מה נשיב לרשע ששואל: "מה העבודה הזאת לכם?"

סדר פסח עושים לילה אחד בשנה, אבל לעשות סדר הרי זה עניין טוב לכל ימות החול שבשנה, ואין זה רע או אסור ואולי אף טוב הדבר ומומלץ , להשתמש לצורך עשיית הסדר  בהילכות סדר פסח.

והיום נעשה סדר קטן בפרשת יחסי חרדים והכלל אפרופו חוק טל המבוטל ונשתמש לזה בפרשת ארבעה בנים שכנגדם דיברה תורה מסדר פסח.

ובכן, כזכור, אחד מאותם בנים רשע היה,  שניכרת בו רשעותו לפי ששואל: "מה העבודה הזאת לכם?"

ואותה עבודה ששואל עליה הרשע, מהי?

כיוון שלא נאמר אחרת, נבין מזה שמדובר בעבודה באופן כללי, שהיא כל עבודה: עבודת האדמה ועבודת הצבא, עבודת המטבח ועבודת המפעל, עבודת הציבור וכמובן עבודת השם.

ורשע ששואל "מה העבודה הזאת לכם", שואל כלפי כולן.

ושנא ילכו  ויספרו לסבתא, שאותם מעניינת אך ורק עבודת השם. שהרי אפילו בכך הם מגלים את טבעם, כפי שנאמר בהמשך הפסוק:  "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר." כלומר, מה הם מתנאים ומתנשאים שרק הם  עוסקים  בעיקר – שהיא עבודת השם, יוצא שדווקא במה שהם סבורים ששם עיקר כוחם –  שם עיקר חולשתם.

כי אם המוציא עצמו מן הכלל הוא כופר בעיקר, העיקר מהו?

הרי זה ברור מתוך הפסוק עצמו, שמכלל הן יוצא לאו:  העיקר הוא שלא יהיה אדם מוציא עצמו מהכלל.

ומה הכלל עוסקים גם בעבודת הצבא וגם בעבודת הציבור וגם בשאר עבודות  ואין זה מפריע להם  בעבודת השם, הנה  באים אלה ומוציאים עצמם מן הכלל, שכביכול הם ורק הם עוסקים באמת ובתמים בעבודת השם ולרגל זה הם ורק הם  זכאי להטבות ולהנחות שאינן מנת חלקם של האחרים.

והרי  בעצם הטענה הזאת הם  מוציאים עצמם מהכלל ומציגים עצמם כרשעים.

ומאידך אינם יכולים לבוא ולומר, שהכלל הזה כלל אינו כלל בעיניהם, ולפיכך אינם בחזקת מי שהוציאו עצמם מן הכלל.

כי מכיוון שמשתפים עצמם בקואליציות של אותו כלל, כלומר, בממשלתו, ומכיוון שמשתפים עצמם בפרלאמענט של אותו כלל שהיא הכנסת, ומכיוון שאותו כלל משלם שכר לשריהם ולח"כיהם לרבניהם ולמשגיחיהם, ומשלם שכר לימוד לאברכיהם ובחוריהם, וכן משלם להם הכלל קצבאות על פי מניין ילדיהם, ושומר על חייהם ועל רכושם בצבאו ובמשטרתו, הרי אף מבחינתם הכלל – כלל הוא.

ויוצא שדבריהם  בוסר, לפי –

שאם אומרים שהכלל אינו כלל בעיניהם עושים עצמם לחוכא ולאטלולא משל היו ליצנים של פורים בכל ימות השנה.

ואם מודים שהכלל כלל הוא, מודים במשתמע שהם רשעים לפי שמוציאים עצמם מן הכלל.

לכאורה יש להם יציאה מזה, שבאים וטוענים שאף הם עושים ולוחמים למען הכלל – לוחמים בצבא השם. ואף הם נהרגים למען הכלל – נהרגים באוהלה של תורה. אלא שלכך נאמין רק באותו יום נורא שבו נמצא ב"המודיע" מודעה במסגרת שחורה שמבכה על איזה אברך או בחור מגייסות השם שנהרג בדמי ימיו באוהלה של תורה, ומודיעים מועד הלווייתו. ועד אז אין הדיבורים האלה בדבר הרוגי אוהל התורה אלא בבחינת משל ללא נמשל, וטוב שכך. שרק זה חסר לנו, שיתחילו בחורי ישיבות להשיב נשמתם לבורא מחמת מילמול-יתר של משניות מרוב שביקשו על נפשם של חוטאי ישראל עד שאבדה  נשימתם ויצאה נשמתם חס ושלום.

ובנוסף לזה, הריהם גם מטילים דופי באבותיהם, שהרי בימי אבותיהם, בראשית ימי המדינה, ניתנה הרשות רק ל-400 בחורים להיפטר מעבודת הצבא ולהיהרג באוהלה של תורה. אז מה באים לומר לנו אלה דהיום? שהיו אבותיהם עדת חטאים?

או שבגלל שהולך ופוחת הדור, יש היום צורך בעשרות אלפי בחורי ישיבות ואברכים שיעשו עבודת השם שפעם היו מספיקים 400 למדנים מופלגים כדי לעשותה?

שמא ישאלו עצמם אם לא  מוטב  להם לנהוג כאבותיהם, שלא הוציאו עצמם מן הכלל?

ועוד באותו עניין של הולך ופוחת הדור:  וכי  שכחו מה שכתוב  שאם ראשונים כבני אדם אחרונים כחמורים?

אז מה הם באים לומר לנו כשהם דבקים בעמדתם?

שטובים חמורים דהיום מבני אדם של אתמול?

שטובים בנים רשעים שמוציאים עצמם מן הכלל מאבות צדיקים שלא הוציאו עצמם מן הכלל?

ומה שיש לעשות לבן הרשע, הרי גם זה כתוב בהמשך אותם פסוקים בהלכות סדר פסח: "ואף אתה הקהה את שיניו". כלומר, שיש  להאכיל אותם בוסר דבריהם, שאין טוב מאכילת בוסר להקהיית שיניים, ואין טוב מהקהיית שיניים להקשות על הנשיכה, ואין טוב ממנשך בעייתי לעצירת הזלילה, ואם לא יזלול ישורון לא ישמן ואם לא ישמן לא יבעט. ורשע שאיבד חדות נשיכתו ואיבד כוח בעיטתו – אפילו על כורחו אינו רשע עוד לפי שאין פגיעתו רעה.

וסופם שיבינו שאין שום טובה צומחת להם מכך שהם  שואלים "מה העבודה הזאת לכם" ומוציאים עצמם מן הכלל, ויחזרו בתשובה שלמה למקום טוב ממקומם, שהוא אותו מקום שכבר נמצאו בו אבותיהם.

ובאותה הזדמנות יימצאו מתקרבים יותר לקיים דבר מפורש מדאורייתא, שרק ארבעה אלה נפטרים מעבודת הצבא ורשאים לשוב ולצפור לביתם:

מי שבנה בית חדש ולא חנכו, ומי  שנטע כרם ולא חיללו, ומי שארש אשה ולא לקחה, וכן כל הירא ורך הלבב.

זה בפרשת "כי תצא", ספר דברים פרק כ'.

ולא מוזכר שם כלל, ולא בשום מקום אחר, ואפילו לא ברמז, אוהלה של תורה בתור דרך להיפטר מעבודת הצבא או משירות לציבור.