Skip to content

התקרית בבקעה, סיכום ביניים: ארבעה אשמים, ורק החייל משלם את המחיר

אפריל 23, 2012

מכונית נוסעת במהירות. הנהג  מאזין לרדיו. הכל מצולם ומתועד.

ילד בן 10, נמוך וקטן לפי גילו,  מנסה לעבור את הכביש. הוא פוסע צעד, ועוד צעד, ובום – נהג המכונית לא מספיק לעצור. פגוש המכונית פוגע בילד ומטיח אותו באוויר. הילד נוחת בזעקות כאב נוראות. רגלו נשברה. הקהל מתאסף. אנשים זועקים לעבר הנהג המבועת, שכבר אינו  מאזין לרדיו.

הכל מצולם ומתועד.

מה קרה פה? מי אשם?

האם הילד חצה במעבר חציה? האם הנהג נהג במהירות סבירה לפי תנאי הדרך? האם שלל הפעילויות שנהנה מהן בשעת הנהיגה לא  האט את תגובתיו? האם הבלמים שלו היו תקינים?  האם לא היה תחת השפעת אלכוהול או סמים?

המון שאלות.

לכולן יש מקום.

העובדות ברורות לגמרי. הכל מצולם ומתועד. הנהג, המכונית, הילד, הפגיעה, הרגל השבורה. אין ספיקות באשר לעובדות.

ועכשיו, נניח שהנהג מעשן סיגר והוא בדרך לשירות מילואים בגדה, והילד הוא פלשתיני תושב מחנה פליטים.

מאותו רגע נגזר דינו של הנהג בתקשורת הישראלית. כל נער קצת אינטליגנטי, בעל ידע מינימלי באינטרנט, יוכל לכתוב בעצמו את מאמריהם של משתתפי מדור ה"דעות" ב"הארץ" בלעדיהם, בשיטת הקופי-פייסט, תוך שימוש במאמרי העבר. מן "הסמליות זועקת לשמיים" של גדעון לוי ועד "נקמת ילד קטן" של עמירה הס.  בלי בעייה אפשר לדמיין את גביניה המתכווצים בדאגה ובחומרה של יונית לוי מחדשות ערוץ 2, ואת הפתיח המליצי של קרן נויבך  בתכנית הבוקר שלה ברשת ב'. הכל אוטומטי לחלוטין.

אבל, הבה נניח שיש משהו שאי אפשר לראות בסרט המצולם.

הבה נניח שהתיעוד המוסרט אינו מסגיר את טיבו האמיתי של המקרה.

שהרי, לפי הסרט, אי אפשר לנחש שמדובר בילד שהשליך את עצמו מול גלגלי  המכונית כדי שמי ששלח אותו – או הוא עצמו, או שניהם – יחגגו על דמי הביטוח, או על דמי הסחיטה שיצליחו לגבות מהנהג המבולבל, שאינו יודע שטמנו לו מלכודת.

זאת אומרת: שהיתה כאן פרובוקציה. מעשה הונאה ורמיה. התחזות לשם הפקת רווחים שלא כדין ולא בצדק. ניסיון סחיטה.

מי שנראה בסרט כמו הקורבן – הוא האשם. הילד הרך והחלש הוא נוכל וסחטן, או שליח של אחד כזה.

מי שנראה בסרט כמו האשם – הוא הקורבן. הנהג הדורסני והרשלן הוא הנסחט. הוא זה שישלם בכספו ואולי בחירותו על לא עוול בכפו.

במקרה הזה, כשהמשטרה עושה את תפקידה כהלכה והעובדות האמיתיות מובאות בפני בית המשפט ומוכחות שם, כבר אין משמעות למעשיו של הנהג, לתקינות הבלמים, למרחק העצירה וכיוצא באלה. העניין ברור, ומי שצריך לעמוד לדין הוא הילד שנשברה רגלו או מי ששלח אותו, כשהילד צעיר מכדי לעמוד למשפטו.

ברור שהנהג אינו חייב בתשלום דמי הביטוח וגם לא אשם בשום עבירה פלילית. לא היה לו שום סיכוי מול המזימה  שנרקמה נגדו.

המחזה  הראשון שראינו, נהג עשיר ונהנתן עם סיגר,  מכונית שפוגעת בילד עני ותמים, הולך רגל, הכל נשאר בעינו. הכל אמת לאמיתה. הכל נכון כנכון היום. הסרט המצולם אינו משקר.

אבל המשמעות שונה לגמרי. מה שראינו אינו האמת. מה שאנו רואים בסרט הוא רק אותו ייצוג של האמת שמבקש השקרן הנכלולי והסחטן להראות לנו.

ראינו את סא"ל שלום אייזנר משתולל. משתולל כמלוא משמעות המילה. לא רק הדני אנדריאס חטף ממנו. עוד "פעילי שלום" סבלו מנחת זרועו.

ואולי לא רק אייזנר השתולל. אולי היו גם קצינים אחרים.

הכל נכון. המצלמה לא משקרת. לא היתה כאן עריכה יוצאת דופן. נראה שמה שהמצלמה קלטה, זה מה שהיה.

ואף על פי כן, כך טענתי כבר בעבר, אפרופו ארועי המרמרה ואפרופו המשט האחרון שתוכנן באביב הקודם, וכך אני שב וטוען (וממתין שמישהו יוכיח אותי על פני):

אייזנר וחיילי צה"ל האחרים שהיו שם, בכביש הבקעה, משולים לנהג במכונית הדורסת במעשה נוכלות הביטוח. והדני אנדריאס וחבריו – כמוהם כילד שנשברה רגלו.

נכון, יש הבדלים מסויימים בין המשל והנמשל, ועוד אעמוד עליהם. אבל בעיקרון התמונה ברורה. אם יבוא המקרה לבית המשפט, אפשר יהיה להוכיח זאת, לדעתי, בנקל.

לפני כעשר שנים היה הדבר, כאשר יהודי ניו-יורקי בשם אדם שפירו, ובת זוגו, ערביה אמריקאית, הואידה עראף, החלו להפעיל כנופייה פוליטית, הפועלת על פי העקרונות של הונאת הביטוח שתוארה לעיל.

לכנופיה שלהם הם קראו ISM, תנועת סולידריות הבינלאומית.

להבדיל מנוכלי הביטוח, מטרתם של שפירו וזוגתו אינה פינאנסית, אלא פוליטית. את הכסף הם מקבלים ממקורות קצת עלומים באמצעות אנשי קש, והוא משמש אותם לגיוס שאהידים, אירופאים ואמריקאים צעירים בעלי נשמה רומנטיות, נטיות פוליטיות סמולניות, ורצוי מאוד שיהיו די טיפשים – כמו הילדים בהונאת הביטוח, המנוצלים על ידי ראשי הכנופיה הציניים.

לשאהידים התמימים הם מבטיחים כרטיסי טיסה, אש"ל, וכנראה גם משכורת לא גדולה. כאשר השאהידים הלבנבנים מתגוררים בקומונה בשטחים, והאוכל ממומן או מסובסד. אפשר לחסוך כמה חודשים כדי להמשיך בטיול להודו, כמו אותו זוג שהופיע בכתבת הטלוויזיה בערוץ 10 שראיתי בשידור חוזר במוצ"ש האחרון – או לחזור ללימודים עם קצת ג'ובות בכיס, כמו שמתכנן לעשות אנדריאס איאס הדני (שמבקש  לעשות עוד קצת כסף מתביעת הפיצויים שהוא מתכנן להגיש, על פי מיטב המסורת של נוכלי הביטוח מאז ומעולם).

כדי להכשיר את השאהידים הצעירים לתפקידם, בנו בשבילם שפירו-עראף תכנית לימודים קפדנית, המועברת כ"סדנה" שבה משתתף כל פעיל של ה-ISM.

בסדנה מלמדים את נוכלי הביטוח הפוליטיים דבר אחד פשוט: איך להשליך את עצמם מול גלגלי המכונית הדוהרת.

זה המשל.

בנמשל, לומדים השאהידים השכירים של ה-ISM איך להתגרות בחיילי צה"ל ולגרום להם לפגוע בשאהידים המתוחכמים,  בשעה שחבריהם מצלמים את האירוע.  הם לומדים איך לעצבן את החיילים,  איך ללגלג עליהם, מה האמירות שהכי מרגיזות את חיילי צה"ל ("נאצים"), איך ליצור איתם קשר עין, איך להעמיד פרצוף דורש מכות. הכל פסיכולוגיה בסיסית ביותר.

מטרת הפעילות הנכלולית של ה-ISM מגוונת : לגרום לצה"ל להראות כצבא אלים ואכזרי וכך להוציא את ישראל רע בדעת הקהל המערבית, לחרחר מלחמה בין יהודים ופלשתינים ובין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי. הכל במסגרת האסטרטגיה הבסיסית של שפירו – לגרום למלחמה בין ישראל לעולם כולו.

זאת על ידי אספקת סרטוני סנאף ואלימות, החביבים מאוד על עורכי החדשות בתקשורת המערבית, ועל ידי הפצת הסרטים האלה ברשת, שם יש כידוע המון לקוחות לסחורה הזאת (חלק נכבד מאוד מהפעילות באינטרנט קשור לתעשיית הפורנוגרפיה, שתעשיית הסנאף, כולל הסנאף הפוליטי, היא חלק חשוב ממנה. השאהידים של ה-ISM הם בעצם כוכבי פורנו בפוטנציה, וה"סדנה" שהם עוברים היא בית-ספר למשחק).

כאשר סא"ל אייזנר היכה בפניו של הדני אנדריאס, הוא עשה את מעשה הנהג הדורס את הילד שהטיל את עצמו מול גלגליו.

במו עיני ראיתי את הדני אנדריאס עושה כמה צעדים ומתייצב מול אייזנר ומיישיר אליו מבט.

למבט יש חשיבות רבה בכל פרובוקציה.

מכיוון שהראו לנו את החבטה בפנים מאות פעמים, ראיתי מאות פעמים את הצעדים המעטים שהביאו את אנדריאס מול סא"ל אייזנר, ואת המבט שהיישיר לעיניו.

מזמין את החבטה.

פרצוף דורש מכה.

בדיוק כמו הילד הזורק את עצמו מול גלגלי המכונית כדי לזכות ברווחי הביטוח.

כמו שלמד בסדנה של ה-ISM.

כוכב סנאף-פורנו.

ואיך תדעו שלא המצאתי דבר מכל האמור למעלה?

פשוט מאוד:

הפושעים מודים בפשעם. בכתב ובעל פה.  הדברים כתובים ומוקלטים. הכל מפי הסוס.

לא מהיום, אלא מזה זמן רב.

אני יודע שאני חוזר על עצמי, לכן אעשה זאת בקיצור: רייצ'ל קורי  מה-ISM היתה נערה  שזרקה את עצמה מול גלגלי הבולדוזר כדי  שישראל תצא רע. טום הורנדאל מה-ISM טיייל שוב ושוב מול חרך הירי בעמדה בעזה כדי שהחייל יירה בו וצה"ל יצטייר כחיל רוצחים. בריאן אייברי  מה-ISM, שעינו נעקרה מכדור, עשה כל מה שביכולתו כדי לעודד את חיילי צה"ל לירות בו ברחוב חשוך בג'נין.   אנדריאס איאס הדני עשה כמיטב יכולתו כדי להזמין מכות, והצליח לו.

כוכבי סנאף ופורנו פוליטי.

המטרה: להוציא את צה"ל רע ואת ישראל מכוערת. ללבות שנאה ולחרחר מלחמה.

וזה גם מה שהיה על המרמרה. שם  חגג הסנאף, והואידה עראף, בת זוגו של שפירו, היא שהיתה שם על המקרופון, נערת התסריט.

וזה מה שקורה  בנעלין ובבילעין.

כל מה שהם רוצים הוא להוציא את צה"ל רע ואת ישראל מכוערת.

הנה הרשומה הראשונה שפרסמתי בעניין הטקטיקה והאסטרטגיה של ה-ISM לפני 9 חודשים בדיוק. היא כוללת תמצית מצולמת של ההודאה של מייסד ה-ISM  במהות הפרובוקציה, והפנייה להוכחה המשודרת של המזימה האנטישמית שרקם, ששודרה בערוץ 10.

סגן אלוף שלום אייזנר ודני אנדריאס איאס: המכונית הדורסת ורמאי הביטוח

ברור שיש הבדל בין מקרה המכונית הנוסעת ואינה בולמת במקרה של הונאת הביטוח, ובין המקרה של אנשי ה-ISM שמבקשים לגרות את חיילי צה"ל לפגוע בהם. אנשים אינם מכונות. יש להם שיקול דעת. המכונית אינה יכולה לפעול בניגוד לתכונותיה המכניות. היא אינה יכולה להתגבר על מרחק  הבלימה. הנהג השולט בה אינו יכול לשנות את נתוניה הטכניים. מכונית היא כלי מכני. היא ומי שנוהג בה אינם יכולים להתגבר על תכונותיה.  אין למכונית רצון חופשי. לנהג החייב להגיב במיידי אין חופש בחירה. הוא יכול להגיב רק בדרך אחת. ללחוץ על הבלמים ואולי להסיט את ההגה, אך לא למנוע את הפגיעה.

אך חיילים יכולים לשמוע התגרויות של חלאות אנטישמיות  ולחייך או לפחות לשמור על שלוותם.  חיילים יהודיים יכולים לשמוע שהם "נאצים" ולא להגיב.

אבל מה קורה כשאינם מצליחים לשמור על שלוותם, למרות האימונים ולמרות ההסברה, ולמרות שהם יודעים שמנסים לחמם אותם ושהכל פרובוקציה לצורכי המצלמות?

מי אשם במקרה המצער הזה, כשהדם עולה להם לראש?

מי אשם כשמזימתו של שחקן הסנאף   מצליחה, והחייל מאבד את שלוותו, ופועל בדיוק כמו שהפרובוקטור  רצה שיגיב?

* קודם כל נושאים באשמה יוזמי הארוע: שחקן הסנאף ומי ששלח אותו. אלה שגירו את החייל לפעולה אלימה. שחקן הסנאף, כמוהו כילד המשליך את עצמו מול גלגלי המכונית.

אבל לפרובוקטורים, במקרה שלנו, שלא כמו בהונאת הביטוח, לא צפויה שום סכנה, חוץ מזו שהזמינו בעצמם. הפרובוקטור מה-ISM  גם ישיג את מטרתו ויוציא את צה"ל רע ואת ישראל מכוערת, יחרחר מלחמה וילבה שנאה, גם יצדיק את כרטיס הטיסה שלו, את האש"ל והמשכורת, וגם יזכה לפיצויים מידי משלם המסים הישראלי כשיגיש תביעה. בית המשפט הישראלי – בעדו.

 ** האשם השני הוא מי שמאפשר את פעולתם של אמני הפורנו והסנאף.

כמוהם כמי שנותנים  היתר עבודה לכנופיה של גנבי ביטוח.

האשם מספר 2  –  זו הממשלה שלנו ומערכת החוק הישראלית, הנותנים היתר פעולה לכנופייה של מחרחרי מלחמה ומלבי שינאה,  העושים את מעשיהם לגמרי בגלוי.

הממשלה  הנוכחית אשמה גם משום שאינה עושה דבר וחצי  דבר למען קידומו של פתרון מדיני, שייתר את האיבה ואת המלחמה בינינו ובין הפלשתינים, וישאיר את מחרחרי המלחמה הלבנבנים של ה-ISM בארצותיהם.

המשפטנים אינם יוזמים שום פעולה ממשית נגד ה-ISM ולשופטים אין בעיה לפסוק להם פיצויים על חשבוננו.

כמו ה-ISM, גם הממשלה והמערכת המשפטית זוכים לחסינות. איש לא יאשים את שר הביטחון או את ראש הממשלה, את היועץ המשפטי לממשלה או את הפצ"ר האחראי לקיום החוק בשטחים הכבושים, שהם נושאים באחריות בגלל המחדל המטופש שלהם. ה-ISM כבר פועל פה בדיוק בשיטות האלה מזה כעשר שנים. שום דבר לא חדש, והפוליטיקאים ופיקוד הצבא עדיין לא עשו שום דבר ממשי כדי להגן על החיילים שבחזית המאבק מפני הפרובוקציות. הפוליטיקאים ושותפיהם ימשיכו לקנן  בכורסאות עור הצבי בכנסת וימשיכו להתפנן  בדאצ'ות  שלהם ובמכוניותיהם הארוכות, המצוחצחות והמשוריינות.

 *** האשם השלישי הוא המערכת התקשורתית הישראלית.  כמעט כולה מועלת בתפקידה, שהוא חשיפת האמת. כמעט כולה משתפת פעולה עם הסתרת האופי האמיתי של פעילות ה-ISM. כמעט בכל כלי התקשורת הכתובים והמשודרים ממשיכים לקרוא לשחקני הסנאף  "פעילי שלום" ו"פעילי שמאל", או "אנרכיסטים" ולהטיל את כל האשמה על החיילים הנגררים לפרובוקציה, או על "הכיבוש". כל עוד מקיימת התקשורת על קשר השתיקה המגונן על פושעי ה-ISM, ומשתפת פעולה בשידור חסר ביקורת של קטעי הסנאף, היא מאפשרת את המשך התרגיל.

ומכיוון שאלימות וסנאף מוכרים עיתונים ופותחים מהדורות, ברור מדוע אין אלופי התקשורת  רוצים לשחוט את האווזה המטילה ביצי זהב.

**** האשם הרביעי הוא החייל. כאשר הוא אינו מצליח לשמור על שלוותו ומאבד את עצביו, הוא מגיב להתגרות באלימות כפי שהמתגרה רוצה. באותה הזדמנות הוא מפר פקודה מפורשת  וגם גורם נזק חמור לשולחיו. זה שהוא איבד את עצביו בגלל ההתגרות המכוערת, זה רק טיעון לקולת העונש. חייל חמוש ומוגן היטב אינו אמור לפעול באלימות כלפי מי שאינו מסכן אותו במיידי.  גם התגרות מכוונת אינה  מצדיקה אלימות.

אך הבעייה המרכזית במצב הזה היא, שרק החייל שהגיב, רק הש.ג. שבתחתית שרשרת המזון, רק הוא נושא בעונש.

רק החייל משלם את המחיר. מודח מדרגתו, או מסולק מתפקידו ולפעמים מושלך לכלא.

וארצו האומללה של החייל, זו הנקרעת בין פרובוקטורים  מיובאים, פוליטיקאים, פרקליטים ושופטים טיפשים, מרושלים וצבועים, גנרלים אטומים ותקשורת מזוהמת, שוב מוצגת  ברבים כמכוערת.


מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. איילת permalink

    אולי במקום לסמוך על הצילומים, שאולי מציגים את הסיפור האמיתי ואולי מטעים, ניתן לסמוך על מי שהיה במקום וראה את ההתרחשות? אם היית במקום אתה יודע בדיוק מה קרה ולא צריך לסמוך על הצילומים שפורסמו בתקשורת. אם לא היית במקום, אולי היו אחרים במקום שמספרים מה קרה שם. אולי פשוט כדאי להקשיב למי שהיה במקום?

    אהבתי

  2. איילת,
    יתכן שלא הבהרתי את עצמי. הטענה שלי היא, שגם מי שהיה במקום שבו מתרחש תרגיל הנוכלות של הונאת הביטוח, בלי קשר לצילומים כלשהם, אינו יכול לעמוד על המהות האמיתית של מה שרואות עיניו, אם אינו מכיר את הנפשות הפועלות, את כוונותיהן ועברן. לכן יש לשפוט את מה שקרה במקום (בבקעה) על פי כוונותיהם של המארגנים והיוזמים של התקרית הזאת, כמו של כל קודמותיה – זו שהביאה לרצח של רייצ'ל קולי בידי חבריה שעמדו מנגד כדי שיהיה להם צילום טוב (שגם אותו נאלצו לבסוף לזייף כדי שיתאים למטרתם, רק שהזיוף היה שקוף מדי), זו שבה נהרג טום הורנדאל שגירה את החייל שבעמדה לירות בו כשעבר ושוב מול חרך הירי, וכן הלאה. די היה לי לראות בסרט את איאס פוסע כמה פסיעות ומתייצב מול אייזנר ןמישיר אליו מבט, כדי להבין מה קרה – בוודאי כשיודעים מה לומדים האנשים האלה ב"סדנאות" שלהם, ועל כך כבר יש די חומר ברשת. לא מדובר בטבולה-רסה. מדובר בארגון עם אג'נדה ועם מסורת.

    אהבתי

  3. davdavsin permalink

    החייל לא אשם במאום. אני לא יודע מה קרה באמת אתה לא יודע ויש לי ספק אם לרמטכ"ל התקשורתי שלנו שמיהר לשפוט אותו בכיכר, יש איזשהו מושג. אני יודע שני דברים; היה צילום של סיטואציה מאוד רגעית וחייל, שמלכתחילה לא אמור להיות שם ולעשות סדר, יצא משלוותו בגלל משהו שנעשה או נאמר. לפי כל האינדיקציות הדני ה"חביב" לא ממש נפגע, והחייל מקסימום צריך לקבל נזיפה.

    נקודה שניה שיותר מעניינת אותי בפוסט הזה שלך הוא המשפט הבא:

    "הממשלה הנוכחית אשמה גם משום שאינה עושה דבר וחצי דבר למען קידומו של פתרון מדיני, שייתר את האיבה ואת המלחמה בינינו ובין הפלשתינים, וישאיר את מחרחרי המלחמה הלבנבנים של ה-ISM בארצותיהם."

    מאוד הייתי שמח להרחבה אינטלגנטית ומעמיקה של המשפט הזה, שבכנות הייתי מצפה לשמוע שכמותו מאחרים ולא מאדם ברמתך

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: