Skip to content

הקדמת הבחירות לכנסת: נתניהו מוכן להפסיד שנה בשלטון כי הוא פוחד מהמחאה בקיץ

מאי 2, 2012

בנימין נתניהו שוב מאיים על עצמו בקיצור הקדנציה שלו בשנה תמימה. שהרי, על הנייר, אפילו אם הוא ינצח בבחירות לכנסת ה-20,  ויהיה ראש הממשלה הבא,  עדיין תהיה תקופת כהונתו, ביחד, בשתי הקדנציות, הנוכחית והבאה, קצרה בשנה.

בפעם  הקודמת כשהוא קיצר לעצמו את הקדנציה, זה הסתיים במפלה מבישה ובאובדן השילטון.

אז מה בוער לנתניהו? מדוע הוא מזדרז  לקצר את הקדנציה שלו בשנה?

פוליטיקאים, בדרך כלל, לא עושים דברים כאלה מרצונם. בטח לא פוליטיקאים מסוגו של נתניהו, שלפעמים נדמה שעצם הישיבה בכיסא עור הצבי, היא מטרה בפני עצמה בשבילו.

כי הרבה מעבר לזה הוא לא עושה. הפוליטיקה שלו מתמצה בשמירת הסטטוס קוו:

שמירת הקיים  בתחום הכלכלי, שפירושה המשך תקופת הפנאן והכיף של המאיון העליון, השכנים שלו בקיסריה וברחביה.

שמירת הסטטוס קוו ביחסים עם הפלשתינים: לא הסכם ולא חתירה להסכם, בצד סיפוח מתנחל, מזדחל ומתפתל שסופו מדינה אחת לשני עמים. סיוט בטוח לשני העמים מעבר לפינה.

ואפילו בתחום שבו הוא לכאורה פעיל, תקיף, בעל מדיניות משלו, מדובר בשימור הסטטוס קוו: שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית.

למה שפוליטיקאי כזה יהמר? יהיה מוכן להפסיד שנה עלי עור הצבי, ואולי אפילו את השלטון כולו?

כי כדאי לזכור: האחראי מספר 1 להקדמת הבחירות הוא נתניהו עצמו.

הוא החל את המהלך כבר בדצמבר אשתקד, כשהכריז על הקדמת הפריימריז בליכוד.

ועכשיו מיהר מאוד להתקפל, איך שאביגדור ליברמן התחיל לצייץ, בתואנה שהוא לא מוכן להיכנע לסחטנות.

נתניהו לא מוכן להיכנע לסחטנות? חה חה. תקראו את ההסכם הקואליציוני.

אז מה בוער לנתניהו?

הבחירות בארה"ב? הבחירה הצפויה של אובמה בבחירות ב-6 בנובמבר, והתחזית שאחר כך יהיו חייו של נתניהו קשים, וייפגעו  סיכוייו לזכות בבחירות שייערכו ב-2013?

נשמע כמו ספקולציה  פרועה. השערה על גבי ניחוש.

לדעתי התשובה נמצאת כאן.

הקיץ של המחאה החברתית.

ראש ממשלה נתניהו: האחראי מס.1

נתניהו וחבריו לא יודו בזה. גם ליברמן וש"ס לא יודו בזה. כשפרצה מחאת הקיץ הקודם דאג נתניהו להצטלם כשהוא מחליף דחקות עם שר האוצר שלו יובל שטייניץ ושניהם צוחקים מהבדיחות של עצמם לעין המצלמות. הוא גם הודיע שבעצם המחאה היא הבייבי שלו: התביעות שהיא מעלה, נניח בסעיף הדיור, לא רק שהן מקובלות עליו לחלוטין, אלא שהוא דרש אותן עוד קודם והוא שמח על התמיכה העממית. הוא גם מיהר מאוד "להיענות" לדרישות המחאה ולמנות את ועדת הכלכלן מנואל טרכטנברג, ומיד כשהגישה את מסקנותיה,להודיע שהוא מתכוון ליישם אותן במלואן (הביצוע, זה עניין אחר).

בקיצור: שיטת הג'ודו, כשלוחם משתמש בתנופת היריב – כדי להפיל אותו.

ואילו ליברמן נקט קו של זילזול והתעלמות מן המחאה. הוא ראה בעיניים כלות איך היא עוצרת את הנסיקה שלו בסקרים.

אבל הצחוקים והדחקות ובזילזול וההתעלמות ותרגילי הג'ודו באו להסתיר פחד ודאגה.

מה במחאה מדאיג את נתניהו?

מן הראוי לומר, שמה שמדאיג אותו, אינם מנהיגי המחאה ופעילותם הצפויה. אפילו ההמונים הצפויים בכיכרות,  לא הם כשלעצמם מדאיגים אותו.

ובצדק.

המנהיגות של מחאת הקיץ הקודם, עם כל ההישגים, ביזבזה – אין מונח אחר שיתאים לכך – הזדמנות אדירה להביא לשינויים ממשיים בחברה הישראלית. תוך הפגנה מדהימה של חוסר כישרון, של פזיזות וילדותיות, של היקסמות עיוורת מחיבוק הדוב של התקשורת, בוזבזו בזו אחר זו הפגנות אדירות של עשרות ומאות אלפי ישראלים בכל מוצאי שבת, במשך שבועות וחודשים.

דומה שמטרתם העיקרית של מנהיגי המחאה מרוטשילד היתה להביא לריבוי גדול יותר של מספר המפגינים משבת לשבת, בלי שום תכל'ס. הם הצליחו במטרתם כל עוד נמשך הקיץ. אך מה היתה משמעותו של ההישג הזה? בהפגנה הגדולה ביותר הם הצליחו להביא לכיכר המדינה בתל אביב בין 300 ל-400 אלפי מפגינים (זה לא הפריע לחלק מהם לקרוא לה "הפגנת המיליון"). אלא שמספר זה רחוק אפילו ממספר המצביעים של מפלגות האופוזיציה  באזור המרכז.  נתניהו יודע שהם נגדו ורוצים בהחלפתו. המפגינים, ברובם, לא הדאיגו את נתניהו. רק מיעוט מבין המפגינים עניינו אותו.  אלה שבאו מתוך המתנחלים ומתוך הדוסים והחרדים, ואלה מהשכונות שהקימו את המאהלים בחולון ובירושלים.

נתניהו גם ראה מי השתלט, למעשה, על מנהיגות המחאה.  כמה חבורות קטנות של אקדמאים מן הפוסט-ציונות ומן הניאו-מרכסיסטים – אנשים שברובם הגדול הם עובדי ממשלה, נתמכי עמותות וקרנות, סגולה בדוקה לברברת אידיאולוגית, לחוסר מעש פוליטי, לפלגנות ולדיקלום סיסמאות, לשרטוט תכניות חסרות סיכוי ולהצגת דרישות סרק.

הפגנות המחאה: עוד פתק ועוד פתק

מה שהדאיג את נתניהו, את ליברמן ואת ש"ס – זה העם.

לא אלה שבאו לכיכרות, ברובם הגדול, אלא אלה שלא באו. אלה שרק תמכו במחאה מבחוץ. אלה שהביעו את דעתם בסקרים, שבוע אחרי שבוע.

ארבעה מכל חמישה ישראלים,לפעמים קצת יותר ולפעמים קצת פחות, שתמכו במחאה, ושהביעו את דעתם הברורה וביטאו את הבנתם בתשובה לשאלות הסוקרים:

נתניהו וממשלתו אינם מייצגים את העם. הם מייצגים את העשירים. המדיניות שלהם מעשירה את העשירים, דופקת את מעמד הביניים ודופקת את העניים. המדיניות של נתניהו וחבריו גורמת ליוקר מחיה בלתי נסבל: שילוב של מחירים גבוהים ומשכורות נמוכות.

ונראה אותו מסביר לעם שמסים עקיפים גבוהים שדופקים את העניים זה טוב לביטחון הלאומי, ושמסים ישירים נמוכים שמיטיבים עם השכנים בקיסריה וברחביה זה תרומה לעמידתנו האיתנה ולצה"ל שלנו.

נראה אותו מסביר שזה שהגענו תחת שלטונו לשיוויון עם ארצות הברית מבחינת אי השוויון החברתי – העשירון העליון אצלנו, בדיוק כמו בארה"ב מרוויח פי 14 מהתחתון – זו גזירת גורל או תרומה לאחדות האומה, לעוצמתה ולחוסנה, ככתוב עלי מצע הליכוד.

בשעה שברור לכל בר דעת שההיפך הוא הנכון

נתניהו חושש שהמחאה  החברתית בקיץ, ולא חשוב מה יגידו על הבמות, תלכד שוב ארבעה מתוך חמישה ישראלים בתחושה שהוא מקיים כאן שלטון של עוול כלכלי וחברתי.

ואז, אם יוקדמו הבחירות כתוצאה מגלי המחאההצפויה בקיץ, ישלשלו הבוחרים בקלפיות את הפתקים הלא נכונים.

עוד פתק ועוד פתק, כמו שאמר פעם מנחם בגין המנוח.  אבל לא הפתקים הנכונים. לא הפתקים של מח"ל וביבי, אלא עוד פתק לשלי, עוד פתק לשאול, עוד פתק ליאיר.

נתניהו לא רוצה שגם הקיץ הזה יחזרו המראות ויחזרו התחושות של עם שקם על רגליו בדרישה מאוחדת לצדק חברתי.

התחושה הנהדרת של העם היא סיוט מבחינת המשטר.

וכך, המהלך של הבחירות המוקדמות, ימנע קיץ של מחאה חברתית מאוחדת, ויביא קיץ של פלגנות בחירות. במקום המונים מאוחדים בכיכרות ובבתים, נקבל המונים מפולגים בעצרות בחירות ובחוגי בית, אישה, איש ומפלגתם. במקום שלטים שתובעים צדק לכל, נקבל כרזות בחירות של כל מפלגה ותנועה. במקום לתבוע צדק, יקבע העם מי יהיו העסקנים שיתיישבו בכורסאות וימשיכו את החגיגה  שלהם כרגיל.

למען ההישג הזה מוכן נתניהו אפילו להפסיד שנה עלי עור הצבי.

האם יצליח התרגיל?

מודעות פרסומת
12 תגובות
  1. מנחמי בן-ציון permalink

    נתניהו אינו פוחד משום דבר,המצב הכלכלי בארץ יחסית לעולם טוב ,אחד אינדיקטורים
    לכך היא, שנהירת מבקשי עבודה "פליטים" לארץ, איננה מגדילה משמעותית את האבטלה.
    רוב הציבור יודע, שהנהגת המדינה היום נמצאת בידים מנוסות, עם השגים, ששום מפלגה
    אחרת מתקרבת לקרסוליה. איזה נסיון כלכלי בטחוני יכולים לספק יאיר לפיד ודומיו .
    הנחרצות וחוסר הנסיון הבסיסי שלו, ממש פתטיים. במצב העיניינים הלא קלים ,מי שיפקיד
    בידיו את ההגה, צריך לאשפז אותו בגהה. מספיק התגלחו על זקננו כל מיני שרלטנים.
    אוייבינו יודעים מתי כדאי להם לפתוח עלינו במלחמות ,בתקופת שילטון קדימה אולמרט
    ושו'ת היו לנו את מלחמת לבנון השניה ועופרת יצוקה. מתי אחמדיניג'ד הרים ראש ?
    אחרי ההתנתקות .מתי יש שקט יחסי עם הפלשתינאים ? כאשר הם מבינים שאי אפשר
    לעבוד עלינו. כל פעם הם רוצים מאיתנו הצעות להסדר שלום.(שהם דוחים) לא צריך
    לרוץ אחריהם. שהם יבואו אלינו עם הצעות כאלה. הם בלחץ לא אנחנו .ועיניהם הולכות
    וכלות לראות שאנחנו בונים ועוד מעט לא תהיה להם קרקע למדינה. הם היום משלמים
    על הטרור שעשו לנו ועוד ישלמו ,הם כבר הוכיחו שאין שום ערך, להסכמים איתם.

    אהבתי

  2. מנחמי,
    בהנחה שאני מסכים לכל מילה מדבריך על מצבו הפוליטי של נתניהו, למה לו ללכת לבחירות מוקדמות?
    בקשר לדעתי על נתניהו, הוא ראש הממשלה פה לטוב ולרע, ועם כל הביקורת שיכולה להיות על שיטת המפלגות או הדימוקרטיה היוונית שלנו, וכן על מדיניותו, לא עולה על דעתי לערער על סמכותו כראש ממשלה שנבחר, אפילו אם בעקיפין, על ידי העם. העם אינו מטומטם ואינו הדיוט בעיני ודעתו של כל אחד חשובה כדעתי.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      לדעתי חברו להחלטה שלו, להקדים את הבחירות מספר דברים, הוא למעשה תופס
      את רוב המפלגות לא מוכנות, ר' את התנגדותם. הולכות בחירות ביון, צרפת, ארה'ב
      מצרים.(אולי שכחתי משהו) ורצוי לממשלים לנהל יחסים ארוכי טווח,כך שבסינכרון
      הזה יש תועלת רבה. הדמוקרטיה נותנת שיכלול התבונה, הידע, ותחושת הצדק ,
      של העם, למרות חילוקי הדעות הרבים ודווקא בשל כך היא חשובה,כדי לנהל חיים
      מורכבים, כמו בימינו.

      אהבתי

  3. מנחמי,
    חוץ מקדימה שביקשה דחיה של חודש אני לא מוצא סימנים של חוסר מוכנות בין המפלגות. וגם לקדימה נוח שלא תהיה מחאת קיץ. גם אינני מבין את חשיבותו של "הסינכרון" עם בחירות בניכר, כאשר נתניהו הוא ראש הממשלה ולפי דבריך גם עתיד להיות. צר לי, אך אני עדיין סבור שמחאת הקיץ חשפה את הבטן הרכה של שלטון נתניהו – העובדה שהוא בובת מיליונרים – ולא מתחשק לו סיבוב נוסף של חשיפה מעצבנת שכזאת.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      בקשר לסינכרון ,כאשר יבחר נשיא חדש (או ישן) בארה'ב ויצטרך להתנהל מול
      נתניהו, כאשר הוא יודע שבעוד זמן קצר יחסית, יהיו כאן בחירות,הוא ישהה את
      הפעילות, עד קבלת תוצאות הבחירות אצלנו.זהו בזבוז זמן יקר עבורנו .הרי
      מחאת הקיץ ,לא תמנע בגלל הבחירות ,זה בכלל לא שיקול .
      בקשר למחאת הקיץ ,שאלה; ממתי השמאל הרדיקלי דאג למסכנים בחברה ?
      מה שהדאיג אותם ,זה הכיבוש, כיבוש, בוש. הם רכבו על גל מחאת הקוטג'
      שבכלל לא היה מבית מדרשם. המטרה מבחינתם היא פוליטית .ככל שיעבירו
      יותר משאבים לכלכלה כאן, יהיה פחות להעביר להתיישבות ביו'ש .הם בסכ'ה
      ילדים שהצליחו לעבוד על הרבה קהלים, עם סיסמה נבובה "צדק חברתי"
      כמה קל להזדהות איתה, למסכנים בחברה . אף אחד לא ממש מתרשם מהם.
      הם עצמם ("המנהיגים") לא חסר להם דבר, לכן יש להם את כל הזמן לבזבז
      בקיץ ,במקום לעבוד.

      אהבתי

  4. מנחמי
    כך שבסוף הגענו לסינכרון מול ארה"ב שמרוח בכל העיתונים בתור העילה להקדמת הבחירות. רק שממש לא הבנתי מההסבר שלך מהי אותה פעילות של אובמה שנתניהו כל כך שש לקראתה עד שאינו רוצה לבזבז זמן יקר עד למועד הבחירות הרגיל.
    באשר למחאה, את דעתי על מנהיגיה כתבתי עשרות פעמים, ובכל זאת חושפת פעולתם את ערוותו של נתניהו כמי שההון הגדול ובעליו הם בראש מעייניו, שהרי הוא דואג בכל שנות כהונתו ובכל כהונותיו להעביר מכספי כל השכבות האחרות אל קופות שכניו בקיסריה וברחביה. והדברים כתובים שחור על גבי לבן בכל שנתון סטטיסטי, בכל דו"ח של בנק ישראל, בכל סקר וחקר, ואין מהם מפלט ואין עליהם מחילה.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      מה שכתבתי לא מרוח על שום עיתון ,אני כותב את דעתי שהיא הגיונית, כמובן
      בעיני .לא כל הקשרים בין מדינות, נמצאים על גבי העיתונים, העיתונים משקפים
      את החלק שהם מעונינים לשקף, בעיקר כדי ליצור מציאות, הנוחה לפרנסתם .
      ניכר שאתה מכניס המון אמוציות, כשמדובר בנתניהו .זה לא טוב לבריאות .
      אני מבין שאתה רואה בו את כל הרע, כמעט כמו ציפי ליבני. מציע לכך לראות
      גם את חצי הכוס המלאה, איזון חשוב לראיית מציאות, שהיא מאוד חמקמקה
      כידוע. איך לראות את הדברים היא החלטה אישית ,"צדיק באמונתו יחיה" .
      אגב, לא הצבעתי לנתניהו ,הצבעתי למחזקיו בקואליציה, כי "האנשתי" את
      הליכוד על מעשיו של שרון ,שהיו חמורים בעיני ולא דמוקרטיים .הוא השתמש
      ביכולתיו באיסטרטגיה צבאית, בפוליטיקה .ידוע שכשביקר אצל הרבי מלובביץ
      אמר לו הרבי, שאסור לו להיות ר' ממשלה והוא צדק.
      מצבם הכלכלי של האזרחים הוא פועל יוצא מיוזמתם .אין ארוחות חינם, מי
      שמחפש אותם, מוצאם בבתי התמחוי .היוזמה, היא גם סדר עדיפויות שכל
      אחד אחראי לו.תרבות הטברנות, הביאה את יון, למה שקורה אצלם כלכלית .

      אהבתי

  5. מנחמי,
    יפה שאתה מנסה להחזיר לי כגמולי בענייני רגשנות פוליטית עודפת, אך במקרה הפעם נראה לי שהשיעור מיותר. עובדה היא שכאשר אני מוצא לנכון להגן עליו,למשל מפני דגן או דיסקין בעניין איראן, איני מהסס לעשות זאת, ובמקומות שאני סבור שהוא מפשל, כמו בעניין העברת ההון הלאומי לידי המושכים בחוטיו, או בעניין חוסר המעש שלו בזירה הפלשתינית – אני מבקר אותו. לעומת זאת נראה לי שאתה איתו באש ובמים, אחרי שכבר הענשת אותו. ובעניין תרבות הטברנות – המדינות היציבות ביותר באירופה מבחינה כלכלית הן גם השיוויוניות ביותר.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      אני בסכ'ה מנסה להציע מבט אחר נוסף, לצורך סעור מוחות עם נימוקים, שנראים לי
      נכונים. אני רואה את עצמי, חף מהגוששות אישית ,שאיננה תורמת דבר לעיניין המדובר.
      רוצה להמנע מריגושים מיותרים, כי לא חסר לנו כאלה, גם כך.למדינות היציבות כלכלית
      באירופה, אין את הנטל הביטחוני פר- נפש, כמו שלנו. אני מברך את נתניהו שלא עוסק
      בנושא הפלשתיני, את שלנו בעיניין כבר עשינו. במקום שאתה רואה אותו מפשל, אני
      שלא מבין גדול בכלכלה, אותי מעניינת השורה התחתונה .
      שים לב, את המילה האנשתי, שמתי במרכאות כפולות. אני לא הולך עם אף אחד באש
      ובמים .הייתי מפאי'ניק תמכתי בהם כל השנים ,עד שהבנתי שהם הולכים עם הראש
      בקיר, בעיניין הפלשתיני,האימרה של רבין ז"ל ,"קורבנות השלום" ניראתה בעיני כתרוץ
      לכישלון דרכו. איך אפשר לחבר בין שתי המילים הללו, כאשר מדובר בקורבנות אדם.

      אהבתי

  6. מנחמי,
    סיעור מוחות זה יופי ואני מניח שלא יחסרו לנו תואנות.

    אהבתי

    • מנחמי בן-ציון permalink

      בסיעור מוחות, אני מצפה להתייחסות עיניינית לדעותי, בשבילי זה לא
      שעשוע ,לא תהיה התייחסות כזאת ,חבל'ז .

      אהבתי

  7. מנחמי,
    צר לי אם נדמה לך שאין התייחסות עניינית. נראה לי שמיצינו את תחום הריאליה והרחקנו עמוק לספקולציות ובתחום הזה אין לדבר סוף. וממילא כבר התברר שהמציאות התיישבה על מקומה ורעיון הבחירות הפך פטה מורגנה..

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: