Skip to content

עוד צנזורה: "הארץ" וההרפתקנות הישראלית באיראן, "קו חוץ" והמורכבות הסורית

מרץ 4, 2012

כזכור, אחת מעילות קיומו של הבלוג הזה, היא חוסר הנחת שהשתררה אצלי לנוכח הקלות הבלתי נסבלת של הצנזורה שהופעלה מולי (כטוקבקיסט) במשך שנים, בדרך כלל  במעוזי הליברליזם והשמאל המדומה, המאוכלסים בהמוניהם על ידי אלופי חופש הביטוי, איך לא.

ואמנם, אני מקפיד להשתמש בעובדה שבבלוג הזה לא מצנזרים אותי, כדי לדווח לכם על המקרים הנמשכים והולכים. נראה לי שיש בזה עניין, מעבר למקרה האישי שלי, באשר כך אנו למדים לדעת עד היכן מגיע כוח הבליעה של השמאל המדומה, והיכן הקו האדום שבו מסתיימת סובלנותו הידועה (ותמיד אני מותיר לעצמי ולהם את נתיב הנסיגה – יתכן שמדובר בסתם עורך טוקבקים אדוק או משגה טכני,  ולאו דווקא במדיניות המערכת. אבל תודו שיש עניין גם בהבנת המתרחש בקודקודו  של עורך טוקבקים מקרי, וכן גם במקריותם  הסלקטיבית של משגים טכניים).

ונתחיל ב"הארץ", שאותו אין צורך להציג בפני הקוראים, ובמאמרו של הפרופ' זאב שטרנהל, שגם הוא אינו זקוק להצגה מיוחדת. ובכן, הפרופ' פרסם בסופשבוע האחרון מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "הלהט לעשות היסטוריה", ובו הטענה הבאה: מכיוון שהחרדים והמתנחלים תופסים את השלטון הישראלי בביצים ואינם מאפשרים לו חופש פעולה של ממש, כמעט שאין ברירה לאותו שלטון אלא לפעול היכן שהוא יכול, או בניסוחו של שטרנהל:

אך יש תחום אחד שבו השלטון נהנה מכוח בלתי מוגבל: הוא יכול לצאת למלחמת מנע בכל רגע נתון. בדיס-פרופורציה הזאת שבין חוסר האונים בכל התחומים החיוניים האחרים לבין היכולת הבלתי מוגבלת בתחום הצבאי טמונה סכנה גדולה. מאחר שבאופן טבעי בני אדם נוטים לעשות את מה שהם יודעים ומסוגלים לבצע, מכרסם החשש, שקבוצה קטנה מאוד, שבידיה המפתח לקבלת החלטות גורליות והיא יודעת שהיא ניצבת בפני קיר אטום בכל נושא אחר, תשכנע את עצמה שמהלומה מקדימה על איראן היא הכרחית.

אני מודה שנותרתי פעור פה לנוכח הטיעון הזה. ככל שהעמקתי בכתובי הפרופ', יותר הסתבר לי שעדיין לא הגיע לידיעתו, או שלא הבין או שטרם הפנים, שהשלטון בישראל התחלף, שעכשיו שולט הימין, שהחרדים והמתנחלים הם בעלי בריתו הטבעיים, ושהם מהווים חלק משלטונו, כשם שהוא נבנה מהם וממעשיהם. ואי לכך, הטיעון של הפרופ' בדבר הקשר שבין תסכולו של השלטון ונטייתו להרפתקנות באיראן – פשוט נופל.

וכך נראית התגובה שצונזרה על ידי "הארץ":

צר לי לומר, אך הלוגיקה של הפרופסור היא בבחינת חור על חור. אילו היה השלטון נתון בידי השמאל או בידי המרכז החילוני, הוא היה בוודאי מתוסכל מכוחם של החרדים והמתנחלים המפריעים לו ביישום מדיניותו ואולי מחפש איזו הרפתקה כדי להתפצות על תסכוליו. אך מכיוון שהשלטון הוא בידי הימין, וכידוע מעשי החרדים והמתנחלים שותפיו הם לרצון לו, ואין הוא מבקש אלא שהמצב הקיים יימשך, ומכיוון שבינתיים השלטון הזה של הימין עם שותפיו נראה יציב לגמרי, למה לו להסתבך בהרפתקה איראנית שאת תוצאותיה אין לדעת?
אתה מבקש לומר שאתה נגד תקיפה של איראן, פרופסור? אז למה שלא תגיד זאת?
למה לך להסתבך עם כאילו הסבר קונספירטיבי הנובע מכאילו היגיון פוליטי כלשהו?

לא נראה לכם שמדובר בתגובה לגמרי מתונה, המתווכחת ללא התלהמות עם תוקפו הלוגי של הטיעון הפרופסוראלי? שמא יש למישהו הסבר מה ראו ב"הארץ, לצנזר תגובה כה צמחונית?

ועכשיו לבלוג  "קו חוץ", שעניינו "לתת מענה למחסור החמור בפרשנות עברית מעודכנת בענייני חוץ.", יוזמה נאה, שמי בכלל יכול להיות נגדה. ובכן, במסגרת זאת פרסם הפרשן חגי מטר שני פוסטים תחת הכותרת: "סוריה: התמונה השלמה"  קו החוץ שנקט מטר נראה לי איכשהו מוכר להפליא: זו היתה אותה עמדה "מורכבת" שבה נקט האגף המתון יותר של המפלגה הקומוניסטטית, זה האגף שלא התגייס בגלוי ובלהט לצידו של הרודן הסורי. כלומר, העמדה הגורסת שיש פנים לכאן ולכאן…שיש להביא בחשבון את העמדות האנטי-אימפריאליסטיות של השלטון הסורי… שיש להתחשב בעובדה שהוא נתמך על ידי חלקים חשובים וגדולים של העם הסורי…בקיצור: כל אותם חישוב-חישובים שלעולם לא תמצאו את השמאל המדומה עושה בהם שימוש כשיש צורך להעריך את מעלותיו וחסרונותיו של השלטון הישראלי, למשל.

עמדה שמתחילתה ועד סופה היא מהווה כשל לוגי, חרפה מוסרית וצביעות פוליטית.

ובכן, נתתי את דעתי להתווכח עם העמדה הזאת, ומי שהשיב לי לא היה בעל הפוסט עצמו, אלא המגיב DREVNEY. וחילופי הדברים בינינו אמנם פורסמו, עד שלבסוף צונזרתי. למען מי שמבקש לחסוך לעצמו את קריאת הפוסטים וחילופי התגובות במלואם, אביא כאן רק את התגובה האחרונה שכתב DREVNEY, ואת תגובתי המצונזרת.

והנה דברי DREVNEY :

א. המציאות מורכבת, ישנם חלקים נרחבים באוכלוסיה הסורית שתומכים באסאד, כפי שישנם לובים רבים שתומכים/תמכו בקדאפי, זה המציאות וזה לא משנה כמה הם רצחניים.
ב. כי איראן היא לא אימפריה, היא בקושי מעצמה אזורית שמלבד בסוריה, רצועת עזה ובמידה מסוימת בתימן ואפגניסטן אין לה מוטת שליטה בשום מקום אחר.
ג. זה לא מדויק שעיראק ביקשה לסיים, אם כי ברור שגם שלטון האייטולות רצה במשך הלחימה מסיבותיו הוא. אבל הטיעון שלך היה ששלטון האייטולות הוא האחראי העיקרי, טענה תמוהה כשלא הם אלו שפתחו במלחמה שנראתה בהתחלה כסופה של איראן. מה גם שהגורם שהכניס את הנשק הכימי כנגד אזרחים (וגם חיילים) הוא בריטניה, באמצעות סדאם.
ד. חומסקי לא טען את זה מעולם. החמר רוז הרגו מאות אלפים, מספרית, ועל זה דיברת, זה הרבה פחות ממה שהרגו האמריקאים במזרח אסיה באותה תקופה.
כן לגבי הרוסים והסינים זה מקרה, כפי שהאמריקאים תומכים ברוצחים מבחריין ובסעודיה, אותם דיקטטורים שמתנגדים לאסאד. לא מדובר בעמדה מוסרית אלה כל צד תומך בדיקטטורים הרצחניים שלו.

ולהלן תגובתי שלא פורסמה ב"קו חוץ":

DREVNEY,

א. כל רודנות אכזרית מתחזקת צבא גדול של חיילים, אנשי שו-שו ומנגנון ממשלתי מנופח המתפרנסים מן הדיכוי ומן השליטה באוכלוסיה. חלקם של אלה עשוי להגיע לשיעור ניכר מהאוכלוסייה, כמו בסוריה. אכן, בעיה מוסרית נכבדה, במי לתמוך. בעם או במיעוט המדכא אותו וחי על רווחיו.
ב. במסגרת מוצבי החוץ של האימפריה האיראנית שכחת להזכיר את לבנון והחיזבאללה. לא שיכחה מוזרה?
ג.. מה זה משנה מי אשם ומי ביקש לסיים ומתי. השורה התחתונה היא שבמלחמת איראן-עיראק את נערך טבח גדול לא פחות (אם לא הרבה יותר) מזה שהתרחש בתשע שנות השליטה של ארה"ב בעיראק, שאתה טענת לגביה ש"שום דבר שעשו ההייאטוללות לא מתקרב לזה". ובאותו עניין: מצאתי שהאמריקאים טוענים כי בתשע שנות שלטונם נהרגו 4,500 חיילים אמריקאים ו-100,000 עיראקים. חיפשתי מקור למספר שנקבת אתה – 2 מיליון, ולא מצאתי. אפשר לקבל מקור?

http://www.haaretz.co.il/1.1592389
ד. קבל מקור ובו ציטוטים על התייחסותו של נועם חומסקי (ביחד עם אדוארד ס. הרמן) לטבח של החמר רוז', ממאמר שפרסמו ב"ניישן" ב-25 ביוני 1977, כולל השוואה למה שעשו הצרפתים למשתפי פעולה (COLLABORATORS) עם הנאצים בארצם בתום מלחמת העולם השניה. המספרים שמדברים עליהם שם בקשר למספרי הטבוחים בקמבודיה – 1 עד 1.2 מיליון קמבודים.
http://jim.com/chomsdis.htm

עד כאן "קו חוץ".

הערה מאוחרת ב-07.03.2011:

ראיתי שב"תגובות" ב"קו חוץ" הופיעה הפנייה לפוסט כאן  ולכן מבחינתי הפרשה גמורה, ו"קו חוץ" הוצא מרשימת הצנזורים.

ולעומת אלה, עלי לציין לטובה את "הבלוג של יריב מוהר", שלא גיליתי אצלו שום נטיה לצנזורה, אף שנראה לי שחלק מדברי היו מבחינתו לא-קלים-לבליעה. הדיון שנערך בתגובות שם עסק בשאלת האמירות האנטישמיות שניתן למצוא בחדית' המוסלמית.  קצת מצחיק אותי שאני צריך לשבח מישהו על שאינו נוקט בדרך הצנזורה. אך לאור ניסיוני  המריר עם בלוגים כמו אלה של הפרופ' עידן לנדו ("לא למות טיפש") או יוסי גורביץ ("החברים של ג'ורג') ועוד, יתכן ששבח כזה אינו מיותר לגמרי, וההגינות מחייבת.

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    היי,
    שמי הגר שיזף ואני העורכת של הבלוג "קו חוץ". מתוקף תפקידי אבשר לך שלא צונזרה אף תגובה שלך, אולי הייתה בעיה במערכת באותו היום או משהו בסגנון, אבל אם משהו היה מצונזר זה היה פרי עמלי ואני, כאמור, לא עשיתי דבר שכזה. מבלי להתווכח עם העמדות שאתה מביע פה, אציין ששמחתי לשמוע שקראת את הפוסט של חגי, וכעת אלך ואפשפש בבק אופיס של הבלוג, כדי לראות אם אולי נפלה טעות.

    שבוע נעים,
    הגר

    אהבתי

    • הגר,
      כרגע נכנסתי לפוסט המדובר (לפי הלינק כאן למעלה) ותגובתי עדיין נמצאת שם כפי שכתבתי אותה, ומאז כתבתי אותה, עם הכתובת "תגובתך ממתינה לאישור" על רקע צהוב. המתנה כה ארוכה נראית לי כצנזורה.
      ושבוע נחמד גם לך.

      אהבתי

    • הגר,
      ראיתי את ההפנייה לפוסט כאן ב"קו חוץ" והכנסתי הערה בהתאם לגוף הפוסט למעלה.

      אהבתי

  2. מאפיהו היקר,
    אם מישהו אכן צינזר אותך, תראה כמה הוא משך אש לדיון על הצנזורה\לא-צנזורה במקום שיתקיים דיון אמיתי. אם מישהו אכן צינזר אותך, הוא פגע בעצמו ובשיח הציבורי. חראם עליו. ותודה על הסוג-של-פירגון. גם זה משהו בעולם הבלוגו-פוליטי

    אהבתי

  3. יריב,
    קטונתי מלהיכנס לפסיכו-פוליטיקה של הצנזורים, או לסוציו-פתלוגיה שלהם. ב"הארץ" מצנזרים לא מעט, ואני רוצה להניח שמדובר ביוזמות מקומיות של עורכי טוקבקים, שאולי סובלים מעודף מחוייבות לקו של עיתונם. באתר אחר צינזרו אותי כמה פעמים מטעמים של טוהר הגזע (האידיאולוגי) עד שנואשתי. וכן צונזרתי בבלוגים שציינתי בפוסט שלעיל, אישד איש וטעמו. כדי להימנע מצביעות, אציין שבצד הכעס וההתמרמרות אני רואה בתופעות האלה גם אות-הצטיינות קטן, שאותו אני תולה כאן על דש הבלוג.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: