Skip to content

סקר אבי חי, חילונים, יהודים וישראלים: הצעה לקואליציה חדשה (3)

פברואר 2, 2012

קשה להגזים בחשיבות המאמר שכתב אסף ענברי בסוף השבוע האחרון במוסף של "הארץ". ענברי ניצל את הסקר שהוזמן על ידי מכון אבי חי, כדי לפנות, בין השאר, אל מארחיו בעיתון "הארץ",  ובמובן הרחב יותר אל שכבה חברתית גדולה, האליטה התרבותית של השמאל-מרכז בישראל – האינטליגנציה האקדמית תקשורתית משפטית ופוליטית, ולהעביר לה שלושה  מסרים.

והנה לוז מאמרו של ענברי בלשונו שלו ,לפי הבנתי:

היה רוב חילוני. היה ואיננו… זה כבר לא עניין של חיבה עממית למנהגים מסורתיים אלא, בפירוש, עניין של אמונה: שלושה מכל ארבעה ישראלים יהודים אינם אתאיסטים. גם אם אינם שומרי מצוות, הם מחזיקים במערכת האמונות הבסיסית של הדת היהודית. אשליית "הרוב החילוני" מלווה אותנו כבר שנים רבות, ומחבלת בסיכוי ליצור במדינת ישראל כור היתוך יהודי פלורליסטי. הוא לא נוצר (אותו כור היתוך), כי אתאיסטים הסבורים שהם הרוב הם שתלטנים כמו חרדים. הוא ייווצר רק אם נבין שלא האתאיזם, המשותף לישראלים מעטים ומתמעטים, אלא הפלורליזם, המשותף עדיין לרוב הישראלים, הוא הבסיס למדינה יהודית ודמוקרטית…

הממלכתיות הישראלית, שנבנתה בלי יסודות, הולכת ומתפרקת לפוליטיקת מחטפים פרועה, גסה, יותר ויותר גזענית, פחות ופחות דמוקרטית. זה מה שקורה כש"הרוב החילוני" מעניק לעצמו פטור מיהדות, ומשאיר אותה לדתיים ולחרדים, כאילו היהדות היא איזו מהות נתונה, קפואה, שהדתיים והחרדים יודעים מהי… 

תולדות היהדות הן תולדות השתנותה, שלא לדבר על ריבוי הזרמים שהתקיים בה בכל תקופה ותקופה…

מול אותם רבנים חרדים שיהדות, מבחינתם, פירושה הדרת נשים והשתמטות מחובות אזרח, היה הזרם החילוני צריך להתייצב כזרם יהודי החרד עוד יותר מהחרדים לדמותה של היהדות ולהגשמתה הנאורה, השוויונית והדמוקרטית…

זה לא יקרה כל עוד ימשיך הזרם החילוני לחשוב שהוא הרוב, וכל עוד יחשוב שבתור "הרוב" הוא יכול להרשות לעצמו להוציא את היהדות ממערכת השיקולים שלו…

עומדות לרשותנו כמה שנים של חסד… שבהן יכולה להתגבש ברית תרבותית, ואולי גם פוליטית, בין כל אותם ישראלים חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים השותפים לתפיסת היהדות כדבר חי, ומבקשים להגשים אותה בכל תחומי החיים שמהם היא הודרה על ידי הרבנים…

שלושה מסרים קשורים בחוזקה ביניהם מבקש ענברי להעביר לחבריו מהאליטה התרבותית:

האחד: אתם חיים באשליה מתמשכת, חברים, כאשר אתם סבורים שיש כאן איזה "רוב חילוני", ואתם מהווים את "השפיץ" האינטלקטואלי של איזו חברה מערבית  ליברלית וחסרת-אלוהים, המורכבת מפרטים וקבוצות משוסעים, שהדבק האמיתי המלכד אותם הוא תודעה אזרחית של תושבי מדינה דמוקרטית. וזה בשעה ש"העם" או "הלאום היהודי" הם איזו המצאה מניפולטיבית של השלטון הקפיטליסטי או אמונה טפלה שמנסים להנחיל לנו "הדוסים". ובמילים אחרות, אומר להם ענברי, תשכחו מהשיר הפופולרי כל כך אצלכם, "אל תקרא לי עם". אפילו הזמר שכתב את המילים האלה הואיל לשיר בהפגנה עממית שבה הסיסמה המרכזית היתה "העם דורש צדק חברתי".

הסקר הזה, כותב ענברי, כמו הסקרים שקדמו לו, מנפץ את השקר (שניסתה  לבנות  בעמל רב מערכת שלמה של תעמולה לאורך השנים. מערכת שהאינטליגנציה הישראלית היא בשר מבשרה וחוד החנית שלה) שיש רוב חילוני.

והמסר השני: אחרי שתכיר באמת,  וכדי לשוב ולרכוש לעצמה כוח והשפעה בחברה, צריכה האינטליגנציה  השמאלית-ליברלית (המיוצגת אצל ענברי במילים "הזרם החילוני"), לערוך תפנית של 180% בגישתה:  במקום להטיח ביקורת נוקבת ומנוכרת מבחוץ, מוטב לה לאינטליגנציה לשוב אל חיקו החמים  (באמת) של העם היהודי, שיבה שיש לה משמעות לאומית ודתית כאחד, ולהפעיל את השפעתה מבפנים, מתוך ברית ושיתוף פעולה עם שותפיה החדשים לדעה בין המסורתיים, הדתיים והחרדים.

כלומר: לעשות בדיוק את היפוכו של אותו דבר שמנסים לעשות מארחיו של ענברי בעיתון "הארץ" מאז התפרסם הסקר האחרון. אלה טורחים כבר שבוע להוקיע מבחוץ, מעמדתם המתנשאת,  את "היהדות" החשוכה, הפרימיטיבית, הגזענית, השטופה באמונות טפלות, ולטפול עליה את האשמה בגין כל רעה חולה מוסרית או מדינית שפשו בחברה הישראלית.  ואילו מה שיש לעשות, אומר להם ענברי,  הוא להשתמש במסרים החיוביים שנושאת עימה היהדות וביכולת ההשתנות המוכחת שלה, כמו גם בתכונותיו החיוביות של העם היושב בציון, כדי לשנות, לשפר ולהשפיע על החברה הישראלית ובאותה הזדמנות, כמובן, על דמותה של היהדות.

והמסר השלישי: כדי לעשות את המהלך הזה, חזרה ופנימה אל היהדות, צריך "הזרם החילוני" לפרק את בריתו ארוכת השנים עם האתאיסטים "המעטים המתמעטים", שכלל אינם קולטים את מצבם לאשורו, ובאיוולתם הם "סבורים שהם הרוב" ולפיכך הם "שתלטנים כמו החרדים".

אגב: במידה רבה מאוד כבר יש לקואליציה החדשה שמציע ענברי במאמרו – הקואליציה היהודית – ביטויים ברורים מאוד במערכת הפוליטית המתחדשת בישראל."האתאיסטים המעטים והמתמעטים" מרוכזים כמעט כולם באותו חלק של מרצ התומך בזהבה גלאון ובחלק היהודי של חד"ש, ונער יספרם. ואילו התופעות של "השמאל הלאומי" (האנטי-מתנחלי אך לא אנטי יהודי), העמדות של המנהיגה החדשה של העבודה שלי יחימוביץ (כולל הבריתות הפוליטיות הרבות שכרתה בכנסת לצורכי חקיקה מתקדמת), ואפילו הופעתו של יאיר לפיד (שכלל אינו זולל דתיים וחרדים כמו אביו) מצביעים על כך.

ולדעתי, אגב,  אחת החולשות המרכזיות של מנהיגי המחאה מאגף רוטשילד, על "צוות המומחים" שלהם, היא בחוסר יכולתם להשתלב בקואליציה החדשה הזאת שמציע ענברי. הם הרבה הרבה יותר מדי היפסטרים אירו-אמריקאים אינטרנציונליסטים  ואופנתיים שמנוכרים במהותם לרוב הגדול של החברה הישראלית ולערכיה הדתיים והלאומיים.

בשביל הבידור

ואילו בשביל הבידור, נעסוק הפעם במאמרה של עמליה רוזנבלום  (כן,  גם הוא ב"הארץ"), שעושה כמיטב יכולתה , אפרופו אותו סקר לוהט, כדי ללגלג על אמונתם הדתית של 80% מבני עמה. אך שלא במפתיע מצליחה רק להפגין את יהירותה המתנשאת מלמעלה ואת מעמקי בורותה התהומית מלמטה.

וכך היא כותבת:

80% מהנשאלים מאמינים שיש אלוהים. 77% מאמינים שהוא "כוח עליון המכוון את העולם". מה שמבהיר שלא, אנחנו לא מתכוונים לאלוהים במובן המטאפורי, אנחנו מתכוונים לאלוהים מהחידה "האם אלוהים יכול לברוא אבן כל כך גדולה שהוא בעצמו לא יכול להזיז?".

אז חבל מאוד שהגב' רוזנבלום הסבורה, לפי התנסחויותיה, שהיא חכמה מחוכמת, אינה יודעת שהחידה אודות אלוהים והאבן הגדולה, היא בדיוק מאותו סוג של החידה על הביצה והתרנגולת,  ודומה גם לשאלות על סופיותם ו/או ניצחיותם או חוסר גבולותיהם של הזמן והמרחב. כל החידות חסרות המענה האלה הן רק עוד הוכחה למגבלות יכולתו הקשות של המוח האנושי, הנתקע בקלות רבה ללופים מתסכלים ביותר בכל פעם שמנסה האדם (כולל גדולי הפילוסופים, הפיזיקאים והביולוגים) להשיב על שאלות קיומיות. ודי במידת הבנה של ילד מהגן כדי לתפוס שכאשר אדם אינו מסוגל להשיב על שאלות  שהוא מסוגל להציג, אין הדבר הזה מלמד על בעייה אצל אלוהים, או אצל הביצה והתרנגולת, או אצל הזמן או המרחב – אלא אצל השואל עצמו.

כך שכדאי שרוזנבלום תציג לעצמה את החידה הבאה: האם יתכן,  בהתחשב בחידה על אלוהים והאבן,  שאלוהים קיים לא פחות  משקיימים הביצה, התרנגולת, או הזמן והמרחב מן החידות האחרות שאין היא מסוגלת להשיב עליהן?

כמו שחושבים,  אגב, על פי הסקר, 80% מבני עמה.

וזוהי רק דוגמא לעומק תובנותיה של רוזנבלום. לאורך כל המאמר היא מנסה את כוחה בתחביבם הרווח של אתאיסטים רבים, והוא: להסביר למאמינים באלוהים איפה הם שוגים באמונתם, להוכיח להם שאין אמונתם עקבית ומספקת ולהכות אותם על חטאיהם הדתיים. ואין הם חשים כלל, אותם אתאיסטים מתנשאים, עד כמה מגוחכת עמדתם זו. שהרי למה הדבר דומה? שאבוא לאותו אתאיסט מוצהר המבקר אותי על כך שאיני מדקדק כקלה כבחמורה כמו חסיד בעל שטריימל, ואומר לו: עד שלא תשוב ותחבר את עורלתך (שנגזלה ממך כזכור בלי שתישאל) לאיבר המתאים לדבר, אינך נחשב בעיני אתאיסט של ממש. כל האתאיזם שלך בעיני – כאלאם פאדי, ואינך בעיני אלא יהודי אנוס בתחפושת של אתאיסט.

או עורלה חדשה-ישנה – או שתשים עליך שטריימל כמו שאתה דורש ממני.

ואילו את הסיכום שלי לסקר אבי חי נדחה לרשומה הבאה.

רשומה שלישית

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. הלל permalink

    נראה שכל הבהלה הגדולה נובעת פשוט מבלבול מושגי.

    מה זה יהודי חילוני?
    מה שבטוח הוא שיהודי חילוני זה לא אתאיסט.

    "יהודי חילוני"זה יהודי שאינו שומר שבת (נוסע, מעשן, מדליק אש ומשתמש בחשמל, עושה קניות וכיו"ב), אינו שומר כשרות מהדרין (זאת אומרת שאינו מפריד כלים, בהרבה מקרים לא אוכל בשר עם חלב, אבל כן שותה נס עם חלב אחרי ארוחה בשרית, אינו מקפיד על שחיטה כשרה, ובחו"ל לא מדקדק בזהות מקור הבשר שהוא אוכל, למרות שהרבה חילונים לא נוהגים לאכול חזיר, ובפסח הפיתות בפריזר אבל הם לא אוכלים אותן). יהודי חילוני בועל נידות, לא שומר נגיעה, ולא יודע מה זה תרי"ג מצוות. בית כנסת הוא רואה מבפנים רק בבר-מיצווה של הילד, לפעמים בערב/יום כיפור ואולי בחודש אחרי מות שאר בשר מדרגה ראשונה.

    אבל יהודי חילוני גם מעדיף שרב יחתן אותו (גם אם זה רב קונסרבטיבי), עושה ברית לילד, ואפילו פדיון הבן, תתפלא. יהודי חילוני שולח את הילד ללמוד לבר-מצווה, מקיים סדר פסח וראש השנה, מדליק נרות בחנוכה, ומקים סוכה בסוכות. חלק מהיהודים החילונים עושים קידוש בערב שבת ומדליקים נרות, למרות שאת השבת עצמה הם לא שומרים כהלכתה.

    יהודי חילוני לא שם כיפה על הראש ביומיום, אבל כן מקיים טקס קבורה דתי כולל קדיש, וכן עושה אזכרה דתית לקרובי משפחה מדרגה ראשונה.

    יהודי חילוני לא מתפלל ביומיום, ובדרך כלל לא מבין את המילים בארמית, אבל כן אומר תפילה בחגים הגדולים ובטקסים (ברית, בר-מצווה, חתונה, לווייה), ומשתתף בטקסים דתיים של קרובים וחברים אם מזמינים אותו.

    יהודי חילוני רואה עצמו כיהודי, ואם הוא מבקש להתחתן עם לא-יהודי, עושה מאמץ לגייר את בן/בת הזוג.

    ליהודי החילוני יש בדרך כלל גם קרובים ומכרים שהם יותר "דתיים" ממנו. כשהוא מתארח אצלם הוא פועל לפי מנהג המקום, וכשהוא מארח אותם הוא מגיש אוכל מאריזות סגורות עם הכשר ובכלים חד פעמיים, כי הוא רוצה להתחשב במגבלות שהם שמים לעצמם, אבל הוא לא יכשיר את המטבח ויפסיק לנסוע בשבת בשבילם.

    יהודי חילוני הוא לא פנאט בעצמו, ובדרך כלל לא סובל פנאטים. בעיקר הוא לא סובל פנאטים שמנסים לכפות עליו לדקדק יותר ממה שמתאים לו, להכתיב לו מה לעשות, ולהדביק עליו תוית של "לא יהודי" אם הוא לא מתיישר לפי מנהג הפנאטים.

    והיהודי החילוני בדרך כלל גם לא סובל את הפנאטים מהצד השני, שלועגים לו שהוא לא עקבי בגלל שהוא עושה ברית לילד, למרות שהוא נוסע בשבת.

    הסקר הזה טפשי לגמרי כי הוא לא מתחשב בזה שאנשים בדרך כלל הם לא רדיקאלים פנאטים, אלא לרוב הם פועלים לפי הדינמיקה של החיים – פעם ככה ופעם ככה, לפי מה שנכון באותה נקודת זמן. התשובה על השאלה מה גובר "הדמוקרטיה" או "היהדות" משקפת בדיוק את זה. גובר מה שנראה לאדם נכון באותה נקודת זמן. החיים הם לא מתמטיקה, ואנשים הם לא מספרים מופשטים שאפשר להכניס לנוסחה שתמיד תיתן אותה תשובה מוחלטת.

    האם רוב העם הוא חילוני או דתי? שאלה מטומטמת כמו השאלה אם רוב העם הוא ימני או שמאלי.

    בשביל נטורי קרתא גם אנשי הקיבוץ הדתי (בנות לובשות מכנסיים!) היו "חילונים", ובשביל אתאיסט גמור גם מחלל שבת שומר כשרות הוא "דתי".
    בשביל הגווארדיה הישנה של רק"ח הורדרדים של רצ לשעבר היו ימנים, ובשביל מטורללי הגבעות אריק שרון היה שמאלני.

    לפני שעורכי סקרים מלומדים מעוררים מהומות בעניין מידת הדתיות של מיליוני אנשים, אולי מישהו מהם יתנדב להסביר לי איך אדם אחד ששמו ג'ורג' סורוס יכול להיות גם יהודי וגם אנטישמי, גם מיליארדר שעשה הון מספקולציות במטבע, זאת אומרת ארכי-קפיטליסט במובן הכי רע של המילה, וגם תומך ומממן של תנועות מרקסיסטיות רדיקאליות. בנאדם אחד לא נופל לתוך שום מגירה עקבית, אז ממיליוני בני אדם אפשר לדרוש עקביות לפי איזה עקרונות מגוחכים שאינם עומדים במבחן המציאות?

    אהבתי

  2. הלל,
    העניין הוא שהסקר לא עסק ב"בביהייוויוריזם" בלבד. כלומר, לא רק במה שעושים או לא עושים יהודים ישראלים חילוניים בהקשר למצוות דתיות. אילו זה היה כל העניין, היית יכול לומר שבסדר, יש 46% חילוניים בישראל (כלומר, כאלה שהגדירו את עצמם כחילוניים בפני הסוקרים), ואת מנהגיהם הדתיים אפשר לייחס למידת ההזדהות הלאומית שלהם, שהרי ביהדות דת ולאום קשורים זה לזה בקשר הדוק. וכמו שבקיבוצים חילוניים לגמרי משמרים מנהגים דתיים, כך גם רבים מהחילוניים, אף למעלה מ-90%, משמרים מנהגים דתיים ממניעים לאומיים.
    אלא שבסקר הזה חרגו מחקר המנהגים ואורחות החיים ושאלו על אמונות, ומהעניין הזה בחרת משום מה להתעלם בתגובתך, אך לדעתי הוא מהותי להבנת המושגים והתוצאות. כי מרגע שברור ש-80% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כמאמינים, שוב אינך יכול לייחס את מנהגיהם הדתיים להזדהות לאומית. כי אם אדם מגדיר את עצמו כמאמין, ומקיים כך-וכך מצוות ומנהגים דתיים לפי בחירתו, נשאלת השאלה מה משמעות החילוניות שלו, ואם יש לה משמעות כל עיקר.

    והנה, מן הסקר ברור שרובם של אלה שהגדירו עצמם כחילוניים, 26% מתוך 46%, הם בעצם יהודים מאמינים שומרי מצוות(ועוד יש חילוניים רבים מאוד, מתוך 20% האחרים, שאינם מאמינים, אך מקיימים מקצת המצוות מטעמים של הזדהות עם עמם).
    ורק האדוקים מכאן ומכאן – כלומר, האתאיסטים מצד אחד והחרדים מהצד האחר – מתנשאים מקצועיים שכמותם – אלה החצופים הסבורים שהרשות בידם לומר לאדם אחר כיצד ובאיזו מידה עליו לעבוד את אלוהיו – יכולים להמשיך ולהגדיר את מיליון ורבע האנשים האלה (בקירוב) כחילוניים.
    הם כלל לא חילוניים.
    ולכן כמובן איני מסכים עם האבחנה שערכת – כביכול "בשביל אתאיסט גמור גם מחלל שבת שומר כשרות הוא 'דתי'." כדבריך. שהרי בשביל האתאיסטים כל מי שאינו חרדי או חרד"לי (שהם מי שמאמינים במה שלא קיים, כלומר, מטומטמים גמורים) הוא רק חילוני צבוע וקצת פתי, וככזה הוא עדיין יכול לשמש כאובייקט להטפותיהם הבלתי נלאות.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: