הפתווה של דיסקין, הפתווה של חמינאי והכל מאוד רציונלי

אין ספק שהאווירה מתחממת לקראת הקיץ הקרוב. איראן והפצצה, נתניהו והבחירות, המחאה ומרתף הבירה הקואופרטיבי.

במין חוג בית בכפר סבא, הוציא מכיסו, מי שהיה ראש השב"כ יובל דיסקין, פתק של נייר מהסוג של "במקרה הכינותי", ועליו פסוק מספר זכריה הנביא. דיסקין הניח את הפתק על השולחן, וברגע הנכון הקריא אותו כפתווה נגד נתניהו המשיח מקיסריה ונגד ברק המשיח מאקירוב.

דיסקין, אגב, גמר אצלי את הקריירה.

צר לי.

ולא בגלל הפתווה מספר זכריה.

אלא בגלל שכל מי שקורא לציבור מטומטם, סליחה הדיוט, הוא  בעיני מטומטם, סליחה, הדיוט.

ולמטומטם, סליחה, הדיוט, ולא חשוב כמה זכויות יש לו, אין אצלי קריירה.

דיסקין הזכיר לי את יצחק בן אהרון האגדי, שגמר אצלי את הקריירה שלו, למרות כל זכויותיו, בערוב אותה קריירה שלו, כשהודיע שאינו מקבל את הכרעת העם, כשאותו עם מטומטם, סליחה, הדיוט, העלה את בגין לשלטון על חשבון המפא"יניקס.

דיסקין שולף את הפתווה: ספר זכריה

דיסקין מקריא את הפתווה: קיסריה ואקירוב

וזה למרות שהייתי ב-1977 הרבה יותר שמאלני מבן אהרון.

כמו שהיום, לפי הערכתי, אני הרבה יותר שמאלני מדיסקין.

וכמו כן לא התחלתי להיות אנטי-נתניהו ואנטי-ברק  ביום שעזבתי את הג'וב שהיה לי אצלם.

לא היה לי העונג.

ממש לא הופתעתי כששמעתי הבוקר מלא עיתונאים ואנשי ציבור שמתייחסים לדבריו של דיסקין על איראן ועל הפלשתינים, בלי להתייחס לדבריו כלפי הציבור המטומטם, סליחה, ההדיוט.

(גם לדבריו על איראן הם לא התייחסו ממש ברצינות, כפי שמיד נראה.)

כל מה שעניין אותם זה שהוא נגד נתניהו ונגד ברק.

אם נקלף את אוהדיו אלה  של דיסקין ממחצלותיהם הצבועות,  בתור שמאל מדומה, בתור יעני ליברלים ובתור אלק דימוקרטים, נישאר בדרך כלל עם גזענים קטנים ומתנשאים שחושבים בדיוק כמו דיסקין, שהציבור הוא מטומטם, סליחה, הדיוט.

ואם הראיה הזאת כשלעצמה  באשר למצב הצבירה המוחני של דיסקין לא מספיקה לכם, הבה נתייחס לתוכן הדברים עצמם.

את הפתווה שהוציא דיסקין על נתניהו את ברק  הוא הגדיר כמשפט בן שני איברים.

והנה האיבר הראשון של המשפט:

"אני אומר כך – לציבור מייצרים מצג שווא בנושא האיראני. מצג השווא זה מה שמטריד אותי. יוצרים כביכול תחושה שאם מדינת ישראל לא תפעל, אז לאיראן תהיה פצצה גרעינית."

והנה מה שאומר דיסקין  על החלק הזה של הפתווה:

"בחלק הזה, הראשון של המשפט, יש בו כנראה גרעין מבוסס של אמת."

אז יש משהו באמירה, טוען דיסקין, "שאם מדינת ישראל לא תפעל, אז תהיה לאיראן פצצה גרעינית." זוהי אמירה המבוססת על "גרעין מבוסס של אמת". 

יופי.

ועכשיו לחלק השני של המשפט. זה שהוא-הוא מצג השווא, לדעתו של דיסקין, ותחילה ההקדמה בדבר רמת האינטליגנציה של הציבור:

"אבל בחלק השני של המשפט, בו פונים לציבור המטומטם, או יותר נכון ההדיוט, סליחה לא המטומטם, ההדיוט ואומרים לו – 

אם מדינת ישראל תפעל לא תהיה פצצה גרעינית. וזה בדיוק החלק הלא נכון במשפט ומצג השווא.

כי הרבה מומחים…אומרים לאורך שנים שאחת התוצאות של תקיפה ישראלית באיראן יכולה להיות האצה דרמטית של תוכנית הגרעין האיראנית. "

אז מה  אומר לנו דיסקין, בעצם?

שאם ישראל לא תפעל – לאיראן תהיה פצצה גרעינית.

ואם ישראל תפעל – זה רק יחיש את בנייתה של פצצה איראנית.

זאת אומרת: עדיף לא לפעול. כי אם ישראל לא תפעל, איראן תבנה את הפצצה שלה בקצב הרגיל. ואם ישראל תפעל – זה יכול, לדעת המומחים, להביא ל"האצה דרמטית של תכנית הגרעין האיראנית".

אבל כאן מתערבת המציאות בצורה לא נעימה בהיגיון הברזל של דיסקין.

המצב היום, לדעת כל המומחים, הוא, שאיראן בעצם מרוחקת מן הפצצה מרחק של החלטה בלבד.

המנהיג חמינאי רק צריך לתת הוראה – ותוך כמה חודשים יש פצצה גרעינית איראנית. קראתי אפילו מומחה אחד שטוען: תוך 43 ימים מיום ההחלטה – יש פצצה.

זה אם לא תהיה שום פעולה ישראלית.

איזו האצה יכולה להיות יותר דרמטית מהקצב הזה?

או, במילים אחרות, כשנדמה למישהו שהציבור הוא מטומטם, סליחה הדיוט, עדיף שיקבע תור וילך להיבדק בעצמו.

כי מי שחושב שהעם חכם  רק כשהעם חושב כמוהו, הוא לא באמת חכם גדול.

כדי לברר איך וכיצד הגענו אל התובנה האחרונה של דיסקין המטומטם, סליחה, הדיוט, כדאי לבדוק בקיצור את אבני הדרך של ההיסטוריה בחודשים האחרונים, ובמיוחד בשבועות ואף בימים האחרונים.

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון שלו ברק לא מסתירים את דעתם, כבר הרבה זמן, שאם לא תהיה פעולה בינלאומית או אמריקאית נגד הפצצה הגרעינית האיראנית, ישראל תפעל לבדה.

נגד הגישה הזאת יצא בזמנו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.

ראש מוסד לשעבר מאיר דגן: איראניום רציונלי

בנובמבר ובדצמבר אשתקד הוא דיבר עם אילנה דיין בתכנית "עובדה" ובעוד מקומות, ואמר בין השאר ש"המשטר באיראן רציונלי", וגם ש"תקיפת איראן כעת, הרעיון הטיפשי ביותר ששמעתי מעודי."

בפברואר השנה  הצטרף ראש המטות המשולבים של ארצות הברית, האדמירל מרטין דמפסי,  לדעתו של דגן. בסיור בדרום אמריקה הוא אמר ש"אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאיראן היא שחקן רציונלי בזירה". 

אחר כך, בחודש מרץ השנה, התבקש דמפסי להסביר את דבריו בפני ועדת הסינאט האמריקאי ואמר כי "אירן היא שחקן רציונלי ויש לקחת זאת בחשבון, ולא לזלזל ביריבים פוטנציאליים".  והוא הוסיף: "התקפה על איראן לפני שמוצו כל האפשרויות האחרות, זהו מעשה לא נכון לעשותו".

בינתיים, באותם חודשים, קרו דברים גם באיראן. ההתקדמות ביישום הסנקציות המערביות עשתה את שלה, והמשטר כבר לא נשמע נחרץ כבעבר.  התברר שהמשטר האיסלאמי הוציא מעין פתווה נגד נשק גרעיני. הידיעה בעיתונות האיראנית בסוף פברואר הביאה את דבריו של המנהיג הדתי, הייטאוללה עלי חמינאי:

"האומה האיראנית מעולם לא חתרה ולעולם לא תחתור לנשק גרעיני. אין ספק שמקבלי ההחלטות ומדינות המתנגדות לנו יודעות היטב שאיראן אינה חותרת לנשק גרעיני, כי הרפובליקה האיסלאמית, מבחינה הגיונית, דתית ותיאורטית, רואה בבעלות על נשקים גרעיניים חטא חמור, ומאמינה שהפצת נשקים כאלה היא חסרת היגיון, הרסנית ומסוכנת". 

הפתווה של חמינאי: המשטר נגד הפצצה

הדברים האלה התפרסמו באיראן ב-24 בפברואר. וראו זה פלא, בדיוק באותו יום פירסם הלוס אנג'לס טיימס את הדו"ח של המודיעין האמריקאי – דו"ח של גוף שמנויות עליו 16 סוכנויות מודיעין שונות – דו"ח של גוף שכבר נודע לשימצה בתחזיותיו חסרות השחר, באלה המילים:

"העיתון לוס אנג'לס טיימס מדווח כי על פי הערכות המודיעין האמריקאי, טהרן חדלה מלפתח נשק גרעיני ולא מנסה לבנות פצצת אטום.

על פי הדיווח, הערכה מודיעינית מסווגת של ארצות הברית שהופצה לקובעי מדיניות בשנה שעברה, אישרה במידה רבה את הקביעה מ-2007. שני הדוחות הסיקו כי טהרן חדלה ממאמציה לפתח נשק גרעיני ב-2003.

הדוח האחרון, המשקף את תמימות הדעים בין 16 סוכנויות מודיעין בארצות הברית, מציין כי איראן ממשיכה במחקר שיכול להביא אותה ליכולת בניית נשק גרעיני, אך לא מבקשת לעשות זאת."

מילות המפתח בדו"ח הזה, הן המילים  "הערכה מודיעינית… שהופצה לקובעי מדיניות בשנה שעברה"

בשנה שעברה.

אז למה היא פורסמה ב-24 בפברואר השנה?

התשובה בקטע הבא.

לא חולפים אלא כשבועיים, עד שמתהפכת המגמה. לקראת פסגת אובמה נתניהו בוושינגטון, וכן במהלכה ואחריה, מתחמם הדיון בנושא האיראני, אובמה משחרר הצהרות, וחמינאי שוב אינו בטוח כל כך בקשר לפתווה האימסלמית המחמירה שלא לצורך עם הנשק הגרעיני.  מה גם שהוא מעודד מנצחונו בבחירות למג'לס האיראני. ב-8 במרץ מתפרסמות בשמו כמה הצהרות מעניינות.

לדברי חמינאי, "הדברים האלה  (של אובמה, שיש מקום למאמץ דיפלומטי מול איראן) חיוביים ומראים שהם (האמריקאים) יוצאים מהאשליה". המנהיג האיראני אף מיהר להבהיר כי על אף שהנשיא האמריקאי הדגיש כי הסנקציות על איראן יימשכו, הרי שהמחשבה כי הן יצליחו להוריד את העם האיראני על ברכיו הן "חלק מהאשליה". בהתייחסו לניצחון נאמניו בבחירות לפרלמנט בסוף השבוע שעבר, הוסיף חמינאי: "הרשויות האמריקאיות המשיכו במשך 33 שנה להאיץ את הסנקציות נגד איראן כדי להפריד את העם מהמערכת האיסלאמית, אבל ב-12 במרץ הראו תוצאות הבחירות כי הם עדיין מחוברים למערכת האיסלאמית". 

חמינאי העדיף להתעלם מדברי ברק אובמה בפני ועידת איפא"ק כי "לא אהסס להשתמש בכוח כשהדבר נוגע לאינטרס של ארה"ב."

לדברי אובמה, "מנהיגי איראן צריכים לדעת שאין אני נוקט בעמדה של 'הכלה', אני נוקט מדיניות של למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. התחייבתי לעם האמריקאי לפני ארבע שנים, כי נשתמש בכל היכולות האמריקאיות למנוע מאיראן להגיע לנשק גרעיני, וכך עשינו".

מאוחר יותר באותו חודש מרץ התראיין מאיר דגן בתכנית הטלוויזיה האמריקאית "60 דקות" וחזר בו קצת מהבחנותיו החד משמעיות מדצמבר אשתקד. הרציונליזם האיראני כבר נראה לו הרבה פחות מוחלט. האפשרות של פעולה צבאית כבר נראתה לו הרבה פחות טיפשית והרבה פחות מרוחקת.

"אין ספק שהמשטר האיראני  לא בדיוק מתבסס על מה שאני קורא לו היגיון מערבי," אמר דגן,  "אבל הוא  ללא ספק מבוסס על הבנת התוצאות של מעשיהם."

ומה בעניין  התקיפה נגד האיראנים ? הנה נוסח השיחה בין  המראיינת לסלי סטול ובין דגן.

סטול:  הפולמוס, נראה שנגמר. אז או שאתה בסוף כל מה שביכולתך לעשות, או שנראה שיש עוד הרבה זמן לנסות דברים אחרים. למה אתה מתכוון?

דגן: אני לעולם לא אמרתי שיש עוד הרבה זמן.

סטול: טוב, אז עוד מעט זמן.

דגן : כן, עוד זמן.

הזמן חלף.

הגענו לחודש הזה.

ב-19 באפריל מתראיין שר הביטחון אהוד ברק ל-CNN  ומסביר מדוע (דקה 3.30 בסרטון) אין עדיין לאיראן נשק גרעיני:

"נכון שסביר הדבר שחמינאי  לא נתן פקודה להתחיל לבנות נשק או מתקן גרעיני.

אך מדוע?

רק בגלל שהוא מבין  שאם הוא יתחיל לעבור על איסורי הוועדה לאנרגיה אטומית ויתחיל לבנות מתקן גרעיני, הוא יעמוד בפני תגובה אמריקאית או ישראלית שתזיק מאוד לאיראנים.

וזו הסיבה היחידה לכך שהוא לא נתן את הפקודה – אך הם ממשיכים לעבוד לקראת המטרה הזאת (בניית נשק גרעיני) ."

זהו, לדעת ברק, מה שעומד בבסיסו של הרציונליזם האיראני.

ההבנה של חמינאי שהחלטה על בניית פצצה תביא למתקפה נגד איראן.

כלומר, האיום פועל.

גנרל בני גנץ ואדמירל מרטין דמפסי: אירנים רציונלים

 מה שלא מרגיע במיוחד את הרוחות בישראל. אולי אפילו להיפך.  הוויכוח על הרציונליות האיראנית פרץ שוב.  ממש בימים האחרונים. לרגל גל ימי הזיכרון והחג האחרון.

 בראיון שהעניק הרמטכ"ל בני גנץ לעיתון "הארץ" הוא שב והעלה, בסוף דבריו,  את פאנטום הרציונליות האיראנית.

"החלופה הצבאית היא האחרונה בסדר הזמנים של החלופות, אבל הראשונה בקרדיביליות (אמינות) שלה. אם לא תהיה אמינה לא תהיה לה משמעות. אנחנו מכינים אותה בצורה אמינה. זה תפקידי כאיש צבא… (איראן) הולכת צעד אחר צעד עד למקום שבו תוכל להחליט אם תרצה על ייצור פצצת גרעין.

היא עוד לא החליטה אם ללכת את המייל הנוסף…

אם המנהיג הרוחני עלי חמינאי ירצה, הוא יתקדם להשגת פצצה גרעינית, אבל באמצע עוד צריכה ליפול החלטה. היא תיפול אם חמינאי יעריך שהוא חסין מתגובה. לדעתי, הוא יעשה טעות אדירה אם יעשה זאת, ואני לא חושב שירצה לעשות את המייל הנוסף.

אני חושב שההנהגה האיראנית מורכבת מאנשים מאוד רציונליים.

אבל אני מסכים שיכולת כזו בידי פונדמנטליסטים איסלאמים, שעשויים ברגעים מסוימים לעשות חשבונות אחרים, זה דבר מסוכן".

זאת אומרת,שהרמטכ"ל שלנו חושב שחמינאי ואחמדינג'אד הם "אנשים מאוד רציונלים", אך מעבר לפינה אולי מסתתרים בטהראן או בעיר הקדושה קום אנשים אחרים, "פונדמנטליסטים איסלאמים", שמהם נצטרך להיזהר.

כך הרמטכ"ל גנץ, שהעלה שוב באוב את הרציונליות האירנית.

הדברים האלה מעוררים תגובה מצד שני שרים חשובים.

האחד הוא השר הממונה על גנץ, שר הביטחון הישראלי אהוד ברק. יומיים אחרי פרסום הראיון של גנץ, לרגל יום העצמאות,  הוא מביע את דעתו שלו על הרציונליזם האיראני:

"האיראנים נחושים לתעתע בעולם כולו ולהגיע לנשק גרעיני.

הם מבצעים זאת תוך הפרה חוזרת ונשנית של החלטות מועצת הביטחון והוראות הסוכנות הבינלאומית בוינה.

העובדה כי מדובר באנשים מתוחכמים ומחושבים, השואפים להישאר בשלטון, וחותרים למטרותיהם בערמומיות אין קץ ובהערכה רצופה של צעדי וכוונות היריבים – איננה הופכת אותם לרציונליים במובן המערבי של המילה. ההנהגה האיראנית איננה כזאת."

שר הגנה ליאון פאנטה: שירות חשאי חדש מס. 17

אך חשובים עוד יותר מדבריו של שר הביטחון הישראלי, עם כל הכבוד, הם דבריו של שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה.  הנה מתוך דיווח המסתמך על  סוכנות הידיעות הצרפתית, AFP מה-27 באפריל:

שר ההגנה האמריקני לאון פאנטה התייחס הלילה לדברי גנץ והביע תקווה שהם נכונים."אני מקווה שהוא צודק ושהוא יודע יותר ממני", צוטט פאנטה בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP, בהתייחסו לריאיון שהעניק הרמטכ"ל לעיתון "הארץ" מוקדם יותר השבוע. "אין לי שום מידע ספציפי שמצביע על כך שהאירנים קיבלו החלטה כזאת או אחרת", אמר לכתבים בסנטיאגו, בתום פגישה עם שר ההגנה של צ'ילה. "אני רוצה לקוות שבגלל ההנהגה של ארה"ב, של הקהילה הבינלאומית ושל ישראל, האירנים יכולים להגיע להחלטה הנכונה", הוסיף.

כלומר, שר ההגנה האמריקאי לא מיישר קן עם הרמטכ"ל שלו מרטין דמפסי, ואפילו לא, עם כל הידידות,  עם הרמטכ"ל הישראלי בני גנץ.

הרי אינכם חושבים ברצינות שהרמטכ"ל שלנו גנץ יודע על האיראנים משהו שפאנטה לא יודע.

או שפאנטה חושב כך.

מה גם שלפאנטה כבר יש מקור מידע חדש.

שר ההגנה האמריקאי החליט על צעד חשוב יותר מכל אמירה כזאת או אחרת בדבר הרציונליות האיראנית.

פאנטה, שבעצמו עמד בראש סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, ה-CIA ומכיר היטב את יכולותיה, לטוב וכנראה גם לרע, ובטח לא שכח את אותה הודעה של 16 סוכנויות המודיעין שהתפרסמה במקביל לפתווה של חמינאי ב-24 בפברואר השנה, עושה מעשה.

ב-23 באפריל, יום לפני הראיון שהעניק הרמטכ"ל גנץ ב"הארץ", הודיע משרד ההגנה האמריקאי על ייסודו של "שירות ההגנה החשאי" – Defence Clandestine Service  –  בעצם יחידת מודיעין צבאית, שתופעל מתוך הפנטגון, ותהיה גוף המודיעין מס. 17 בארצות הברית.

אך שלא כמודיעין הצבאי עד כה, שפעל בעיקרו להשגת מידע טקטי וצבאי, הגדרת התפקיד של הגוף החדש מבהירה את כוונתו של פאנטה:

איסוף והפצה של מידע הנוגע לנושאים גלובליים ושיתוף סוכנויות אחרות באותו מידע.

gathering and distributing information on global issues and sharing that intelligence with other agencies

הגוף החדש מיועד לפעול באזורים המעניינים במיוחד את משרד ההגנה.

כמו איראן.

ברור שמומחים הקרובים לסי.איי.איי. כבר מביעים הסתייגות ותוהים על הצורך.

יתכן ששר החוץ האמריקאי ואולי גם הנשיא שלו, חשים שיותר מדי פעמים בשנים האחרונות הם הוטעו על ידי ההערכות שסופקו להם על ידי 16 גופי המודיעין הוותיקים.

ועכשיו, עם דיסקין והפתווה, הגענו לשלב האחרון בינתיים במלחמת השו-שו הגדולה.

ולא תגידו שהכל עכשיו ברור יותר.

התמונה המצטיירת מן התיאור כאן היא מבלבלת ומביכה.

עולה ממנה תמונת מאבק בין שני כוחות הנאבקים ביניהם בארה"ב כמו בישראל:

אלה שנחושים בדעתם למנוע מאיראן נשק גרעיני, בטענה שזו סכנה גדולה מדי לשלום העולם, האזור, ולשלומה של מדינת ישראל.

ואלה שנחושים בדעתם לאפשר לאיראן נשק גרעיני, בטענה שהסכנה לא גדולה כל כך, שהאיראנים רציונלים, שהדיטאנט לא היה רע כל כך, שיהיה איזון מבורך, שמלחמה קונבנציונלית מסוכנת יותר ושאי אפשר לסמוך על נבחרי העם – שהרי העם הוא מטומטם, סלילה, הדיוט.

הפוליטיקאים, נבחרי העם, נמנים בדרך כלל על הצד הראשון.

אנשי צבא ושו-שו, בשירות ולשעברים, נמנים בדרך כלל על הצד השני.

אפשר להציג את התמונה כך:

הפוליטיקאים המאיימים על איראן במלחמה, במקרה שתלך לקראת פצצה, הם לא אחראים, הם מחרחרי מלחמה, הם הרפתקנים שחובה לעצור אותם.

ולעומתם הגנרלים ואנשי השו-שו העושים כמיטב יכולתם כדי למנוע איום ממשי על איראן ולאפשר לה נשק גרעיני הם אחראים, הם שומרים על שלומנו, הם מגוננים עלינו מפני הפוליטיקאים ההרפתקנים.

כך מציגה את התמונה חלק מהתקשורת שלנו.

אפשר להציג את התמונה גם אחרת:

הפוליטיקאים, כאן ובארצות הברית,  יודעים מה פירושה של איראן גרעינית. הם רוצים למנוע את המצב הזה. הם נבחרי העם. לו הם חייבים דין וחשבון. אם הם לא יצליחו, העולם עלול להקלע לתקופת קרח קשה. גם הם ישלמו את המחיר. מבחינת הפוליטיקאים האלה איראן גרעינית היא סיוט.

ולעומתם הגנרלים ואנשי השו-שו פועלים, במודע או שלא במודע (חלקם כך וחלקם כך) בשירותם של מחרחרי המלחמה. סוחרי הנשק, סוחרי הנפט ומחפשי האורניום. כל אלה ירוויחו בוכטות אדירות במקרה של איראן גרעינית. ספסרי הנשק יחזרו אל ימי הזוהר של המלחמה הקרה. מחירי הנפט ומחירי האורניום יהיו הרחק בשמיים. איש לא יעז לאיים על צה"ל או על הסי.איי.איי. או על הפנטאגון בקיצוץ תקציבים.  האיום המתמיד על העמים, במזרח התיכון ובעולם כולו,  יהיה גיהנום מבחינתנו – וגן עדן מבחינת מרוויחי המלחמה.

אז איך זה, הבה נשאל, שהתקשורת, השמאל והליברלים, רובם שלומניקים אחד-אחד,  תומכים דווקא בגנרלים ובשו-שו?

כדאי לזכור  כמה תכופים המקרים שבהם מתחזים מלבי השנאה ומחרחרי המלחמה לפיסניקים חמודים, לעמותות של שוחרי טוב ואלופי זכויות האזרח. כדאי לזכור שברוב המקרים  הם ניצבים בחזית אחת עם איראן והחיזבאללה, עם החמאס ועם קוריאה הצפונית, גם בלי קשר לנטייתם להקל ראש בגרעין האיראני. כדאי לזכור שהאנטי-אימפריאליזם והאנטי-מלחמתיזם שלהם לא מפריע להם כלל וכלל לחיות על חשבון קרנות קפיטליסטיות ואימפריאליסטיות מסתוריות למחצה  או לחלוטין.

אולי הזכרונות האלה יעזרו לנו להחליט איפה נמצאת האמת בתמונה המורכבת הזאת.

שהרי מה שהם חושבים עלינו, אנחנו  כבר יודעים.

הציבור מטומטם. סליחה, הדיוט.

אלה היו השערות קונספירטיביות א' וב'.

וכמובן יתכן שההיסטוריה אינה אלא מקרה מחורבן אחד אחרי השני, שאין שום היגיון או סדר, שהכל בלגן אחד גדול, שהכל אישי וקטנוני והכל חשבונות עבר טיפשיים  ולך תמצא בהיסטוריה ידיים ורגליים.

אבל יתכן גם שזו בסך הכל רק השערה קונספירטיבית ג'.