Skip to content

מה שעושים ליאיר לפיד – גועל נפש מרוכז

פברואר 1, 2012

גועל נפש די מרוכז, בעיני,  מה שחלק מהפוליטיקאים וחלק מהתקשורת מנסים  לעשות ליאיר לפיד לרגל כניסתו לפוליטיקה. זה מצד אחד.

ומצד שני, אני גם די מרוצה ושמח על הפעולות האלה.

ונתחיל בגועל נפש.

למשל אותו חוק צינון אישי שניסו כמה ח"כים מסיעות שונות להעביר נגד לפיד. מעניין שכלל לא נראה להם בלתי-ראוי, לאותם ח"כים מן הליכוד,  לדוגמא, שאיזה מיליארדר, איל הימורים ונדל"ן אמריקאי, מממן עיתון נפוץ ביותר שאשכרה מתחזק את ראש הממשלה בנימין נתניהו.  כלומר, אזרח זר עשיר הוא הספונסר של ראש ממשלתה הריבונית של מדינת ישראל העצמאית. האמנם עצמאית?

זה, מבחינת יחסי הון-שלטון-תקשורת, מבחינתם, בסדר גמור.

אין שום סכנה הנשקפת מהמצב הזה לריבונותנו, ולזקיפות קומתנו. הח"כים לא רואים במצב הזה שום פסול.

זוכרים את ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שנפגש לפני המון שנים עם השגריר האמריקאי והזכיר לו שישראל אינה "מדינת וסאלים" של ארה"ב? ובכן, מה אם השגריר היה משיב לבגין באלה המילים: "מדינת  וסאלים, כבודו? רק זה?  אתם הרי גם רפובליקת בננות, שהרי  ממשלתכם  מתוחזקת בשלט רחוק על ידי מיליונרים אמריקאים, כמו שחברת הפרי האמריקאית תיחזקה בשעתו ממשלות במרכז ובדרום אמריקה."

אז לבגין אי אפשר היה לומר את זה.

אבל לנתניהו? האם השגריר האמריקאי החדש בישראל יטעה אם יגיד מילים כאלה לנתניהו?

אבל לח"כים של נתניהו זה נראה תקין.

ואילו  ההגשה של לפיד בטלוויזיה תקופה ארוכה כל כך לפני שנערכות בחירות – רק זה לא בסדר.

רק זו הפרה גסה של יחסי הון-תקשורת-שלטון.

וגם חוקי הצינון שהחילה הכנסת הזאת על אנשי צבא וביטחון אינם ראויים יותר מחוק לפיד המתוכנן.

והנה  שאלת תם שכל ח"כ  אולי יצחק לשימעה, אבל כל אדם בעל היגיון פשוט ובריא וחוש הגינות בסיסי יפקח עיניים ואוזניים וישאל למה לא:

מדוע אין שום חוק צינון החל על חברי כנסת ושרים? למה שיהיה אסור לגנרלים או ראשי מוסד או שב"כ, או לעיתונאים,  להיבחר  לכנסת ללא תקופת צינון ארוכה – והח"כים יוכלו להמשיך ולחגוג? אם הטענה היא שאותם מצוננים עלולים לנצל שלא בהגינות את תקופת כהונתם לצורך רכישת השפעה פוליטית שתקל על בחירתם – מדוע מותר לשרים ולח"כים  לעשות  בדיוק זאת? לנצל את משרתם כדי לרכוש השפעה וקולות? מה פתאום משאירים בידי השרים, סגניהם והח"כים את הכוח והרשות לעשות מה שהם אוסרים על  האחרים? אם קנה המידה הוא זכות שווה לכולם – הרי  שגם הח"כים צריכים להצטנן להם.

(משמע, למשל, שיאריכו את תקופת הכהונה של הכנסת והממשלה לשש שנים, שיפצלו את הבחירות כך שיהיו בחירות לשליש  מהמקומות בכנסת בכל שנתיים כדי להבטיח המשכיות, כמו בארה"ב – אבל תקופת כהונה של כל נבחר בפני עצמו, סתם ח"כ או סתם סגן או סתם שר או גם לא-סתם-שר, תוגבל לשש שנים בלבד, כדי להבטיח שתתאפשר להם תקופת צינון של שנתיים  לפני שיוכל להיבחר שוב לכנסת.

כי אם צינון – אז צינון לכולם . ואם אין צינון לשרים ולח"כים, מה פתאום שיהיה לאחרים?)

והגועל נפש השני שעשו ללפיד נוגע לאותו עליהום  אווילי שנערך עליו  בעניין  תכנית לימודים אקרמית שביקש להשתתף בה באוניברסיטת בר אילן.

מה פה הסיפור?  הרי יש פרופסורים שמתמנים באוניברסיטאות על סמך הישגיהם, ניסיונם והבנתם בתחומי ידע מוגדרים, גם בלי תואר ראשון? כשמי יודע כמה  מחברי הכנסת הנכבדים רכשו בכסף את התארים האקדמים שלהם, לצרכי תוספת שכר על חשבון הציבור הנסחט בתואנות שווא, ותוספת כבוד מדומה שמקורו בתעודות לפי משקל – ועל כך אלה אין פוצה פה ומזמר? אין מי שתוהה מה משמעותו של מעשה הנוכלות הלזה?

אלה? אלה וחבריהם ממנזר השתקנים בכנסת מוצאים לפתע את לשונם ומתלוננים על כך שלפיד, המוכשר מהם עשרת מונים למרות תאריהם המדופלמים, לא עשה תואר ראשון ,ועל כן אסור לו לדלג להצטרף לתכנית לימודים לתואר שני?

מה זה, בדיחה?

ועכשיו ושוב, בפעם השלישית,  הם מתעלים על עצמם, אותם הח"כים. זה כשהם מבקשים לאסור על לפיד לאסוף כסף לצורכי הבחירות ממי שמשלמים כרטיס כדי להאזין  להרצאותיו.

דרך שאין נאותה ונקייה ממנה לצורכי גיוס כסף למערכת בחירות – כי היא משחררת את המועמד מתלות במיליארדרים אינטרסנטים ספורים, שאחרי הבחירות יוכלו למשוך בחוטיו כדי שיעשה כרצונם.

במקום לומר כל הכבוד, ולחשוב איך לנצל את השיטה הזאת גם בעצמם ולטובת הציבור הרחב, שאולי יוכל גם לחסוך קצת על מימון המפלגות  – עושים שוב הח"כים את רצונה של הפלוטוקרטיה הקטנה, כמה עשרות טייקונים,   שנוח להם כל כך לשלוט בעזרת כספם ברצונם הטוב של הח"כים. ברור שמפריע להם כשח"כים או מועמדים לח"כים מצליחים לגייס כסף בעצמם לצורכיהם הפוליטיים.

צר לי לומר, אך על סמך המכשולים והמוקשים שמבקשים הח"כים לזרוע על דרכו של כל מי שאינו אחד מהם,   נראה בעליל שהדרך הכי נוחה והכי נראית לחברי הכנסת הנוכחית להגיע לבחירת חברי הכנסת הבאה היא זו: כל ח"כ וח"כית מכהנים יקחו לידם עיפרון ונייר, יישבו  ויחשבו חזק,  יקמטו את מצחם, יכססו את קצה עפרונם, ירשמו את העדפותיהם לגבי הרכבה של הכנסת הבאה על פתק, יאספו את 120 הפתקים, ישקללו וירכיבו רשימה  – וזה מה שיהיה!

ובאמת – למה להפקיד את בחירת הח"כים בידי העם – אוסף מקרי למדי של הדיוטות פוליטיים, כל מיני חובבנים סוג ב', בשעה שיש לנו מן המוכן גוף בוחר מוצלח, מיומן ובקי שכזה, כמו הכנסת? מקצוענים פוליטיים אחד אחד?

ורק לחשוב על כל החיסכון הכספי שיושג כתוצאה מביטול יום הבחירות, ומביטול  שידורי הבחירות שיהיו מיותרים מכאן ואילך?

בצורה כזאת תהיה הכנסת משוחררת מפחדם של כל מיני לפידים ודגנים ואשכנזים ודרעים, אלה וחבריהם. הח"כים הנוכחיים יבחרו את הח"כים הבאים.

ומשורה ישחרר רק המוות, או האלדסהיימר.

והרי לנו דמוקרטיה במיטבה.

ואת כל זה אני אומר בלי לתמוך כלל בלפיד אישית או פוליטית, לא במפלגתו המיועדת, לא בדעותיו בשום עניין כמעט, בלי שהחלפתי איתו מילה מימי ואחרי שכבר כתבתי עליו כאן כמה מילים קשות ממש לא מזמן.

רק על סמך דבקות ברגש הגינות בסיסי לגמרי.

ולמה אני שמח, מצד שני, על כך הניסיונות האלה על ידי אנשים בכנסת,  לחסום את לפיד ואחרים?

מאותה סיבה ששמחתי כשראיתי איך הצטלמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר שלו יובל שטייניץ כשהם צוחקים צחוק גדול בעודם שרועים  להם בכורסאות עור הצבי הממשלתיות כאשר התחילה מחאת האוהלים לפרוש כנפיים ולעוף.

הצחוק הזה לא העיד על בדיחות הדעת. לא על ביטחון עצמי גדול, לא לא.

כמו הניסיונות הנואשים והנואלים לחסום את לפיד, גם הצחוק הגדול הזה לעיני המצלמות העיד על פחד.

אולי אפילו על פאניקה.

וכשאלה ששודדים אותנו 365 ימים בכל שנת מס אזרחית נמצאים בפאניקה, אפילו קלה, אותי בתור נשדד קבוע, כמו 90% בערך מהמתגוררים פה, זה קצת משמח.  כי אולי יש סיבה לפחדיהם.

סוג של שמחת עניים.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: