Skip to content

הפועל ת"א עירוני ק"ש 2:2 / מכבי חיפה הפועל ת"א 4:1 / מכבי ת"א הפועל ת"א 0:1

מרץ 19, 2012

כמו שאתם מבינים, למרות שאני רואה את כל משחקי השבוע, אני כותב רק כשמצטברות לי 90 דקות כדורגל, כמות שמצטברת לאחרונה בכל שלושה משחקים. השלושה האחרונים היו משחקי עונה, כל אחד ואחד מהם: הדרבי התל-אביבי, האלופה היוצאת נגד סגניתה היוצאת, והאלופה הנכנסת נגד סגניתה הנכנסת (כנראה). זה שמשלושה משחקי עונה נשארות רק 90 דקות של כדורגל, זה מסביר מה שווה העונה הזאת.

באחרון מהשלושה ראיתי מחצית שלמה של כדורגל (מה שמוכיח שהסטנדרטים שלי התכופפו יפה לרגל המצב בליגה) –  המחצית השניה, כמובן. הצפוניים מקריית שמונה הגיעו לעיר הגדולה ובהחלט הראו מה הם שווים, ולמה הם בצדק גמור ומוחלט במקום הראשון בליגה וככל הנראה גם הולכים לקחת אליפות.  הצטערתי לשמוע שרן בן שמעון לא ימשיך בקריה. בדרך כלל פרידות באלה הן לרעת שני הצדדים, הלוואי ואתבדה.  בק"ש  מזכירים לכל הליגה את  חשיבותו של מוסד המסירה בשדה הכדורגל, זה המבוסס על ההנחה הידועה שהכדור

מהיר מהשחקן הרודף אחריו. להפועל תל-אביב ניתן לסלוח על הנחיתות היחסית בהתחשב בהרפתקאות המעציבות שעוברות לאחרונה על הקבוצה. ועם זאת יש לומר: על סמך שלושת המשחקים האחרונים אפשר לקבוע שלהפועל תל אביב הכי הולך כשהם משחקים בחוץ עם קהל קטן שהביאו מהבית, קצת פחות טוב אבל לא רע כשהם משחקים בבלומפילד עם הילדים והנשים של האוהדים שלהם, והכי גרוע הולך להם כשהם משחקים בבלומפילד עם הרכב מלא של האוהדים שלהם. מסקנות שיסיקו בעצמם.

ונחזור לשבוע שעבר.

איך אומרים מביש בשתי מילים?

אומרים מכבי חיפה.

לחיפה בשבוע שעבר הגיעה הפועל תל-אביב בתור קבוצה מפורקת. זה מה שאמרו וכתבו כל הכתבים, הפרשנים והמומחים. בטח מפורקת. באו לחיפה, ומכבי חיפה הראתה להם מה זה קבוצה מפורקת באמת. לא בתיאוריות של הפרשנים.  מכבי חיפה לא צריכה השתוללות של האוהדים נגד הבעלים ונגד מגרש הבית כדי להיות מפורקת. מכבי חיפה גם לא צריכה צריכה שירחיקו לה שני שחקני מפתח כדי להיות מפורקת. היא גם לא צריכה שאחד משני החלוצים הפוריים שלה לא ישחק בשביל להיות מפורקת. מכבי חיפה, השנה, מפורקת מהטבע.  מפורקת כמו שהיא, בלי שום צורך בגירוי חיצוני. מספיק לה אלישע לוי המפורק, ועשרה שחקנים מפוהקים ומפורקים.  די לומר שהשחקן הכי טוב במכבי חיפה היה השוער ניר דווידוביץ, וזה למרות שאכל רביעיה. די לומר שמכבי חיפה נתנה בכל המשחק חמש דקות של כדורגל, בהתחלת המחצית השניה, כשהבקיעה את השער והיה נדמה לרגע שהיא חוזרת מהפירוק. וכל הכבוד להפועל ת"א שהווינר נתן לה יחס הפוך של 1 ל-4 (בערך) והיא החזירה לווינר ביחס ישר של 4 ל-1 (בדיוק). אז זה הסיכום: מכבי חיפה נתנה לי בשבוע שעבר 5 דקות של כדורגל, והפועל תל אביב בערך עוד 20. 5 דקות על כל גול שהכניסה.

ובאשר לדרבי לפני שבועיים, חבל על הזמן. באמת חבל. לא בהפוכה, ברוח הביטוי הידוע. אני יודע שהיו המון ארועים "מעניינים" במשחק הזה,  במהלכו וגם אחריו. אבל אותי מעניין רק הכדורגל. מהומות יש לנו מספיק מהחמאס, מהג'יהאד, מוועדות ההתנגדות, מהאיראנים, ממי לא. לכדורגל אני בא בשביל להתרגע ולהתרגש מהספורט והמשחק. בשביל לשכוח את העניינים "המעניינים".

ושני אשמים התחלקו בעודף "העניין" שהיה בדרבי. האחד כבר הוזכר – הקהל האדום. והשני היה השופט מנשה משיח.  כל עיוור היה יכול לראות שיואב זיו תפס ביד מלאה את גבו של המגן שלו ומשך אותו כלפיו כדי שזה יראה כמו עבירה שמחייבת פנדל שממנו בא הגול של מכבי.  וכאשר רץ משיח כאחוז אמוק והתנגש  בחזה של אביחי דיין הייתי בטוח שהוא מוציא את הכרטיס האדום – לעצמו. ככה מתנהג שופט?

מודעות פרסומת

From → כדורגל

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: