Skip to content

המכון הישראלי לדימוקרטיה גילה שישראל היא מדינת היהודים, שהכי עשירים הם הכי פחות מחוברים, וכנסיית השכל לא סובלת את זה

ינואר 27, 2012

המכון הישראלי לדימוקרטיה ערך סקר וגילה (שוב) שישראל היא מדינת היהודים, ושכמעט כל היהודים הם פשוט יהודים. איזו הפתעה. 80% מהיהודים בישראל מאמינים באלוהים. 85% מאיתנו סבורים שיש חשיבות לשמירה על מנהגי היהדות, עם חיבה מיוחדת לסדר פסח (90%) . 76% שומרים כשרות ו-72% לא נוגעים בחזיר (ז"א ש-4% חושבים שחזיר זה כשר?). 94% הם בעד ברית מילה, 90% אומרים קדיש על מתיהם. רק 11% מאיתנו יעבדו בשבת, 68% צמים ביום כיפור, 82% מדליקים נרות בחנוכה ו-66% מדליקים נרות בשבת.

בכל אלה אין חידוש גדול. בשנות ה-90 היתה ירידה קלה בשיעור "הדתיות", אך בשנים האחרונות הולכת ועולה זיקתם של היהודים בישראל ליהדותם. השינויים מתבטאים באחוזים בודדים. לא צריך להיבהל. עדיין יש מקום לכולם בבתי הכנסת.

רק 3% מהיהודים בישראל רואים את עצמם כחילוניים שהם גם אנטי  דתיים.  רבים מאוד ביניהם הם הטייקונים העשירים שלנו. חלקם בקבוצה הזאת כפול מאשר בכלל האוכלוסיה – 6%, לעומת 3% ו-2% בכל קבוצות ההכנסה האחרות. גדולי העשירים גם רואים את עצמם כחילוניים (שאינם אנטי דתיים) בשיעור של 56%, לעומת 46% בין אלה שהכנסתם גבוהה מהממוצע, 43% בין בעלי ההכנסה הממוצעת ו-36% ו-37% בין בעלי ההכנסה הנמוכה מהממוצע ובין העניים יותר.  רק 25% מגדולי העשירים רואים את עצמם כמסורתיים לעומת 32 בין העשירים פחות, 35% בין ממוצעי ההכנסה, ו-31% ו-29% בין אלה שהכנסתם פחותה מהממוצע ובין העניים ביותר.

ובהתאמה, כמובן, העשירים הם פחות דתיים ופחות חרדים לעומת כל הקבוצות האחרות.

קבוצה אחרת הדומה במקצת לעשירים, הם העולים מחבר העמים. אך  הנתונים גם מורים שחלק גדול מהעולים האלה, שלא היו חשופים למנהגים יהודיים בארצות מוצאם, הולכים ומתמזגים בהדרגה בדפוסי ההגדרה העצמית של האוכלוסיה הכללית.

באופן מפתיע (אותי, לפחות) השכלה גבוהה אינה מבטיחה אנטי  דתיות. שיעור האנטי  דתיים בין בעלי התעודות האקדמיות (3%) זהה לממוצע הארצי.  ואילו שיעורם של בעלי ההשכלה הגבוהה שאינם שומרים כלל על מנהגי היהדות (19%) זהה בדיוק לשיעורם בין בעלי ההשכלה הנמוכה ביותר (0-11 שנות לימוד) כאשר בשתי קבוצות הביניים שיעור "החופשיים" נע בין 13% ל-14%.

בין בעלי ההשכלה הגבוהה גבוה במיוחד השיעור של אלה המגדירים עצמם כחילוניים (56%, לעומת 42%, 36% ו-34% אצל הקבוצות האחרות), אך באופן מפתיע מתאזן הנתון הזה עם השיעור הגבוה במיוחד בין בעלי  ההשכלה הגבוהה של אלה השומרים במקצת על מנהגים מסורתיים (49%, לעומת 39%, 44% ו-37% בקבוצות ההשכלה האחרות).

ועכשיו כמה מילים על ההגדרה של יהודים "חילוניים".

מדובר בסיווג אידיאולוגי במובהק, שכפי שנראה בקרוב הוא חסר משמעות כמעט לחלוטין. אין בשום מדינה ובשום חברה אחרת בעולם סיווג כזה. הוא נוצר, ככל הנראה, במסגרת המדיניות הרגילה של השלטונות המבקשים לזרוע פירוד בין קבוצות אוכלוסיה לטובת הפרקטיקה השלטונית הרווחת של "הפרד ומשול".  קל מאוד להוכיח את חוסר הרלוונטיות של מושג "החילוניות":

לפי  החלוקה המופיעה בסקר, מחולקת האוכלוסיה כך:

3% חילוניים אנטי-דתיים.

43% חילוניים שאינם אנטי דתיים.

32% מסורתיים.

15% דתיים.

7% חרדים.

אבל, אבל, אבל –

אם 80% מכלל אוכלוסיית היהודים בישראל מאמינים באלוהים, משמעות הדבר היא שבעצם יש רק 17% של חילוניים של ממש, כאלה שאינם מאמינים, כמו הקבוצה הזעירה של האנטי-דתיים!

(החרדים+הדתיים+המסורתיים=54%.  54-80=26. 26-43=17)

רובם של אלה המוגדרים כחילוניים – הם בכלל לא כאלה!

ולא מדובר בכל מיני טיפוסים "רוחניים" מרחפים, שיהדותם היא תיאורטית ולא מחייבת דבר. על כך מעידים האחוזים הגבוהים אפילו משיעור המאמינים, של אלה המייחסים חשיבות לחגים, לטקסים ולשבת. ואילו שיעורם של אלה השומרים על יהדותם באמצעות ברית המילה, מנהגי קבורה ואבלות וטקסי חניכהכמו בר ובת מצווה – גבוה אפילו משיעור המאמינים באלוהים.

אז מה זו בדיוק "החילוניות" הזאת? איך יכול מישהו להיות חילוני כאשר הוא מאמין באלוהים ומתנסה בעצמו ואף מנסה את ילדיו בפרקטיקות דתיות מובהקות כל כך, כמו ברית מילה או בר או בת מצווה?

ברור שמדובר במושג אידיאולוגי חסר משמעות רבה. בפועל,  שיעור ה"חילוניים" האנטי  דתיים בישראל – 3% – זהה כמעט לשיעור האתאיסטים הממוצע בעולם, 2.3% כפי שקבעו חוקרי האנציקלופדיה בריטניקה. לפי הנתונים האלה יש בעולם עוד 11.9%  "לא דתיים".   בישראל, על פי הסקר, מגיע מספרם של ה"לא דתיים"  ל-17% בערך, הגם שרובם  מקיימים פרקטיקות דתיות חשובות למרות ספקנותם ופקפוקיהם. השיעורים של הלא-דתיים ושל האנטי-דתיים בישראל דומים לאלה הרווחים במערב המתועש והעשיר. רבים מהעשירים מעדיפים את האמונה בדולר על האמונה באלוהים.

עד כאן המדע היבש. הסקר נערך על ידי המכון הישראלי לדימוקרטיה על פי הזמנת מכון אבי חי, של המיליונר היהודי -אמריקאי המנוח זלמן ח' ברנסטין. הנתונים נכונים ל-2009, והמדען הראשי של הסקר היה הפרופ' אשר אריאן שנפטר בינתיים.

ועכשיו לבידור.

את הבידור  והשעשועים יספקו לנו כוהני כנסיית השכל מן התקשורת, והצורה שבה קיבלו הראשונים ביניהם, ביום ה',  את הסקר המעצבן מבחינתם.

על עצם קיומו של הסקר נודע לי על הבוקר, בתכנית "מה בוער" בגל"צ שאותה הנחה ביום ה'  העיתונאי רינו צרור. הכתבת לענייני  דתות, טל יחזקאלי, היא שהציגה את הסקר.

לונבאום: זעפנות מתלהמת במקום הגישה המבודחת 

הפריט המעצבן בסקר מבחינת הכתבת והמגיש  היה זה: אחת השאלות שהוצגה לנשאלים בסקר נגעה לעימות אפשרי בין ערכים יהודיים לערכים דימוקרטיים. 44% מהנשאלים הודיעו שהערכים הדימוקרטיים עדיפים. 20% היו בעד ההלכה. 36%  התנדנדו באמצע והשיבו: פעם כך ופעם כך.

ואיך הציגה  הכתבת טל יחזקאלי את הנתונים למאזינים האומללים של התכנית? הסכיתו ושמעו: "זה נותן לנו רוב פוטנציאלי של 56% בעד ההלכה" (!!!).

טוב, רינו הוא לא אידיוט. הוא תפס מיד את מעשה הרמייה העלוב של הכתבת שלו,  וטיפה הסתייג:  "במקרה הגרוע", הוא אמר. "אם אתה אומר", הוסיפה הכתבת והתחכמה. "אם אני אומר," הסכים איתה המגיש – אבל לא חלם לחשוף לפני מאזיניו את התרמית.

כלומר:

אם מביאים בחשבון את עמדתם של ה-36% שבאמצע, אלה של "פעם כך ופעם כך", יש 4 אפשרויות לחשב את דעתם.  האפשרות הדחוקה ביותר היא שייטו כולם כאיש אחד לצידם של ה-20% המצדדים בהלכה (ודווקא את האפשרות הזאת בחרה הכתבת להציג!). האפשרות הדחוקה קצת פחות היא, שייטו כולם לצד מצדדי הדימוקרטיה, כך שלאלה יהיה רוב של 80% על פני חובבי ההלכה.

ואילו שתי האפשרויות הסבירות יותר הן אלה:

האחת, שיתחלקו חצי חצי. במקרה זה  יהיו למצדדי הדימוקרטיה רוב של 62% (44%+18%) לעומת 38% למצדדי ההלכה (20%+18%).

והאפשרות הסבירה עוד יותר – ש-36% שבתווך יתחלקו בדומה להתחלקות כלל האוכלוסיה. כלומר, ש-44% מתוכם יצטרפו למצדדי הדימוקרטיה,  ש-20% מתוכם יצטרפו למצדדי ההלכה, ואילו 36%  מתוך 36% המקוריים ימשיכו להתלבט.

והנה, גם במקרה הזה יש לחסידי הדימוקרטיה רוב ברור של 58.8% לעומת 27.2% של מצדדי ההלכה – ו-13% מתלבטים.

אז מדוע היה חשוב כל כך למגיש ולכתבת לעוות את הנתונים?

פשוט מאוד. כי הם רוצים לעורר פחד וחששות מפני הדת והיהדות , שכביכול מאיימות להכריע כבר מחר בבוקר את הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. שהרי מה מפחיד יותר את "החילוניים" (מי הם?)  משלטון ההלכה? (בישראל. רק בישראל הוא מפחיד. שלטון ההלכה בטהראן נותן "שלטון רציונלי" ואילו שלטון ההלכה בקאהיר נותן דמוקרטיה במיטבה. תשאלו את "הארץ").

ואם הנתונים עצמם לא נותנים סימוכים למסע ההפחדה הזה, אז פשוט מרמים.

פרקטיקה רגילה לגמרי של השמאל המדומה וכנסיית השכל.

שהשקר הוא ברירת המחדל שלהם.

ובזה לא תם הסיפור. צרור גם ריאיין את הד"ר איילה קיסר שוגרמן שהשתתפה בעריכת הסקר ובכתיבתו, והיה לו מה להגיד על הנתונים. למשל על הנתון המעצבן ש-80% מהישראלים היהודים מאמינים באלוהים, אמר רינו צרור: "זה לא אומר שהם צודקים, אגב… אבל הרוב קובע."

והיו עוד הערות כאלה.

ואילו בערב חזיתי בחביבי הוותיקים ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, שריאיינו את הד"ר ידידיה שטרן, סגן מנהל המכון שערך את הסקר.

מה אומר לכם? לונבאום איבדו לחלוטין את חוש ההומור שלהם. הגישה המבודחת הרגילה המאפיינת אותם התחלפה בזעפנות מתלהמת.  הם כמעט שלא הניחו למרואיין לדבר. לונדון הניף צרור דפים בלגלוג כדי להראות כמה עבה הסקר, והודיע שהוא הוזמן על ידי "עמותה עתירת נכסים". וניסה לערער את מהימנות הסקר תוך ליבוי שנאה בין הקבוצות השונות באוכלוסיה, אותה פרקטיקה רגילה של "הפרד ומשול",  שהרי, לדבריו, אלה שהגדירו עצמם כמסורתיים, הם בכלל חיים "חיי כפירה" בעיני הדתיים, וכן שירבב לעניין את "גן העדן והגיהנום".

וגם אחרי שהניחו לונבאום לשטרן לומר, אחרי הדיסטרציות שלהם,  שישה משפטים רצופים,  היו להם הערות לסיכום. קירשנבאום ניסה ללגלג על האמונה באלוהים של האוכלוסייה, כששאל אם גם אוהדי הפועל תל אביב הזועקים "יש אלוהים" כשנכנס גול, נחשבים בין המאמינים. ואילו לונדון הודיע, אפרופו מספרי  היהודים מישראל ומהעולם הזוכים בפרס נובל,  שהוא חושד בישראלים ב"שוביניזם גס", וש"הסינים, היפאנים והקוריאנים"  כבר יורשים את היהודים בתור חתני פרס נובל.

לסיכום: משהו מאוד מאוד מרגיז את כוהני כנסיית השכל בסקר הזה. לדעתי זה קורה משום שהסקר מקשה עליהם את הפרקטיקה החביבה עליהם ביותר, של "הפרד ומשול", שבבסיסה ההנחה שהחברה הישראלית משוסעת וקרועה ללא תקנה, יד איש באחיו, החברה איבדה לחלוטין את ערכיה, אם היו לה בכלל, ואין לה תקומה.  ובאשר למונחים כמו "העם היהודי", "אלוהים" וכן הלאה – מדובר באיזה ממבו-ג'אמבו, אוסף של אמונות תפלות ושטויות במיץ.

והנה, לפתע, כששואלים את היהודים בישראל על דעתם, על עצמם, על החברה שבה הם חיים, מתבררים דברים אחרים לגמרי.

הסקר הזה פשוט מחרבש לכוהני כנסיית השכל את התיאוריות. חושף את השקרים שלהם עד לשורשיהם הצבועים. מותיר אותם ככלי ריק.

ועוד נותר לראות איך יעסקו בסקר הזה כוהני כנסיית השכל מטעם העיתונות הכתובה.  שהרי אם כך התייחסו לסקר המגישים מן העיתונות האלקטרונית, שלכאורה אמורים להגיש אינפורמציה למאזינים ולצופים –  מה יעשו בו הפובליציסטים?

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. הממממ,
    לא אוהב את המכון, הוא מומחה בסילוף השאלות בסקרים.
    לגבי קירשנבאום ושות' , מה אפשר לצפות?

    אהבתי

  2. דרול
    לגבי המכון, זה מה יש, ועובדים עם מה שיש.
    לגבי לונבאום, נראה לי שכתבתי למה אפשר לצפות: לגישה מבודחת ולא לזעף מתלהם.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: