בארופה

    אהבתי

  12. פחחחחח

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: