Skip to content

אמש בטלווזיה 1: לאן פני המחאה

אפריל 4, 2012

מכיוון שעסקתי בנושא המדובר לא מעט בתקופה האחרונה,  וראיתי פרומו ב"מבט", הכנתי את עצמי לצפיה בתכנית פוליטיקה, שבה התקיים אמש דיון בשאלה – היהודים (או היהדות,או העם היהודי): דת או לאום? או בניסוח דומה. על הדרך צפיתי גם בפרקים הקודמים שבתכנית.

ראיתי את הדיון במחאה ומכל המשתתפים עניינה אותי סתיו שפיר, כי ידה היתה וכנראה שגם תהיה במחאה. ובכן, לא קלטתי ממנה שום ידע חד משמעי אשר למתרחש עכשיו ובאשר לתכניותיה לעתיד, שהן כמובן פונקציה של מה שיתרחש לכשיתייצב מזג האוויר מיד אחרי החגים.

התאריך 28 באפריל הושמע כבר, ואם תציצו בלוח תראו שזו המוצ"ש הראשונה שאחרי יום העצמאות.

יש לי עניין במחאה, כי לדעתי היא יכולה להוביל לאחת משתי תוצאות רצויות  מבחינת רובנו, והיא כבר הובילה לתוצאות אחדות.

התוצאה האחת, שהתרחשה בקטנה בחודשים האחרונים, התבטאה בשחרור קצת ג'ובות מצד הממשלה לכיוון אזרחיה,  לפי איזה מפתח חלוקתי והמלצות של ועדת טרכטנברג.

אני כותב "בקטנה" כי באותה עת שבה עבד האגף החלוקתי של השילטון שעות נוספות, עבד שעות נוספות גם האגף הגבייתי של אותו שלטון עצמו.

בשלל שיטות, ההולכות ומשתכללות, דאג אגף זה למלא מצידו את הכיסים הממשלתיים שהתרוקנו כתוצאה מהצדק החלוקתי. והכל בזמן אמת. יותר מיסים, היטלים, קנסות והעלאות מחירים של שירותים ומוצרים ממשלתיים.

ראיתי את הסרטון שהכין לנו ראש הממשלה לרגל החג, והיה ראוי שבאותו הסרטון תהיה גם קריינות שתופיע מיד אחרי זו הקיימת , ובאותה מתקתקות ידווחו לנו  כיצד  הגיע הכסף ששימש לכל סעיף וסעיף בהטבות לידי הממשלה.

ראיתי את העץ שצייר ראש הממשלה במצגת. אני תוהה אם יכולת הציור של תעמוד לו אם ינסה לצייר על לוח התצוגה בעל קיוסק המוכר לנוער ממתקים בעטיפות צבעוניות ובמחיר מוגזם תמורת מעותיהם.

העץ המצויר היה לא רע. שוב הביא לי ראש הממשלה דז'ה וו על ספרו של יז'י קושינסקי אודות גנן קצת מנותק שאבחנותיו החקלאיות משמשות בסיס למדיניות הממשלתית. היה גם סרט עם פיטר סלרס המעולה. מדובר ב"היה שם".

ונחזור למחאה.

אחת משתי האפשרויות היא,  שבניהול נבון יותר וממוקד יותר של המחאה אפשר  לגרום לשינוי משמעותי יותר באורחות השילטון כלפי אזרחיו.

בהזדמנות זאת לא יזיק להזכיר כאן את מה שקרה בדרך כלל בתקופות הארוכות שבעבר, כאשר כהונתן של ממשלות בישראל היתה נמשכת ארבע שנים.

בשנה הרביעית, זו שלפני הבחירות, היתה הממשלה נוהגת לגלות  נדיבות בלתי מצויה כלפי האזרחים בקצב מתגבר והולך. בעיקר נדיבות בהבטחות ובתכניות לגבי מה שיהיה אחרי הבחירות, אבל גם כל מיני הקלות מיידיות במיסים לעם מחד והטלת מיסים על העשירים מאידך, כאלה שאפשר יהיה לבטל  בקלות בישיבה הראשונה או השניה של ועדת הכלכלה אחרי הבחירות. וכן  מענקים לקבוצות שונות והורדות מחירים שיימשכו באורח מקרי בתקופה שעד הבחירות או מענקים חד פעמיים, וכן הלאה.

הפרינציפ לפני בחירות אם כך: לקחת מאיתנו טיפה פחות ולתת לנו טיפה יותר. פוליטיקאים ופקידים מומחים בזה.  ואל דאגה: בשלוש השנים שאחרי הבחירות הם תמיד לוקחים הכל בחזרה, עם ריבית פיגורים, כהכנה להופעתו הבאה של הנוער בקיוסק, כלומר, סיבוב נוסף של צדק חלוקתי לפני הבחירות שאחר כך.

וכך חוזר חלילה.

אין זה פלא שהמחאה פרצה בקיץ האחרון, בערך באמצע הקדנציה הממשלתית. זה המועד שבו מגיע מסע הביזה לשיאו ועימו הלחץ הציבורי. על פי הסקרים תמכו במחאה בקיץ האחרון בין 80% ל-90% מהאזרחים, ולפי הסקר שהתפרסם לפני ימים אחדים ב"דה מרקר" עדיין תומכים 4 מכל 5 ישראלים בחידוש המחאה.  ואילו 73% אחוזים מהציבור מזהים מה שברור כשמש, דהיינו שבנימין נתניהו אינו דואג לרוב העם אלא לחבריו בעלי ההון. מאז  החל ביבי את כהונתו הראשונה, כל הזמן אני כותב שביבי הוא בובת מיליונרים, וזאת אחת הבעיות הקשות איתו ועם שלטונו.

אין זה מפתיע ששיעור התומכים בו וחושבים עליו שהוא דואג לעם – 27% –  דומה בערך לשיעורם של מצביעי הליכוד ועוד כמה.

סביר שיש ביניהם גם כמה מהעשירון העליון שאינם חושבים שביבי דואג להם מספיק.

על כל פנים, המחאה של האביב והקיץ הקרוב, מבחינת ראש הממשלה, תסתדר יפה עם עונת השפע הרגילה של לפני הבחירות. כיוון שנתניהו הוא זה המחזיק את אצבעו על הדק הבחירות, והוא יכול להוציא את המירוץ לדרך בכל שעה שירצה, כדאי לצפות לתרגיל הממשלתי הבא:

אם יעריך נתניהו שהמחאה תופסת תאוצה ויהיה לו עניין לפרק אותה בכלום זמן,  הוא יכריז על בחירות בתוך כמה חודשים וכך יעבור העניין הציבורי להתמודדות בין המפלגות הפוליטיות. ואם זה לא יפרק את המחאה לחלוטין, אז מסע ההטבות הממשלתי הרגיל שלפני הבחירות, תוך כדי שביתה איטלקית זמנית של האגף הגבייתי וטיפה שיתוף פעולה מצד החברים המליאנים בכל מה שנוגע למחירי הקוטג' , הקולה והחטיפים, הם שיסיימו את המלאכה.

כך שכדאי למנהיגי המחאה לחשב היטב את צעדיהם, כדי שהיא תביא ולו בטווח הקצר תוצאות חיוביות מבחינת רוב האזרחים.

זו היתה אפשרות אחת, שהמחאה תשפיע לטובה על השלטון הנוכחי, זה שרוב גדול של האזרחים חושבים על ראשו שהוא בעצם משרתם של האדונים.

אפשרות אחרת היא, שהמחאה תקדם את החלפת השלטון הנוכחי בשלטון טוב יותר לאזרחים. נראה שביבי מכור בלי תקנה  לרעיונות הקפיטליסטיים הקיצוניים שמקורם בימין האמריקאי, ושבוי בידי המיליארדרים שהרעיונות האלה נראים להם סבירים. אותם המיליארדרים, בערך, שמממנים את הפקולטות וכתבי העת המקדמים את הרעיונות האלה וגם את העיתון שתומך בביבי.

ולפני שמישהו ישמח מדי: מיליארדרים וכוחות ממשלתיים ופוליטיים שאינם טובים בכלום ומאום מאלה העומדים מאחורי נתניהו, פימפמו את מחאת הקיץ האחרון לכיוונים הפוליטיים הנוחים להם. וזו אחת הסיבות לתוצאותיה הדלות.

רשומה ראשונה. המשך יבוא עוד היום

מודעות פרסומת

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: